בקצרה, כי יש צורך במפלגה שתהיה קוץ בעין הציונים. הגיע זמן לשין פיין בכנסת

מחרתיים ייערכו, שוב, בחירות. תהיתי אם יש טעם להצביע בכלל. בסופו של דבר החלטתי להצביע בל”ד. חשוב לי להבהיר: אני לא מנסה לשכנע אנשים, אני מנסה להסביר את הצבעתי. אם אתם רוצים להצביע לחד”ש-תע”ל או למרצ, יש לי דברים חשובים יותר בחיים מאשר להתווכח אתכם. אם אתן מצביעות ימינה מהן, ובכן, אתן כנראה במקום הלא נכון.

אני מסרב להתרשם מההפחדות המתוזמרות מבן גביר וסמוטריץ’. ראשית, משום שאני שונא שמפעילים עלי מניפולציות ולא מגיב טוב לאיומים. שנית, משום שחזיתי בדיוק את עלייתם של הכוחות האלה לפני 25 שנים, וידעתי שסמוטריץ’ ובן גביר הם התוצאה הסופית של הדרך שהציונות הדתית מובילה כבר 50 שנים, למעשה התחנה הסופית של מדינה יהודית שאיננה מסוגלת להגדיר תוכן יהודי, שהמשמעות היחידה של ‘יהדות’ בה היא עליונות יהודית.

הנחות היסוד שלי:

א. למדינה הציונית אין זכות קיום. היא מדינת אפרטהייד ודיקטטורה צבאית בו זמנית. היא תמיד היתה כזו (ישראל לא היתה דיקטטורה צבאית רק שישה חודשים, בין דצמבר 66’ ויוני 67’) והאפרטהייד הוא התוצאה המתבקשת של תפיסת העליונות היהודית המוטבעת בציונות.

ב. אנחנו נמצאים כעת בשלב (אני מצטט מישהי ואינני יודע את מי) שבו מאוחר מדי לשנות את המערכת מבפנים, ומוקדם מדי להעמיד את הבני זונות אל הקיר.

ג. משטר האפרטהייד הוא הבעיה העיקרית, שדוחה כל בעיה אחרת, שניצבת בפני הציבור הישראלי. אנחנו רוצחים אנשים על בסיס יומי כמעט, אנחנו הופכים כמעט כל פלסטיני (במיוחד ברצועת עזה) לסובל מפוסט טראומה, והון עצום – הן אנושי הן ממון – מושקע בקיום משטר האפרטהייד. למעשה, משטר האפרטהייד הוא ההוצאה הגדולה ביותר של המדינה הציונית לדורותיה.

למה לא מרצ? אסביר אחרי הבחירות. אין לי עניין לפגוע במפלגה ששוב נראה שנלחמת על קיומה. למה לא חד”ש-תע”ל? בגלל אוקראינה. אני מגיע לפוליטיקה מתוך תפיסה שפוליטיקה היא התגשמות המוסר שלך בעולם. אני מגיע אליה מתוך תפיסה שמעמידה את זכויות האדם במרכז. חד”ש, כהרגלה, העמידה את עצמה בצד של מוסקווה במלחמת הזוועות שמתרחשת בשמונה החודשים האחרונים באוקראינה. הפעולות הרוסיות באוקראינה עולות ככל הנראה לכדי רצח עם – המדיניות המתוכננת של העברת ילדים אוקראינים למשפחות רוסיות היא עצמה רצח עם, כהגדרתו כחוק. וחד”ש, פבלובית, העמידה את עצמה לצד מוסקווה. מאחר והצבעה היא יישום של תפיסתי המוסרית, ומאחר ואני תומך בזכויות אדם, חד”ש איבדה את קולי, ואני מקווה שגם את קולותיהם של אחרים. אי אפשר לגנות את צה”ל ולתמוך בצבא הרוסי.

השאלה הראשונה, והיא מתבקשת, כשאני אומר שאצביע בל”ד, היא: אתה לא חושש שהיא לא תעבור את אחוז החסימה ואז תבזבז את קולך? לא, אני לא. גם אם בל”ד לא תעבור את אחוז החסימה, לא אבזבז את קולי. הצבעתי למפלגה שאני תומך בה ושתואמת כרגע – מילה חשובה, אנחנו לא רכושה של אף מפלגה – את דעותי. אין מפלגה מתאימה ממנה. במקרה הגרוע ביותר, הבעתי סולידריות עם מיעוט נרדף וקולי ירחיב את המספר הנדרש למנדט. במקרה הטוב, נציגי ייכנסו לכנסת.

