לפני שהימין היהודי מאשים את השמאל באנטישמיות, או בשנאה עצמית, כדאי שיסתכל פנימה
“כי לפני שהגתה אירופה רעיון של פיתרון סופי עבור יהודיה הגו יהודיה פיתרון סופי עבורה. לפיתרון הסופי שהגתה אירופה עבור היהודים קוראים שואה. לפיתרון הסופי שהגו היהודים עבור אירופה קוראים קומוניזם.” – אלון מזרחי, כותב לשעבר ב”מידה,” משחזר עלילות אנטישמיות
זה לא חדש לי שהימין היהודי הוא בעצם סוג של אנטישמיות. כתבתי את זה לפני כמעט עשור. ובכל זאת, לפעמים הוא משאיר אותך עם לסת שמוטה. כזה היה המקרה של אלון מזרחי.
אם לא שמעתם עליו, קשה להאשים אתכם. הוא בלוגר שרואה בעצמו משורר, והתפרסם בבלוגוספירה הישראלית כאשר כתב עבור “מידה”, האתר שמתיימר לייצג את ה”ימין האינטלקטואלי” בישראל ומכיל הרבה פליטי “אם תרצו.”
השבוע הוא כתב בבלוג שלו, “פצצות קטנות ומלוכלכות,” מאמר שיצר סערה זוטא. הסיבה: מזרחי הכריז בעצם שיהודי אירופה יכולים להאשים את עצמם ברציחתם על ידי הנאצים, משום שהם היו אחראים לקומוניזם.
“קומוניזם הוא המיזם התרבותי הגדול ביותר של יהודי מזרח אירופה, ומכיוון שרצח המוני, דיקטטורה, השתלטות אלימה, טרור וטיהור אתני הם חלק בלתי נפרד מהתורה הזו, אפשר לקרוא לה בלי מאמץ ניכר פיתרון סופי עבור אירופה. ואם בוחנים מה עשו הקומוניסטים בארצות מזרח אירופה שרכשו לעצמם אחרי המלחמה, עם השטאזי והסקוריטטה, דיקטטורות האימים ומשטרי הזוועה, ההסתכלות הזו על קומוניזם, התורה היהודית, כפיתרון סופי עבור אירופה, או עבור כל אפשרות לשפיות וחופש באירופה, מתקבלת היטב על הדעת.”
התזה הזו לא חדשה. כפי שמציין מזרחי בפתח הפוסט שלו, הוא לקח אותה מאדולף היטלר. וכמו היטלר, ההבנה שלו בהיסטוריה לא משהו. נפרק את הטקסט קלות.
“אבל הוגי הקומוניזם ומי שסללו את דרכו לתפיסת השלטון ברוסיה היו כולם יהודים.”
– אה, להוציא אישים זניחים כמו אחד ולדימיר איליץ’ לנין, בוכארין, פליקס דז’רז’ינסקי ואחרים. הוגי הקומוניזם, אגב, היו כמעט כולם לא יהודים. כדי לעקם את המציאות כך שתתאים לתיאוריה, מזרחי – כמו דורות של אנטישמים אחרים – טוען שמרקס היה יהודי. מרקס לא ראה בעצמו יהודי ולא קיבל חינוך יהודי.
“הוגה הטרור האדום – משטר ההפחדה והרצח של ראשית הקומוניזם – ומייסד הצבא האדום של מלחמת האזרחים הרוסית הוא ליאון טרוצקי היהודי..”
בולשיט. מזרחי מצטט כאן לא רק דורות של אנטישמים, אלא גם סטאליניסטים מאוחרים. הוגה הטרור האדום היה לנין, שבין השאר שלח מברקים נוסח “הוצא להרוג 500 פרופסורים”, בלי להתעכב יתר על המידה על זהותם של הפרופסורים, ושעוד קודם למהפכה אמר שהיא תצריך שפיכת דמם של מיליונים. טרוצקי לא נקי בשום צורה, אבל הוא לא היה היוזם, הוא היה הירח מול השמש הלניניסטית.
“הצלע השלישית בהנהגת ברית המועצות בימים שלאחר מות סטלין, גרגורי זינובייב, הלא הוא גרשון אהרונוביץ', היה יהודי.”
בולשיט. זינובייב נרצח על ידי סטאלין ב-1936. הטרויקה שירשה את סטאלין הורכבה מחרושצ’ב, מלנקוב ומולוטוב. אף אחד מהם לא היה יהודי וכל אחד מהם היה דמות רצחנית בפני עצמה. חרושצ’ב היה אחד מהאדריכלים של הרצח ההמוני באוקראינה. מולוטוב היה מעורב אינטימית בטרור הגדול. הם היו רוסים ואוקראינים. מיד נחזור לכך.
