אסתר חיות אישרה היום שמערכת המשפט שלנו היא אינקוויזיציה. גם על כך היא תצטרך לעמוד לדין

אסתר חיות, נשיאת העליון, דחתה היום (ג’) את עתירתו של עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה. ערעורו של בן אוליאל (שכתבתי עליו גם כאן) נשען על העובדה שחוקריו עינו אותו. על הטענה הזו אין עוררין: בית המשפט, בהליך נדיר מאד, פסל שתי הודאות של בן אוליאל משום שהן בעליל נגבו בעינויים, אבל אישר את ההודאה השלישית משום שזו נגבתה יומיים לאחר העינויים ועל כן היא לכאורה “הודאה שניתנה מרצון.”

זה, במחילה, קשקוש שרק משפטן חסר נשמה, מסוגה של אסתר “תקנה 119” חיות, יכול לחתום עליו. המעונה נמצא תחת חסדיו של המענה. המענה יכול ללחוש לו “רק שיחקתי איתך עד עכשיו”, כפי שלחשו מעני האינקוויזיציה לפני שהביאו את העציר לבית המשפט; המעונה יודע שבית המשפט לא יגן עליו. אין פה, בשום צורה, רצון חופשי.

אני לא יודע מה קרה בדומא. אני לא יודע מי רצח את בני משפחת דוואבשה. יתכן שבן אוליאל היה מעורב, אבל ברגע שהופעלו עינויים, אין לנו שום דרך לדעת יותר שום דבר. נזכיר שתצפית צבאית זיהתה חמישה מתנחלים שחזרו מדומא אחרי ההצתה; נזכיר שהפשע המיוחס לבן אוליאל – שתי הצתות בזמן קצר מאד – לא סביר ונראה כמו מלאכתם של כמה וכמה אנשים.

המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק שבו הנאשם צריך היה להיות מזוכה מחמת הגנה מן הצדק: רשויות הצדק הרשו לעצמן לבצע בנאשם פשע נגד האנושות, פשע העינויים, והפרו את זכויותיו באופן הזועק ביותר שבאפשר. המענים הם אלו שצריכים היו לעמוד לדין; זהותם ידועה; וכמובן שזה לא התרחש.

אסתר חיות דחתה את טענתו של בן אוליאל בטענה שמערכת המשפט הישראלית איננה מכירה בדוקטרינת פרי העץ המורעל, וכי קבלת הודאות כאלו “איננה הלכה חדשה.” נכון. זו אינה הלכה חדשה. היא מרעילה את מערכת המשפט הישראלית מיומה הראשון. אסתר חיות עומדת כאן לצד מנגנון האופל, שב”כ, בין השאר משום שהיא יודעת שאם תקבע שלבן אוליאל עומדת ההגנה מן הצדק, היא תצטרך לפתוח אלפי ועשרות אלפי תיקים שבהם הראיות הושגו בעינויים. אסתר חיות יודעת היטב על מה היא מגוננת. גם על הפשע הזה, על הסבת המבט מן האדם המעונה המתחנן לרחמים, היא תצטרך לתת יום אחד הדין. מי יתן ותסבול כפי שסבלו הקורבנות שמהם הסבה את מבטה.

יש מתח קבוע בין חוק לצדק. בית המשפט של חיות מותח אותו עד שהחוק הופך לעוול זועק, זועק לא פחות מן הפשע שעליו הוא אמור להעניש. זה איננו בית משפט, זוהי אינקוויזיציה, ויש להתייחס לשופטיו כאל אינקוויזיטורים.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

גלי בהרב-מיארה מייללת שממשלת הימין לא מבינה שהיא מטייחת עבורם פשעי מלחמה. ובכן

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הנפיקה בסוף השבוע חוות דעת משפטית מלומדת, כזו שגם חולד יכול היה לכתוב, שאומרת שההפיכה המשפטית שמתכננת ממשלת נתניהו היא, ובכן, הפיכה משפטית. כמקובל במקומותינו, התגובה התפלגה מיד על פי קווים ביביסטיים-רל”ביסטיים: תומכי הדיקטטור בהתהוות צווחו שבהרב-מיארה היא שיקוץ, בעוד שמתנגדיו העלו אותה למדרגת קדושה בעודה בחיים.

