הרהורים על ה”משנה הכלכלית” של בצלאל סמוטריץ’
אני מציע לקחת את בצלאל “אני עדיין לא מתנדנד” סמוטריץ’ ברצינות. לאחרונה אמר שר האוצר המיועד שניסינו את הפאקיטליזם (שגיאת הקלדה שהתאהבתי בה), ניסינו את הסוציאליזם, ועכשיו הגיע הזמן לשיטה כלכלית חדשה: “בחוקותי תלכו.” לשיטתו של סמוטריץ’, אם רק כולנו נשמור על תורה ומצוות, השפוט שלו, יהוה, ידאג שלכולנו יהיה טוב.
הבעיה עם סמוטריץ’ היא שהוא כנראה מאמין בזה. הוא באמת חושב שתפקידו הוא לקדם את הגאולה, ושכדי לקדם את הגאולה צריך להכריח את כולנו לקיים מצוות, ואז יהוה יירד מהשמיים, אנחנו נבנה (או שהוא יבנה) את בית המקדש, וההיסטוריה תגמר, ולכולנו יהיה טוב.
חשוב לזכור: החלאה אכן מאמין בזה. והיהודים הטובים של ישראל נתנו לו כוח עצום. למה? כי, בסופו של דבר, זה הסיפור של כולנו. זה היה הסיפור ב-2,000 השנים האחרונות בערך. פעם, עוד היה פה מי שזכר כמה נזק החזון הזה המיט על אלו שהאמינו בו; היה דור שהזהיר שוב ושוב מהשגיאה של בר כוזיבא.
אבל אז החלטנו להעביר את משרד החינוך למפד”ל. זה היה לפני יותר מ-40 שנה, ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר. שוב: רוב הציבור לא תומך בסמוטריץ’, והוא יתקומם אם יקחו לו את הכדורגל ואת ה-VOD בשבת, או – אם לדייק – ירטן מאד; אבל אין לו נוגדנים לסמוטריץ’. רוב הציבור היהודי מאמין באמת ובתמים שהוא עם נבחר, שאלוהים – למרות כל הראיות – נמצא בצד שלו, ושמגיע לו להיות עם אדונים. זוכרים איך פעם, לפני עשור בערך, עובדיה יוסף פלט באיזו דרשה שהלא יהודים צריכים להיות עבדים של היהודים, והיה בלגאן לאיזה שבועיים? אז מה שאמר יוסף הוא מה שהרבה מאד יהודים בישראל מאמינים בו. סמוטריץ’ הוא פשוט פטרת שחזרה.
רק דלקתית טיפה יותר, ולוקחת את עצמה ברצינות מוגזמת. אז איך זה אמור לעבוד, בעצם? אנחנו נכריח את כל היהודים להיות יהודים טובים, ואז… ואז מה? סמוטריץ’ יוכל להקים אינקוויזיציה (לבג”ץ יש נסיון בתחום). אבל הבעיה עם אינקוויזיציה היא שהיא מגדילה, לא מצמצמת, את המינות והכפירה. אנשים יעמידו פנים שהם יהודים טובים, אבל יאכלו חזיר בסתר. גם אם הם לא אכלו קודם לכן. מי שעבר בבני ברק בתחילת שנות השמונים, שם אסור היה לצפות בטלוויזיה, ראה את הזוהר הכחול כמעט מכל חלון. בשום סלון לא היתה טלוויזיה, כמובן: הן היו מוסתרות בארונות מעוצבים לשם כך והאנוסים הישראלים? הם מגיעים מחברה אלימה למדי. הם ינשקו ידי רבנים בפומבי ויחכו להם בסימטה אפלה עם אלה.
ובסופו של דבר, לא כל כך מסובך לדפוק לאדוקים שלנו את החיים: תארו לעצמכם מה יקרה אם מישהו יעלה על דעתו לחתוך את חוטי העירוב מסביב לערים, למשל, או סתם לתלות כרזות שעשה זאת; או לפזר בלילה פירורי חמץ בפסח בשכונות דתיות; או פשוט לכתוב “יהוה מוצצת” בלילה מחוץ לבתי כנסת. או להעתיק את ענף הספורט האיראני החדש, להגיע בריצה ולהעיף לרבנים את הכובע היקר אל הבוץ. אם סמוטריץ’ וחבר מרעיו רוצים להגדיל את מספר האתאיסטים הישראלים ב-400%, ולהעביר אותם לפעילות מחאה אלימות למחצה, כל מה שהם צריכים לעשות הוא לנסות לשלוט. אישית, אשקיע באופציות של פופקורן.
יתר על כן, מבט מהיר על ההיסטוריה היהודית מראה ש”בחוקותי תלכו” הוא בולשיט. נתחיל מהדוגמא שכולם הצביעו עליה: האוכלוסיה האדוקה ביותר בישראל, החרדים, היא גם העניה ביותר. ילדים בבני ברק סובלים, אם לא מתת תזונה, אז מירידה בצמיחה הגופנית בהשוואה לדור הקודם.
