ב-1994 חטפו חמושי צה"ל את מוסטפה דיראני, בכיר במיליציה השיעית אמל, שעד כמה שידוע הפלג שלו של המיליציה היה האחרון שראה את הנווט הנעדר רון ארד בחיים. החטיפה התבצעה כשבע שנים לאחר שדיראני לכד את ארד, ולאחר זמן לא רב התברר שאין לו מידע מועיל. ישראל, שהצבא שלה הוא כזכור צבא מוסרי אפילו יותר מהחמאס, המשיכה להחזיק בדיראני – ובשורה של עצורים לבנונים אחרים, ביניהם אדם שהיה קטין בן 15 כשנחטף – כמה שהיא כינתה בלשון נקיה "קלפי מיקוח" ושבכל מקום אחר היה נקרא "לקיחת בני ערובה". ישראל שחררה את החטופים הלבנונים שברשותה, ביניהם דיראני, בעסקת טננבאום ב-2004.

קודם לשחרורו, הגיש דיראני תביעה כנגד אחד החוקרים שלו, שכונה אז "קפטן ג'ורג'". על פי כתב התביעה, שלא הגיעה למיצויה, "קפטן ג'ורג'" – איש יחידה 504, יחידת חקירת השבויים של צה"ל – הורה לחייל אחר לאנוס אותו, ובמקרה אחר אנס אותו בעצמו באמצעות אלה. הפרשה עוררה סערה ציבורית קלה, כנראה בגלל הקונוטציות המיניות; אילו הסתפק "ג'ורג'" בדימויי הטבעה (water-boarding), בהקפאה, במניעת שינה, במכות חשמל, במה שמכונה בלשון נקיה "מצבי לחץ" ובלשון נקיה פחות צליבה, סביר להניח ששום דבר לא היה קורה לו. אחרי הכל, הציבור הישראלי מצטיין בתמיכתו בעינויים, ומזמן הפנמנו את אמרתו של אותו חביב מערכת הבטחון, באשיר ג'ומאייל: "כאן לא נורווגיה".

אבל אונס היה קצת יותר מדי, והתוצאה היתה שנפתחה חקירה. חוקרים במתקן 1391 של מערכת הבטחון – מתקן הכליאה הסודי, שמיועד לאסירים שמערכת הבטחון רוצה להעלים ושרשמית נסגר ב-2006 – העידו שאיומים ממשיים למדי באונס מצד ג'ורג' היו שיטת עבודה מקובלת מבחינתו. המדינה הכחישה שהיה אונס, אך הודתה שהיה איום באונס. בסיכומו של דבר, פוטר "ג'ורג'" מעבודתו בצה"ל, הגיש ערעור לבג"צ על הפיטורין – תוך שהוא מציג מכתב תמיכה של כמה עשרות חוקרים, שטענו שהוא לא חרג מהמקובל – אך זה דחה את ערעורו.

"ג'ורג'" המשיך לעבוד בנספחיה של מערכת הבטחון: לפני כמה שנים, מצא אותו אביב לביא כשהוא עובד במנהלת ההגירה. אז כונה ג'ורג' "ד'". המשטרה אמרה אז שמבחינתה, "ד'" הוא גמלאי של צה"ל.

אתמול פרסם "הארץ" כי "ג'ורג'" מונה לפני מספר חודשים לתפקיד היועץ לענייני ערבים של משטרת ירושלים. היע"ע – או, כפי שהלעיג אותו אמיל חביבי, דע"ע (דוברי ערבית עילגת) – הוא שריד ותיק של המשטר הצבאי שחל על הישובים הערביים בישראל עד 1966; תפקידו, יחד עם "הקצינים לתפקידים מיוחדים" של המשטרה ומספר יחידות צבאיות, היה לוודא שהפלסטינים הישראלים יישארו מדוכאים בשורה של אמצעים, שהבולט שבהם היה שליטה על הענקת רשיונות שונים על פי מפתח של כניעות למשטר. בין לבין, החרים המשטר הצבאי את שרידי האדמות שנותרו בידי הפלסטינים אחרי השוד הגדול של 1947-1948. הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מעדיפה להשכיח את 19 השנים הללו; הפלסטינים הישראלים לא שכחו ולא ישכחו.

מוסד היע"ע עבר, שנה לאחר מכן, אל השטחים הכבושים בעזה ובגדה, ומיסד שם אותן השיטות. כמסתבר שהתפקיד עדיין קיים בירושלים, והוא אומר כל מה שצריך לומר על האופן שבו רואה משטרת ירושלים את מזרח העיר: שטח כבוש. ומסתבר שיש מי שחושב במשטרת כ"ך שאין מתאים יותר מ"ג'ורג'" לתפקיד שרשמית מיועד ל"תיאום" מול האוכלוסיה הערבית.

ומה עושה יע"ע? ובכן, כמסתבר, תפקידו לוודא שהדיכוי נמשך. "ג'ורג'" זימן אליו את ג'ואד סיאם, חבר ועד המרכז לאינפורמציה שנאבק בנסיון הייהוד של שכונת סילוואן. לדברי סיאם, "ג'ורג'" דרש ממנו להפסיק את פעילות הוועד, וכשניסה סיאם לטעון שהוא חי בדמוקרטיה הסתבר של"ג'ורג'" אין חוש הומור: הוא איים להרוס את ביתו של סיאם, טען ש"אנחנו היהודים טיפשים. נותנים לכם יותר מדי" (טענה קלאסית של אנשי יע"ע לדורותיהם), ולאחר שורה של צעקות שילח אותו לדרכה תוך שהוא מקווה ש"תתנהג יותר טוב".

האגודה לזכויות האזרח הגישה תלונה כנגד "ג'ורג'" בשל התנהלותו, והבלוגר ריצ'רד סילברסטין – שהולך ומסתמן כמקבילה הישראלית של וויקיליקס – שם לב שבתלונתה היא חשפה את שמו האמיתי של "קפטן ג'ורג'": המדובר ברב סרן (מיל') דורון זהבי, לשעבר "ד'".

אז אם אתם גרים בשכנות לאחד דורון זהבי, בסביבות אמצע גיל הארבעים, עובד במשטרת ירושלים, דעו שאתם גרים בסמוך למענה מדופלם, שהצליח עד כה לחמוק מעונש. יש להניח שזהבי לא יצא בקרוב לחופשות באירופה – אלא אם זה יהיה בדרכון מזויף.

אפשר להציע את השם ג'ורג'?

הערה מנהלתית #1: הבוקר התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות עליה.

הערה מנהלתית #2: הוספתי, באיחור ניכר, קישור ל"מדרון חלקלק", הבלוג המשובח שמנהל איתמר שאלתיאל כאן תחת המטריה של ההם, ושעוקב אחרי קריסתה של החברה החופשית בישראל.

(יוסי גורביץ)