האשליין נתניהו חזר ב-15 השנים האחרונות, שבהן היה פעם אחר פעם בעמדת השפעה כלכלית בכירה, על המשנה הכלכלית שזכתה להתייחסות רצינית ראשונה בימי רייגן: תפיסת הזרזוף, שאומרת שאם רק ננמיך את המסים על אלה שגם כך יש להם יותר מדי, הם יצרכו יותר, וצריכת היתר שלהם תעלה את רמת החיים של כל השאר.

בכל פעם שביצעו את הניסוי הזה בבני אדם, הוא נכשל. כלומר, הוא נכשל אם אנחנו מאמינים שהאנשים שקידמו באמת האמינו בבולשיט שהם ניסו למכור לנו. כמובן, אם המטרה האמיתית שלו היתה, כפי שמותר לחשוד, חלוקה מחדש של הרכוש כדי שתתאים לבעלי ההון, היא היתה הצלחה מסחררת.

המקרה של צוג, קנטון בשווייץ, עלה בימים האחרונים לכותרות, בעקבות כתבה בוול סטריט ג'רנל. על פניו, צוג היא סיפור הצלחה מהחלומות של כת מילטון פרידמן: המחוז העצמאי למדי – קנטונים בשווייץ קובעים שני שלישים מהמסים שהתושבים משלמים – דורש מתושביו לכל היותר מס הכנסה של 22.9%, ומס החברות שם נמוך במיוחד: הוא עומד על כ-15.4% בממוצע – רק 2.6% פחות מהיעד של נתניהו, 18%.

התוצאה היתה עליה מסחררת במספר החברות שעקרו לצוג – עד 1947, מחוז חקלאי לא עשיר במיוחד – כמו גם עליה מסיבית במספר המיליונרים השורצים במקום. התוצאה הצפויה למדי, שבמחוז מתחילים להתמודד איתה, היא דחיקתם של סתם שווייצרים מצוג החוצה: הם לא מסוגלים לעמוד ביוקר המחיה של המיליונר הממוצע. בצוג, אומרים המקומיים, כבר לא נשאר מעמד בינוני. מי שגר שם הוא או מיליונר, או פונקציונר בחברה זרה, או מישהו שהיה בר מזל לרכוש את הבית שלו בשנות החמישים והשישים. כדי לחיות בצוג ברווחה, צריך האדם הממוצע הכנסה שנתית של 1.2 מיליוני דולרים. כלומר, להיות מיליונר. רוב ילידי צוג לא עומדים בדרישות, והם נאלצים להגר לקנטונים עם מדיניות כלכלית שפויה יותר.

לכל זה יש כמובן צד חיובי: הצמיחה בשמיים. גבוהה מדי, למעשה. האבטלה נמוכה מאד יחסית. אבל צוג הפך לאי קטן של עשירים בלבד. המדיניות היטיבה עם כלכלת המחוז, יש להניח – אבל כלל וכלל לא שירתה את האוכלוסיה הילידה שלו. הפוליטיקאים המקומיים שמו לב, ובניגוד לבנימין נתניהו הם מתחילים לקדם דיור בר השגה. הם לא מתכוונים להעלות מסים, אבל גם לא למשוך למחוז עוד חברות בינלאומיות.

מי שחי בישראל לא צריך היה להיות מופתע כשקרא על צוג: מדיניות ההטבה עם העשירים של נתניהו, ובכן, מיטיבה עם העשירים. עם כל השאר, הרבה פחות. בעיות הדיור של ישראל נובעות, בין השאר, שמתוך מגמה למשוך עשירים יהודים מחו"ל, ישראל מאפשרת להם לרכוש דירות ולהעמיד אותן ריקות. כלומר, היא מעדיפה את עשירי העולם היהודי על פני תושביה הילידים – ולא רק הפלסטינים.

אם המדיניות של נתניהו תצליח להגיע לבשלות, ישראל תהיה עוד צוג: מעוז של אוליגרכים יהודים, מקלט מס לכל עבריין או תאגיד (מונחים נרדפים לעתים קרובות מדי). מי שלא יהיה מיליונר, פשוט יצטרך להדחק אחורה – לא במקרה הסיסמה של נתניהו ואנשיו היא "לכו ללוד".

זה לא בלתי הפיך, כמובן. כלכלה היא אולי הפוליטי שבמדעים, אם היא אכן מדע. כלכלה צריכה להיות בידי האזרחים; היא כלי חברתי מאין כמוהו. האזרחים הם אלה שצריכים להחליט באיזה סוג של מקום הם רוצים לחיות. אני חושב שרובנו נדחה את המודל של צוג – אפילו בצוג הוא כבר מתחיל להעלות שאלות. ברחוב עזה, מצד שני, עדיין לא.

זה בידינו. במוצאי השבת הקרובה מתוכננת הפגנה גדולה. היא מתהדרת בשם הבעייתי מאד "הפגנת המיליון". יהיה קשה להוציא מיליון אנשים לרחוב – אנחנו מדברים על 14% מכלל תושבי המדינה. אבל צריך. ההוגים שרוצים להפוך את ישראל לסניף של צוג צריכים להבין שאנחנו לא ניתן לזה לקרות, ושהאדמה תחת רגליהם תרעד לפני שזה יקרה. כי, בסופו של דבר, מחאה עממית שמדוכאת על ידי השלטון – באלימות או בהתשה, שזו השיטה בה נראה שבחר נתניהו, בעקבות אולמרט ושרון – תתפוצץ באלימות. נתניהו עובד אצלנו, לא להיפך – ולנו נמאס שהוא מזרזף עלינו ואנחנו לא רוצים לגור בצוגלנד. אבל אם לא נראה לו את זה, זה לא יקרה.

צאו מהבתים, וקחו אתכם עוד מישהו. אם לא עכשיו, אימתי?

ועוד דבר אחד: הרעיון של צמיחה נצחית, רקטה שנסיקתה איננה פוסקת לעולם, היתה תמיד מגוחכת, כשחושבים על כך שהמשאבים על פני הכוכב הקטן הזה מוגבלים. עכשיו מציין דן תמיר ששיא תפוקת הנפט מאחורינו – ושחייבים, בדחיפות, למצוא תחליף לתפיסה של צמיחה.

