הנשיאה חיות ודאי רטטה מאושר: נמצא שימוש בזוי חדש לתקנה 119, והמושל הצבאי שלכם – אלוף פיקוד העורף – הורה על אטימת בית משפחה במה שהוא (רשמית) ישראל

צה”ל אטם בתחילת השבוע (א’) את בית משפחת המפגע בשכונת נווה יעקב, שנמצא במזרח ירושלים, תוך שימוש בהמצאה חדשה של משפטני האוון שלנו: “צו איטום זמני.” הצו מאפשר לצה”ל לאטום בית בלי שום הליך משפטי, ואז להודיע למשפחה שיש לה עשרה ימים לערער על האיטום אחרת הוא ייהרס. עד כה, כשרשויות הדיקטטורה הצבאית (וכפי שתראו מיד, גם אתם תחת סמכותן) רצו לבצע את פשע המלחמה של הריסת בית, למשפחה היו 48 שעות לערער על ההחלטה.

זו, כמובן, היתה פורמליסטיקה ריקה: בג”צ כמעט שאף פעם לא מנע הריסת בית, אלא אם הצבא העליב את השופטים והגיש להם הצעה מגוחכת, כמו הריסה של בית שנים אחרי “פיגוע.” הרי בג”צ מחזיק בעמדה שמשפטני האינקוויזיציה היו מתגאים בה, שהריסת בתי משפחות – ונזכיר שוב: כמעט בלי יוצא מן הכלל, אלה בתי משפחות; המפגע עצמו כבר נהרג או נכלא – איננה ענישה אלא הרתעה. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט, בכלל מאוהבת בהריסת בתים ובתקנה 119, שמאפשרת למפקד הצבאי לעשות מה שבראש שלו ברכוש, כך שהיא ודאי רטטה מאושר כשנמצא שימוש חדשני לתקנה הבריטו-נאצית הזו.

למה אני בכלל מטריח אתכם בנושא? חמושינו הרגו שני פלסטינים ביממה האחרונה, כאשר במקרה אחד הצבא העז לטעון שלמרות שהוא ירה לעבר פלסטיני, הרי שזה מת כתוצאה מ”תאונת דרכים.” חמושי נצח יהודה, שהועברו לגזרת הגולן, הרגו אתמול צייד סורי ופצעו אחר, והבוקר נאלץ הצבא להודות שהם, אפעס, “כנראה” לא היו מעורבים בפעילות חבלנית. הצבא טוען אמנם שהאנשים שבהם ירה היו בתחום ישראל, אבל זו – חשוב תמיד לזכור – טענתם של הרוצחים, וזו טענה מתפתחת.

כי הבית שנאטם, בצו שנרקח במהירות על ידי משפטנים צבאיים וזכה להסכמתה של היועצת המשפטית לממשלה, היה במזרח ירושלים. כלומר, לטענתה של ממשלת ישראל, הוא היה בתחום ישראל. האטימה בוצעה על ידי צה”ל, לא על ידי עיריית ירושלים או על ידי המשטרה, למרות שצה”ל לא אמור לפעול בתחומי ישראל.

אבל פה היה צורך להפעיל את תקנות שעת חירום הבריטיות, אלה שמנחם בגין השווה לרעה עם החקיקה הנאצית, ולשם כך צריך את המפקד הצבאי. בבדיקה מהירה מול המוקד להגנת הפרט, התברר שהחשד שלי היה מוצדק: המפקד הצבאי הוא אלוף פיקוד העורף. משפחתו של עלקם חיירי, כמו רוב תושבי מזרח ירושלים הכבושה, איננה מחזיקה באזרחות ישראלית – אבל היא מתגוררת בשטח שסופח לישראל. ורשמית, המפקד הצבאי שלכם – אלוף פיקוד העורף – יוכל מחר בבוקר לאטום את ביתכם, אם יעלה הרצון מלפניו. תקנה 119 גורפת: היא מאפשרת למפקד הצבאי לתפוס ולהחריב כל מבנה “בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים לאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה היו כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נידונים בבית דין צבאי.”

עכשיו, שימו לב: התקנה החדשה (”צו איטום זמני”) נחקקה במהירות על פי דרישת הממשלה. הממשלה, כידוע, לא בדיוק אוהדת את זכויות הפרט ואת מתנגדיה. שר המשטרה הוא עבריין שהורשע בתמיכה בטרור. הוא יכול להחליט מחר שאם קיללתם שוטר, או צעקתם “בן גביר, בן גביר, אל תדאג/עוד נראה אותך בהאג”, הרי שביצעתם (או ניסיתם לבצע!) עבירה של “הטלת אימה.” מכאן יש רק שאלה של כמה שיחות טלפון עם אלוף הפיקוד, והבית שלכם תלוי עכשיו ביכולת של אלוף בצה”ל לומר “אני לא אמלא את הפקודה הזו.” ולא רק הבית שלכם: החבר שבא להפקיד עבורכם ערבות? האח, שבא לחזק את ידיכם במעצר? הם “חיזקו את ידי העוברים”, וגם הבית שלהם תלוי עכשיו ביכולת סירוב הפקודה של אלוף פיקוד העורף.

עכשיו, כן: אני מניח שלרוב קוראי הבלוג הזה עומדת הגנה משפטית מעולה – הם יצאו מרחמה של אשה יהודיה. הם בני הגזע העליון. ובג”צ כבר קבע שיהודים, בניגוד לפלסטינים, לא נזקקים להרתעה. זו הסיבה שהבתים של שורה של רוצחים יהודים עדיין עומדים. האם לאלוף פיקוד העורף יהיה אומץ להשתמש בהגנה הזו? שאלה מעולה.

ואוי לנו מהמצב שבו מה שעומד בינינו ובין היכולת של דיקטטורה צבאית להרוס את בתינו ואת בתי יקירינו הוא מוצאנו ויסורי המצפון של אלוף בצה”ל שייגררו מכך – אלוף שיודע שברגע שיעמוד בין הממשלה הפסיכית הזו ובין רצונה, הוא יהפוך לאויב של הימין הישראלי. ילדיו יירדפו, אשתו אולי תותקף ברחוב, יעלילו עליו שהוא פדופיל, בוגד ושותף לירי על אלטלנה. קידום לא יהיה לו (אם כי, יש להודות, מרחב הקידום של אלוף פיקוד העורף מצומצם משהו).

למה לו להגן עליכם? מה, אתם מצפים ממנו לאומץ אזרחי?

כאן יש מקום לכמה מילים מגונות כלפי היועמ”שית, גלי בהרב-מיארה, שמיהרה לשתף פעולה עם התחדיש בתקנה 119. בפעם הבאה שיאמרו לכם שאתם צריכים להגן עליה, כי היא “שומר סף” בפני דיקטטורה, זכרו את האופן שבו מכרה במהירות במורד הנהר את ביתה של משפחה שלא פשעה רק כי המשפחה לא יהודית וכי זו לא גבעה שעליה שווה לה להלחם. אל תצפו ממנה להרבה. הציונות דוהרת אל תכליתה ההיסטורית, דיקטטורה יודו-נאצית (לא, הממשלה הזו איננה תאונה); ואיך לומר, גלים היסטוריים לא נבלמו אי פעם על ידי משפטנים.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)