כבדים, האירופאים האלה.

ג'ון מרטין, ראש מחלקת תעסוקה, כוח אדם ועניינים חברתיים ב-OECD, ניצל את ביקורו האחרון בישראל כדי לנזוף בממשלה, אותה האשים בחוסר רצינות ובזלזול בבעיות החברתיות בישראל. בהתייחסו לבעיית התעסוקה במגזר הערבי, הוא אמר שישראל איננה עושה מספיק כדי לקדם את המגזר, וקבע שיש להשקיע סכומים גדולים הרבה יותר במועצות המקומיות הערביות.

דבריו של מרטין מגיעים בשבוע שבו הבטיח בנימין נתניהו חגיגית, בין טיסה לטיסה, להשקיע 800 מיליוני שקלים במגזר הערבי במשך חמש שנים. כלומר, כ-160 מיליוני שקלים לשנה, כלומר פחות מרבע מ-700 מיליוני השקלים שאישרה ועדת הכספים בחטף, מעכשיו לעכשיו, כתוספת בלתי מוסברת לצרכי משרד הבטחון. נתניהו לא הצליח לוותר על ההזדמנות להכניס קטנה לאורחיו הערבים, וקרא להם לחקות את היזמות של המהגרים הקוריאנים בארצות הברית, תוך שהוא משבח את החינוך שקיבלו האחרונים. חבל שמישהו לא הזכיר לו איך הזניחה ישראל לדורותיה את מערכת החינוך הערבית, תוך שהיא גוזלת במקביל את אדמותיהם ומסרבת בעקשנות לאפשר להן תכניות מתאר, כך שכל הבניה הערבית בישראל היא בלתי חוקית אפריורי.

למי שבכל זאת מתרשם מהסכום שעליו הודיע נתניהו, נזכיר שבהצהרות ממשלת ישראל ממש טובה: אריאל שרון, כראש ממשלה, הבטיח חגיגית להשקיע ארבעה מיליארדי שקלים – סכום גדול פי חמישה מזה שמבטיח נתניהו – בשיקום המגזר הערבי. איכשהו, זה לא קרה.

יממה קודם לדברים של מרטין, פורסם מחקר של משרד התמ"ת, שמצא ש-80% מהאקדמאים הערבים בישראל אינם עובדים במקצועם. 44% מהאקדמאים הערבים משמשים כמורים, למרות שלא למדו הוראה. הסיבה לכך, הן לדברי הסטודנטים והן לדברי התמ"ת, היא גזענות יהודית, שלדברי בכירים במשרד מוסווית לעיתים כהעדפת יוצאי צבא, גם במשרות שבהן בהעדפה כזו אין כל הגיון.

בהתחשב בכך שישראל הקפידה לאורך השנים למנוע עד כמה שאפשר את התפתחותה של תעשיה במגזר הערבי, לרוב הצעירים הערבים המחפשים תעסוקה אין ברירה אלא לחפש אותה בערים אחרות. שם הם נתקלים בסירוב להשכיר להם דירות, מה שמקשה עליהם למצוא עבודה. וכל זה קרה לפני תנועות "עבודה יהודית" למיניהן. מהבחינה הזו, ממשלת ישראל יודעת היטב את נפש בהמותיה.

הבעיה של מרטין היא שהוא מתייחס להצהרותיה של ממשלת ישראל ברצינות: הוא חושב שהחוקים נגד אפליה במקום העבודה מצוינים, ומתלונן על חוסר אכיפה. הוא כנראה עוד לא שמע על כך שממשלת נתניהו דחתה רשמית את הדרישה לחלוקה שווה של משאבי הציבור. סביר להניח שהוא לא יודע מיהו שמואל אליהו. אבל הוא ילמד, ומתקבל הרושם שה-OECD קולט מהר מאד איזו עז הוא קנה כשקיבל את ישראל לשורותיו.

הביקורת של ה-OECD על מדיניות האפליה של ישראל עדינה עדיין; סביר שהיא תהיה עדינה פחות בשנה הבאה, כשישראל תשיל עוד ועוד שכבות של הבלוף של השוויון בין אזרחיה. מישהו אמר דה-לגיטימציה?

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: הדרום נמצא בימים האחרונים תחת התקפת רקטות. אף שבידי צה"ל שתי סוללות של "כיפת ברזל", ששתו מיליארד שקלים מקופת הציבור, הוא לא מציב אותן בדרום: צה"ל מסרב להגן על באר שבע. בניגוד להודעת ה"לכו תמותו" שמסר צה"ל לציבור בדצמבר 2010, הוא אפילו לא מעמיד פנים שהוא צריך את הסוללות כדי להגן על עצמו או שקיימת סכנה להתקפה קרובה על שדות התעופה שלו. הסוללות שם; צה"ל בוחר לא להשתמש בהן, כי חיי אזרחים מזמן לא מהווים שיקול בתפיסה שלו. הציבור האזרחי נדרש להגן בגופו על צה"ל, לא להיפך. עדכון: צה”ל מתכוון להציב את הסוללות ביום ראשון, שבוע אחרי התחלת הירי, אם כי יתכן שיהיה עיכוב של יום-יומיים. מה בוער? אם זו המהירות שבה צה”ל מתכוון להפעיל את המערכת בזמן מלחמה, ספק גדול אם יש בה תועלת כלשהי.

(יוסי גורביץ)