(יוסי גורביץ)

"הגעת להפגנה?", שאל בחור שעובד איתי, כשנכנסתי למשרד אתמול". לא", עניתי בחיוך, "לקחתי סופ"ש חופשי". הוא הינהן בהבנה.

לפי נתוני ההגעה המאוד-לא-מרשימים להפגנות בסוף השבוע, נראה שלא הייתי היחיד שהחליט על סופ"ש חופשי, רגע לפני "הפגנת המיליון". אבל אני לא רוצה להיות כל כך אופטימי, ולחשוב שזו הסיבה היחידה לנתוני ההגעה: נראה שהמחאה החברתית שוקעת בזריזות, וחמור מכך – סדר היום שהיא דיברה בשמו מיטשטש אף הוא. ויש לזה סיבה ברורה, צפויה – ומרגיזה להפליא.

כשהמחאה החברתית פרצה, כתבתי סטטוס קצר שהביע חשש מפני "שליטיזציה" שלה – חיבוק חם מצד גורמים שונים, בעלי דעות ואינטרסים מנוגדים, שמובילים בסופו של דבר לכך שהמחאה לא באמת תגיד משהו. בחודש ושבועיים שחלפו מאז 14 ביולי, התחזית הזאת יותר מהתממשה: במאהל ברוטשילד ניתן למצוא כעת את התנועה הרפורמית, ארגונים למען זכויות הגבר במשפחה, סיינטלוגים ושאר חברים.

לכולם נמצא מקום, וכולם דאגו למתוח את ההגדרה של "צדק חברתי" בצורה שאיכשהו מתאימה באופן מרשים להשקפת עולמם. ההתמקדות במחירי הדיור, ואחר כך באי-השיויוון בישראל וביוקר המחייה המופרז, עדיין היתה שם – אבל היא כבר לא היתה לבד. אני רוצה להאמין שההתמקדות הזאת היא שהוציאה את רוב האנשים לרחובות. אני יודע שהיא הוציאה אותי, שבוע אחרי שבוע.

אבל כשהבנתי שנעם שליט יישא דברים בהפגנה שהתקיימה בשבת, זה הקל עלי מאוד לשמור את הסופ"ש לעצמי, וליהנות מהבישולים של השותפה שלי במקום לעמוד בין המון אנשים מיוזעים שצועקים סיסמאות על צדק חברתי. אין לי טענות לנעם שליט: הוא עושה ככל יכולתו כדי לחלץ את בנו מגורל איום. יש לי הרבה מאוד טענות למי שאיפשרו לו לנאום.

אני ממש לא הראשון שמצביע על ההתפזרות של המחאה לכיוונים שאין ביניהם שום קשר, אבל נראה שהזמנתו של שליט (הוא נימק זאת בכך ש"גם החזרת חייל חטוף היא צדק חברתי") היא השיא הנוכחי והעגום של התהליך הזה. כי סגנונה של המחאה למען שליט היא ההפך הגמור מהדרך שאפיינה תחילה את מחאת האוהלים: "מחאת שליט" היתה, מראשיתה, תנועה שלא אומרת כלום.

קשה למצוא מישהו בישראל שמתנגד להשבת חייל חטוף לביתו, גם אם רבים אינם תומכים בשחרור מאות מחבלים לשם כך. ה"מחאה למען גלעד" נועדה לטשטש את המחלוקת בנקודה הזאת, לדרוש מהממשלה "לפעול למען הילד של כולנו", לא להגיד במפורש: "כן, אנחנו חושבים שאין מנוס מעסקה, גם אם היא מסוכנת". במקום להתעמת על הנקודה השנויה-במחלוקת הזאת, הרבה יותר קל לארגן דקות דומיה והחלפת תמונות פרופיל, ליצור תחושה של קונצנזוס סביב העסקה, כזה שלא באמת קיים.

כש"המחאה" למען גלעד שליט נדחקת לתוך מחאת האוהלים, היא הופכת גם אותה למחאה שלא אומרת כלום, אפילו יותר מאשר קודם. היא מכריחה את מי שתומך במחאה החברתית, מי שמאמין בצמצום פערים ובמדיניות ממשלתית מעורבת יותר, להשתתף במפגן תמיכה גם בעסקת שליט, או פשוט במפגן רגשני שבינו לבין מחאה אין שום קשר. ככה בדיוק חוזרים לסדר היום הישן.

אלוהים, איזה פספוס.

(דור צח)

למרבה השמחה, התרגיל הבטחוני האחרון של ברק ונתניהו (עדכונים בסוף) לא הצליח: המחאה החברתית לא קרסה, והיא עדיין איתנו. צפוי לה מבחן גדול נוסף בסוף ספטמבר, עם ההצבעה באו"ם על הקמתה של מדינה פלסטינית והבלגן שצפוי להתלוות לכך. אבל זה מרשים: יומיים אחרי התקפת טרור גדולה כבר נערכה עצרת מחאה גדולה ביחס. האם יכול להיות שהציבור הישראלי התנער מההתניה הפבלובית שלו, "שקט, יורים"?

על כל פנים, בקצוות האימפריה של ישראל קרו כמה דברים שלא זכו להתייחסות מספקת בתקשורת הישראלית. הנה ריכוז קצר.

להם דווקא יש מדינת רווחה: הכנסת חוקקה לפני די הרבה זמן חוק שקובע שחינוך חינם יתחיל מגיל שלוש. אז היא חוקקה. השליטים האמיתיים של המדינה, נערי האוצר, עשו בחוק מעשה חוק הדיור הציבורי של רן כהן – כלומר, קברו אותו באמצעות סעיף בחוק ההסדרים.

בשנה הקרובה, הוא יוחל חלקית. באוצר מבטיחים ליישם אותו, אולי, בהנחה שלא יהיה איזה משבר כלכלי, עד שנת 2019. איפה הוא יחול? ובכן, בישובים עניים – כאלה שההכנסה הממוצעת שלהם איננה עולה על 2,217 ₪ בחודש. המשמעות בפועל היא שהוא יחול ברוב הישובים החרדיים, בחלק קטן של הישובים הערביים – ובהרבה מאד התנחלויות.

