החברים של ג'ורג'

מעצר מנהלי לייט (שוב)

שירותי הבטחון שוב עצרו אזרח, תוך מניעה של פגישה עם עורך דין. לנוהל הפסול הזה יש רק הסבר אחד: הרצון בהודאה

שורה של כלי תקשורת מחוץ לישראל דיווחו על כך שבסוף השבוע, עצר השב”כ את מאג’ד כיאל, אקטיביסט ועיתונאי המתגורר בחיפה, והוא חשוד במגע עם סוכן זר. עוד נמסר כי כיאל מנוע מפגישה עם עורכי הדין שלו.

אני לא יודע מה עשה כיאל, אם בכלל. יכול להיות שהוא באמת עשה משהו, ויכול להיות ששירותי הבטחון מנסים לשבור אותו על רקע הפעילות שלו. כזכור, השב”כ בימיו של יובל דיסקין – ההוא שמנסה להפוך בימים אלה לתקווה הלבנה החדשה והעונתית של השמאל הציוני; הוא מצויד בכל הקריטריונים הנדרשים, קרי עבר בטחוני על גבול פשעי המלחמה, משולב בשנאה יוקדת לנתניהו – הודיע שהוא שומר לעצמו את הזכות לעקוב אחר הפעולות של בל”ד אותן הוא רואה כחתרניות, גם אם הם אינן מנוגדות לחוק. כיאל הוא פעיל בבל”ד.

על כל פנים, ברור שמעצר ללא גישה לעורך דין הוא פסול מעיקרו. הכלי הזה, שלמיטב ידיעתי יחודי לישראל, על כל פנים בקרב המדינות שמתיימרות להיות דמוקרטיות, מוציא מאיזון מערכת שגם כך איננה מאוזנת דיה. היכולת של חשוד להתמודד עם מערכת התביעה היא בעייתית, ואם אנחנו מונעים ממנו גישה לעורך דין, אנחנו פוגעים אנושות ביכולת שלו להתגונן.

החשוד נמצא במצב שממילא מיועד לערער אותו. הגישה לעורך דין היא חיונית, ומכמה סיבות. בראש ובראשונה, היא עשויה למנוע מן הנאשם מלהפליל את עצמו. שנית, במקרה של מעצר על ידי מנגנוני חושך כמו השב”כ, המטרה של פגישה עם עורך דין היא לאפשר לנאשם להבין שהוא לא באמת נזרק לאיזה בור ושכל העולם שכח ממנו – גישה מקובלת בחקירות כאלה. בהנחה שלחשודים יש זכויות בסיסיות, בכלל זה הזכות להבין מה הם עושים ולא להפליל את עצמם, הרי ששלילת עורך דין מהם היא פגיעה מהותית בהם. ואף על פי כן, בתי המשפט – באצטלות דקות מן הדק – שוללים את הזכות הזו מהם, בדרישת השב”כ, פעם אחר פעם.

לאחרונה, היה המקרה של יהודה לנדסברג מחוות גלעד, שמואשם כעת – על פי הודאתו – בביצוע עבירות “תג מחיר.” השב”כ שכנע את בית המשפט למנוע עורך דין מלנדסברג בטענה שהוא ביצע עבירות בטחוניות; אף על פי כן, בכתב האישום נגדו, לא היה כל סעיף בטחוני. כלומר, אחרי שהשב”כ שבר את לנדסברג בחקירה של שבועות ללא גישה לעורך דין, והצליח להוציא ממנו הודאה, הוא הביא לכתב אישום שעקף בפועל את הסיבה המקורית שבשלה הצליח לקבל אישור למניעת עורך דין מהעצור. אפשר היה לצפות שאחרי תרגיל טרי כל כך, שופטים יסרבו לאפשר מניעת עורך דין בלי הסברים יוצאי דופן. זה לא קרה.

במקרה אחר, לפני כארבע שנים, הצליח השב”כ לקבל – אמנם מבית המשפט המאולף בפתח תקווה – צו שמנע משני עצירים אחרים, חיים פרלמן ודוד סיטבון, גישה לעורכי דין. פרלמן נחשד בסדרת דקירות שבוצעו לפני שנים; סיטבון הואשם שהוא השיג עבורו את הנשק; אף אחד מהם לא היה חשוד כסכנה עכשווית לבטחון. אף על פי כן, בתי המשפט אישרו את מניעת עורכי הדין – למרות טענות מופרכות של השב”כ, כביכול פרלמן סייע לא רק ליגאל עמיר, אלא גם לברוך גולדשטיין (!). פרלמן היה בן 14 ו-15, בהתאמה, בשני האירועים האלה; זה סוג הטענות שאחריהן, אתה צריך לתהות באשר לטיב שיקול הדעת של השופט ששמע אותן ולא בעט את נציגי המדינה מאולמו לכלא על בזיון בית המשפט. כעבור כחודש, נאלץ השב”כ לשחרר את פרלמן וסיטבון ללא כתבי אישום.

