כלכלת הוודו של נתניהו: המקרה של צוג
האשליין נתניהו חזר ב-15 השנים האחרונות, שבהן היה פעם אחר פעם בעמדת השפעה כלכלית בכירה, על המשנה הכלכלית שזכתה להתייחסות רצינית ראשונה בימי רייגן: תפיסת הזרזוף, שאומרת שאם רק ננמיך את המסים על אלה שגם כך יש להם יותר מדי, הם יצרכו יותר, וצריכת היתר שלהם תעלה את רמת החיים של כל השאר.
בכל פעם שביצעו את הניסוי הזה בבני אדם, הוא נכשל. כלומר, הוא נכשל אם אנחנו מאמינים שהאנשים שקידמו באמת האמינו בבולשיט שהם ניסו למכור לנו. כמובן, אם המטרה האמיתית שלו היתה, כפי שמותר לחשוד, חלוקה מחדש של הרכוש כדי שתתאים לבעלי ההון, היא היתה הצלחה מסחררת.
המקרה של צוג, קנטון בשווייץ, עלה בימים האחרונים לכותרות, בעקבות כתבה בוול סטריט ג'רנל. על פניו, צוג היא סיפור הצלחה מהחלומות של כת מילטון פרידמן: המחוז העצמאי למדי – קנטונים בשווייץ קובעים שני שלישים מהמסים שהתושבים משלמים – דורש מתושביו לכל היותר מס הכנסה של 22.9%, ומס החברות שם נמוך במיוחד: הוא עומד על כ-15.4% בממוצע – רק 2.6% פחות מהיעד של נתניהו, 18%.
התוצאה היתה עליה מסחררת במספר החברות שעקרו לצוג – עד 1947, מחוז חקלאי לא עשיר במיוחד – כמו גם עליה מסיבית במספר המיליונרים השורצים במקום. התוצאה הצפויה למדי, שבמחוז מתחילים להתמודד איתה, היא דחיקתם של סתם שווייצרים מצוג החוצה: הם לא מסוגלים לעמוד ביוקר המחיה של המיליונר הממוצע. בצוג, אומרים המקומיים, כבר לא נשאר מעמד בינוני. מי שגר שם הוא או מיליונר, או פונקציונר בחברה זרה, או מישהו שהיה בר מזל לרכוש את הבית שלו בשנות החמישים והשישים. כדי לחיות בצוג ברווחה, צריך האדם הממוצע הכנסה שנתית של 1.2 מיליוני דולרים. כלומר, להיות מיליונר. רוב ילידי צוג לא עומדים בדרישות, והם נאלצים להגר לקנטונים עם מדיניות כלכלית שפויה יותר.
לכל זה יש כמובן צד חיובי: הצמיחה בשמיים. גבוהה מדי, למעשה. האבטלה נמוכה מאד יחסית. אבל צוג הפך לאי קטן של עשירים בלבד. המדיניות היטיבה עם כלכלת המחוז, יש להניח – אבל כלל וכלל לא שירתה את האוכלוסיה הילידה שלו. הפוליטיקאים המקומיים שמו לב, ובניגוד לבנימין נתניהו הם מתחילים לקדם דיור בר השגה. הם לא מתכוונים להעלות מסים, אבל גם לא למשוך למחוז עוד חברות בינלאומיות.
מי שחי בישראל לא צריך היה להיות מופתע כשקרא על צוג: מדיניות ההטבה עם העשירים של נתניהו, ובכן, מיטיבה עם העשירים. עם כל השאר, הרבה פחות. בעיות הדיור של ישראל נובעות, בין השאר, שמתוך מגמה למשוך עשירים יהודים מחו"ל, ישראל מאפשרת להם לרכוש דירות ולהעמיד אותן ריקות. כלומר, היא מעדיפה את עשירי העולם היהודי על פני תושביה הילידים – ולא רק הפלסטינים.
אם המדיניות של נתניהו תצליח להגיע לבשלות, ישראל תהיה עוד צוג: מעוז של אוליגרכים יהודים, מקלט מס לכל עבריין או תאגיד (מונחים נרדפים לעתים קרובות מדי). מי שלא יהיה מיליונר, פשוט יצטרך להדחק אחורה – לא במקרה הסיסמה של נתניהו ואנשיו היא "לכו ללוד".
זה לא בלתי הפיך, כמובן. כלכלה היא אולי הפוליטי שבמדעים, אם היא אכן מדע. כלכלה צריכה להיות בידי האזרחים; היא כלי חברתי מאין כמוהו. האזרחים הם אלה שצריכים להחליט באיזה סוג של מקום הם רוצים לחיות. אני חושב שרובנו נדחה את המודל של צוג – אפילו בצוג הוא כבר מתחיל להעלות שאלות. ברחוב עזה, מצד שני, עדיין לא.
זה בידינו. במוצאי השבת הקרובה מתוכננת הפגנה גדולה. היא מתהדרת בשם הבעייתי מאד "הפגנת המיליון". יהיה קשה להוציא מיליון אנשים לרחוב – אנחנו מדברים על 14% מכלל תושבי המדינה. אבל צריך. ההוגים שרוצים להפוך את ישראל לסניף של צוג צריכים להבין שאנחנו לא ניתן לזה לקרות, ושהאדמה תחת רגליהם תרעד לפני שזה יקרה. כי, בסופו של דבר, מחאה עממית שמדוכאת על ידי השלטון – באלימות או בהתשה, שזו השיטה בה נראה שבחר נתניהו, בעקבות אולמרט ושרון – תתפוצץ באלימות. נתניהו עובד אצלנו, לא להיפך – ולנו נמאס שהוא מזרזף עלינו ואנחנו לא רוצים לגור בצוגלנד. אבל אם לא נראה לו את זה, זה לא יקרה.
צאו מהבתים, וקחו אתכם עוד מישהו. אם לא עכשיו, אימתי?