מה? איך? מה פתאום הכסף הזה הולך למדושני ההתנחלויות לפני שהוא מגיע לעניי הערים? אה. זה פשוט. הממשלה הכריזה על ההתנחלויות כאזור העדפה לאומית, והשנה היא החליטה שהכסף הזה יילך לאזורי העדפה לאומית. ככה זה: מי שיש לו, יינתן לו. מדינת הרווחה הישראלית לא נעלמה סתם כך: היא פשוט עברה לשטחים. ימים וארכיונים יגידו אם זה צירוף מקרה משונה, האם מדובר במקבילה של ה"ההזנחה הברוכה", או שהיתה כאן מטרה ארוכת טווח להגביר את הלחץ על האוכלוסיה המתגוררת בישראל עד שזו תשבר ותעבור לשטחים – שם תוכל לקבל דיור זול מאד וכל מה שצריכה מדינת רווחה לספק, ובמקביל תמנע את פינויים של אותם "אזורי העדפה לאומית". על כל פנים, אנחנו יודעים כבר היום איזה אזורים מעדיפה ממשלת נתניהו.

כלא פתוח חדש: המלבין הגדול של הכיבוש, בג"צ – זה שבלעדיו לכיבוש לא היתה כל לגיטימציה – אישר אתמול (ג') את תוואי הגדר סביב הכפר וולאג'ה שבאזור ירושלים. הצבא הבטיח בטוב ליבו שהוא יאפשר לתושבים גישה למה שנשאר מהאדמות שלהם שלוש פעמים ביום – וכל מי שטרח ללמוד מה קורה בפועל בגדה יודע מה שוות הבטחות הצבא, במיוחד כשהן מלוות בהסתייגות שהגישה לאדמות תהיה כפופה לקבלת אישורי כניסה לישראל. דימי ריידר הגדיר היטב את וולאג'ה כ"כלא פתוח לשמיים". איך זה נראה, אפשר לראות פה.

השופטים, בהנהגת הנשיאה בייניש, קבעו כי יש לתת לעמדתו של המפקד הצבאי "משקל רב". המפקד הצבאי – שבשילוב הנדיר שנוצר כאן, אמר לי מישהו לפני כשבוע, מחזיק בכל הסמכויות של פשה טורקי וגנרל קולוניאליסטי בריטי – הוא לא יצור אמין כל כך. קודמה של בייניש בתפקיד, אהרן ברק, הודה לאחר פרישתו שהיו מקריםש בהם מערכת הבטחון "סיבנה" את בית המשפט.

מעניין מתי יגיע תורה של בייניש לומר משהו דומה – ומה יהיה התירוץ שלה. אחרי הכל, היא שמעה את דברי קודמה.

משהו קורה בחברון: לא ברור מה, התקשורת הישראלית לא אומרת על כך מילה, אבל מה שנראה (על פי מקורות זרים) הוא שחמושי צה"ל עצרו כ-120 מתושבי חברון במהלך הימים האחרונים. על פי מספר דיווחים מדובר אך ורק בפעילי חמאס, ושפעילי ארגונים אחרים שנעצרו שוחררו. יש דיווח בלתי מאושש על כך שהחמושים החליטו לפוצץ מטען חבלה בתוך הבית שבו מצאו אותו, וגרמו לו נזק, ושורה של שמועות על כך שיש מספר גדול של פצועים במקום. לאף אחד מהדיווחים האלה אין אישור רשמי, אבל כל העולם – במיוחד הפלסטינים – יודע עליהם, כך שלא ברור מדוע הדיווחים האלה לא מגיעים לישראל גופא.

המיתוס של אי שליטה בעזה: ישראלים אולפו לומר, כחלק מאימוני ה-Hasbara הכמעט בלתי מודעים שלהם, שישראל איננה שולטת בעזה. בולשיט. ישראל לא מחזיקה כוחות בתוך רצועת עזה – רוב הזמן – אבל היא בהחלט חולשת עליה.

ישראל שולטת במרחב האווירי והימי של הרצועה. היא מטילה עליה סגר ימי, וחיל האוויר שלה פושט לעתים תכופות על הרצועה. למעשה, אם סופרים את המל"טים שנמצאים שם (פתח מנטרה) על פי מקורות זרים (סגור מנטרה) דרך קבע, חיל האוויר מעולם לא עזב.

ישראל שולטת אפילו על מרשם האוכלוסין של הרצועה. יש לכך כמה אספקטים. עזתים שלא מופיעים במרשם מסיבה כלשהי – למשל, כי נולדו אחרי שהמרשם ברצועה הופסק, או מסיבה ביורוקרטית אחרת – לא יכולים לצאת רשמית מהרצועה דרך מעבר רפיח. החמאס מרוויח מכל העסק הזה: הוא מבריח אותם דרך מנהרות. אספקט אחר הוא שבגדה חיים כ-35 אלף פלסטינים שעברו לגדה, חלקם לפני יותר מ-15 שנים – מעבר חופשי בין הגדה לרצועה הוא חלק מובנה מהסכמי אוסלו. ישראל לא טרחה לעדכן את רישום האוכלוסין, והתוצאה היא עשרות אלפי אנשים שחיים בגדה ושנתונים לשרירות ליבו של כל פטרול ישראלי משוטט: עזתים שנמצאים בגדה מגורשים בימים אלה לעזה אוטומטית, לא משנה כמה שנים חיו בגדה. ישראל התחייבה כמה וכמה פעמים לעדכן את הרישומים, ומדי פעם היא מודיעה – כמחווה לרשות לרגל איזה חג – על כך שתעדכן את רישומיהם של כמה אלפי אנשים. ברוב המקרים, המחווה הזו איננה מתממשת.

אבל כל כך קל להאמין שישראל לא שולטת בעזה.