פרלמן היה חריג. רוב האנשים מודים. זה נכון תמיד, וזה נכון במיוחד בחקירה של השב”כ. מניעת עורכי דין היא הליך חריג ביחס שמתרחש רק במקרים של חשד לעבירות בטחוניות, כלומר כאלה שנחקרות על ידי השב”כ. זה רק מכפיל את הבעיה: השב”כ חריג גם כך ביחס לגופי החקירה האחרים בישראל, בכך שהוא פטור מלתעד את חקירותיו. פה צריך היה לתהות על שיקול הדעת של המחוקק: איך קרה שדווקא הגוף הידוע ביותר לשמצה כמענה בישראל – ועדת לנדוי מצאה שעינויים, ושקר עליהם, היו שיטה של השב”כ – קיבל פטור מתיעוד חקירותיו.

כשמצרפים את הפטור מתיעוד חקירות לאיסור הפגישה עם עורך דין, המסקנה המתבקשת היא שלאיסור של פגישה עם עורך דין יש רק הגיון אחד: הוצאת הודאה מן החשוד בטרם יוכל להתייעץ בעורך דין. בישראל, מהודאה משחרר רק המוות. היא מלכת הראיות, ואין בלתה. מעולם לא קבע בית משפט בישראל שעציר עונה, גם כאשר היה ברור לכל שהוא עונה. אנחנו לא יודעים מה קורה בחקירת שב”כ; אנחנו לא יכולים לדעת. הנחת היסוד שלנו, על כן, צריכה להיות שאם עציר טוען שהוא עונה על ידי השב”כ, נקבל את הטענה הזו כברירת מחדל עד אשר יוכח אחרת. חזקה על מי שיש לו מה להסתיר, שיש לו מה להסתיר.

עינוי לא חייב לכלול מהלומות או מכות חשמל. עינוי הוא גם אזיקה שלא לצורך. העינוי היעיל ביותר – בהנתן די זמן, מה שמניעת עורך דין מאפשרת, הוא עובד תמיד – הוא מניעת שינה, עינוי שהיה מוכר לאינקוויזיציה כ-tormentum insomniae. המטרה היא לאפשר לחשוד לראות עורך דין רק אחרי שכבר מסר הודאה וחיסל את עצמו.

לכך מתלווה שיטה נוספת: בדיוני מעצרים, השב”כ נוהג למסור לבית המשפט “חומר סודי”, כלומר חומר שכלל איננו נחשף להגנה ועליו היא איננה יכולה לערער. גם לשופט אין שום אפשרות לערער עליו. התוצאה היא, בעצם, שיטת “סמוך עלינו”, שאיננה חשופה לשום ביקורת. בתי המשפט ממשיכים לקבל את ה”חומר הסודי,” למרות העובדה שפעם אחר פעם – במקרה פרלמן שהוזכר למעלה, במקרה טלי פחימה, ואחרים שאני יכול לחשוב עליהם – מתברר שה”חומר הסודי” לא מבוסס בראיות. וכפי שאני לא נלאה לומר, “חומר סודי” עמד בלב פרשת דרייפוס – וה”חומר הסודי” הזה היה מפוברק, והמטה הכללי הצרפתי הסתבך בשקר על גבי שקר בנסיון להסתיר את עצם העובדה שהוא מסר “חומר סודי,” כי זה היה בלתי חוקי. מה שהביא את הרפובליקה הצרפתית כמעט אל מלחמת אזרחים בעניינו של סרן יהודי עם שם זר הוא דבר שבשגרה בבתי המשפט הישראלים.

השילוב של שלושת אלה – “חומר סודי,” המנעות מתיעוד חקירות שב”כ, ומעצר ללא גישה לעורך דין – הוא חיסול מעשי של יכולתו של חשוד להתגונן. בפועל, מדובר כאן בשיטה שמחליפה את המעצר המנהלי. לזה האחרון יצא שם רע במיוחד. ישראל עדיין נוקטת בו, כמובן; עשרות פלסטינים מוחזקים עדיין במעצר מנהלי. בימים האחרונים הודיע שר הבטחון, בוגי “משה” יעלון, שהוא שוקל להפעיל אותו גם נגד מתנחלים מציקים במיוחד, והדבר עורר סערה קטנה. מעצר ללא גישה לעורך דין הוא התחליף הזול, החוקי-יותר-לכאורה, של מעצר מנהלי: גם בו אין לשב”כ ראיות, אבל מעצר ללא עורך דין מאפשר לו זמן להפעלת לחץ בלתי סביר על נחקר עד שיהיו ראיות. העובדה שהוא נזקק למניעת עורך דין מהחשוד מדברת בעד עצמה: מה החשש הגדול ממפגש של עציר עם עורך דינו, אם לא שעורך הדין יאמר למרשו שתפקידו לסתום את הפה ולא להגיד כלום? לסתום את הפה ולא לומר דבר, גם אם – כמו במקרה של לנדסברג – החוקרים ישמיעו לו הקלטות של ילדיו הבוכים?