ועוד דבר אחד: הרעיון של צמיחה נצחית, רקטה שנסיקתה איננה פוסקת לעולם, היתה תמיד מגוחכת, כשחושבים על כך שהמשאבים על פני הכוכב הקטן הזה מוגבלים. עכשיו מציין דן תמיר ששיא תפוקת הנפט מאחורינו – ושחייבים, בדחיפות, למצוא תחליף לתפיסה של צמיחה.
(יוסי גורביץ)
הקפיטליזם בנוי על צמיחה בלתי פוסקת, ולכן משמעותה של מציאת תחליף לצמיחה נצחית היא גם מציאת תחליף לקפיטליזם (דבר רצוי בפני עצמו, אבל לא כל כך פשוט).
(במאמר מוסגר, ההתנפחות הפיננסית המטורפת היא תוצאה של הצורך בצמיחה בלתי פוסקת, כזו שלא תלויה בשום גורם חיצוני (ועיין בדברים המבריקים שכתבה חנה ארנדט ב"יסודות הטוטאליטאריות על דרום אפריקה והזהב))
חשבתי שדווקא הזהב זוכה לפופולריות בקרב אנשי האנטי-צמיחה, שעומדים מרחק שתי פסיעות מאנשי סטנדרט הזהב ותיאוריות הקונספירציה ההזויות על הרוטשילדים והפדרל ריזרב.
קרא חנה ארנדט
לא נכון. הביקורת המרקסיסטית הישנה על כך שהאימפריאליזם והמלחמה היא תוצר הכרחי של הקפיטליזם כבר מזמן התבררה כמיושנת. קפיטליזם אינו זקוק לצמיחה מתמדת ולשווקים חדשים, הוא זקוק לתוצרת פרטית מתחדשת. בצורתו הגלובלית והמנופוליסטית בשם עקרונות ה"שוק החופשי", זה מה שהקפיטליזם תובע. אך אם התחרות מבוזרת לטובת עסקים קטנים (ולא לטובת גרעיני שליטה בעזרת מס חברות נמוך, כמו בישראל), אזי גם במחיר צמיחה נמוכה יותר היוזמה הפרטית והתל"ג יכולים להצליח.
לא צריך תמיד לדבר בשחור ולבן, או על אלטרנטיבות של "הלאמה" כללית בתצורת ברה"מ של אז. אפשר להפסיק את המדיניות השקרית של צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה (במחיר ייצוא מסיבי, שוק שחור גדול וכוח קנייה קטן של האזרחים) מבלי להיגרר לסטאליניזם.
המקרה של היהודים העשירים שקונים דירות בארץ לא דומה למקרה של צוג. הקנייה של הבתים בארץ לא נעשית משיקול כלכלי – תמיד תוכל למצוא השקעה טובה יותר מקניית דירה והשארתה ריקה. יש פה מקרה יחודי של מדינה שהרבה אנשים שאינם אזרחיה מרגישים זיקה אליה וקונים דירה עבור נופש או "תעודת ביטוח". זה הופך גם את ההתמודדות עם התופעה לשונה.
ובנוגע לצמיחה – אני לא יודע אם מישהו יודע לקבוע מה הגבול של משאבי כדה"א, בהתחשב בכך שהטכנולוגיה מצליחה פעם אחרי פעם למצוא דרכים לשפר את מקורות האנרגיה ויעילות הניצול שלהם. מה שכן, ברגע שהצמיחה העולמית תעצר, בלי עצירה של הריבוי הטבעי, האנושות תתחיל כנראה לצעוד אחורה – ולא משנה מהי השיטה הכלכלית.
אם קניית דירה והשארתה ריקה היא בזבזו כסף, אז כיצד זה שלכל אוליגרך שמכבד את עצמו יש ווילה על אי אקזוטי?
ותאמין לי שיש. כאדריכל, יצא לי לתכנן כמה וכמה כאלה.
בכל מקרה, בשני העשורים האחרונים קניית דירה בת"א הוכיחה את עצמה כדיל לא רע בכלל, גם אם אתה גר בפנטהאוז על השאנז-אליזה.
כי מרבית העשירים אינם חכמים או רציונלים במיוחד. המשבר הנוכחי הוכיח שהשקעה בנדל"ן היא טובה רק במקרים מאוד מסוימים.
מארה"ב עד דובאי, רק ת"א היא נשארה כאופציה טובה לרכישת נדל"ן.
צריכת ראווה. "אני מספיק עשיר להרשות לעצמי לבזבז כך וכך עשרות מיליוני דולרים על בית מנקר עיניים/מטוס פרטי/השלם את החסר"
לאוליגרך יש וילה על האי האקזוטי כדי להגיע אליו לחופשה ולנקר עיניים. הוא בכלל לא חושב על ערך המכירה שלו עוד כמה וכמה שנים (הרי את עלויות הבניה העצומות הוא בכל מקרה לא ירויח חזרה).
וקח עלות של דירה לפני 20 שנה, שים אותו על מדד תל אביב 100 באותו זמן, ותגלה שנשאר לך מספיק כסף כדי לקנות את אותה דירה ולהישאר עם עודף. גם בתל אביב דירה ריקה היא לא השקעה טובה (יחסית לבורסה).
יש זהות כמעט מוחלטת בין המקרים. ישראל מהווה מקלט מס נוח זה שנים, משום שהיא העלימה, ועדיין מעלימה עין מהלבנת הון. עם תגיע למרבית מדינות אירופה עם כמה מיליונים טובים, ישאלו אותך מאיפה הכסף. בישראל יגידו לך אהלן וסהלן. קנה אצלנו נדל"ן. סחרת בנשק? הרווחת מעסקות סמים? מצויין, רק תגיע.
עכשיו, לאחר הביקורת הקשה והאיומים של הOECD, ישראל מנסה להראות באופן שקרי שהיא מטפלת בכך, כמובן רק למראית עין.
המדיניות של נתניהו זהה לחלוטין, באופן מוצהר, לזו של צוג ולזו של ממשלות אירלנד האחרונות: הבא עשירים כך שתיווצר צמיחה גבוהה, תן להם מס נמוך כך שירצו להשקיע, וכך יווצרו כביכול מקומות עבודה.