“לזר כגנוביץ', יהודי אוקראיני, היה יד ימינו של סטלין בשנות ההולודומור באוקראינה והוא בין האחראים הראשיים לה, כמו גם להרס כנסיות ומנזרים נוצריים באוקראינה ודרום רוסיה, ולטיהור אתני של קוזקים. אנוך גרשונוביץ' יהודה, הלא הוא גנריך יגודה, שהיה ראש המשטרה החשאית של סטלין ורוצח צמא דם, יהודי. ועוד ועוד ועוד. הרשימה של יהודים ברמות הבכירות ביותר של הוגי ומהפכני הקומוניזם לא מותירה ספק בכך שהקומוניזם יהודי בדיוק כמו הבעל שם טוב, העיירה וסיפורי המגיד ממזריטש.”
אוי. העובדות נכונות, המסקנה היא בולשיט נקי. שוב, חלק ניכר מהוגי הקומוניזם לא היו יהודים, וודאי וודאי שהרוב המוחלט של הקומוניסטים בברית המועצות ובמדינות הלוויין שלה – להוציא, אולי, פולין שמיד לאחר המלחמה – לא היו יהודים. המספר של יהודים במפלגות הקומוניסטית היא אכן דיספרופורציונלי, אבל זו לא תוצאה של “מזימה יהודית” לתכנן “פתרון סופי” לאירופה. היהודים היו שילוב יוצא דופן במזרח אירופה, של מיעוט מדוכא ונרדף בכל מקום, שבו זמנית היה חלק ניכר ממעמד הביניים המזרח אירופי ומהאינטליגנציה שלה (השמדת יהודי פולין השמידה שליש ממעמד הביניים הפולני.) ליהודים של רוסיה הצארית לא היתה שום סיבה עלי אדמות לתמוך במשטר הנתעב ההוא, ואף על פי כן רובם לא הצטרפו לקומוניסטים. בכך הם לא היו שונים משאר הרוסים: ה”מהפכה הרוסית” היתה בפועל הפיכה בולשביקית, שלא זכתה אף פעם לתמיכת הרוב ונאלצה תמיד לנהל מלחמה כנגד אוכלוסייתה. הסיבה לכך היתה, בעיקרה, הסטיה הלניניסטית מהדוגמה המרקסיסטית: אם מרקס דיבר על מהפכה שתקרה כמעט מאליה כשיגיע זמנה, לנין – שידע שרוסיה לא תתקרב בעתיד הנראה לעין לתיעוש שיאפשר לה להתקרב למהפכה קומוניסטית; מדובר, אחרי הכל, במדינה הנחשלת ביותר מבין המעצמות האירופאיות של זמנה – רצה לחטוף את ההיסטוריה, להקים קאדר מהפכני נחוש שיביא את המהפכה בין אם רוסיה ערוכה לה ובין אם לא. הטרור מתחיל מהחטיפה הזו, הוא מתחיל מלנין.
רוב היהודים, בכל מקום, דחו תמיד את התנועה הקומוניסטית. כן, היהודים שהצטרפו לתנועה הקומוניסטית בלטו – הרבה בזכות העובדה שהם משכו את תשומת הלב של האנטישמים. טוב שמזרחי לא חזר על הבדיחה האנטישמית הרוסית משנות העשרים, “הלחם של ברודצקי, התה של ויסוצקי ורוסיה של טרוצקי.” הדיכוי של הרוסים בוצע על ידי רוסים. פשוט לא היו מספיק יהודים בסביבה בשביל זה.
כדי לומר ש”הקומוניזם יהודי בדיוק כמו הבעל שם טוב, העיירה וסיפורי המגיד ממזריטש,” צריך להפגין חוסר הבנה הן בקומוניזם הן בחיי היהודי המזרח אירופי. הקומוניזם היה התנערות מהיהדות, נטישה – מלווה לעתים קרובות בסלידה עמוקה – של חיי העיירה, והוא הצריך את מה שחיי העיירה ניסו להמנע ממנו עד כמה שאפשר: מגע רציף עם לא יהודים כשותפים לדרך. הקומוניזם, אם כבר, הוא דחיה “העיירה” – וכך הוא נתפס בשעתו הן על ידי תושבי “העיירה” והן על ידי הקומוניסטים עצמם. הייבסקציה, המחלקה היהודית שניסתה לחסל את “העיירה”, היתה ידועה לשמצה.