עדכון: מאז הפוסט של שלשום, על הסדקים בסיפור של ברק ונתניהו, הופיעו כמה וכמה סדקים חדשים. "ידיעות" דיווח אתמול על כך שגורמים עלומים במערכת הבטחון מטילים ספק בכך שוועדות ההתנגדות אחראיות לפיגוע באילת, ומעלים את התהיה ההגיונית: אם הן היו אחראיות, למה כל ההנהגה שלהן היתה במקום אחד? על פי מקורות מודיעיניים של ידיעות – שצריך להתייחס אליהם בזהירות, הם לא אמינים גם כשהם מזוהים, והם לא – כל הייחוס של הפיגוע לוועדות נובע מאיזו הערה בפורום ג'יהאדיסטי כלשהו. באיחור אופנתי, דיווח הבוקר הארץ שלפחות שלושה מהתוקפים באילת הם ג'יהאדיסטים מצרים. המודיעין האמריקני – שוב, זהירות וסקפטיות נדרשים – הודיע שגם הוא חושב שהאחראים הם לא אנשי הוועדות, אם כי אולי הם ביצעו איזה תפקיד מינורי. אתמול תקף צה"ל שוב ברצועה – הפסקת האש, כמובן, לא חלה עליו, היא חלה רק על הפלסטינים ורק הם יכולים להפר אותה – וחיסל מישהו שהחזיק באיזשהו תפקיד בג'יהאד האיסלמי. צה"ל טוען היום שהוא היה האחראי למימון הפיגוע באילת. לא הבנתי. חשבתי שאמרתם שוועדות ההתנגדות היו האחראיות, לא הג'יהאד.

ראוי לשים לב שאף אחת מההצהרות האחרונות לא יוצאת רשמית מדובר צה"ל אלא מכל מיני מקורות בכירים. זו הדרך של צה"ל להפריח המון עשן ואחר כך, כשחודרים דרכו, לומר בצדק שהוא לא אמר שום דבר רשמי בנושא. סא"ל אביטל לייבוביץ' התעקשה בפני בתחילת השבוע שכל המעורבים בפיגוע היו עזתים. היום צה"ל מודה שזה לא היה נכון.

אז אם ברק ניצל את הפיגוע למטרותיו, ורצה להוציא אותנו למלחמה כדי שנשכח מכל המחאה הזו וניתן לו לשבת על הכסא עוד כמה שנים, למה אנחנו לא במלחמה? שאלה מצוינת. מעריב פרסם הבוקר שמצרים הבהירה לממשלת ישראל שמבצע גדול בעזה יכול להביא ל"פגיעה אנושה" בהסכם השלום. אפילו ברק ונתניהו לא חסרי אחריות עד כדי כך, שהם יצאו למלחמה עם מצרים. להרוג כמה עזתים, זה דבר אחד. להסתבך עם צבא מסודר ועם עצבני, זה כנראה קצת יותר מדי. הנה משהו חיובי שכבר יצא מנפילת משטר מובארק: ריסונה של ישראל ברצועת עזה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ביום חמישי האחרון בוצע פיגוע משולב, שיצא מסיני לעבר שטח ישראל, כנגד שורה של מטרות בישראל. שישה אזרחים נרצחו ושני חיילי צה"ל נהרגו במהלך ההתקפות. בעוד הן נמשכות, מיהר שר הבטחון, אהוד ברק, להודיע כי האחראים לפיגועים הם חברי וועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, ותוך זמן קצר תקף חיל האוויר בית בו היו כמה ממנהיגי הקבוצה, והרג אותם. מאוחר יותר באותו היום אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי האחראים להתקפה בסיני נהרגו. תקיפת חיל האוויר הזו היא שהתחילה את סחרור ההסלמה הנוכחי – ורצוי לציין שחיל האוויר מחמם את גזרת עזה מזה כחודש, ללא תשומת לב מצד התקשורת הישראלית.

אלא שישראל מעולם לא סיפקה כל הוכחה לכך שההתקפה אכן הגיעה מרצועת עזה. ועדות ההתנגדות העממית הכחישו את מעורבותן בפיגוע. אחד מגופי התעמולה של ישראל, המל"מ, ייחס גם הוא את הפיגוע לוועדות ההתנגדות העממית – אבל נאלץ לומר, טאוטולוגית, "שום ארגון טרור לא נטל אחריות פומבית על הפיגוע ו'ועדות ההתנגדות העממית' הכחישו כל קשר לאירוע. אולם ראש ממשלת ישראל, וגורמים ישראלים נוספים, הצביעו על "ועדות ההתנגדות העממית" כארגון שביצע את הפיגוע." ההדגשה במקור. כלומר, אליבא דמל"מ, העובדה שנתניהו אומר משהו צריכה לשמש כהוכחה מספקת, גם כאשר הצד השני מכחיש בתוקף. האמנם? יצוין עוד כי המל"מ מדווח (זהירות, מסמך) על פעילותם של אנשי הוועדות בסיני – והיא נראית נבעכית כנדרש מארגון פלסטיני, לא דומה למה שראינו ביום חמישי.

בסוף השבוע, ראיין אתר Realnews בכירה בדובר צה"ל, סא"ל אביטל לייבוביץ', שאחראית לקשרי דובר צה"ל עם התקשורת הזרה. לייבוביץ' הכחישה שצה"ל מקשר את הוועדות לפיגוע, אמרה שהיא לא אחראית לדברי ראש הממשלה, אבל טענה שההמפגעים אכן הגיעו מעזה – והראיה שלה היתה… שהם השתמשו ברובי קלשניקוב (כך! דקה 2:28 והלאה בסרטון), שלדברי לייבוביץ' מעידים על הגעתם מעזה. לא יודע איך להגיד לכם את זה, אבל קלשניקוב הוא כלי הנשק הקל הנפוץ בעולם – מתנה אחרונה מברית המועצות – והם כלי נשק קל להשגה ברחבי המזרח התיכון כולו.