את ההפחדות לגבי "עזיבה מסיבית" של ההון לא אני מייצר. זוהי המדיניות המובהקת, זוהי האידאולוגיה שנתניהו עומד מאחוריה שנים. הוא צריך לקרוס יחד אתה לפני שיהיה מאוחר מדי, ואולי כבר מאוחר מדי.
אני קצת מתקשה לקנות את הסיפור הזה. ניתן להבין מהכתבות כי מי שקנה דירה לפני עשרות שנים – מצבו לא רע בכלל, כי מן הסתם ערך הדירה עלה. כמו כן, האבטלה נמוכה, יש ביקוש רב לעובדים, ולכן אני מניח שמהנדסים, כלכלנים, רואי חשבון, עורכי דין וכו' מרוויחים לא רע שם. בהמשך לכך, סביר כי גם נותני שירותים כגון רופאים, קבלני שיפוצים וכו' מרוויחים טוב. נראה לי סביר שמי שעוזב את האזור הם לא "מעמד הביניים", אלא בעיקר העשירונים שבחציון התחתון, הלא משכילים, אם כי בכתבה שבאנגלית מוזכרים גם מורים.
זה כמובן לא גורע מהטענה המקורית שלך – שהצמיחה לא היטיבה עם המעמדות הנמוכים. עם זה אני מסכים. אבל היא כן יכולה להיטיב עם מעמד הביניים (טוב, תלוי איך אתה מגדיר "מעמד ביניים"), עם אקדמאים שלמדו מקצועות מעשיים בעשירונים 7-10. לקבוצה זו יש יותר מה להפסיד מאשר מה להרוויח מהמדיניות שמציעים דפני ליף וחבריה.
קראתי פעם כתבה על אנשי הצווארון הכחול בעמק הסיליקון. שוטרים, קופאים בסופרמרקט, מנקי רחובות ופקידי בנק.
בתקופה מסוימת יוקר המחיה שם גרם להרבה מהם לעזוב ואז הייתה בעיה רצינית לעסקים שם.
מצד אחד זהו עמק הסיליקון ואם אני אמכור משולש פיצה במחיר משולש יהיה מי שיקנה אותו, מצד שני זה שמכין את הפיצה גם צריך לחיות ממשהו ולו לא רוצים לשלם כמו לגאון היי טק.
It's gotten worse in Silicon Valley. The basic problem is that housing prices are extremely high, and the locals like it that way because they all own houses. The working class lives either in poor towns near Silicon Valley with high crime rates (East Palo Alto) or cities that are very far away and force them to drive 1-1.5 hours each way (Merced, Modesto, Tracy, Stockton, etc.).
The expression in the US for this is "Drive until you qualify": drive out of the suburb where you work until you find a place where you can afford to live.
לי יש דירה שנקנתה לפני יותר מעשר שנים ,בתל אביב,והמצב שלי עדיין על הפנים. הרבה יותר טוב כמובן מחברים שלי שנאלצים לעבוד כאן ולשלם שכירות מופרזת שרק הולכת ונהיית יותר ויותר בלתי אפשרית , אבל עדיין, המשכורות ברצפה, המחירים מאמירים, והעובדה שהדירה שלי שווה הרבה יותר לא ממש משנה את זה כי אני גרה בה, לא מקבלת עליה דיוודנדים. "הצמיחה" היטיבה עם מעמד הביניים ? איך בדיוק ? על איזה מעמד ביניים אתה מדבר ?
יותר מזה: להשכיר אותה לא יעזור מכיוון שרווח כתוצאה מהפעולה הזו יקרה רק אם תגורי בדירה זולה יותר (ובכך תורידי את רמת החיים שלך) ולמכור אותה ולחיות מהריבית מהבנק לא רלוונטי במשק בו אין ריבית דה-פאקטו.
ולגבי תפוקת הנפט – אני זוכר כתבות מלפני 15 שנה שציינו שהגענו לשיא… קשה למדוד את זה וזה לא חשוב. האנושות תמצא מקורות אנרגיה אחרים. תמיד אפשר לבנות כורים גרעיניים (אם רק מצליחים להשתלט על קומץ היסטרי שמטעה את הציבור בנוגע לבטיחותם), והמתקנים להפקת אנרגיה סולארית רק הולכים ומשתכללים עם השנים.
התפיסה של צמיחה נצחית סבירה לחלוטין, וככל הנראה יעברו עוד כמה אלפי שנים לפני שנתחיל לדגדג את המגבלות של כוכב הלכת שלנו, וגם אז תמיד אפשר לפנות לחלל החיצון.
בשנת 2000, עלתה חבית ברנט גולמי 25 $. בימים שלפני המשבר של 2008 הגיע מחירה ל-150$. כיום מחירה נע סביב 80-90$.
הצמיחה של המאה האחרונה התאפשרה לא רק הודות למקורות אנרגיה, אלא הודות למקורות אנרגיה זולים. אנו הגענו לסוף עידן האנרגיה הזולה. זו עובדה.
היא עולה 115$. מנגד כמות מקבילה (מבחינת ערך קלורי) של גז טבעי עולה 24$ בארה"ב ובין פי 1.5 לפי 2 באירופה. לאחרונה מתרחשת מהפכת פצלי הגז שתנמיך אף יותר את המחיר של הגז הטבעי.
"מהפכת פצלי הגז" מזהמת את מי התהום, משתלטת על שטחי טבע עצומים וגורמת נזק שהדורות הבאים ישלמו עליהם בריבית דריבית.
קצת חומר רלוונטי בנושא תמצא כאן:
http://www.cbsnews.com/video/watch/?id=7372850n
וכאן:
http://www.megavideo.com
/?v=D26YAOFJ
גז טבעי הוא חלופה רעה כי יש בעיה עם השינוע שלו. ליקוויפיקציה של גז הוא עניין יקר ובעייתי, ממש כמו איחסון שלו.
נפט הוא לא אנרגיה זולה אלא אנרגיה יקרה. זה שרוקנו את המאגרים בקצב מסחרר איפשר למכור אותה בזול, זמנית, והזמן הזה נגמר.