כמי שאמון על התפיסה של “מארה על שני בתיכם,” אני רוצה להצביע על נקודה קטנה: בהרב-מיארה נימקה את ההגנה על מערכת המשפט, שהיא אחת הבכירות בה, בנימוק הבא. “’מערכת המשפט היוותה עד כה ‘חומת מגן’ משפטית שהגנה על מעמדה של מדינת ישראל ויכולתה לקדם את האינטרסים שלה בפורומים בינלאומיים משפטיים שונים […]’ היועמ”שית מציינת [כותב הארץ] כי יישום התכנית עשוי לפגוע ביכולתה של המדינה להתמודד עם ‘הליכים פליליים במדינות זרות כנגד בכירים ישראלים על רקע פעולות בטחוניות בהם הם מעורבים.’” ההדגשות שלי. בהרב-מיארה, בפועל, חוזרת על דבריו של פושע המלחמה בוגי “הרשנו לעצמנו להרוג את האשה” יעלון בהפגנה לפני מספר שבועות: שמערכת המשפט היא מה שניצב בינו ובין בית הדין הבינלאומי בהאג.

נניח עכשיו לעובדה שהציטוט-בפועל של יעלון במה שאמורה להיות חוות דעת משפטית צוננת מעידה על כך שבפועל, היא הכל חוץ מזה; שבהרב-מיארה התייצבה לצד שורות האופוזיציה. חשוב יותר לעמוד על כך שבהרב-מיארה, בעודה מקוננת על אובדן ‘העצמאות’ של מערכת המשפט, מעידה לפי תומה על כך שהמערכת הזו מעולם לא היתה עצמאית. היא תמיד היתה כלי של הממשלה הישראלית.

בהרב-מיארה אומרת כאן בעצם את מה שארגוני זכויות אדם אומרים מזה זמן: מערכת המשפט הישראלית, בבואה לדון בפשעי מלחמה ופשעי הכיבוש, כלל אינה עצמאית. היא מכשיר של הממשלה, שמטרתו כפולה. ראשית, מניעת העמדת חיילי צה”ל לדין על פשעי מלחמה שהם מבצעים. אף חייל צה”ל מעולם לא הועמד לדין על פשעי מלחמה, משום שהחקיקה הישראלית לא מכירה במושג הזה. ועדת טירקל, לפני עשור (כמעט בדיוק עשור), המליצה על חקיקה כזו בחוק הצבאי הישראלי: מערכת המשפט הצבאית והמערכת האזרחית, שאמורה היתה להיות המפקחת על יישום המלצות ועדת טירקל, התחמקה מכך.

מערכת המשפט הישראלית, במיוחד זו הצבאית, מקפידה לוודא שחיילים לא ייענשו על פשעי מלחמה שהם מבצעים (על בסיס יומי-כמעט, יש לציין): היא עושה זאת בעיקר על ידי משחקי מריחת זמן, שמטרתם לוודא שהחייל יוצא מתחולת חוק השיפוט הצבאי (שכאמור, לא מעניש על פשעי מלחמה, כי אין משפטית כאלה). אבל היא מוודאת שהיא מייצרת המון ניירת.

למה? עקרון המשלימות (Complementarity). העקרון הזה, שצריך לעבור מהעולם אבל בינתיים עדיין איתנו, קובע שבתי דין בינלאומיים לא יעמידו לדין חשודים בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם כל זמן שהמדינה שחמושיה היו מעורבים בפשע מנהלת הליכים משפטיים ראויים. וזה מה שבהרב-מיארה ושאר המשפטנים של המדינה עושים: מייצרים מצג-שווא של משלימות. בהרב-מיארה אומרת זאת כמעט במפורש: זו המשמעות של “חומת מגן משפטית.”

תקשיבו, דפקטים, אומרת בהרב-מיארה לממשלת נתניהו, אתם לא מבינים במה אתם משחקים. אם אתם מחסלים דה יורה את העצמאות של מערכת המשפט, שאף פעם לא היתה עצמאית דה פקטו, אתם אומרים לכל בית דין בינלאומי מזדמן שבעצם, מערכת המשפט שלנו מנוהלת על ידי קבוצה של קנגרו ופסקי הדין (שנשמעים בדרך כלל “אוי, אוי, אוי, זה נורא, אבל עבר יותר מדי זמן ואין מה לעשות”) שלנו כתובים מראש. תקשיבו לי, בהמות! הם לא יילכו על משה מגולני שהרביץ לפלסטיני במחסום [פשע מלחמה ברמה נמוכה, שלא עומד בתנאי של gravity, חומרה – יצ”ג], הם יילכו על הראש של המח”ט שלו. אידיוטים! הם יילכו על הראש שלכם. של שרי הבטחון, שרי בטחון הפנים, וראשי הממשלה. ראבק עארס, למה אתם מתעקשים לא להבין שאתם הופכים גם אותי ואת אסתר חיות למטרה לגיטימית של בית דין בינלאומי?