צריך להזכיר: לסקרים אין משמעות, במיוחד לסקרים של חברות יהודיות במגזר הערבי. הסקרים העניקו לפייגלין שמונה מנדטים. הוא לא עבר את אחוז החסימה. טעות הדגימה היא שלושה אחוזים או יותר. יתר על כן, השימוש בסקרים הוא מניפולציה של מפלגות. לכו עם מצפונכם.

אז למה בל”ד? לא כי יש לי אשליות כלשהן ששינוי בנושא האפרטהייד יגיע מהפרלמנט הישראלי. השנה האחרונה הוכיחה זאת באופן גורף: ממשלת ה”שינוי” היתה רצחנית מכל קודמותיה בגדה המערבית מאז 2006. אני רוצה מפלגה שתחרפן את המשטר הציוני, שתהיה קוץ תמידי בעינו, שתחשוף את ערוות התיימרות הדמוקרטיה שלו.

אסתר חיות, כשתהתה לאחרונה האם לפסול את בל”ד, ציינה שמבחינתה הנקודה הקובעת בשאלת הפסילה היא האם בל”ד תעלה שוב את הצעת חוק היסוד שלה, שקובעת שישראל היא מדינת כל אזרחיה. אם תעשה זאת, הזהירה הנשיאה הגרועה ביותר של בית הדין הגבוה לעוול, היא מסתכנת בפסילה. כלומר, מבחינת חיות והערכאה שלה עצם הדרישה לשוויון בין כל האזרחים במדינה היא עילה לפסילה. חיות לא שמה לב – היא לא בדיוק הגבינה החדה במזווה – שהיא קבעה פה ש”יהודית” גוברת על “דמוקרטית.”

וזה בדיוק מה שאני רוצה. עוד כאלה. אני רוצה שבל”ד תהיה סוג של שין פיין בצפון אירלנד לפני הסכם גוד פריידיי, עם טוויסט: שין פיין התמודדו וזכו במושבים בפרלמנט הבריטי במשך שנים ארוכות, וכל פעם סירבו למלא את המושב שבו זכו. בכך הם הבהירו שהמשחק הלכאורה-דמוקרטי בצפון אירלנד הוא פיקציה בלתי לגיטימית. בל”ד, לטעמי, צריכה להרחיב את גבולות ההתנגדות הפרלמנטרית: לשבת בפרלמנט הציוני, ולהשתמש במושבים הללו כדי לחתור תחת המשטר. להגביר את הניגודים הפנימיים שבו, לחשוף את פניו האמיתיות.

לא, לא להמליץ על אף אחד לנשיא. נתניהו, גנץ, לפיד – כולם פושעי מלחמה, בדרגות משתנות אמנם. למנוע רוב משני הצדדים. לחרפן אותם. לתקוע את המשטר על אי תפקוד תמידי. לא, לא מגיעה לכם ממשלה מתפקדת, לא כשהתפקיד העיקרי שלה הוא לקיים משטר אפרטהייד.

ספק אם התנגדות פרלמנטרית תפיל את המשטר; לרוב הציוני יהיה קל מאד פשוט לא להקשיב. אבל תהיה לה השפעה בינלאומית, במיוחד אם חיות תפסול את בל”ד בשל דרישה לשוויון (אין לה עוד הרבה זמן בתפקיד, אבל לגמרי יתכן שנהיה בעוד בחירות תוך שלושה חודשים). המטרה היא שלילת הלגיטימיות של המשטר מבית – אבל בעיקר מחוץ. ואם המטרה שלך היא שבירת משטר האפרטהייד והקמת מדינת כל אזרחיה, אי אפשר לצפות יותר ממאבק פרלמנטרי. עיקר המאבק יהיה מחוץ לכנסת, והוא יהיה ארוך.