אין שום מניעה לעבור למה שמכונה "אנרגיה חלופית". הבעיה היא שמחפשים אנרגיה חלופית שמתנהגת כמו נפט – מקור אנרגיה אחד גדול שעושה הכול. העתיד נמצא בפלורליזם של מקורות אנרגיה, ברב השימושיות שלה ובאוטורקיות חלקית של מערכות צורכות אנרגיה.
מכון מאוד.
ולכן אנו נצטרך לעבור בעתיד הקרוב מאוד ממשק "צומח" למשק בר-קיימא.
אורי, זרוק מבט כאן – http://delek-info.co,il, אולי תופתע
http://delek-info.co.il
אלפי שנים? לא ממש. האוכלוסיה גדלה אקספונציאלית, הטכנולוגיה כבר לא.
יש מונח באקולוגיה שנקרא "כושר נשיאה" – כמה ציפורים יכולות לחיות על האי בלי שיגמרו הגרגירים, מה הגודל של אוכלוסיית הזאבים בהנתן כמות כבשים מסויימת שלא תכחיד את הקבוצה הזו עקב טריפת יתר, וכד'.
זה תרגיל קשה מאד לחשב את כושר הנשיאה של כדור הארץ לבני אדם, וזה תלוי מאד בטכנולוגיה וברמת חיים.
מספר שדי מקובל על אקולוגים כיום הוא שברמת חיים של הודי, כדור הארץ יכול לכלכל 15 מילאירד בני אדם. ברמת חיים של אמריקאי – 1.5 מיליארד (וכן, המסקנה שאמריקאי צורך פי עשר משאבים מהודי נכונה).
בקיצור, מצבנו לא מזהיר ואנחנו קרובים לגבול הרבה יותר ממה שנדמה לך.
והחלל החיצון? אתה צוחק? מה יש שם שיכול לעזור לנו כאן? הלוואי שהיה אינטרס כלכלי לצאת לחלל, כי אז זה היה קורה לבד בלי השקעה מטורפת. היום, חוץ מהחלל הקרוב (לווינים + ניצני ניצנים של תיירות חלל), האנושות נטשה את החלל ואין לה מה לחפש בו.
http://xkcd.com/893/
כלכלה אינה מדע, אלא דת עם כל מיני זרמים וכתות בתוכה.
יוסי, לא היית צריך לחכות לדן תמיר כדי להבין שפרדיגמת הצמיחה האינסופית הורגת אותנו. היית יכול לקרוא את זה כבר לפני יותר משנה ב"תיקון עולם" (העברי) –
http://tikunolam.co.il/2010/07/11/016/
בכל מקרה, אני שמח מאוד לראות שההבנה שצמיחה אינסופית על פלנטה שמשאביה מוגבלים אינה אפשרית הולכת וצוברת תאוצה. לפני כמה שבועות שמעתי את דרור פויר אומר משהו דומה ב"עשירון התחתון", ועכשיו אני קורא את זה אצלך.
איפה דן תמיר כותב את זה?
אגב, צמיחה אינסופית וכו' לא קשורים בהכרח לשאלת הנפט. אם היה נמצא לו תחליף היינו ממשיכים בצמיחה עד צוואר הבקבוק הבא.
לפני ארבע וחמש שנים באקו ויקי: http://ecowiki.org.il
אכן. הודות לדרור רשף
" כדי לחיות בצוג ברווחה, צריך האדם הממוצע הכנסה שנתית של 1.2 מיליוני דולרים "
המשפט הזה הוא בסך הכל ציטוט של אדם אחד. והוא שטותי לחלוטין. אתה מדבר על 100 אלף דולר לחודש(!). שטות מוחלטת, אלא אם כן מדברים על תת-שכונה יוקרתית של תת-שכונה עוד יותר יוקרתית של האזור הממש יוקרתי של עיר הבירה של צוג. מהסוג שיש מנחת מסוקים עם מסוק מעליה.
זאת בדיוק מסוג ההגזמות שגורמת לכתבה שלמה להראות מגוחכת. כמו הסיפור קורע הלב של הזוג הישראלי נטול הילדים (שפורסם בכלכליסט, נדמה לי) שלא מצליח לגמור את החודש על 41 (ארבעים ואחד!) אלף ש"ח נטו. מסכנים.
שמעת פעם על אינפלציה? מה לדעתך קורה כהרבה מאוד אנשים עם הרבה מאוד מזומנים זמינים עוברים למקום מסוים?
אז המחירים עולים, אבל לא עד לרמה הזאת. בקנטון של צוג יש מיליון איש. תעשה חשבון מה המספרים אומרים. הנקודה עוברת גם בלי ההגזמות הדביליות הללו.
אין מקום בעולם המערבי שיש בו מיליון איש וצריך 1.2 מיליון דולר בשנה בשביל לחיות בו ברווחה.
תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר "לחיות". אם הכוונה לבעלות על דירה (או אפילו בית צמוד קרקע, בשוויץ זה יותר נפוץ מאשר בישראל) אז כן, 1.2 מיליון נשמע הגיוני ביותר.
"בקנטון של צוג יש מיליון איש."
Wrong. Its actual population is 25,000.
שיעור הדירות שנקנו בידי משקיעים זרים בשנה שעברה, מכלל הדירות שנרכשו, עומד על 3%. לא מאד משמעותי. (וגם לא כל הדירות הללו עומדות ריקות).
זה כן משמעותי כי זה כמעט פי שניים יותר גבוהה משיעור גידול האוכלוסיה.
https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/fields/2002.html#is
זה לא שהם קנו שלושה אחוזים מכלל הדירות במדינה, אלא שלושה אחוזים מכלל הדירות שנרכשו באותה שנה. כך שההשוואה לגידול הטבעי אינה רלוונטית.
זה לא משנה אם הם קנו עשרים אחוז מכלל הדירות או עשירית אחוז מכלל הדירות. ברגע שאתה מניח שיש מחסור בדירות (והוא קיים כבר יותר משנה) ואם אתה מניח שקצב בניית הדירות דומה או קטן משיעור הגידול הטבעי אז כל שנה שבה יותר דירות עוברות לזרים מאשר למקומיים רק מחמירה את המצב.
