אלימות חריגה נרשמה בסוף השבוע בשייח ג'ראח, לאחר שעשרות שוטרים רעולי פנים ונטולי תגים הסתערו על המפגינים ועצרו שלושה מהם. כך דיווחו הפעילי משייח' ג'ראח, שבעקביות המידע שהם מוסרים אמין יותר מזה של המשטרה.

לשוטרים היתה סיבה טובה להסתיר את זהותם: קיים סיכוי יותר מסביר שהם עוברים על החוק. חוקיותה של ההפגנה בשייח' ג'ראח הוכרה על ידי בתי המשפט לא פעם ולא פעמיים, ולאחרונה זרק השופט משה דרורי – כן, ההוא – את המשטרה מכל המדרגות, כשניסתה להביא למעצר ללא עילה של הפעילים. בין השאר, ניסתה המשטרה לטעון שמדובר בהפגנה בלתי חוקית, למרות שהיו בה פחות מ-50 מפגינים והפגנה כזו איננה מצריכה רשיון. דרורי כתב אז ש"חבל שבא כוח המשטרה, המייצג את המדינה, אינו פוסע בנתיב שנקבע בפסיקה. תנועת הסולידריות תוכל להמשיך ולהפגין ללא כל הפרעה, כאשר המשטרה, לאחר שתפנים את האמור בהחלטה זו, תסייע להם להפגין בכל עת שיחפצו. כשיידרש אישור ברישיון היא תפעיל שיקול דעת במגמה חיובית שתאפשר גם אסיפות ותהלוכות כאלה".

אנשים רעולי פנים הם, מדרך הטבע, אנשים שלא מוכנים לחשוף את זהותם. לעיתים אלה אנשי כוחות מיוחדים, שהחשאיות היא חלק מההילה שלהם; לעיתים קרובות הרבה יותר אלו מורדים או פושעים, שעושים זאת כדי להקשות על רשויות החוק לזהותם ולהביאם לדין. במקרה שלפנינו, קשה להמנע מהמסקנה שהשוטרים התנהלו כמו פושעים.

שוטרים אמורים להיות ניתנים לזיהוי. זה חלק מהבלמים שאנחנו שמים על כוחם להרע ולהשחית, כוח שהיה מוכר לכל מי שטרח לחשוב על ענייני מדינה מאז "מי ישמור על השומרים" של אפלטון, שהכיר כבר ב"המדינה" שכאן נקודת התורפה שלה (ומצא לה את הצולע שבפתרונות: השומרים ישמרו על עצמם). כששוטר מסיר את התג שלו, או מסתיר את פניו, הוא מעיד שבכוונתו לעבור על החוק, תוך ניצול הסמכות שמעניק לו החוק. כפי שאפשר לראות מהתמונה משמאל, שצולמה ב-12.11.10, שוטרים בשייח' ג'ראח שמסתובבים בלי תגי זיהוי הם דבר נפוץ למדי.

מן הראוי לציין שישראל סלחנית, סלחנית מאד, כלפי שוטרים כאלה. רק לעיתים נדירות מאד, שוטרים אלימים מוצאים את עצמם עומדים לדין. משטרת ישראל, שכפי שהעיר השופט דרורי עצרה אנשים בניגוד לחוק למרות שהיא היתה צריכה לדעת שהם מפירים פסקי דין בני 30 של בית המשפט העליון, לא שילמה על כך כל מחיר. לעיתים קרובות, אנחנו מוצאים ששוטרים שיקרו בבית המשפט – והם לא עומדים לדין על עדות שקר, אלא חוזרים לתפקידם כאילו כלום לא קרה, כדי שיוכלו לנצל לרעה שוב את הכוח שניתן להם.

במקרה של שייח' ג'ראח, כל הבעיות הללו מתמזגות עם בעיה נוספת: העובדה שמדובר במשטרה מוטה פוליטית. מפקדי המשטרה במחוז התארחו אצל המתנחלים וחגגו אצלם, והם אימצו את השפה של המתנחלים בהתייחסות למקום ("שכונת שמעון הצדיק"). העובדה שהם עברו על החלטות בית המשפט שההפגנות הן חוקיות, פעם אחר פעם, מעידה על כך שלפני שהם שוטרים, הם קודם כל יהודים לאומנים. למותר לציין שהפגנות מתנחלים בשייח' ג'ראח ובמקומות אחרים בירושלים לא זוכות לטיפול דומה.

או, כמו שתוארה משטרת ירושלים על ידי חיים חפר בשנות השמונים, "משטרת כ"ך". מסתבר שדברים לא משתנים הרבה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: במצרים, מתחילה חקירה כנגד מובארק וחבר מושחתיו כדי לברר למה, בעצם, מכרו לישראל גז במחיר נמוך יותר מכפי שהם מוכרים אותו למדינות אחרות – ולמצרים עצמם. בישראל, הסיכוי שתפתח חקירה כנגד יוסי מימן וחבר מרעיו, שהיו – על פי הטענות המצריות – מעורבים בעסקת שוחד, אפסי. זוכרים איך מכרו לנו את מימן כרב מג כלכלי, בשל ההצלחה שלו בביצוע העסקה עם המצרים? זוכרים איך הוא הזיז הצידה שר תשתיות – יוסי פריצקי – כשזה רצה לחתום על עסקת גז עם חברה בריטית? שמתם לב איך בדיוק דווקא עכשיו, כשהגז המצרי הופסק, חלה פתאום תקלה באסדה של ים תטיס, קרי יצחק תשובה? אין מה לומר, צירוף מקרים משונה מאד. אולי הגיע הזמן להלאים את הגז; נראה לי שהמהלך הזה יוריד משמעותית את מספר ה"תקלות".

(יוסי גורביץ)