כן, בהרב-מיארה חוששת גם לגורלה. בצדק. כפי שהראיתי, לפני שבוע בלבד היא היתה מעורבת בפשע המלחמה של ענישה קולקטיבית. אם הפסאדה של מערכת החוק הישראלית תקרוס, בהרב-מיארה תצטרך עורך דין טוב שמבין במשפט בינלאומי. רובם, אפעס, בצד השני.

הפלסטינים שחמושינו רוצחים על בסיס יומי כמעט, הריסות הבתים שעליהן היא חותמת בלי לשים לב, העברת האוכלוסיה האסורה לשטח כבוש שעליה היא רגילה להגן בבג”צ – כל אלה לא מעניינים אותה באמת. צה”ל יוכל לרצוח את מי שהוא רוצה, מבחינתה. מה שמטריד אותה הוא העובדה שהאש מגיעה אל ההיכל: כאשר מערכת המשפט הישראלית תוצג כפי שהיא באמת, כלומר כשכפ”ץ (’חומת מגן’ בלשונה של בהרב-ביארה) של פשעי המלחמה המובנים של המערכת הישראלית, בהרב-מיארה ובני מעמדה (יועמ”שים אחרים, שופטים) ימצאו את עצמם כנאשמים. יש תקדים: משפטם של השופטים הנאציים אחרי המלחמה. בהרב-מיארה ודאי מכירה אותו היטב.

ומה אפשר לומר על זה? תדלקו את הדיניין. ודאו שכל החלקים שלו משומנים. ואז, בנסיעה מדודה וזהירה, הרסו את ‘חומת המגן’ של בהרב-מיארה. הטיט שלה רווי בדם אדם. זמנה ליפול הגיע. השליכו את בהרב-מיארה להאג: זה מקומה הראוי.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הנשיאה חיות ודאי רטטה מאושר: נמצא שימוש בזוי חדש לתקנה 119, והמושל הצבאי שלכם – אלוף פיקוד העורף – הורה על אטימת בית משפחה במה שהוא (רשמית) ישראל

צה”ל אטם בתחילת השבוע (א’) את בית משפחת המפגע בשכונת נווה יעקב, שנמצא במזרח ירושלים, תוך שימוש בהמצאה חדשה של משפטני האוון שלנו: “צו איטום זמני.” הצו מאפשר לצה”ל לאטום בית בלי שום הליך משפטי, ואז להודיע למשפחה שיש לה עשרה ימים לערער על האיטום אחרת הוא ייהרס. עד כה, כשרשויות הדיקטטורה הצבאית (וכפי שתראו מיד, גם אתם תחת סמכותן) רצו לבצע את פשע המלחמה של הריסת בית, למשפחה היו 48 שעות לערער על ההחלטה.

זו, כמובן, היתה פורמליסטיקה ריקה: בג”צ כמעט שאף פעם לא מנע הריסת בית, אלא אם הצבא העליב את השופטים והגיש להם הצעה מגוחכת, כמו הריסה של בית שנים אחרי “פיגוע.” הרי בג”צ מחזיק בעמדה שמשפטני האינקוויזיציה היו מתגאים בה, שהריסת בתי משפחות – ונזכיר שוב: כמעט בלי יוצא מן הכלל, אלה בתי משפחות; המפגע עצמו כבר נהרג או נכלא – איננה ענישה אלא הרתעה. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט, בכלל מאוהבת בהריסת בתים ובתקנה 119, שמאפשרת למפקד הצבאי לעשות מה שבראש שלו ברכוש, כך שהיא ודאי רטטה מאושר כשנמצא שימוש חדשני לתקנה הבריטו-נאצית הזו.

למה אני בכלל מטריח אתכם בנושא? חמושינו הרגו שני פלסטינים ביממה האחרונה, כאשר במקרה אחד הצבא העז לטעון שלמרות שהוא ירה לעבר פלסטיני, הרי שזה מת כתוצאה מ”תאונת דרכים.” חמושי נצח יהודה, שהועברו לגזרת הגולן, הרגו אתמול צייד סורי ופצעו אחר, והבוקר נאלץ הצבא להודות שהם, אפעס, “כנראה” לא היו מעורבים בפעילות חבלנית. הצבא טוען אמנם שהאנשים שבהם ירה היו בתחום ישראל, אבל זו – חשוב תמיד לזכור – טענתם של הרוצחים, וזו טענה מתפתחת.