מדינה שמתהדרת בכך שבתי המשפט שלה עצמאיים לא יכולה להניח להם לשכב שדודים לרגלי המשטרה החשאית בכל פעם שנציגיה מואילים להגיע לאולם. אם לשב”כ אין ראיות, שיילך לאסוף אותן ויחזור אחר כך. התפקיד שלו הוא לא לשבור נחקרים. התפקיד שלו הוא לאסוף מודיעין וראיות. כשבית המשפט הופך לשפחה הנרצעת של השב”כ, הוא לא רק מועל בחובתו להגן על חשודים משרירותן של הרשויות: הוא גם פוגע בשאריות האמון במערכת המשפט. ולא נשארו הרבה כאלה.

ועוד דבר אחד: בעקבות הסטטוס האחרון של לפיד, נחשפה העובדה – באמצעות ביקורת ספרים מ-2007 – שהוא כבר טען פעם, בטור ותיק יותר, שזנון הוא פילוסוף בן המאה ה-16. כלומר, יש סיכוי גבוה למדי שמה שלפיד פרסם אתמול כסטטוס מקורי לחג הוא בעצם מחזור עצמי של טור עתיק. עד כדי כך שר האוצר משקיע בכם – ועד כדי כך מייחס רצינות לתפקידו החדש, שהוא לא טורח לערוך אותו שוב.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

21 תגובות על ”מעצר מנהלי לייט (שוב)“

  1. ליברטריאן הגיב:

    "גם לשופט אין שום אפשרות לערער עליו" – וודאי שיש לו אפשרות. הוא יכול לא לקבל את החומר, ולהעיף אותם מכל המדרגות. אבל השופטים אינם מורמים מהעם, לא משנה כמה פעמים נגיד את המשפט הזה וננקוש בעקבי הרגליים.

    "מדינה שמתהדרת בכך שבתי המשפט שלה עצמאיים" – היא מדינה שמשקרת לעצמה ולאחרים. העצמאות היא טכנית בלבד, אין הפרדה חשיבתית. לטוב או לרע. במקרה הזה לרע, אבל יש הרבה אנשים שיגידו שזה לטוב.

    מי שחושב שהמשטרה או בתי המשפט רוצים בטובתו וידאגו לאינטרסים שלו – רק כי הצדק עימו – משלה את עצמו ומוטב לו שיתרחק ממסודות אלו, אלא אם יש לו אינטרס אישי והוא בטוח שהוא יצליח לנצל אותם לטובתו (צדק לא קשור לזה).

  2. ינקו שידורי הגיב:

    יש אפשרות (כלשהי) שהמניעה והעינויים הם לא בשביל שכיאל יודה, אלא בשביל שהוא יפליל אחרים. ישבתי פעם בדיון פלילי בבימ"ש מחוזי ובו עד העיד איך עינו אותו במניעת שינה
    מניעת שתייה ובהשמעת מוזיקה חזקה במשך שבוע – כשהוא לא עבר עבירה, אלא בשביל לקבל ממנו שמות של אנשים שהיו קשורים אליו לכאורה והיו אמורים להיות חשודים בביצוע העבירה. אחרי שבוע כזה הוא נתן שמות.

    בדיון, הוא התכחש למסירת השמות ואמר שעשה את זה רק מלחץ העינויים. מכיוון שעדיין אין הכרעת דין בתיק, בית המשפט עוד לא אמר את שלו בעניין.

  3. נ הגיב:

    חשבתי שבארה"ב ובאנגליה יש חוקים שמאפשרים לעצור חשוד בלי גישה לעורך דין, והשתמשו ומשתמשים בהם ב-"מלחמה בטרור" וב-"צרות" בצפון אירלנד

  4. חיליק הגיב:

    מג׳ד, עד כמה שידוע לי, כבר לא פעיל בבל״ד, ואני משוכנע שלא עשה שום דבר שמצדיק כליאה ללא משפט

  5. עמית י הגיב:

    יוסי, החד צדדיות שלך היא מוגזמת. מתי נזכה לקרוא פוסט שלך בו ישנה התייחסות לנקודות הבאות:

    א. פשעי החמאס, בינהם ירי בלתי פוסק של רקטות על תושבי אשקלון?