אל תפחדו כלל. והשתדלו לא לצפות במשדרים בסוף יום הבחירות. הם רק יוסיפו לכם מועקה, והם יהיו בוודאות קרובה שגויים לגמרי.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הפלסטינים הישראלים צפויים להחרים את הבחירות במספרים גדולים, והרל”ביסטים מאחלים להם טיהור אתני

ממשלת “השינוי” לא שינתה דבר, להוציא העובדה שהיא מורידה את אחוז ההצבעה בקרב פלסטינים ישראליים עוד יותר. הסיבה לכך, בעיני גבר אשכנזי ממעמד הביניים זה, ברורה למדי: כל המפלגות הפלסטיניות שהבטיחו שינוי נכשלו. המשותפת הציעה את ראשות הממשלה לקצב מעזה, בני גנץ, והוא דחה את ההצעה בבוז והלך עם נתניהו. ממשלת בנט-לפיד הואילה בטובה לקבל את רע”ם לקואליציה, והבטיחה לה גדולות ונצורות, אבל הכספים שהממשלה הבטיחה לא הועברו: היא לא החזיקה מספיק זמן, ואיילת שקד שרשעותה אמנותה חסמה חלק מהכספים שהממשלה היתה אמורה להעביר. מנסור עבאס הימר את הימור חייו על כך שאם יעלים את נושא הלאומיות הפלסטינית, הוא יוכל לסייע לבוחריו. לפיד, בנט ושקד כנראה קברו אותו.

קריאות לטיהור אתני ממלאות את החלל הציבורי הישראלי. בכירים בליכוד, ביניהם מי שהתיימר להיות הורדוס, ישראל כץ, מאיימים בגלוי על הפלסטינים הישראלים בנכבה שניה. אצל בעלי הברית של הליכוד, הציונות הדתית, טיהור אתני ושלילת זכויות הם מצע מפורש. מצד שני, הפלסטינים הישראלים מכירים את יכולת הביצוע של כץ, והם לא מתרשמים גם מאיתמר בן גביר. הם זוכרים שמי שהרג בהם יותר מכל הוא המרכז היהודי. אתם יודעים: הנכבה בוצעה ע”י מפא”י, טבח כפר קאסם על ידי בן גוריון, יום האדמה רשום על שם שמעון פרס, וטבח אוקטובר 2000 על שם אהוד ברק.

חרם בחירות מצד פלסטינים ישראלים הגיוני הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. הראשון הידוע היה ב-1996, אחרי טבח כפר כנא, כאשר הפלסטינים הישראלים הענישו את פרס על הטבח. כשפרס שמע על כך, בעת סיור בצפון, הוא – ככל הנראה שיכור – פלט באוזני העיתונאים שסביבו “הערבים המזוינים האלה לא יודעים מה טוב להם.” העיתונאים הקפידו לא לפרסם את האמירה הזו עד אחרי הבחירות. חרם בחירות שני נרשם אחרי טבח אוקטובר 2000, והפלסטינים הישראלים שלחו את ברק לסחור בנשק. עכשיו אנחנו מתקרבים – אלא אם הסקרים טועים מאד, וזה תמיד אפשרי – לחרם בחירות שלישי. חד”ש-תע”ל ורע”ם משמיעות את המקבילה הערבית של גוועלד. סקרים פנימיים של המפלגות, כך נטען, אומרים שארבע המפלגות הפלסטיניות לא יעברו את אחוז החסימה.

כל זה מציב את המרכז היהודי בבעיה כפולה. מצד אחד, אין לו שום סיכוי לקיום ללא הקולות של הפלסטינים. בלעדיהם, הוא יכול רק לצרוח “לך!” מעל גשרים. מצד שני, הוא מרכז יהודי. הוא לא יכול להכיר בפלסטינים הישראלים כאזרחים שווים. הוא לא יכול להכיר באפשרות של מדינת כל אזרחיה ועצם הדרישה לכזו מאיימת עליו.