בשיחת טלפון אמש (א') עם לייבוביץ', היא ציינה ש"בכירים במערכת כבר התבטאו בנושא", וסירבה למסור מידע נוסף על התוקפים, אם כי היא התעקשה שהם הגיעו מרצועת עזה. שאלתי אותה האם אפשר לקבל את זהותם של המחבלים שצה"ל הרג, דבר שהיה עד כה מקובל ובוצע תוך שעות ספורות, והיא אמרה שזה בלתי אפשרי, אבל התעקשה – שוב – שמדובר במחבלים שיצאו מעזה. תחקירני בצלם ברצועת עזה, בבדיקה שנערכה היום, לא הכירו את זהותם של המפגעים; כאן המקום לציין, שוב, שבהתקפות בעבר הם זוהו במהירות, ונפתחו להם סוכות אבלים. האנשים נהרגו ביום חמישי. אם הם היו תושבי הרצועה, סביר שמשפחותיהם כבר היו שומעות על זה.

אמש (א') פרסם העיתון המצרי אל מסרי אל יום כי כוחות הבטחון המצרים זיהו שלושה מבין המחבלים ההרוגים. למצרים, מטבע הדברים, יש סיבות טובות מאד להפיל את התיק על תושבי הרצועה – אבל שירותי הבטחון המצריים אומרים שלפחות שניים מבין האנשים שזוהו, היו מוכרים כטרוריסטים בסיני. הגופות האחרות של המחבלים, עד כמה שהצלחתי להבין, נמצאות בידי צה"ל – וצה"ל מקפיד לא לחשוף את זהותם.

והוא יודע למה. אחרי הכל, אהוד ברק ובנימין נתניהו ביצעו כאן הונאה ענקית, שהצבא – בדמותה של סא"ל לייבוביץ' – נאלץ לשתף איתה פעולה, במידה של חוסר רצון. הם הוציאו אותנו למלחמת שולל כנגד רצועת עזה. אי אפשר להאשים את לייבוביץ': היא קצינה לובשת מדים. היא לא יכולה לצאת נגד "בכירים במערכת שכבר התבטאו בנושא".

בהנחה שלא יובאו ראיות אחרות, וקשה לראות אותן מגיעות באיחור, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה ברק ונתניהו ביצעו הונאה כלפי הציבור הישראלי שמחווירה לעומת כל מה שקרה פה מאז שאנשי אבו נידאל ירו בשגריר הישראלי בלונדון, שלמה ארגוב. שרון, בגין ורפול היו צריכים אז עילה להתחיל את מלחמת השולל שלהם בלבנון – התרגיל המבריק שהיה אמור, במחסה של מלחמה באש"ף, להעלות גורם ידידותי לשליטה בלבנון. כשהודיעו לרפול שהאחראים להתנקשות הם אנשי אבו נידאל, הוא הגיב ב"אבו נידאל, אבו שמידל – צריך לדפוק את אש"ף". כך זה התחיל.

אף אחד מהאנשים שהיו אחראים לשקר ההוא, שהביא לסופה של הפסקת אש בת 11 חודשים בגבול הצפון ושהתחיל מלחמה בת 18 שנים, מעולם לא בא על עונשו. אהוד ברק, אז אלוף צעיר, למד כנראה היטב את הלקח. אחרי הכל, הוא הציע אז להרחיב את המלחמה גם לסוריה – תוך הונאת הציבור. שרון התרשם, אבל לא אימץ את ההצעה.

עכשיו נראה – שוב, אם לא יוצגו ראיות אחרות – שהוא ונתניהו מוכרים לנו שקר אחר, שקר שמפנה את האש לעזה. למה? על זה הם צריכים לספק לנו תשובות. הם עדיין עובדים אצלנו, לא להיפך – וזה בדיוק סוג הספינים שמצריך ועדת חקירה ואת הפרדתו של גופו של אהוד ברק מכסאו.

(יוסי גורביץ)

אחרי שכוחותינו האמיצים חיסלו אתמול מהאוויר רופא, אחיו וילד בן חמש, הודיע חמאס שהפסקת האש מול ישראל נגמרה. מצרים מחזירה את השגריר שלה ותנזוף בשגריר הישראלי, מה שסביר לגמרי בהתחשב בכך שהרגנו – אופס! – חמישה חיילים מצרים במהלך הימים האחרונים. הסיכולים הממוקדים של צה"ל, מסתבר, היו בלתי ממוקדים מהרגיל, אם הוא הצליח להרוג גם חיילי צבא ידידותי, שחטפו פיגוע התאבדות מאותם כוחות שתקפו את ישראל ביום חמישי. הפיגוע הזה, אגב, מחזק את ההשערה שהמידע שזרועות ה-Hasbara של ישראל מפיצות לכל עבר על כך שמקור הפיגוע הוא בעזה הוא שקרי. שימוש שקרי במודיעין, כמובן, הוא לא דבר חדש בישראל: עמוס גלעד הוליך שולל את הציבור עם תזת "ערפאת אשם בהכל" שלו במשך כמה שנים, בהסכמה בשתיקה של שאר אמ"ן.

עכשיו, להוציא ההתדרדרות עם מצרים, את המהלך הזה – צה"ל תוקף בעזה, הורג אזרחים, מאלץ את החמאס להגיב ולהדליק את כל הגזרה – כל אדם שפוי יכול היה לראות באפס מאמץ. אחת משתיים: או שהמוח האנליטי המפורסם של ברק לא ראה את זה, ואז הוא (יחד עם כל הצמרת הבטחונית שלנו, שלא התריעה על כך) צריך ללכת הביתה ואתמול, או שהוא העריך שזה מה שיקרה, אבל טוב לו עם זה. בהתחשב במצב הפוליטי שמאיים על הדייר המפורסם ביותר במגדלי אקירוב, ההנחה ההגיונית ביותר היא שברק רצה בהסלמה, בהסכמה שקטה של נתניהו.

