חלק ניכר מהאש שאנחנו רואים בימים האחרונים הוצתה על ידי שמואל אליהו, רבה של צפת ואיש בעל נטיות משיחיות. הוא הולך ותופס את מקומו כרב המנהיג של הציבור הדתי-לאומי/חרד"לי. הוא הזניק את עצמו, בעקביות, לתודעה באמצעות הסתה כנגד ערבים, בעיקר ערבים ישראלים: תחילה האיסור שפרסם על מכירה והשכרה של דירות בצפת עירו לערבים, איסור שהצית פוגרום, אחר כך קיבלנו את מכתב הרבנים, שהיה התייצבות של 300 רבנים בערך מאחורי אליהו והרחבת הפסק שלו לעשרות ישובים אחרים בישראל. אחר כך פרסם העלון שהוא עורך מאמר שקרא בגלוי להקמת "מחנות השמדה לעמלקים". לאליהו, כמובן, לא קרה שום דבר. ואיך יקרה? שר המשפטים, שהבטיח להשליט פה את חוקי התורה, עורך סמינרים על מצוות "לא תחנם", שעליה מתבסס אליהו בפסקים שלו. אליהו הרשה לעצמו השבוע ללכת עוד כמה צעדים הלאה.

הוא גרר את עצמו לאיתמר, התנחבלות שרבים הרוצחים שיצאו ממנה, כדי להבטיח לעצמו חיפוי מקסימלי, ושם נשא דרשה. מה היה הנושא שלה? חשיבות הנקמה, כמובן. הוא היה זהיר מאד, מטבע הדברים, ונמנע מקריאה ישירה לרצח ולפוגרומים: הוא סמך על כך ששומעיו יבינו את שנאמר בין השורות.

הוא דיבר על "לא לרחם על הגידולים הסרטניים", והקפיד לומר שהוא לא מתכוון לרוצחים עצמם; אלו מבחינתו הם שלוחיו של עם. לא פרטים הרגו אלה את אלה, אלא נציגי עם אחד הרגו נציגי עם אחר, ולכן הנקמה צריכה להיות גדולה הרבה יותר. הוא דיבר על המצב האידיאלי, שהוא המצב של "סוף המגילה" – כלומר, לאחר שיהודי פרס רצחו 75,000 אלף מאויביהם ותלו על העץ את אויבם ואת עשרת בניו. (אגב, פורים, חג הנקמה היהודי, יחול ביום ראשון. נקווה שבמחלקה היהודית של השב"כ לא ישנים יותר מדי.) הוא דיבר על כך שהוא "מקווה" שהממשלה תהיה זו שתבצע את הנקמה, אבל אם לא – יהיו אנשים פרטיים.

לדברי אליהו, אישיות בטחונית כלשהי ביקשה ממנו להתבטא נגד הפוגרומים שמבצעים המתנחלים (תחת שם הקוד "תג מחיר"), אך הוא סירב לעשות זאת. המשמעות של המשפטים הללו, כשהם נאמרים בפומבי, ברורה למדי: מרד.

מרד שמטרתו להפיל סופית את התפיסה – הרעועה ובמידה רבה הצבועה, אבל עדיפה על היעדר צביעות כזו – שיש איזשהו שוויון בין יהודים ולא יהודים בשטחים שבהם ישראל שולטת, בין אם מדובר בישראל גופא ובין אם מדובר בשטחים שישראל מספחת דה פקטו כבר 44 שנה. הפוגרומים כבר לא מוגבלים לגדה: חברי האחים היהודים הציתו כלי רכב של סטודנטים ערבים בצפת – עירו של אליהו, נזכיר שוב – ובריונים יהודים גאים תקפו מלצר ערבי בחתונה בירושלים, ושאר באי המסיבה התעמתו עם השוטרים שניסו להגן עליו. אין פירוש הדבר שהפוגרומים בגדה הפסיקו: הם רק התרחבו.

שמואל אליהו הוא האיש שמנצח עליהם, ולא נראה שרשויות החוק עושות משהו בנידון. על כן מן הראוי לשאול שאלה הסברתית: איך ייראה פרצופה של מדינת ישראל, אם פלסטיני יבצע סיכול ממוקד בשמואל אליהו, ואחר כך יטען – בהנחה, כמובן, שכוחותינו המזוינים יטרחו לקחת אותו בחיים – שהוא בסך הכל פעל כלפיו כפי שפעל שלום שוורצבארד כלפי סמיון פטליורה, לאור העובדה שממשלת ישראל לא יצאה מגדרה כדי להגן על הפלסטינים?

מה צריכה ישראל לעשות כדי למנוע את המצב הלא סימפטי הזה? היא צריכה לעצור את שמואל אליהו כמי ש"מפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דבר שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו […] ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור", עבירה על החוק שגוררת חמש שנות מאסר, ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים על תקן פר מועד. במקביל, צה"ל צריך להטיל עוצר על כל התנחלות או מאחז שממנה יוצאים פוגרומצ'יקים. אם זה מצריך גיוס מילואים, לו יהי כן. רק כך תוכיח ישראל שהיא לוקחת ברצינות את חובותיה ככוח כובש.

כל זה מצריך עמוד שדרה והעמדת אלטרנטיבה אזרחית ברורה לגל היהודיסטי העכור שעולה עלינו להטביענו, ועל כן זה כמובן לא יקרה. אבל, כשנמשיך ליפול במדרון, צריך לזכור שהאופציה הזו היתה קיימת – ושהממשלה הנוכחית בחרה שלא לנקוט בה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסטים האלה ב"מדרון חלקלק.")

ועוד דבר אחד: צבא לבנון דיווח, ויוניפי"ל אישר, שחיילים ישראלים המוצבים על גבול לבנון ידו אבנים כלפי חיילי צבא לבנון ואנשי יוניפי"ל. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לאופן שבו צה"ל הופך למיליציה יהוויסטית, הנה היא.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו מספר תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה בזאת להודות לתורמים ולומר שקראתי והפנמתי את ההערות שלכם.

(יוסי גורביץ)