"זה לא משנה אם הם קנו עשרים אחוז מכלל הדירות או עשירית אחוז מכלל הדירות".
ודאי שזה מאד משנה. אם היו קונים 20% מהדירות הם היו משפיעים על המחיר הרבה יותר מאשר במצב הנוכחי, ובוודאי שהרבה יותר מאשר אילו קנו רק עשירית אחוז מכלל הדירות, שזה כנראה משהו כמו בניין דירות אחד. האם לא ברור לך שאילו כל הרכישות של זרים היו מסתכמות בבניין אחד, לא הייתה לכך כל משמעות על מחירי הדיור? אז הם קונים קצת יותר, אבל לא הרבה יותר.
What's the percentage of apartments in Central Tel Aviv bought by foreign investors?
באזורים מסוימים זה מגיע עד 10 אחוז.
מהחלון שלי אני רואה את מגדלי "פארק צמרת" בתל אביב שכמעט ולא דולקים בהם אורות. מצד שני, כמי שהיה מעורב בתכנונם של כמה מאותם מגדלים, אני יודע שכל הדירות נמכרו על הנייר עוד לפני שהבולדוזרים עלו על הקרקע.
מה שקורה כרגע בארץ הוא ששוק הדיור הולך ומתרכז אצל אחוזון הולך וקטן של אזרחים. בשנים האחרונות נחשבה רכישת הנדל"ן למפלט בטוח וראינו קניה של המון דירות להשקעה (הן ע"י תושבי חוץ והן ע"י תושבי ישראל). אינני יודע איזה אחוז רכישות אלה מהוות מכלל רכישת הדירות, אבל אני סבור שמדובר בהרבה יותר מ-3%.
בקיצור, אנשים שיכולים לקנות דירה שניה, שלישית ועשירית מנפחים את השוק, כך שרבים אינם מסוגלים לקנות את הדירה הראשונה והיחידה שלהם.
כרגע המשק פועל לטובת העשירים. זה חייב להשתנות וזה ישתנה.
דרך אגב, צחוק הגורל הוא שאותם מלייאנים מספקים לי לכאורה תעסוקה כאדריכל, אבל אני יכול רק לחלום על בית משלי, כי השכר פשוט עלוב.
אתה צודק, שיעור הרכישות של דירות על-ידי משקיעים הוא הרבה יותר מ-3 אחוזים – 25 אחוז (ב-2010).
3 אחוזים זה שיעור הרכישות על ידי זרים. הרוב המכריע של דירות להשקעה נקנות על-ידי משקיעים ישראלים, ורובן הגדול אינו עומד ריק אלא מושכר.
עאלק לא משמעותי. העיף את המחירים בירושלים כלפי מעלה והשאיר מתחמי רפאים שלמים באזורים הכי טובים של העיר.
שלושה אחוז ברמה הארצית זה משמעותי? לא. יש ערים שלמות שרגל "זר" לא דרכה בהן.
בשכונות מסוימות – ייתכן.
הרצאה של ירון זליכה בנושא.
לא החרדים, לא הערבים ולא המתנחלים (כן גם הם לא אשמים) אלא מבנה המשק שלנו הוא שאחראי לבעיה
http://www.youtube.com/watch?v=QoGQP7VphMo&feature=player_embedded
יוסי, ההבנה שלך של תיאוריית הזרזוף שגויה, ואתה לא מאתר נכון את הכשל שבה. אני אסביר:
לכסף אין ערך אינהרנטי, הוא רק מייצג של עבודה. אני נותן לך שקל תמורת סנדוויץ', אתה נותן את אותו השקל לאיתמר תמורת הגהה, הוא נותן את השקל לנירה תמורת בניית אוהל ונירה נותן את השקל לי בחזרה תמורת החלפת נורה. מה שחשוב לכל אחד מאיתנו זה העבודה שאנחנו רוצים שתתבצע, ואנחנו מוכנים לקחת את השקל תמורת העבודה שלנו כי אנחנו יודעים שמישהו אחר יהיה מוכן לקחת אותו תמורת העבודה שאנחנו רוצים.
כלכלת זרזוף מבינה את זה, ומבינה גם שככל שפרוייקט גדול יותר צריך יותר עבודה שתיכנס אליו לפני שהוא רווחי – כאן מגיע בעל ההון. בעל ההון הוא אדם עצמאי שאמור לאגור עבודה ואז להשתמש בה כדי לבנות דברים גדולים יותר ויותר, מערכות מסובכות יותר ויותר. מתחילים בלבנות בניין, ואז שכונה, ואז צי וכו'. את אותו התפקיד של בעל ההון יכולה לעשות הממשל או קואופרטיב של עובדים, אבל הקפיטליזים מנסה לבנות מערכת שמחזיקה את עצמה בלי התערבות אידיאולוגית מאורגנת, ולכן נשענת על בעלי הון שמה שמניע אותם זה לא אידיאולגיה אלא האינטרסים שלהם.
וכאן מתחיל הכשל – כי בנקודה מסויימת כבר אין דברים גדולים לבנות, וההון מתחיל להתאסף ולהאגר סתם. כשזה קורה עבודה יוצאת מהשוק והשוק מפסיק לגדול ומתחיל להצטמצם. בנקודה הזאת כוחות השוק מעלים את המחירים של הכל, כי יש אנשים שיכולים לשלם יותר על דברים. למעשה, מה שאתה מתאר כמטרה של כלכלת הזרזוף הוא בדיוק הכשל שלה: צריכת היתר של העשירים היא כשל של התיאוריה והסיבה שהיא לעולם לא תעבוד.
ג'ו, הנה הסבר יותר קצר:
שני אנשי עסקים הולכים ברחוב ורואים חרא של כלב.
שמעון אומר לדוד "אני אתן לך 1000 דולר אם תאכל את החרא הזה"
דוד לא מהסס ובולע את החרא. שמעון לא אומר מילה ונותן לדוד 1000 דולר.
אחרי כמה שעות הם רואים שוב חתיכת חרא של כלב.