אז כאשר תקבלו את צו המילואים שלכם, עשו-נא את המעשה הפטריוטי: השליכו אותו לפח, ובמקום להגיע לבסיס צאו לרחובות. הגיע הזמן שהפוליטיקאים הישראלים יבינו שהם לא יכולים לשחק בישראלים כבמריונטות, שאנחנו לא רובוטים שאפשר להכניס לתלם על ידי לחיצה על כפתור "משבר בטחוני מפוברק", שהם לא יכולים להתעלם מבעיותיה של החברה הישראלית על ידי שיגור כמה טילים לא מדויקים לעבר אוכלוסיה אזרחית. אחרת, שום דבר לא ישתנה פה אף פעם. תמיד יהיה תירוץ בטחוני, שתמיד יצדיק את שמירתה של ישראל כמדינת קסרקטין.

אני קורא לסירוב המוני לשירות בצה"ל, כל זמן שישראל לא עושה כמיטב יכולתה להחזיר את הפסקת האש מול רצועת עזה, מהלך שצריך להתחיל בריסון חיל האוויר. הקריאה הזו מופנית בעיקר לחיילי מילואים אבל גם לחיילי סדיר. אהוד ברק רוצה מלחמה? נהדר. שיעלה על אפוד, שייקח איתו את בוגר הסיירת השני בממשלה, ושילכו להלחם בעזה – לבד. המלחמה הזו, אחרי הכל, היא מלחמת שלום הטייקונים. לנו אין חלק בה.

ועוד דבר אחד: כתבתי בשבוע שעבר לכלכליסט אייטם אופטימי על מכשיר אנדרואיד בשם IDEOS, שעושה חיל בקניה. השם של המכשיר נשמע לעורך מוכר, והוא חפר ומצא שהמכשיר נמכר גם בישראל. עכשיו, ה-IDEOS בעליל לא מהווה סכנה למכירות של הגלקסי 2 או האייפון, אבל לצרכיהם של הקנייתים הוא בהחלט מספיק. העוקץ הוא המחיר: בקניה הוא נמכר ב-80 דולרים. בישראל אותו מכשיר עצמו נמכר ב-1,700 שקל, כלומר כמעט פי שש. אם מישהו היה צריך הוכחה למה שעושים לנו הטייקונים בעלי התספורת, הנה היא.

(יוסי גורביץ)

אנחנו עוד לא יודעים מי ביצע את שורת הפיגועים בדרום, אבל שר הבטחון אהוד ברק כבר מצא את האשמים – תושבי עזה – ובסגנונם של פוגרומצ'יקי הגבעות כבר הבטיח "תג מחיר". בעזה כבר נכנסים למקלטים, ומי שעוקב אחרי צייצני טוויטר משם, חש את היאוש, את הרגשת האימה, את תחושת ה"לא שוב."

הגלגל הזה מוכר לכולם: פיגוע, תקיפה, פיגוע, תקיפה, פיגוע גדול (או לא), מבצע רחב היקף, פיגוע, תקיפה וכן הלאה. אולי, פעם אחת, נעצור אותו? ומכמה סיבות:

• א. להפסיק עם הפבלוביות. ברק רוצה להוציא אותנו למבצע גדול בעזה? יואיל נא ויסביר לציבור מה הראיות שלו שהפיגוע מגיע משם (על פניו, ובהחלט יתכן שאתבדה, הוא נראה הרבה יותר כמו הפקה של אל קאעדה מכל מה שהחמאס הצליח להרים אי פעם), ושנית – מה בדיוק התכנית שלו לשינוי המצב. מספיק עם קלות הראש שבה ממשלה יכולה לצאת למלחמה/מבצע בלי לתת דין וחשבון לאוכלוסיה שלה.
• ב. כבר לא עושים את זה יותר. ישראל היא בין המדינות האחרונות שעדיין נוקטות בשיטת פעולות התגמול של שנות החמישים. אהוד ברק טוען שהחמאס אחראי לרצח אזרחים ישראלים על ידי ירי טילים על אוטובוסים? יואיל נא לדרוש חקירה של האו"ם על מה שהוא פשע מלחמה לכל דבר. מה יש לישראל להפסיד, אם פעם אחת מאז 1948 היא לא תקח את החוק לידיה ותיתן סיכוי לחוק הבינלאומי? מה, המכה שהוא מתכנן עכשיו תשיג תוצאות שונות מכל קודמותיה? קחו אוויר, תנו לצבע האדום להיעלם מהעיניים, בואו נדבר על זה. לא מקבלים החלטות במצב כזה.
• ג. חשש לחיי אזרחים. צה"ל לא יודע להלחם מבלי לפגוע באזרחים – לא שהוא מעוניין בזה יותר מדי. חלק ניכר מתורת הלחימה שלו – מהפצצת ערי התעלה במלחמת ההתשה ועד למבצעי "ענבי זעם" ו"דין וחשבון", שתוכננו על ידי ברק – מיועד במכוון לתקיפת האוכלוסיה, כדי שזו תפעיל לחץ על הממשלה שלה. ספק אם אחרי עופרת יצוקה ישראל יכולה להרשות לעצמה עוד מהלך כזה.
• ד. חשד הפוטש. חלק ניכר מהאוכלוסיה הישראלית לא יאמין שליציאה למבצע נרחב בעזה יש קשר לפיגוע עצמו, אלא תראה בו נסיון לדכא את המחאה החברתית. בהתחשב בכך שאיוב קרא כבר קרא לפירוק המאהלים, ובהתחשב בכך שרק הבוקר חווינו בתקשורת אש כבדה בין משרדי האוצר והבטחון, קשה מאד יהיה להפיג את החשד הזה. במיוחד כששר הבטחון הוא אהוד ברק, שרק הציניות שלו מתחרה בתיעוב שחש לו הציבור.

בואו, פעם אחת, ננסה לא לירות כתגובה ראשונית. אם זה לא יעבוד, תמיד נוכל לירות אחר כך.

הערה מנהלתית: אני רוצה להודות בזאת לתורם שהעניק לי אישית בקבוק יין, כתרומתו הצנועה לקרן הטבק והאלכוהול. מי יתן ולא תשרת במילואים תחת הגנרל ברק.