פרשנים פוליטיים תוהים מדוע ראש הממשלה – הזמני מאד, יש לקוות – יאיר לפיד לא מנסה לפנות לציבור הפלסטיני, אני משוכנע שלפיד יודע לספור עד 61 בדיוק כמו כל כתב פוליטי, ואני מציע לראות בהתעלמות של לפיד מהציבור הפלסטיני לא טעות אלא מדיניות. אחרי הכל, לפיד כתב כשר אוצר ש”[אנחנו] גם אומרים שאחרי הפלשתינאים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, כי הם לא מתים עלינו, וגם לא מבינים למה לא מתקנים להם את הביוב באום אל פאחם ואחרי זה עוד מתפלאים שהם לא מתים עלינו.” את הדברים הוא לא כתב ב-2013: הוא העתיק אותם מטקסט שכתב כמה שנים קודם לכן. זה מה שהוא חושב, ככל שהוא מסוגל למחשבה. האיש שהתפרסם בגלל השאלה “מה ישראלי בעיניך” (התשובה, כמובן, היא עונש קולקטיבי ללא-יהודים) לא רואה בפלסטינים ישראלים ישראלים של ממש. אני מציע לזכור שכאשר אנשים אומרים לך מה הם, רצוי להקשיב להם.

לפיד יודע את נפש בהמתו, הציבור הרל”ביסטי. בחודשים האחרונים, מאז פרשת רינאווי-זועבי, הרשת מלאה בקריאות ייחום לקראת טיהור אתני. הן מגיעות לאו דווקא מהימין, אלא מהמרכז: “אה, אתם לא מצביעים? עוד תצטערו על זה כשיגיעו המשאיות.” יש מאות טוקבקים כאלה, והרשתות החברתיות מלאות בקריאות דומות. ב”הארץ” אפילו פרסמו מאמר של אחד יורם יובל, שמתאר כיצד אפשר לבצע טיהור אתני של 200,000 פלסטינים ישראלים תוך יומיים. האיש ספר את האוטובוסים הנדרשים. גרון יפה יש לכם, רומז יובל, לא חראם אם יקרה לו משהו? אם לא תצילו אותנו מהימין, מזהיר המרכז היהודי, אנחנו נרקוד כשיגרשו אתכם.

תשכחו מסולידריות. תשכחו מזה שנעמוד לצדכם במקרה של טיהור אתני (מה שהמרכז היהודי לא היה עושה ממילא). לא הצלתם אותנו מנתניהו? אנחנו נהיה הילדה מ”רשימת שינדלר” שצורחת Goodbye, Jews!

המרכז היהודי, כמובן, לא יצעק בגלוי “שיישרף לכם הכפר”. זה לא מתורבת, זה לנישט פון אונזרע. אתם יודעים, ההם. אלה שהם לא משלנו. מה, עוד לא הבנתם? הוא לא יצעק את המילים, הוא יעביר אותן סובלימציה. זה לא שאנחנו רוצים שיגרשו אתכם, אתם מבינים, זה שזה מגיע לכם – אם לא תעשו מה שאנחנו רוצים, אם לא תצילו אותנו מעצמנו.

ולא, אנחנו לא נבטיח לכם כלום. לא שוויון. לא ביטול של חוק הלאום. לא השוואת תקציבים. אין לנו מה להבטיח לכם, יש לנו רק איומים. לא מתאים לכם? יבוא בן גביר. ואז מה תעשו? לא כדאי לכם להקשיב לנו ולעשות מה שאנחנו רוצים?

להתנהלות כזו קוראים מזימת פרוטקשן בקנה מידה לאומי, ולמרכז היהודי צריך לומר: חרא עליכם, שתשרפו. מגיע לכם בן גביר. מגיע לכם סמוטריץ’. אחרי הכל, אתם לא באמת שונים מהם. אתם תומכים בעליונות יהודית באותה המידה, רק ברטוריקה אחרת, כזו שעברה סובלימציה. הימין הקיצוני לא מפחיד אתכם בשל מה שהוא יעשה לפלסטינים – הממשלה שלכם רצחה יותר פלסטינים בגדה מכל ממשלה מאז ממשלת אולמרט – אלא בגלל מה שהוא יעשה לכם.

ואתם יודעים מה? הגיע הזמן שתאכלו את מה שבישלתם. אולי תלמדו משהו. לא סביר, אתם יהודים ציונים, אבל דברים משונים יותר קרו. אישית, אגב, אצביע – לבל”ד. על כך, בפוסט עתידי.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הציונות במסעה לאושש כל שקר אנטישמי: מחקר חדש, של בני מוריס ובנימין זאב קידר, מאושש שמועות שרווחו במשך עשורים. במהלך מלחמת 1948, הפעיל צה”ל חוליות שמטרתן היתה להרעיל בארות באמצעים ביולוגיים בישובים פלסטיניים, בישובים יהודיים שעמדו להנטש, ברצועת עזה, והיו תכניות שלא יושמו להרעיל גם את הבארות של קהיר ודמשק.

