תחת הנהגתו של בן דרור ימיני, הפך "מעריב" בשנים האחרונות לשופר של הימין הפסיכי הישראלי. "מעריב" היה זה שהזניק את "אם תרצו" לתודעה הישראלית. הדו"חות של "אם תרצו" הופרכו זמן קצר לאחר שפורסמו, אבל ימיני לא רק שלא נתן במה לכך – תפקידו של עיתונאי רציני – אלא קידם את התעמולה שלהם כנגד הקרן החדשה לישראל פעם אחר פעם. הוא הגיע לשיא חדש, או שמא יש לומר שפל חדש, כאשר ניפח מכתב היסטרי, נטול פרטים ובלתי ניתן לאימות, לעוד איל ניגוח.

בשבוע שעבר בחר לעצמו ימיני מטרה חדשה-ישנה: עיתונאי "הארץ", גדעון לוי. אישית, אני לא מחובביו של לוי, ואני חושב שיש בעיה רצינית בכך שאדם שתחום הסיקור שלו הוא הכיבוש הפלסטיני מצד השני של הגדר – נושא חשוב, שעמירה הס למשל מטפלת בו בדרך כלל היטב – לא דובר ערבית ונאלץ להסתמך על תרגומיהם של פלסטינים. אבל אצל ימיני הפך לוי ל"ברון תעשיית השקרים". בסוף השבוע פרסם לוי תגובה מפורטת: הוא פירק את הטענות של ימיני לתשע נקודות, וענה על כל אחת ואחת מהן. הוא חשף את הסילופים שערך ימיני בראיון שלו לאינדיפנדנט: כעקרון, ימיני בחר בשיטה החביבה על תועמלנים, הוצאת דברים מהקשרם.

הדבר החכם מצד ימיני היה לסתום ולקוות שהעסק יישכח, מה שהיה כנראה קורה תוך יומיים-שלושה. הוא בחר לענות, והוסיף עיוותים ושקרים נוספים, תוך שהוא מתעלם מרוב הנקודות של לוי ומנסה להטביע אותן במלל צווחני. אז הגיע הזמן לכספת את הטקסט של ימיני. את הראיון הרלוונטי באינדיפנדנט אפשר לקרוא כאן.

א. ימיני טוען ש"בשלב די מוקדם בראיון מסביר לוי את "מנגנון שטיפת המוח הכל כך יעיל" שעוברים הישראלים. כך שמלאכתו קשה. כל כך קשה, עד כדי כך שהניסיון להפוך את המצב הוא "כמעט כמו ניסיון להפוך חביתה לביצה". הנה לוי, חוזר לשנאת ישראל הישנה. התכונות השליליות טבועות ביהודים הללו."

על זה יש רק מילה אחת לומר: בולשיט. עצם השימוש בביטוי "שטיפת מוח" מעיד שלא מדובר ב"תכונות שליליות טבועות", אלא בשינוי תודעה באמצעות מנגנון תעמולה. בהתחשב בכך שלוי עצמו הוא יהודי, הרעיון שהוא יאמר – והוא לא אמר – שיש ביהודים "תכונות טבעיות" שליליות הוא נלעג. ימיני לא יכול להתמודד עם הטענה הזו – אחרי הכל, הוא חלק ממנגנון שטיפת המוח – אז השיטה שלו היא לכנות את לוי אנטישמי ("שנאת ישראל הישנה") ולקוות שזה ידבק. בקרב הקוראים שלו זה ודאי עובד. השאלה היא אם זה יעבוד גם על אנשים חושבים, לא על יג"עים שטופי מוח. זו גם הטענה המסכמת של ימיני: שאם איש ימין היה מתראיין ומדבר על "טבעם הרצחני" של הפלסטינים, הוא היה מואשם בהסתה. אבל לא מדובר, ומעולם לא היה מדובר, ב"טבע רצחני", אלא בשטיפת מוח; ובהתחשב בכך שימיני מדווח בעקביות ובצדקנות על פרסומי הסתה ברשות הפלסטינית, הטענה הזו, כשהיא מגיעה מצידו, היא צינית עד כדי להחליא.

ב. ימיני טוען, בתגובה לנקודה השניה של לוי – תיעוד של ירי של חמושי צה"ל לעבר מונית בה נסע ב-2003 – כי לוי לא מציין שמדובר ב-2003 וכי כעת "הוא משנה גרסה". ימיני לא אומר אמת. האינדיפנדנט מתייחס לתקרית כך: "In the summer of 2003, he was travelling in a clearly marked Israeli taxi on the West Bank….". ההדגשה שלי. בהתחשב בכך שזהו מאמר תגובה של ימיני, העובדה שהוא לא טרח לקרוא את המאמר באינדיפנדנט – אליו כל הסיפור מתייחס – ראויה לתמיהה, בלשון המעטה; העובדה שעל סמך כך הוא מאשים את לוי בשקר חדש היא חוצפה חריגה, אפילו בשבילו.