    ב. העובדה שהרשות הפלסטינית קיבלה במהלך השנים מאות מליוני דולרים ממשלות זרות, ובמקום להשקיע אותם בחינוך, תשתיות וכד' העדיפה לממן בכסף זה את המשך פעילות הטרור שלה? (קניית נשקים וטילים למשל)

    ג. גינוי בדבר ביקורם של חברי הכנסת הערבים את הדיקטטור המנוח קדאפי.

    הטורים שלך נוטפים ארס ושנאה, לא מוצדקת, ובעיקר כזו שמציירת את הצד הישראלי כפושע, ומולו את הפלסטינים ככאלו שאין ידם בשום מעשי נבלה וטרור.

    אגב, האובססיה שלך כלפי בן דרור ימיני מוגזמת גם היא.

    בדבר אחד אני כן מסכים איתך: יאיר לפיד הוא מטומטם לא קטן.

    • עדו הגיב:

      לגבי סעיפים א,ב. אני מניח שיוסי יגנה אותם כשהוא יהיה אזרח פלשתינאי שמשלם מיסים לאבו מאזן או לחמאס
      לגבי סעיף ג. אתה צודק לגמרי אבל אז ההמשך 'מציירת את הצד הישראלי כפושע' הוא לא מובן. הח"כים הערבים הם ישראלים.

    • נתן הגיב:

      עמית.
      מאיפה אתה יודע שהרשות משקיעה את הכסף ב"פעילות טרור", קניית נשק וטילים?

    • אלכס ז. הגיב:

      אם אתה חושב שהביקורת נגד פעולות ישראל לא מוצדקת אתה בהחלט מוזמן להסביר את עמדתך (כל עוד אתה עושה את זה בצורה מכובדת). אחרת, קשה לי להבין מה אתה בעצם רוצה – אני בטוח שאתה יכול למצוא הרבה מאוד כותבים שכותבים על פשעי פלסטינים.
      האם אתה מוטרד מכך שלא *כל הכותבים כולם* כותבים עליהם? או שאתה פשוט לא רוצה להתמודד עם הטענה של הפוסט, שמערכות הביטחון והמשפט בישראל זקוקות לטיפול שורש?

    • ארז הוכמן הגיב:

      עמית, מאחר ויוסי עובד בכתיבה יש מצב שאם תיצור איתו קשר ותציע לו סכום כסף סביר הוא יכתוב טור באיזה נושא שתרצה (בגבולות הסביר והמוסכם מין הסתם) ותוכל לפרסם את הטור בכל במה שתבחר בה. אבל פה זה הבלוג האישי של יוסי והוא יכתוב על מה שבא לו ואף אחד לא חייב לך הסברים.

      • ygurvitz הגיב:

        למרבה המזל, כרגע אין מצב. אני לא אמיד אבל אני יכול להרשות לעצמי לסרב להצעות עבודה שלא נראות לי.

    • תם הגיב:

      כדי שהתגובה שלי לא תקרא כחד צדדית, אני רוצה לציין שיוסי כותב כל כך מעניין, רהוט וחכם, שפחות אכפת לי שהוא חד צדדי.

    • ygurvitz הגיב:

      לא תראה כזה. חפש בעיתונות הממוסדת ובדוברות הממשלה. הם עוסקים בזה.

      1. החמאס לא יורה, ודאי לא "באופן בלתי פוסק," על תושבי אשקלון.

      2. לרשות הפלסטינית יש זכות להגן על עצמה, ולישראלים, שמוציאים פרופורציונלית שאין להם מקבילה בעולם על "בטחון," אין שמץ של זכות למתוח עליה ביקורת. קשוט עצמך.

      3. אתה מכיר את הביקור? אתה יודע שבן דרור ימיני נאלץ להתנצל בפני אחמד טיבי על הקשקושים שכתב בנושא? אתה יודע שטיבי נשא מול קדאפי נאום אמיץ במיוחד? לא? אז כנראה שאתה צרכן של התשלובת הימנית-תקשורתית.

  6. צבי הגיב:

    לעמית – הארגון יורה על ערבים וחוטף חיילים בריטיים.מקבל כספים ומשקיע אותם בהמשך פעולות הטרור שלו נגד הכובש הזר.
    עבור האצ"ל, הלח"י והגנה זה בבסדר, ועבור אש"פ לא?
    איכשהו קשה לנו להבין שהם נאבקים עם עצמאותם מול כובש (שזה במקרה אנחנו). מצפים שהם יתנהגו כמו במסיבת תה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      מסיבת התה גם היתה מאבק על עצמאות מול כובש, לא כן?

  7. מושיקו הגיב:

    יוסי , הקישור ל RSS של "פוסטים" אינו עובד בימים האחרונים.
    תודה

  8. ג'ורג' הגיב:

    יוסי, אם כל כך רע כאן, סע לארה"ב. סע לרוסיה. סע לאירופה. אבל עזוב אותנו. עזוב לאנחות.