(יוסי גורביץ)

לפני כשבועיים כתבתי כאן על הצעת החוק (זהירות, מסמך) שהגיש ח"כ אבי דיכטר (קדימה), חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. בין השאר התייחסתי לסעיף 13ב' של החוק, שקובע שבתי המשפט של ישראל יכריעו בבעיות שהחוק או הפסיקה לא התייחסו אליהן באמצעות " עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". עוזרו של דיכטר מיהר לציין שסעיף 13ב' מתבסס על חוק קיים, חוק יסודות השפיטה.

הוא צדק. הוא לא הסביר מדוע החוק הזה מ-1980 הופך פתאום לסעיף בחוק יסוד, ומדוע זה היה דחוף כל כך עכשיו. גרוע מכך, הוא לא התייחס לסעיף 13א', שאומר כך: " המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק." הדגשה שלי. למיטב ידיעתי, הרעיון הזה הוא מקורי, ולא מופיע בשום חוק אחר.

מהו ה"משפט העברי"? סוס טרויאני, שמסכן את מה שנשאר מהרפובליקה העברית שהוקמה כאן פעם. הוא מכפיף את החוק הישראלי, שהוא במידה רבה שוויוני – האפליה מגיעה לכדי ביטוי בעיקר בתקינה ובחקיקה המשנית, וכמובן בחיי היומיום – לחוקי ההלכה, שהשוויון לא רק מהם והלאה, הוא פסול בעיניהם עקרונית.

אז הנה כמה הצעות למחוקקים הישראלים, בהתבסס על המשפט העברי:

• הכנסת תשקול בחיוב אישור להורים למכור את בנותיהם הקטנות לעבדות, ובכלל להחזיר את העבדות, שבוטלה כאן על ידי העות'מנים רק באמצע המאה ה-19. וברוח החסד המקובל בקרב הג'נטלמנים מן המטעות בדרום ארה"ב, תמליץ הכנסת לבעלי העבדים הטריים שאף ש"מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שמידת הדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו […] וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת, וישמע טענותיו". אלו המלצות ראויות למניעת מרד עבדים.
• הכנסת תשקול בחיוב את מיסוד האונס בזמן מלחמה, ברוח חוקי "אשת יפת תואר". יהיה בכך כדי להסיר מעל עמנו את הלעז שהוא כל כך גזעני שהוא בוחל אפילו באונס המקומיות.
• הכנסת תשקול בחיוב להוציא להורג נשים, במיוחד ילדות, שנאנסו על ידי זכרים יהודים גאים, משום שהן היוו לו מכשול והוא בזבז עליהן את זרעו הקדוש, ומשכך הן שוות ערך לבהמה, וספציפית שור נגח.
• הכנסת תשקול בחיוב את תיקון רונצקי לשבועת החובש הצבאי, שמעתה תאסור על החובש לטפל בשבויים, אלא אם קיבל אישור מהקמ"ן או איש השב"כ המוצמד ליחידה שלשבוי יש ערך מודיעיני ועל כן יש לשמור עליו בחיים. במקביל, תוקם ועדה מיוחדת בבתי החולים שתקבע האם להעניק טיפול רפואי ללא יהודים, וזאת בכפוף להערכת הסיכון שהידיעה על אי הענקת הטיפול תגרום לאיבה כלפי יהודים בחו"ל.
• הכנסת תשקול בחיוב לאלץ צעירות לא מאורסות שנאנסו להנשא לאנסיהן, בהתבסס על חוקי ישראל הקדומים ביותר. מחוקק, בבואך אל האשה, אל תשכח את השוט: מדובר, בסופו של דבר, ברכוש שנקנה באותן הדרכים כמו בהמה פשוטה. באותה הזדמנות, יש לפסול אותן לעדות, לשיפוט, ולשמש בכנסת – כי לא יעלה על הדעת שלאשה תהיה שררה על גבר. ספק אם חברות הכנסת אנסטסיה מיכאלי ופיינה קירשנבאום תקבלנה בהבנה את מצבן החדש, אבל כל מהפכה גובה קורבנות. חברות הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ' וציפי חוטובלי, מצד שני, צפויות לשמוח על השיבה למצב הטבעי התקין.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג של יהודים מומרים ואפיקורסים, כפי שמורים כל הפוסקים הקדומים, ושיאם בשולחן ערוך (יורה דעה, קנ"ח ב'), שקובע כי " מיני ישראל, והם שעובדים לעבודת כוכבים, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס; והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו." מאחר והכוח כבר בידי היהודים, הסעיף האחרון ("היה בא בעלילות") לא רלוונטי. נזכיר כי יוסף קארו, כותב השו"ע, הוא המרא דאתרא של ארץ ישראל ואין כמוהו לפסיקת הלכות – אה, סליחה, התקנת חוקים – בישראל. החרמת רכושם של האפיקורסים וחלוקתו ליהודים טובים תסייע ודאי לשיפור המצב הכלכלי, והתקדימים ידועים.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בסקילה של מדליקי אור בשבת. זו האחרונה, כידוע, שמרה על עם ישראל יותר משהוא שמר עליה, ואנחנו לא רוצים לעצבן אותה. חוצמזה, החב"דניקים טוענים שאם נשמור על שתי שבתות זו אחר זו, המשיח יגיע, ובמשיח הם מבינים.
• הכנסת תשקול בחיוב הוצאה להורג בשריפה של בת כהן מאורסת שהשתרללה מהצד. מסורת זו מסורת.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בסקילה של גברים הומוסקסואלים שגם מעיזים לממש את תשוקתם. אנחנו יושבים על קו השבר הסורי-אפריקני ואנחנו ממש, אבל ממש, לא צריכים רעידות אדמה פה.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בחנק של נביאי שקר, דוגמת מרדכי "היה לא תהיה" אליהו.
• הכנסת תשקול בחיוב את הוצאתם להורג בחנק של מכשפים, מכשפות, מעוננים, ואורן זריף. האמת, הרעיון הזה הוא לא לגמרי שלילי.
• הכנסת תשקול בחיוב על הכרזה על ערים שבהן רוב התושבים שמוצאם יהודי החליטו שהם לא בקטע של יהוה כעל "עיר הנדחת", ואז להורות לצבא להשמיד כל יצור חי בהן.