כי הבית שנאטם, בצו שנרקח במהירות על ידי משפטנים צבאיים וזכה להסכמתה של היועצת המשפטית לממשלה, היה במזרח ירושלים. כלומר, לטענתה של ממשלת ישראל, הוא היה בתחום ישראל. האטימה בוצעה על ידי צה”ל, לא על ידי עיריית ירושלים או על ידי המשטרה, למרות שצה”ל לא אמור לפעול בתחומי ישראל.

אבל פה היה צורך להפעיל את תקנות שעת חירום הבריטיות, אלה שמנחם בגין השווה לרעה עם החקיקה הנאצית, ולשם כך צריך את המפקד הצבאי. בבדיקה מהירה מול המוקד להגנת הפרט, התברר שהחשד שלי היה מוצדק: המפקד הצבאי הוא אלוף פיקוד העורף. משפחתו של עלקם חיירי, כמו רוב תושבי מזרח ירושלים הכבושה, איננה מחזיקה באזרחות ישראלית – אבל היא מתגוררת בשטח שסופח לישראל. ורשמית, המפקד הצבאי שלכם – אלוף פיקוד העורף – יוכל מחר בבוקר לאטום את ביתכם, אם יעלה הרצון מלפניו. תקנה 119 גורפת: היא מאפשרת למפקד הצבאי לתפוס ולהחריב כל מבנה “בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים לאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה היו כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נידונים בבית דין צבאי.”

עכשיו, שימו לב: התקנה החדשה (”צו איטום זמני”) נחקקה במהירות על פי דרישת הממשלה. הממשלה, כידוע, לא בדיוק אוהדת את זכויות הפרט ואת מתנגדיה. שר המשטרה הוא עבריין שהורשע בתמיכה בטרור. הוא יכול להחליט מחר שאם קיללתם שוטר, או צעקתם “בן גביר, בן גביר, אל תדאג/עוד נראה אותך בהאג”, הרי שביצעתם (או ניסיתם לבצע!) עבירה של “הטלת אימה.” מכאן יש רק שאלה של כמה שיחות טלפון עם אלוף הפיקוד, והבית שלכם תלוי עכשיו ביכולת של אלוף בצה”ל לומר “אני לא אמלא את הפקודה הזו.” ולא רק הבית שלכם: החבר שבא להפקיד עבורכם ערבות? האח, שבא לחזק את ידיכם במעצר? הם “חיזקו את ידי העוברים”, וגם הבית שלהם תלוי עכשיו ביכולת סירוב הפקודה של אלוף פיקוד העורף.

עכשיו, כן: אני מניח שלרוב קוראי הבלוג הזה עומדת הגנה משפטית מעולה – הם יצאו מרחמה של אשה יהודיה. הם בני הגזע העליון. ובג”צ כבר קבע שיהודים, בניגוד לפלסטינים, לא נזקקים להרתעה. זו הסיבה שהבתים של שורה של רוצחים יהודים עדיין עומדים. האם לאלוף פיקוד העורף יהיה אומץ להשתמש בהגנה הזו? שאלה מעולה.

ואוי לנו מהמצב שבו מה שעומד בינינו ובין היכולת של דיקטטורה צבאית להרוס את בתינו ואת בתי יקירינו הוא מוצאנו ויסורי המצפון של אלוף בצה”ל שייגררו מכך – אלוף שיודע שברגע שיעמוד בין הממשלה הפסיכית הזו ובין רצונה, הוא יהפוך לאויב של הימין הישראלי. ילדיו יירדפו, אשתו אולי תותקף ברחוב, יעלילו עליו שהוא פדופיל, בוגד ושותף לירי על אלטלנה. קידום לא יהיה לו (אם כי, יש להודות, מרחב הקידום של אלוף פיקוד העורף מצומצם משהו).

למה לו להגן עליכם? מה, אתם מצפים ממנו לאומץ אזרחי?

כאן יש מקום לכמה מילים מגונות כלפי היועמ”שית, גלי בהרב-מיארה, שמיהרה לשתף פעולה עם התחדיש בתקנה 119. בפעם הבאה שיאמרו לכם שאתם צריכים להגן עליה, כי היא “שומר סף” בפני דיקטטורה, זכרו את האופן שבו מכרה במהירות במורד הנהר את ביתה של משפחה שלא פשעה רק כי המשפחה לא יהודית וכי זו לא גבעה שעליה שווה לה להלחם. אל תצפו ממנה להרבה. הציונות דוהרת אל תכליתה ההיסטורית, דיקטטורה יודו-נאצית (לא, הממשלה הזו איננה תאונה); ואיך לומר, גלים היסטוריים לא נבלמו אי פעם על ידי משפטנים.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)