הפעם דוד אומר לשמעון "אני אחזיר לך 1000 דולר אם אתה תאכל את החרא".
שמעון מסתער ואוכל את פיסת הצואה.
באותו ערב, עת שניהם יושבים על אסלות בשירותים של איזו מסעדת יוקרה, אומר שמעון לדוד:
"אתה תופס ששנינו אכלנו חרא של כלב על סתם?"
"למה על סתם?" עונה לו דוד. "בין שנינו עשינו מחזור של 2000 דולר!"
אדיר.
ההון הוא אכן חיסכון של כסף (עבודה) והשקעתו בשיפור תהליך הייצור. כך ההון מאפשר הוזלה של מוצרים על ידי שעלות הייצור שלהם פוחתת, מה שמאפשר לקבוצה גדולה יותר באוכלוסיה לקנות אותם. הזרזוף לא מתבטא בהכרח בכך שהמשכורת הנמוכה שלי עולה, אלא שבאותה משכורת אני יכול לקנות יותר מוצרים שלא יכולתי לפני כן.
לכן הכשל שאתה מצביע עליו איננו כשל כלל. אין צורך להשקיע את ההון בבניית דברים "גדולים". הון מושקע גם ביצירת מוצרים חדשים שלא היו קיימים עד עכשיו, או בשיפור תהליך היצור של מוצרים קיימים. כאשר אנשים מעדיפים לצרוך יותר מאשר לחסוך, כמות ההון הפנוי להשקעה אמנם מצטמצמת, אבל זה יהפוך את החסכון ליותר אטרקטיבי (ריבית גבוהה יותר), מה שיזיז את המטוטלת חזרה לכיוון החיסכון. כאשר אין התערבות ממשלתית (למשל, בקביעה מלאכותית של שער ריבית נמוך בשביל "לתמרץ" את השוק) המערכת נוטה להיות מאוזנת למדי.
"דברים גדולים" מתאר גם מוצרים חדשים וגם תהליכי יצור חדשים. כדי לייצר את אלו צריך מחקר ארוך טווח שלא יניב רווחים אלא לאחר הרבה זמן. בשביל מחקר כזה צריך חוקרים, והחוקרים צריכים לאכול. מישהו צריך לשלם להם בזמן המחקר. ומישהו צריך לשלם לטכנאים ולבנאים ולמשווקים וכו'.
אני מצטער, אבל הטענה היא שצמיחה מתמשכת היא בלתי אפשרית היא מסוג הבולשיט שעולה פעם למאה שנה.
בסוף המאה ה-19 אנשים חשבו שלא ניתן יותר להגדיל את אוכלוסיית כדוה"א בגלל מחסור במזון. אבל ממש כמו שהתקדמות מדעית הראתה שאפשר להגדיל משמעותית את ייצור המזון (ובו-זמנית להפחית את אחוז האנשים שמייצרים מזון פי עשרה), כך גם התקדמות מדעית עתידית עשוייה לפתור את בעיית האנרגיה הנוכחית. אתה יכול להגיד שזה לא כך, שסוף סוף הגענו לשלב בו שום התקדמות מדעית לא תעודד צמיחה, אבל נראה לי שאין לא לך ולא לאף אחד מקוראי הבלוג הזה את הכלים המדעיים כדי לטעון זאת. כהיסטוריון עליך לדעת שנבואות החורבן האלו התבדו פעם אחר פעם אחר פעם.
חוץ מזה, הבעיה האנרגתית שלנו היא יותר פוליטית מאשר פיזיקלית. כבר עכשיו יש לנו את היכולת להשתמש באנרגיה גרעין שיעילה ובטוחה פי מדלקי מאובנים. זאת רק דוגמא אחת לאנרגיה חלופית שאנחנו פשוט לא רוצים לנצל בגלל היסטריה המונית.
האירועים בפוקושימה התרחשו במרץ. זה לפני פחות מחצי שנה. מה אתה מדבר על היסטריה המונית..?
במקום להתמקד באנרגיה גרעינית אפשר להתמקד באנרגיה סולרית, שלא מייצר פסולת גרעינית ולא מסכנת חיים במקרה של תקלה.
תזכיר לי, כמה מתו בפוקושימה כתוצאה מהכשל בכור? וכמה מתים מדי שנה בעבודה במכרות, בגלל זליגת נפט ובגלל גזי חממה?
כמה מתו בפוקושימה נדע בעוד עשור…
אבל אנחנו יכולים לשער על סמך ארועים דומים:
http://nextbigfuture.com/2011/03/deaths-per-twh-by-energy-source.html
כורים מדור רביעי (תוריום) כבר קיימים. הם בטוחים יותר, מזהמים פחות בפסולת בעלת זמן מחצית חיים קצר יחסית (בניגוד לכורי אורניום \ פלוטוניום) כמו כן לא ניתן לייצר בהם חומרים בקיעים (נשק גרעיני).
אישית הפסקתי לתרום לגרינפיס עקב יחסם המטעה לאנרגיה גרעינית.
Indeed
פעם במאה שנה, זה אולי נכון, אבל בסך הכל זה נותן לנו איזה מאתיים שלוש מאות שנה של קפיטליזם (לפני כן לא דיברו במונחים של ״צמיחה״). פעם, אמרו את הדברים הללו לאחר שנתקלו בבעיות מקומיות. היום, הבעיות באמת הפכו להיות גלובליות. אנחנו מתחילים להיתקל במגבלות של הפלנטה שלנו. סדרי הגודל השתנו, מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
לגבי אנרגיה גרעינית, זה לא כל כך פשוט. אנרגיה גרעינית מייצרת חשמל, וזה בערך שליש מצריכת האנרגיה בארה״ב. השאר הולך לתחבורה ותעשייה כבדה מהסוג שמקיים את החברה התעשייתית המודרנית שלנו ולא ניתן להמיר אותה לעבוד על חשמל בקלות. הדברים הללו לוקחים זמן. לבנות תחנת כוח גרעינית לוקח זמן. הבעיה היא שלא בטוח שיש לנו את הזמן הזה.
fossil fuels are responible for almost a third of the Green House Gas emissions.