ויש עוד, אבל כמה אפשר.

ראוי לציין שסעיף 13א' לא מתייחס ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", מה שנהוג לכנות לעתים "מוסר הנביאים", אלא ל"משפט העברי". כל הסעיפים דלעיל הם חלק מובהק ממנו. ערך היסוד של המשפט העברי הוא החלוקה לקסטות קשיחות, שבראשו עומד היהודי, אחריו האדם, אחריו במשתמע האשה (אם כי כמובן אשה יהודיה עליונה על אשה שאיננה כזו), ואחריה העבד; אחריהם מגיעים בעלי חיים, צמחים, וחפצים דוממים. הגבר היהודי מברך כל בוקר על כך שאיננו לא-יהודי, אשה או עבד.

האם אבי דיכטר מאמין בזוועה החיה הזו? ספק רב. הוא משמש אידיוט מועיל לדוד רותם וזאב אלקין, שדווקא כן מאמינים בה. אפשר בקלות להאמין שהוא לא ידע מה משמעות שם הקוד "משפט עברי."

עכשיו הוא יודע.

ועוד דבר אחד: סנאטור אמריקני בכיר, פטריק ליהי, רוצה לאסור על מכירת נשק לכמה יחידות ישראליות משום שהן נוטות להרוג פלסטינים ללא סיבה טובה. בהתחשב בכך שהקונגרס ידידותי יותר לנתניהו מאשר הכנסת, ספק גדול אם החוק הזה יבשיל, אבל זו התחלה לא רעה: ליהי גילה את מה שכולם יודעים כבר שנים, שהתחקירים של צה"ל הם בדיחה גרועה ושחיי פלסטינים לא באמת נחשבים בעיני חמושי צה"ל. עכשיו, סוף סוף, תהיה לגיטימציה לדון בזה גם בכלי התקשורת האמריקניים. ליהי יוגדר כאנטישמי בתוך 3…2….1…

(יוסי גורביץ)

הרמטכ"ל החליט בימים האחרונים על קידומו של אל"מ איתי וירוב, לשעבר מפקד חטיבת כפיר, לדרגת תת אלוף. וירוב ימונה לתפקיד קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי.

אם השם וירוב נשמע לכם מוכר, זה משום שהוא היה הקצין הבכיר שהודה כי נתן הוראה לחייליו לענות. הוא התיר, לצורך "תשאול", "סטירה, לעיתים מכה בעורף או בחזה, לפעמים ברכיה או חניקה לצורך הרגעה." התעוררה סערה, קידומו של וירוב עוכב, והוא ננזף על ידי אלוף הפיקוד. חלפו שנתיים, והנה גם וירוב בגנרלים.

מסתבר שבצה"ל, אם אתה נותן פקודה לחיילים שלך לעבור על אמנת ז'נבה והם אכן עושים זאת – ההוראה של וירוב נחשפה בעת משפט נדיר של חיילי כפיר שעינו פלסטינים; אי אפשר לדעת כמה פלסטינים עונו בהוראותו של וירוב מבלי שנדע על כך – העונש על כך הוא לא העמדה לדין, לא הדחה משורות הצבא המוסרי יותר מהחמאס, לא הורדה בדרגה; הוא עיכוב בקידום. וכשמגיע הקידום, כפיצוי, אתה מקבל בומבה של תפקיד.

אבל זה לא כל הסיפור. כשווירוב אמר את שאמר בבית המשפט, הוא זכה להערכה מצד כתבים צבאיים וחמושים כמי ש"אומר את האמת מהשטח", בלי לטייח, לשופטים שיושבים בחדרים ממוזגים (העובדה שווירוב, כמו כל קצין בכיר, מבלה את עיקר זמנו בחדרים ממוזגים נשכחה, למרבה הנוחות). הוא נתפס כמי שהגן על חמושיו.

אבל זה לא המצב. בשקט בשקט, הרחק מהזרקורים, שינה וירוב את גרסתו. הוא זומן לעדות במשפטו של אחד החמושים האחרים, ושם – אחרי הנזיפה שספג – הוא מסר גרסה אחרת לגמרי. בית המשפט הצבאי נזף בקצינים שנזפו בו על "התערבות בהליך שיפוטי" – פעולה תמוהה כשלעצמה – ורמזו בגסות שווירוב שיקר בעדותו השניה.

אז מגן החמושים הגדול מתברר, במיטב המסורת הצה"לית מימי אפי איתם ומשפטי גבעתי, כמי שמוכן למכור את החמושים שלו במורד הנהר, אם זה רק יביא לו את האיקס הנכסף על הכתף. כדאי שהחמושים יזכרו את זה, בפעם הבאה שאיזה קצין מבטיח להם שמותר להם לבצע פשעים ושהוא יהיה שם בשבילם. וכדאי שבפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שצה"ל הוא צבא מוסרי ושהוא מסוגל לחקור את עצמו, תצחקו לו בפרצוף.

אשר לצה"ל עצמו – הוא קידם עכשיו את הקצין שאמר בגלוי שהוא הורה לחייליו לבצע עינויים. בפעם הבאה שידלגו, בצדק, על מערכות המשפט שלו וילכו ישר להאג, בנימין גנץ מתבקש להאשים רק את עצמו.

ועוד דבר אחד: כת שליט – יש כבר מי שקרא להם "גדודי עז א דין אל שליט" – השתלטה הבוקר על אוטובוס של משפחות אסירים בטחוניים ומנעה ממנו להגיע לכלא, לפגישה הנכספת. חלק מהאסירים הבטחוניים הם ודאי אנשים נתעבים. חלקם, ללא ספק, הם לוחמי חירות. תומכי שליט העדיפו היום לגרום סבל נפשי לילדיהם של אנשים שמעולם לא ראו, רק כדי להוכיח שישראל משתלבת היטב במרחב ושגם היא יודעת לקחת בני ערובה.

הערה מנהלתית: מעבר הדירה הושלם, ואני מקווה לשוב לכתיבה סדירה במהלך השבוע.

(יוסי גורביץ)