שרשרת הפיקוד היתה ברורה: מראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן גוריון, דרך הרמטכ”ל בפועל יגאל ידין (בן גוריון העדיף להשאיר את יעקב דורי, שלא תפקד עקב מחלה, כרמטכ”ל הרשמי כדי שיוכל לבחוש ביתר קלות בפעולות הצבא), עבור במשה דיין וכלה במפקדי יחידות מסתערבים. האחראי על השגת הרעל היה אפרים קציר, לימים נשיא המדינה; קציר היה מעורב קודם לכן במזימה הכושלת של קבוצת נקם להרעיל ערים בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השניה. נשיא ראוי למדינת ישראל, מה יש לומר.

הידיעה מזעזעת, אבל לא מפתיעה. הציונות תמיד נתפסה בעיני כמסע נקם נגד ההיסטוריה האנושית והיהודית. ההיסטוריה לקרימוסה (היסטוריית הדמעות) היהודית שימשה ומשמשת להצדקת מעשי הזוועות של הציונים. דומה שמשהו חולה במיוחד פועל כאן: בשינוי, כל עלילה נגד היהודים משמשת להצדקת השימוש בה על ידי הציונים.

המקרה המחליא במיוחד הוא של נסיון ההרעלה ברצועת עזה: הפושעים נגד האנושות שנשלחו לבצע את המשימה נתפסו, המזימה נחשפה, והם הוצאו להורג. המצרים ההמומים דיווחו על מה שאירע – ואז מערכת ה-hasbara מיהרה לטעון שמדובר בעלילת דם. כלומר, הציונים ניסו להרעיל בארות, בפועל ממש, וכשנתפסו מיהרו להתכסות בקורבנות היהודים של 1348 וימים אפלים אחרים כדי להסתיר את פשעיהם. זכרו את הטריק הזה (חתום עליו אבא אבן) בפעם הבאה שתקראו הודעת דו”צ שמכחישה פשע חריג של כוחותינו.

טרולי ה-hasbara נוקטים בשני תרגילים מול הפרסום. הראשון הוא טענה שהרעל היה מיועד רק לישובים פלסטינים שהוחרבו, כדי למנוע מהפליטים לחזור אליהם. הם אפילו לא מבינים מה הם כותבים: לגיטימי בעיניהם להרעיל פלאחים שבסך הכל ניסו לחזור הביתה. אבל, כאמור, הידיעה על נסיון ההרעלה ברצועת עזה מכחישה את הטיעון הזה.

הטענה השניה של הטרולים היא שמדברים יותר מדי על הנכבה של 1948 ושזה היה מזמן. אנחנו מדברים על אנשים שמדינתם לא מפסיקה לדבר על שואת היהודים ש<בודק רשימות> הסתיימה שלוש שנים לפני הנכבה. אם האירועים של 1944 ראויים לדיון, כך גם האירועים של 1948. אבל, כמובן, הטרולים האלה הם חלק ממסע הנקמה הציוני נגד ההיסטוריה. הלוואי שמישהו ימצא תרופה לרעל התודעה הציוני.

הנכבה נמשכת: הדבר החיובי היחיד בימים האחרונים הוא הסרת המסכות. פורעים יהודים יצאו לפוגרום בחווארה שבאזור שכם השבוע, שרפו בית קפה ומשאית ותקפו פלסטינים. חמושי צה”ל נכחו במקום וכרגיל, לא עשו דבר. הצבא וההתנחבלות חד הם.

חווארה הפכה בחודשים האחרונים למוקד התקפות של פורעים שנראים מגיעים מיצהר, ואחד מבכירי יצהר, צבי סוכות, מעודד פרעות כאלה. פורעים פושטים על חווארה שוב ושוב, כשהתואנה שלהם היא שיש במקום דגלי פלסטין. חווארה נמצאת בשטח בי, והנפת דגלים כאלה חוקית שם. וזה לא משנה כלום, כי הפורעים מגיעים והחמושים איתם; לעיתים החמושים עצמם מסירים דגלי פלסטין. כל הסרה של דגל כזה, יש לציין, היא עבירה פלילית של גניבה, אבל לכולם ברור שהפורעים לא יועמדו לדין. פלסטיני שינסה להגן על גופו ורכושו מפני הפורעים יותקף מיד על ידי החמושים המלווים אותם, ושעות לאחר מכן השב”כ ישלול את רשיונות העבודה שלו ושל בני משפחתו.