וכמובן, מזרחי לא מודע לעובדה שבסופו של דבר, היהודים נוצלו על ידי הקומוניזם הסובייטי. אחרי שסטאלין השתמש בהם כחיל חלוץ בארצות שבהן היו הרוסים שנואים ובצדק – השתמש בהם, בעצם, כחיץ בין המשטר הסובייטי ובין האוכלוסיה, כפי שהשתמשו בהם ה”פריצים” של המאות הקודמות, ככליא ברק של שנאה עממית – הוא חיסל אותם. שורה של משפטי ראווה בסוף השנות הארבעים, ורצח מן המארב של אחרים, חיסלו את המנהיגות היהודית-קומוניסטית של מזרח אירופה. אנה פאוקר, המנהיגה היהודיה-קומוניסטית של רומניה, פרצה בבכי בתאה בכלא, כששמעה על מותו של סטאלין. החוקר הביט בה בהפתעה: “מה את בוכה? את לא מבינה שאם הוא היה חי, את היית מתה?” הטיהור הזה הוא הסיבה לכך שלאחר מותו של סטאלין, לא נשארו יהודים בעמדות מפתח במפלגה הקומוניסטית.
סטאלין בילה את החודשים האחרונים של חייו בתכנון “פתרון סופי” משלו לבעיית היהודים. “עלילת הרופאים” – שמנהיגי מק”י עדיין מצטטים בהערכה מפעם לפעם – היתה אמורה להיות המצת: הרופאים שכביכול קשרו נגד סטאלין היו אמורים להיות העילה לגירושם של יהודי ברה”מ לגולאגים ואף להשמדה. למרבה המזל, הוא התפגר קודם לפני שיישם את התוכנית. מעניין מה היו מזרחי ודומיו בקרב הנאצים והניאו-נאצים אומרים על סטאלין, אם היה חי עוד חצי שנה ומיישם אותה. על פי ההגיון של מזרחי, כנראה משהו בנוסח “אם גם הנאצים וגם הקומוניסטים רצחו אותם, כנראה שהם הבינו שהם זוממים משהו.”
המחצית הראשונה של המאה ה-20 היא טרגדיה יהודית: נלחצים בין אבני הריחיים של תנועות מנוגדות ומשלימות, הפאשיזם והקומוניזם (או, בשם מדויק יותר, האימפריאליזם הרוסי) יהודים מתו בין אם תמכו בקומוניזם בהתלהבות (טרוצקי, זינובייב, קמנייב) ובין אם התנגדו לו. עשרות אלפי יהודים ישבו הן בגולאגים של סטאלין הן במחנות הריכוז וההשמדה של הנאצים. אבל מה זה משנה. הם הרי – כולם, כי הם סוג של hive mind – תכננו את “הפתרון הסופי של אירופה.”
הפתרון הסופי נשמע למזרחי קצת מוגזם. הדרישה שלו היא אחרת, היא נאציזם מודל 1937:
“הלקח מהאסון שהמיטו היהודים על רוסיה ומזרח אירופה הוא אחד: אסור ליהודים לשגות בפנטזיות מהפכניות עבור העולם. אסור להם לבחוש בעניניי אומות ועמים. הנטיה הזאת שהגיעה לשיאה עם הקומוניזם היהודי, חוזרת אל היהודים גרועה שבעתיים, אולי כי היא מסתדרת בקלות עם אנטישמיות מושרשת ממילא. יהודים צריכים להתעסק ברווחת עמם ועצמאותו, לא בשגעונות מהפכניים כלל עולמיים.
וכשרואים כמה יהודים מעורבים בבית הלבן של אובאמה, בעיצוב חיי הרוח והמדיניות הפוליטית בארצות הברית, בגיבוש יוזמות מהפכניות עבור חיי האוכלוסיה הכללית בארץ הזו, כמו גם בהסתה נגד מדינת ישראל, יהודים שהם צאצאי אותם אלה שהמיטו את טרגדיית הקומוניזם על מזרח אירופה ועל עצמם, מבינים שהלקח של השואה עדיין רחוק מלהילמד.”
וכאן מצליח מזרחי לרבע מעגל לא פשוט: הוא מצליח להגיע מהאנטישמיות של השנים שלפני ואחרי המלחמה הישר אל הציונות. הבעיה היא, הוא אומר, ביהודים שחיים בחו”ל וחושבים שמותר להם להתערב במדיניות של הארצות בהן הם אזרחים, מבלי להבין שתפקידם הוא לסתום את הפה ולהגר לישראל.