Nuclear waste remain dangerous for another 10000 years. There are no solutions for storage nuclear waste and I cannot think that many people here would volunteer to have it buried under their homes.
What is required is a massive investment in renewables and massive reduction in consumption. Israel could lead on it but alas we are busy with occupation and exploring new gas fields and the dangerous shale gas.
Yet it is not only oil and gas that are dwindling – it is forests, including tropical forests, it is fish, it is biodiversity and anything else we have. Without reduction in comnsuption, we are all shafted.
ואף גרוע מכך. מדינה מבודדת גאוגרפית כמו ישראל היא לא קנטון בשווייץ. צוגאים שלא התאימו לעבוד בכלכלה החדשה של צוג ולא מצאו בה עבודה, פשוט עברו לקנטון אחר. מבחינת נתוני האבטלה, צוג יכלה בעזרתם להציג נתונים נמוכים במיוחד. בישראל זה לא עובד, כי דווקא האוכלוסיה שנפגעה יותר מכל מהגלובליזציה הכלכלית לא יכולה/לא רוצה להגר. ולכן ישראל לא מצליחה להתגבר על האבטלה הקבועה שלה, למרות הירידה היחסית בשנים האחרונות (במיוחד אחרי היציאה הגלובלית ממשבר הדוט קום של ראשית העשור הקודם).
אבל שוייץ היא מדינה גם עשירה וגם מאד מאד יציבה וזהירה כלכלית. בואו ניקח את לטביה הבלטית. כמה שנים לאחר השתחררותה מבריה"מ אימצו מנהיגיה עצות שקיבלו מכמה "נשמות טובות" במערב והחלו ליישם במרץ רפורמות נאו ליברליות. התוצאה היתה התמוטטות רבתי של המשק הלטבי. זה הגיע למצב שאנשים נאלצו לשלם עבור כל לילה אשפוז בבית חולים…
זה חוק הטבע – בלב, בריאות, בכל היקום כולו – הקו עולה ויורד ועולה יורד (וכשהוא ישר … ). זאת הוודאות המדעית, האישית, הקוסמית, ההוליסטית. השאלה בבורסה היא טיימינג, והשאלה בפוליטיקה – האם זה יקרה בתקופת חיינו.
צעדת המיליון = מסיבת הפרידה של המחאה.
כמה הערות:
1. המטרה של הפחתת המסים היא לא לעודד עשירים לצרוך יותר. העשירון העליון ממילא צורך בממוצע רק פי 2-3 מהעשירון התחתון, על אף שההכנסה שלו גדולה ביותר מהיחס הזה. המטרה היא להגדיל את החסכון במשק, שמשמש כהון להשקעות עתידיות בפיתוח מוצרים ושירותים ולאפשר את ההוזלה שלהם, מה שיאפשר ליותר אנשים לרכוש אותם ולהעלות את רמת החיים שלהם. זה רק על קצה המזלג.
2. צמיחה נמדדת בשיעור הגדילה בהוצאות של האזרחים (והממשלה) והיא לא אידיאל של קפילטיזם אלא דווקא של המדינה שעל ידי כך מגדילה את תקבולי המסים שלה ויכולה לספק יותר שירותים. בשוק חופשי האזרחים מבזבזים פחות כסף כי המוצרים הולכים ונהיים זולים יותר (והכסף עולה בערכו). אם כבר, צריך לומר שאין סוציאל-דמוקרטיה בלי צמיחה.
3. באין במה שקרה בצוג שום דבר רע. זה משהו שקורה בכל מקום שיש אליו ביקוש גדול, בין אם זה מנהטן או מרכז תל-אביב – או כל ישוב קטן שהופך לעיר לצורך העניין. הביקוש הגדול מעלה את עלות המחיה שם. לגור בעיר יותר יקר מאפשר בכפר, אבל יש יתרונות למגורים בעיר. כמו לכל דבר, יש יתרונות וחסרונות.
1. יש שתי בעיות בגישה הזאת:
א) אתה רוצה להגדיל השקעה עתידית, אבל מאבד כסף שיכולת לקבל עכשיו (מתקבולי מסים) עבור משהו שאולי יקרה בעתיד (ואולי לא — לשווקי הון יש מגמות משלהם). לא עדיף שהמדינה תגבה את הכסף עכשיו ותשקיע אותו בצימצום פערים חברתיים?
ב) גם אם נסכים שעידוד חיסכון זה טוב, איש לא הבטיח שהחיסכון יישאר בישראל. גלובליזציה, תנועה חופשית של הון, וכיו"ב, יביאו לכך שמי שירוויח מתוכנית ההשקעה והחיסכון שלך יהיו כל מיני נוגשי עבדים בסין.
2. צמיחה שאין מאחוריה כלום מלבד ספקולציה על ציפיות של שחקני שוק היא לא טובה בכל מקרה. קוראים לה בשמות כמו מועה או פירמידה.
3. רע או טוב זה עניין של השקפת עולם. אם אתה רוצה שהרבה האנשים, שנולדו והתבגרו במקום מסוים, יגלו פתאום שהם אינם יכולים לחיות בו יותר, כי השתלטו עליו כל מיני עשירים — סבבה. העניין הוא שרוב האנשים אינו רוצה את זה.
מפתיע שדווקא אתה מפיץ ככה נתוני סתם, מילא הדיון הלוקה שאתה מנהל – כי תושבי האזור, כמו תושביה הותיקים של ישראל, מרוויחים מכך שערך האדמות שלהם עולה. הם פשוט צריכים לעבור למקום אחר ולהיות עשירים שם. קוראים לזה גלובליזציה – וזה כלי מעולה לחלוקה של העושר. המאמר המדובר שאתה מוסיף הוא אסון של עיוות נתונים והצגתם המעוותת והחלקית. נפט הוא מדד יחיד? אי-עליה בתפוקה מ-2008 מוכיחה משהו? המאגרים העצומים שארה"ב מחזיקה לא נחשבים לכלום? הכניסה של סין למירוץ הקפיטליסטי היא חסרת ערך?