אבל כל אנשי המרכז הרדיקלי יזדעזעו עד עומקי נשמתם כשיציינו בפניהם שישראל מיישמת משטר אפרטהייד. הם יקראו לכך עלילת דם (וראו הקטע הקודם). כמו המשטר הפוטינסטי, הציונים מאשימים אחרים במה שהם עצמם עושים.

במקביל, נמשך הטיהור האתני במספר יטא. כוחות צה”ל ממשיכים להתאמן באש חיה בין בתים, לא מניחים לתושבים שנת לילה, הורסים בתים, כשברקע מתנחלים פושטים על הכפרים ותוקפים פלסטינים מדי יום. לעתים שתי הזרועות של המיליציה הציונית, אלה שבמדים ואלה שבלעדיהם, פועלים במשולב נגד הפלסטינים.

הנכבה היא תהליך מתמשך. היא לא נגמרה ב-1948. בשנות ה-50 היא עברה שינוי והפכה ללגליסטית (הפרטים אצל עזריאל קרליבך). מהותה היא טיהור אתני של הפלסטינים מכל שטחי פלסטינה. בדובר צה”ל, מפקדת ה-hasbara הראשית, מבינים שפינוי מסיבי של פלסטינים יצטלם ממש רע, ושהוא יהיה כרוך באלימות חריגה; על כן הצבא והמתנחלים פועלים בנגיסות. המטרה היא להפוך את חייהם של הפלסטינים בלתי נסבלים עד כדי כך שהם יברחו. זה אפילו מסורתי: אחר כך אפשר יהיה לחזור על השקר של 1948 ולומר ש”הערבים ברחו.”

תהליך הסרת המסכות, בימי בחירות, מראה לנו עד כמה הציונים, כמעט בלי יוצא מן הכלל, שותפים לתפיסה של טיהור אתני – תפיסה שבלעדיה אין לציונות קיום. אף אחד לא מדבר על מספר יטא. לא תשמעו מילה בנושא מהאיש שמשחק בתפקיד ראש הממשלה, שלא לדבר על המוקיון שמשמש כשר הבטחון. התקשורת היהודית מפמפמת כל הרג של חמוש ישראלי – שכולם מטרה לגיטימית לאלימות פלסטינית מעצם היותם חמושים בשטח כבוש – כאילו מדובר ברצח, ומדווחת על האירועים במקוטע, כדי שאף אחד לא יחשוב שבעצם, יכול להיות קשר בין מה שהחמושים עשו אתמול לעובדה שמשיבים להם אש היום.

מבחינה זו, עדיף לנו שבן גביר יהיה שר הבטחון. העולם יבין בדיוק עם מי יש לו עסק, ושאריות הנסיון של הציונים להתלות בנרצחי השואה יתמוססו. צה”ל לא יקבל כוחות-על מעצם המינוי של בן גביר, היכולות הלוגיסטיות העלובות שלו (חמושיו בגדה סובלים ממחסור במזון ראוי ודיור ראוי) לא ישתפרו. מערכת המשפט הישראלית היא ממילא חלק מובנה ומובהק ממשטר האפרטהייד. אין הבדל ראוי לציון בין בן גביר ובין יאיר “להרוג כל מי שמרים מברג” לפיד אלא ברטוריקה. מינוי בן גביר ירסק את הלגיטימציה לקיומה של המדינה הציונית. הגיע הזמן.

המרכז הציוני הרוויח את בן גביר ביושר. ואולי זה יאלץ אותו להביט במציאות שהוא מקפיד להכחיש כל כך. לא בטוח שזה יקרה – הם מתורגלים בהכחשת המציאות – אבל לפחות נאלץ אותם להתאמץ קצת.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה ב': סיפור קצר שלי, "בחזרה ללאמיה", זכה במקום השלישי בפרס עינת ובפרס חביב הקהל. תוכלו לקרוא אותו כאן.

(יוסי גורביץ)