* * *
למה אני מטריח אתכם בהבל הזה, ובפשפש האינטלקטואלי אלון מזרחי? הלא חייכם יכלו להיות טובים הרבה יותר מבלי לשמוע עליו. ובכן, משתי סיבות. קודם כל, מפני שמזרחי הוא דוגמא לא רעה לתפיסה שכבר רווחת בחלק מהימין היהודי – ערגה לנאציזם. הלאומנים היהודים רוצים להיות נאצים, ומחפשים את מי שיתן להם גושפנקא לכך. שנית, משום שעד לפני מספר חודשים, כאמור, הוא היה אחד הכותבים הבולטים ב”מידה.”
מזרחי הפסיק לכתוב ב”מידה” בינואר. רן ברץ, העורך הראשי של “מידה” – אתר שכבר נתפס בקידום עמדות של מפלגה בריטית עם רקע ניאו-נאצי – כתב לי היום ש”אלון החליט להפסיק לכתוב על דעת עצמו אחרי עשרות שבועות של כתיבה, הוא הודיע במפורש בדף הפייסבוק שלו שמעולם לא צנזרו אותו ב׳מידה׳ ואף קיבל ממני הזמנה ציבורית להמשיך לכתוב בדף הפייסבוק שלו.” הוא כתב את הדברים בתגובה לשאלה האם נכונה השמועה ש”מידה” הפסיקה לעבוד עם מזרחי בעקבות מה שכונה “הלאומנות המזרחית” שלו. העורך הראשי של “מידה,” אם כן, אומר שעד כמה שזה היה תלוי בו, מזרחי יכול היה להמשיך לכתוב ב”מידה” – יש לציין שלא ברור אם ברץ היה מודע לפוסט האחרון של מזרחי לפני שכתב זאת.
למה זה חשוב? כי שלשום (ב’), יצא “מידה” לעוד סבב של האשמה-באמצעות-קרבה, תחום ההתמחות שירש מ”אם תרצו”. בעקבות סרטון חריף שהוציאו מספר פעילים, כתבו ב”מידה” את הכותרת הבאה: “פעילים בקרן החדשה לישראל: השואה היא יצאנית שמצדיקה את הכיבוש.”
כמובן, זה היה שקר נקי. הפעילים המעורבים לא היו “פעילים של הקרן החדשה לישראל,” ולו משום שאין לה כאלה. היא צינור העברת כספים. הפעילים שייכים לשאר ארגונים רדיקלים, שמקבלים או קיבלו סיוע מהקרן – אבל להפקת הסרטון לא רק שלא היה קשר אל הקרן, גם לא היה קשר אל הארגונים הללו. ב”מידה” כנראה יקבלו את זה בתדהמה, אבל גם לפעילי שמאל רדיקליים יש חיים מחוץ לעבודה שלהם.
העובדה הפעוטה הזו לא הפריעה למסיתה המובילה בתחום, “אם תרצו”, להצטרף בתופים ובמחולות:
ותוך זמן קצר הצטרפה גם הבזיון המהלך לכנסת, איילת שקד, לחגיגה:
אבל החגיגה נגמרה זמן קצר לאחר מכן, כש”מידה” קיבלה מכתב תקיף מעורכי הדין של הקרן, ועל כן נאלצה לפרסם את ההתנצלות הבאה:
באמת, איך אפשר היה להבין את זה אחרת? הרי הכותרת המקורית שלכם היתה בסך הכל “פעילים בקרן החדשה לישראל: השואה היא” וגו’.
אז צריך לומר דבר מאד פשוט: הפעילים הללו אינם פעילים של הקרן. אם “מידה” רוצה לשחק את המשחק של האשמה באמצעות קרבה, אין שום בעיה. רק תזכרו דבר אחד: אלון מזרחי קרוב אליכם הרבה, הרבה יותר משהפעילים הללו קשורים באיזושהי צורה לקרן. אתם סיפקתם לו במה במשך חודשים. בלעדיכם, סביר להניח שאף אחד לא היה שומע עליו. העורך הראשי שלכם לא התנער ממנו גם אחרי הפרסום של הטקסט הניאו-נאצי שלו. טלו קורה – קורה? בקתת קורות – מבין עיניכם. בהתחשב בהסטוריה שלכם, של קידום הזבל של מפלגה בריטית עם ניחוח ניאו-נאצי עז, יש לכם הרבה עבודה לעשות.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים, התקבלו מספר תרומות, ביניהן תרומה גדולה, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים. קראתי דבריכם, ואני אמשיך.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות