השב"כ והמשטרה עצרו לאחרונה את חיים פרלמן, בן 29, תלמיד לשעבר בישיבת "הרעיון היהודי" – הישיבה של אנשי כ"ך – בחשד שביצע שורה של מעשי רצח של פלסטינים בירושלים, כמו גם שורה של דקירות שלא הסתיימו ברצח. הרצח הראשון, על פי הטענות, בוצע על ידי פרלמן ב-1998. הוא היה אז בן 17.

הפרשה מעלה שורה של תהיות. המרכזית שבהן נובעת מכך שעורכי דינו של פרלמן פרסמו הקלטות שמהן עולה שהשב"כ – הוא מודה בכך בעקיפין, כנראה משהבין שאין עוד טעם בהכחשות – שלח את אחד מסוכניו לשדל את פרלמן לבצע פיגועים, ובין השאר לרצוח את השייח' ראאד סלאח.

השב"כ טוען כעת שה"מטרה היתה לבחון את גבולותיו" של פרלמן. זו שיטה מסוכנת למדי לבדיקת גבולות, אם כי היא לא חסרת תקדים: לאחרונה פיצתה המדינה בסכום זעום את זיאד שאמי, הפלסטיני שניסו המחבלים האחים קהלני לרצוח לפני 16 שנים. במקרה ההוא, העביר השב"כ נשק לרוצחים העתידיים, אבל הקפיד לעקר אותו (הם, אגב, שוחררו כעבור פחות משש שנים. ככה זה.). מותר לתהות מה היה קורה אילו פרלמן – שכזכור, מואשם בכך שיש לו נסיון עשיר ברצח וטשטוש עקבות; למעשה, דומה שזה נסיון חסר תקדים בישראל – היה מצליח להתחמק מהשב"כ, לרדת למחתרת, ולתכנן את הרצח של סלאח. האם השב"כ היה מגיע אל סלאח, בהבעה של ילד שזה עתה ניפץ את האגרטל היקר של אמו, ומסביר לו שיש על זנבו רוצח שהשירות שילח? או שהיה מעדיף לנסות לסכל את ההתנקשות ברגע האמת, על כל הסיכונים הנלווים לכך? למה, לעזאזל, נבחר דווקא הנפץ הספציפי הזה כיעד התרגיל?

המחלקה היהודית יצאה וביצה מרוחה על פרצופה. לא רק שהיעד שלהם זיהה את המדובב כאיש שב"כ, לא רק שהוא הצליח להקליט אותו ולפרסם את ההקלטות (השב"כ החרים הקלטות בביתו של פרלמן, כנראה שהוא ידע למה, אבל פרלמן הכין העתקים, כמסתבר), הוא גם סיפק עילה לסלאח להתגולל קצת על השב"כ. כדאי שהשב"כ יספק לסלאח שמירה צמודה, כי אם איזה כהניסט יחסל אותו, שמו ישורבב מיד לפרשה.

יש בעיה קשה נוספת. על פי טענת השב"כ, פרלמן הסתובב 12 שנים, רוצח ארבעה ודוקר שבעה אחרים, מבלי שהשב"כ יעלה עליו. הם מצפים שנאמין שילד בן 17 מסוגל לבצע כמה פיגועי דקירה ורצח אחד לפחות, ולהמשיך בעוד שלושה מעשי רצח בשש השנים לאחר מכן. כלומר, גל הטרור של פרלמן הסתיים כשהיה בן 23. אפילו לחניבעל לקטר לא היתה תקופת התבגרות סוערת כל כך.

האפשרויות העולות מחקירת השב"כ הן או שיש לנו רוצח מתוחכם בקנה מידה עולמי, או שהשב"כ והמשטרה לא הקדישו יותר מדי מאמצים לחקירת מעשי הרצח. צריך לתהות ברצינות מדוע הגיע כתב האישום דווקא עכשיו, זמן קצר יחסית לאחר שהשב"כ ניסה לשוב ולהפעיל את פרלמן כסוכן, לטענתו של האחרון. האם משום שפרלמן סירב? ומאיפה צץ פתאום המידע המפליל את פרלמן, אחרי כל השנים הללו?

העלילה מסתבכת כשמתברר שבשנת 2000, או 2002 – תלוי בפרסום – משתמש השב"כ בפרלמן כסוכן במשך זמן קצר. זה היה שנה עד שלוש שנים אחרי הרצח השלישי שלו, ושנתיים עד ארבע לפני הרביעי. בדרך כלל, לפני שמישהו הופך ליעד לגיוס, בוחנים כל פרט מהחיים שלו. הבדיקה לא העלתה, אפעס, שפרלמן הוא המקבילה הישראלית לג'ק המרטש. או שהבדיקה היתה רשלנית במיוחד, או שבמחלקה היהודית העדיפו לא לבחון טוב מדי את הראיות שעלו בידיהם, כדי לשמור על המקור שלהם – אחרי הכל, אין להם הרבה מהם. אף אחת משתי הברירות לא מחמיאה במיוחד למחלקה היהודית.

מעצרו של פרלמן הוארך בשבוע; המשטרה רצתה להאריך את המעצר עד סוף החודש, ובית המשפט סירב. בית המשפט הסתייע, כמקובל יותר ויותר, ב"מידע מודיעיני" – מה שבפרשת דרייפוס כינו "התיק הסודי". כלומר, בראיות שכנגדן פרלמן לא מסוגל להתגונן. כמו כן, בית המשפט אסר על פרלמן להפגש עם עורך דינו.

אין שום סיבה סבירה למניעת פגישה כזו, אפילו בקנה המידה של השב"כ. כשאסר הארגון על אמיר מח'ול לפגוש את עורך דינו, הטענה היתה שפגישה כזו מסוגלת לגרום נזק בטחוני. גם הטענה הזו היתה מוטלת בספק, או לפחות צריכה היתה להיות מוטלת בספק, אבל במקרה של פרלמן אין שום סיבה הגיונית למעצר כזה. המעשים שבהם חשוד פרלמן בוצעו לפני שש עד 12 שנים. אין לו אפשרות סבירה להשמיד ראיות, אפילו אם נקבל את הטענה המצריכה הוכחה שעורך הדין שלו יסייע בפעולה כזו. הסיבה היחידה למניעת עורך דין מפרלמן היא לסחוט עוד זמן שבו אפשר יהיה לשבור אותו בחקירה ולהביא אותו לדרך שכל באיה לא ישובון – הודאה בפשע.

לכל אדם החשוד בפשע יש זכות לעורך דין. לאדם המואשם בפשע על ידי ארגון משטרה חשאית, שכבר הודה שהפעיל אותו כסוכן וששלח מדובב להפליל אותו – על אחת כמה וכמה

הודעה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו כמה תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לתורמים.

(יוסי גורביץ)