הכנסת הגרועה ביותר בתולדות ישראל קיבלה אתמול עוד שני חוקים שמכתימים את דמותה של ישראל הדמוקרטית: חוק הנכבה, שמאפשר לשר האוצר להעניש אזרחים ישראלים שמעזים להזכיר את העובדה שיסודה של ישראל בטרגדיה, ושכפי שציינה ח"כ חנין זועבי הוא חוק של הכחשת היסטוריה; ואת חוק ועדות הקבלה, שנועד להדיר את רגליהם של תושבים ערביים בישראל מחלק ניכר מקרקעות המדינה, דבר שמקדמי החוק כלל לא ניסו להכחיש, בתארם אותו כ"חוק לייהוד הנגב והגליל".

כנגד חוק ועדות הקבלה כבר הוגש בג"צ. האגודה לזכויות האזרח מסרה תצהירים לבג"צ של חבר ועדת קבלה, אשר תיעד "את שיטות הסלקציה שמפעילה הועדה: שטרן ציין כי פעמים רבות הוחלט לדחות מועמדים בשל גחמה רגעית של אחד מחברי הוועדה. במקרים אחרים, העלתה ועדת הקבלה השערות שונות חסרות ביסוס אודות הזוגות שביקשו להתגורר ביישוב, אשר בדיעבד התגלו כמופרכות." תצהיר אחר הוגש על ידי תושבת ההרחבה הקיבוצית של קיבוץ מעין ברוך, על פיו חברי ועדת הקבלה הסבירו לה שעצם קיומה של הוועדה מיועד – הפתעה! – למנוע מכירת נכסים לערבים וקיבוצים, תוך עקיפת בג"צ.

אני לא לגמרי משוכנע שהגשת בג"צ היא הפתרון ההולם לכך. קודם כל, מדובר בהליך ארוך, שרחוק מלסייע באמת לאנשים הנזקקים לו; בסוגיות כאלה, בג"צ מקבל כמעט כל בקשה לדחיה ומשתמש בכל תירוץ כדי לא להכריע. בני הזוג קעדאן נזקקו, כזכור, לתריסר שנים של דחיות ואכזבות ועתירות חוזרות כדי את חלקת האדמה שלהם – ושבע מהשנים הללו חלפו מאז פסק הדין. שנית, האנשים שהגישו את הצעת החוק הזו ידעו שתהיה עתירה לבג"צ, הם הביאו אותה בחשבון, והיא חלק מהסיבה שהם דחפו את החוק שלהם. הם רוצים שבג"צ יפיל אותו. מבחינתם, זה נצחון גדול כמעט כמו החוק עצמו. הם יוכלו להציג את עצמם כיג"עים פטריוטיים ובג"צ ייצא השמאלני המאנייק שאוכף רצון של מיעוט על רוב בשם ערכים שרוב הציבור כבר לא מקבל.

התשובה צריכה להיות שבירה של חוקי המשחק: להתחיל להתייחס לכל ישוב שמקים ועדת קבלה כאל התנחלות. להפיץ את הפרטים שלו בקרב תומכי ה-BDS בעולם, ולוודא שאף עירייה לא תחתום על הסכם שותפות עם ישוב כזה ושום חברה לא תרצה את כאב הראש שיהיה כרוך בהתקשרות עם עסק שיושב בו. רציתם ישוב ליהודים בלבד? שלמו את המחיר המתבקש במאה ה-21. בלי בג"צ ובלי בצלם – ישירות אל הקהילה הבינלאומית.

טענת הנגד האוטומטית תהיה שזו חתירה תחת הדמוקרטיה הישראלית, שאת הכרעותיה צריך לקבל. מה שווה הדמוקרטיה היהודית למדנו אמש מפי בכיר נבחריה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. בהתייחסו לנאום מחאה של ח"כ זחאלקה, שטען שהחוק גזעני תוך שימוש בטיעון ש"אם משהו נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז, הוא ברווז", ענה נתניהו "הזכות שלך לגעגע כאן, היא הדמוקרטיה".

זחלאקה, למותר לציין, לא געגע. הוא דיבר עברית. אפילו עברית משובחת. אבל מבחינתו של נתניהו – ומבחינת חלק ניכר מהציבור היהודי – חבר כנסת ערבי יכול רק לגעגע. הוא שם, ואנחנו נותנים לו להשמיע רעש, כדי שאף אחד לא יטען שאנחנו לא דמוקרטים; אבל אנחנו לא נתייחס לרעש הזה, אנחנו לא נכיר בו כדיבור. זחאלקה והח"כים האחרים יכולים לגעגע עד קץ כל הימים; הם לא יהיו חלק מקואליציה כלשהי ולא יזכו בכוח ובהשפעה, שהיא מהות המשחק הפוליטי. דה יורה הם חלק מהדמוקרטיה היהודית; דה פקטו הם עלה תאנה שמסתיר את ערוותה. מאוחר יותר באותו ערב השתבח נתניהו בחופש הביטוי בישראל, בעודו מקדם חוק ששולל את חופש הביטוי של האזרחים הערבים. כך זה היה כל השנים: היו חברי כנסת ערביים, והכנסת והממשלה פשוט התעלמו מהם ומהציבור שלהם.

בכנסת שמאבדת כל שמץ של העמדת פנים שהיא מכירה באזרחיה הערבים כשווי זכויות – חלק ניכר מהקואליציה של נתניהו מצהיר ללא הרף, מלווה בשתיקה רועמת מצד ראש הממשלה, על רצונו בשלילת זכותם של חברי הכנסת הערבים להבחר – יש לטפל בהתאם: להציג אותה בעולם כאסופת הגזענים שהיא, ולהסיר מעליה את עלה התאנה שמאפשר לה להעמיד פנים שהיא פרלמנט.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסטים הללו ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: הבלוגר תומר פרסיקו (גילוי נאות: ידיד אישי) חטף לאחרונה תביעת דיבה מברנש בשם שי טובלי, שמתפאר בשלל תארים הזויים כמו "הבודהה מאוריון" ושטוען שהוא נמצא בקשרי תקשורת בלעדיים עם החיזרים חסרי המזל שבראו את הגלקסיה שלנו. וזאת, משום שפרסיקו חשף ברבים את ערוותו האינטלקטואלית של הבודהה מאוריון. ספק אם יש כמקרה הזה כדי להדגים את חולשתה של התקשורת החדשה יחסית לתקשורת הממוסדת: לאחרונה יש כסף וצוות של עורכי דין קבועים, לבלוגרים לא כל כך. מטרתן של תביעות דיבה, לעיתים קרובות מאד, היא סתימת פיות: הפחדתם של בלוגרים אחרים כדי שלא יכתבו את מה שצריך לכתוב, על ידי איום בהוצאות כבדות והליכים משפטיים. אם עתידה של הבלוגוספירה החופשית בישראל חשוב לכם, תרמו לקרן ההגנה של תומר פרסיקו. אני כבר תרמתי.

הערה מנהלתית: היום התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)