נורא לראות איך דווקא מידע משמש להסתרת האמת.
אינני יוסי, לא קראתי את המאמר המקורי, והטיעון שלפיו המשך של צמיחה כלכלית (כהגדרתה המקובלת) אינו אפשרי לאורך זמן בגלל הידלדלות משאבי נפט נראה גם לי בעייתי.
מצד שני, הטיעון של "הם מרוויחים, הם פשוט צריכים לעבור למקום אחר" הנו בעייתי לא פחות.
ראשית, לאנשים יש נטייה להישאר בחיים כמה עשרות שנים אחרי התבגרות צאצאיהם. פירוש הדבר הוא שצעירי צוג, או צעירי תל-אביב, מתבגרים לתוך מציאות שבה הם ייאלצו לעזוב את העיר שבה גדלו, ולא בגלל שהם רוצים בכך. במקרה של תל אביב, המצב חמור יותר, כיוון שהעיר מהווה מוקד משיכה מסיבות של השכלה, תעסוקה וחיי תרבות, שאין לו תחליף בישראל.
אני, דרך אגב, גר בירושלים כבר הרבה שנים, ומעולם לא יצא לי לגור בתל אביב. לי ולאשתי יש דירה, ועליית מחירי הדיור, המורגשת היטב גם בירושלים, אמורה לשיטתך לגרום לי להיות מרוצה. אבל אני לא. לגמרי לא. כי בשבילי, הדירה אינה מקור רווח אלא מקום לגור בו. גם אם אמכור אותה, אני אצטרך להוציא כסף על דירה במקום אחר. אולי ארוויח קצת על חשבון הגדלת הפער במחירי הדיור בין ירושלים למקומות פריפריאליים יותר, אבל אני לא רוצה להגיע למצב הזה. טוב לי עם מה שיש לי. לעומת זאת, יש לי ילדים, ובבוא היום (מהר יותר מכפי שהייתי רוצה) גם הם יצטרכו לחפש דירה. אם היחס בין מחירי הדיור לשכר החציוני במשק (כן, אני מעדיף לבסס תחזיות מסוג זה על שכר חציוני ולא על זה הממוצע) יישאר כפי שהוא היום, לילדי יהיה סיכוי קלוש לקנות או לשכור דירה ראויה למגורים. אז מבחינתי, שערך הדירות יירד בחצי החל ממחר.
יפה ומקובל לחלוטין – מוכיח בדיוק כמה הנשואים האלה רגישים להפשטות וכמה המיקרו והמאקרו חבוקים פה. הצמיחה הטכנולגית תמשך, גם הצמיחה האנושית, מרכזי הון ומחירי נדל"ן ימשיכו לנדוד במהלך חיינו. מה שבטוח שהמעבדה הגדולה הזאת של האנושות באמת יודעת לבדוק מהר שיטות וגם לדחות ולהתאים אותן. זה מסע אינסופי. ובלב כל זה באמת צריכים לשים לב לא להגיד יותר מדי שטויות ולנסות להפוך את העולם והשכונה למקומות טובים יותר. לא יהיה משעמם.
"Not to try to make the world and the neighborhood a better place" is not exactly the slogan you'd want to put on your ideology. Just saying.
בקולורדו ניסו ליישם תוכנית של הפחתה מקסימלית של מיסים ואיסור על הגדלת ההוצאות של המדינה, שנקראה אמנת תבור. התוצאה הייתה כשלון מוחלט. הבריאות, החינוך והתשתיות הדרדרו. כתוצאה מכך התושבים של מדינת קולורדו הצביעו נגד אמנת תבור.
http://yoavkarny.com/?p=14653
הטבע ברא שתי צורות חיים שמוכרחות לצמוח כדי לשרוד, הנאו-קפיטליסט והסרטן הממאר. זהו אינו הדבר היחיד המשותף ביניהן.
גם החיים
צמיחה אינסופית היא משחק פירמידה בו אנו לווים מהשחקנים העתידיים במשחק, מתוך תקווה (!) שהם ימצאו מאיפה להחזיר לעצמם את החסר, כשאנחנו כבר נהיה בחדלות פרעון מוחלטת, ומתוך הנחה שאם לא ימצאו – תמיד יוכלו ללוות מהדורות שאחריהם.
המשחק הזה הוא מסוכן – את זה לא צריך להסביר, אבל הוא גם בנוי על גידול מתמיד במשאבים ובאוכלוסייה. בארצות המערב האוכלוסייה כבר לא גדלה באותו קצב, אז בינתיים הומצאה הגלובליזציה שנותנת לנו להשתמש בכוח הייצור של הארצות שבהן האוכלוסייה כן גדלה, כדי להחזיר חובות לדורות הקודמים. ומה יקרה כשבסין ובהודו יפסיק גידול האוכלוסייה? ממי נלווה?
לעניין המשאבים – ברור שהם לא גדלים אלא להפך.
"יהיה קשה להוציא מיליון אנשים לרחוב – אנחנו מדברים על 14% מכלל תושבי המדינה. אבל צריך."
ציבור המפגינים שרובו גר ועובד במרכז אחראי לאחוז גבוה עשרות מונים בהכנסות המדינה מאשר בשאר הארץ, אז גם הכח שלהם לא פרופוציונאלי.
במילים אחרות, מליון מפגינים חרדים לא בעלי אחוז מהכח.
המתכונת מוכרת. קודם אומרים שצריך להקטין את המיסים כי זה יאפשר צמיחה. אחר כך הכלכלה מתמוטטת ואומרים שצריך לתת כסף לעשירים כי אם העסקים שלהם לא יצליחו אז יפטרו את העניים. לא משנה מה המצב, תמיד יהיה איזשהו טיעון למה צריך לחלק עוד ועוד כספי מדינה לראש הממשלה ויועציו. קוראים לזה "Debate Club" – לא משנה מה, תקשקש במוח כדי לראות אם יש פריירים שיקשיבו לך ויחשבו שיש משמעות למילים שלך. אתה אומר רק דבר אחד: "אני רוצה את הכסף שלכם."