חשוב מכך: לאורך כל ההיסטוריה, יהודים פשוט סירבו לעשות מה שיהוה וסרסוריו דרשו מהם. התנ”ך מלא ביללות האלה. אחת הפעמים הבודדות שבהן אנחנו שומעים את העם הפשוט בתנ”ך ראויה לציטוט: ירמיהו (פרק מד’) דורש מהיהודים שגלו למצרים להפסיק את המנהג הנלוז של, ובכן, סגידה לאלים זרים, והם עונים:
“ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשותיהם לאלוהים אחרים, וכל הנשים העומדות – קהל גדול – וכל העם היושבים בארץ מצרים, בפתרוס, לאמור: הדבר אשר דיברת אלינו בשם יהוה – איננו שומעים אליך. כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו: לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבותינו, מלכינו ושרינו, בערי יהודה ובחוצות ירושלים. ונשבע [אז – יצ”ג] לחם ונהיה טובים, ורעה לא ראינו. ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים, חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו.”
וזה ממשיך משם. עזרא מקושש מספר קטן של יהודאים בבלים וגורר אותם לירושלים, ומיד דורש מהיהודאים המקומיים לגרש את נשותיהם “הנכריות”; התוצאה היא שהוא נשאר די מבודד, והאוכלוסיה מסביב הופכת לעוינת. הכהנים העלו עליהם את חמת האוכלוסיה; כשהפרושים החליפו אותם כאליטה ומשת”פים רומאיים, תוך חמש דקות בערך נוצר פילוג בין “תלמידי חכמים” בעיני עצמם ובין “עם הארץ.” כשהאימפריה התנצרה, רוב היהודים אמרו “ביי ביי” לרבנים והתנצרו. בעקבות השיעה, במאה השביעית, עלו הקראים – שהמסר העיקרי שלהם הוא פחות או יותר מחיקה של כל מה שהרבנים כתבו. עד המאה ה-10 או ה-11 הם היו כנראה רוב היהודים.
רבנים ויהודים היו על סכינים לאורך כל ההיסטוריה המתועדת. פעם אחר פעם, יהודים ניסו לזרוק מעל עצמם את העול הרבני. כשהגיעה המאה ה-19, ואיתה האמנציפציה, בערך שליש מיהודי אירופה השאירו את הרבנים לחפש את החברים שלהם. עוד קודם לכן, במאה ה-18, החסידות שברה את כוחה של הרבנות המאורגנת. כתות צדיקים מיסטיים נראו כמו רעיון יותר מוצלח מיוצמחים שלמדו כל החיים שלהם להתפלפל ולא לעבוד, ונתמכו לקיומם על ידי הקהילה.
וחשוב מכל: לאורך כל ההיסטוריה הזו, מעולם לא היה מצב של שגשוג כלכלי של כל, או אפילו רוב, היהודים. אפילו בתקופת התנאים והאמוראים זה לא קרה. ואם סמוטריץ’ חושב שיש לו קשר ישיר יותר ליהוה מאשר רבי יהודה הנשיא, או רבי עקיבא – שחזיונות השווא שלו הרגו יותר יהודים מכל אדם עד היטלר, כנראה – אני ממליץ על טיפול תרופתי דחוף. המצב של “בחוקותי תלכו” לא התקיים אף פעם. סמוטריץ’ מנסה להפוך תפיסה משיחית, תפיסה של קץ הימים, לתפיסה כלכלית. זה ייגמר בבכי: זה לא יכול להגמר אחרת.
ואולי, אולי, אז מי שיישאר פה יבין את זה. ואולי, אולי, למרות כל המטען ההיסטורי, נשליך את הסמוטריצ’ים לפח האשפה הבוער של ההיסטוריה – וכשנראה אותם בוערים, נסרב אפילו להשתין עליהם.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
הערה אישית (טריגר אלימות): ב-25 לנובמבר חדרה בת הזוג לשעבר שלי, גלינה ווקס (מייל: [email protected]) לדירה שלי, תקפה אותי בגז מדמיע (במיוחד בעיני), היכתה אותי בחפצים קהים, כבלה אותי, איימה עלי בעקירת עיני אם אתנגד ("אתה אוהב לכתוב, איך תכתוב בלי עיניים"), גנבה את שני החתולים שלי, ווילי וצ'ארלי, כמו גם דיסק קשיח שהכיל את כל הגיבויים שלי ואת הסמארטפון. זמן קצר לאחר מכן שוחררתי על ידי המשטרה, וכנגד גלינה יש כעת צו מעצר.
אם יש לכם מידע על מקום הימצאה, אם אתם עובדים איתה או יודעים היכן היא עובדת, אנא העבירו לי את הפרטים לכתובת המייל [email protected] ואני אעביר את המידע לקצינת המשטרה שמטפלת בתיק. אם אתם עובדים איתה, או אם היא מחפשת עבודה בחברה שלכם, דווחו למנהלים שלכם שהיא מבוקשת על ידי המשטרה.
מטבע הדברים, לא מעט בשל מצב הפגיעה בעיני (שהרופאים אומרים שהוא זמני) הפעילות שלי פה ובטוויטר הצטמצמה. אני רוצה להודות לכל האנשים שעמדו לצידי (הרבה יותר משהאמנתי) בתקופה קשה זו, אולי הקשה בחיי.
בהתאם, פוסט זה נעול לתגובות.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות