חיים פרלמן, שמוחשד על ידי השב"כ בכך שרצח ארבעה פלסטינים ודקר עוד שבעה במהלך סוף שנות התשעים, התייצב היום לראשונה בבית המשפט בפתח תקווה, והתלונן על העינויים שסבל, לדבריו, מידי אנשי השב"כ. העמדה שלי ידועה: נתון שהשב"כ מענה אנשים. נתון שהוא משקר בנושא. נתון שאף משפט זוטא בישראל, בכל שנותיה, לא מצא שעציר כלשהו עונה, אף שערכאות גבוהות יותר מצאו מאוחר יותר שעינויים אכן התרחשו. המסקנה המתבקשת, מבחינתי, היא שעד שיוכח אחרת עציר שטוען שעונה על ידי השב"כ אכן עונה.

האמצעים העיקריים שהופעלו כנגד פרלמן כללו, לדבריו, אזיקה ארוכה – שיטה שהוועד נגד עינויים כבר תיעד כאמצעי נפוץ של השב"כ. חלק מהתיאורים של פרלמן נקראים כאילו נלקחו מהעימות בין ווינסטון סמית' ואו'בראיין – ה"יש לך ג'וקים בזקן". וכל הזמן הדרישה, שכאילו נלקחה מאולמות האינקוויזיציה, להודאה, הודאה, הודאה. אנשים שעדיין מתרשמים מיכולותיה של המחלקה היהודית צריכים לחשוב על זה שוב: מעבר לחקירה העלובה של יונתן שפירא, בשב"כ התייחסו ברצינות לטענותיו של פרלמן – שבעליל הוא עצמו לא האמין להן – שהוא סייע לברוך גולדשטיין וליגאל עמיר. הוא היה בן 14 ו-15 בהתאמה בשני האירועים. ספק אם בכיר בק.ג.ב. שאחרי ימי בריה היה קונה את השטות הזו. בשב"כ דווקא כן.

מכאן הצורך הדוחק בהודאה: אם אין הודאה, וספק אם יש לשב"כ, אחרי 12 שנים, ראיות פורנסיות חדשות, הם יצטרכו לשחרר את פרלמן ולספוג עוד סנוקרת. אם הם יחזיקו אותו עוד כמה ימים, בסיועה של השופטת המיוחדת שלהם בפתח תקווה עינת רון, אולי תהיה הודאה. ואם תהיה הודאה, תהיה גם הרשעה, ואפשר יהיה לצאת מזה איכשהו.

אבל לא זה הנושא הפעם. נציגו של פרלמן, עו"ד שרון נהרי, דרש לראות את ההקלטות של חקירתו של מרשו. זו היתה דרישה תיאטרלית, כי לשב"כ – מעניין למה – יש פטור מהקלטת חקירות. נציג המשטרה בדיון, וזה החלק המעניין, אמר ש"הוא לא נוכח בחקירות", אבל "באופן כללי, הוא יכול לומר שהחקירה מתנהלת על פי חוק".

איך, בדיוק? איך יכול שוטר שאיננו נוכח בחקירה לומר שהיא מתנהלת על פי חוק? איך הוא יכול לומר שראשו של העציר לא מוחזק מתחת למים, למשל? הוא לא יכול. אבל תפקידו של השוטר הוא לחפות על השב"כ.

במקרים רבים של חקירות פלסטינים, המשטרה כלל לא מעורבת בחקירה, שמתנהלת רק על ידי אנשי השב"כ. המשטרה מגיעה אחר כך, אחרי שהשב"כ כבר הוציא הודאה מהנחקר, איש שב"כ מכתיב לשוטר את הודאתו של הנחקר, ולאחר מכן השוטר מחתים את העצור על ההודאה, לאחר שהתרה בו כחוק, כך שכביכול ההודאה נמסרת על ידי העצור למשטרה, ולא לשב"כ. עו"ד לאה צמל מכירה את הנוהל היטב. כך מסתתר השב"כ מאחורי המשטרה, שלה בינתיים יש מוניטין טוב יותר; והחתימה על ההצהרה המשטרתית מסייעת לשב"כ לטעון לאחר מעשה שהנחקר לא עונה, משום שההצהרה אומרת שהנחקר מסר את המידע "מרצונו החופשי וללא כפיה". הדיווחים שפרלמן "עדיין שותק בחקירתו", בלשון טרוניה, כאילו לא היתה זו זכותו הבסיסית? הם הגיעו לנו דרך המשטרה.

אז בפעם הבאה שיגידו לכם שחקירות השב"כ מתנהלות "על פי חוק", זכרו שהאמירה הזו מגיעה מצד שוטר שלא נכח בה, אלא השתתף רק בשלב הטיוח.

אה, ועצה לחיים טובים אם אי פעם תקלעו לחקירה: אל תחתמו על ההצהרה, וחייבו את השוטר לרשום שאתם מסרבים לחתום. זו זכותכם החוקית. אה, ואף פעם – אבל אף פעם – אל תוותרו על זכות השתיקה שלכם. בוודאי שלא בלי נוכחות עורך דין.

(יוסי גורביץ)