ג. פרשת הכלבים: לוי אמר לאינדיפנדנט שהעיתונות הישראלית דיווחה בהרחבה על מותם של כלבי צה"ל בעת עופרת יצוקה, אבל דחקה את מותם של עשרות ומאות פלסטינים לעמודים האחוריים. לוי טעה בתאריך פרסום התמונה – התמונה היא של כלב שמת שלוש שנים קודם לכן – אבל כלב אחר שמת מפגיעת קסאם, בשם בון, זכה לסיקור נרחב. את שמו של בון אנחנו מכירים, את שמותיהם של האזרחים שצה"ל הרג באותו יום – לא כל כך. ימיני מנסה להתפתל בנושא, חוגג על פערי התאריכים – אבל לא מצליח להכחיש את ההבדל בפער הדיווח.

ד. נושא ההפגזות. ימיני מתעלם מעיקר תשובתו של לוי – "על פי נתוני האו"ם, צה"ל פגע בהתקפה על עזה, ב-15 בתי חולים ומרפאות וב-43 חדרי עזרה ראשונה. 18 בתי ספר נהרסו כליל ו-280 אחרים נפגעו. 50 מתקנים של האו"ם נפגעו בהתקפה. 16 אנשי צוותים רפואיים, כולל רופאים, נהרגו ו-25 נפצעו. 12 אמבולנסים נפגעו אף הם" – כנראה משום שאין לו תשובה טובה. במקום זה, הוא טוען שלוי משקר כאשר הוא מדבר על 42 פלסטינים שנהרגו בהתקפה ישראלית על בית ספר של אונר"א. הוא מפנה לקישור ב"הארץ". התמימים שלא קראו את הטקסט המקושר עשויים לחשוב שאותם 43 (מספירה מאוחרת יותר) כלל לא נהרגו; בפועל, הם נהרגו גם נהרגו. אבל הם מתו מפגזים שנפלו בסמוך לבית הספר ולא פגעו בו ישירות. עכשיו נבצע את התרגיל האהוב על ימיני, ונשאל איך הוא היה מתייחס להתקפת מרגמות של חמאס, שהיתה הורגת 43 אזרחים יהודים שעמדו מחוץ לבית ספר, ואיך היה מתייחס להכחשות של חמאס שכל מטרתן לומר שהוא לא כיוון ישירות לבית הספר.

ה. ימיני טוען שדבריו של לוי, על פיהם הסכם אוסלו הוא הונאה מצד ישראל, הם "שקר". לכולי עלמא ברור שמדובר בהבעת דעה, רק שימיני סבור שזו דעה לא לגיטימית. הנה כמה עובדות שיתמכו בה. בין השנים 1993-2000, מספרם של המתנחלים – שימיני טוען מעת לעת בתוקף שהם מכשול לשלום – הוכפל. ישראל לא הסירה אף התנחלות באותה תקופה (שלאחריה חדל הסכם אוסלו להתקיים), ולא רק שלא הסירה, היא גם הוסיפה כמה חדשות והגדילה את הקיימות. כאשר ביצע ברוך גולדשטיין טבח בתושבי חברון, לקול מצהלותיהם של תושבי ההתנחלויות שם ("פורים שמח, יהודים!"), ממשלת ישראל לא הסירה את סרטן ההתנחלות משם, אלא… החמירה את מצבם של הפלסטינים תושבי העיר "מחשש לנקמה במתנחלים". (מי ששילם בדמו על החינגה של גולדשטיין ואוהביו, וחטף במקומם את פיגועי הנקמה היו תושבי ישראל המוגנים הרבה פחות, לא המתנחלים, אבל זה סיפור אחר.) מצבם של הפלסטינים התדרדר: מספר המחסומים עלה, וכתוצאה מכך נפגעה הכלכלה הפלסטינית קשות. כל אלה לא קידמו, בלשון המעטה, את השלום.

יתר על כן, רבין עצמו אמר – כפי שהזכיר לנו השבוע בנימין נתניהו – שהסכם אוסלו לא מיועד להביא להקמתה של מדינה פלסטינית, הוא טבע את הביטוי "אין תאריכים קדושים", והעיד שמטרת כל הנסיגה הישראלית היא שיהיה משטר פלסטיני שיטפל בחמאס "בלי בג"צ ובצלם". ורבין עוד היה אחד התומכים בהסכם: תומאס פרידמן כתב ב-1995, בנספח לספרו "מביירות לירושלים", שרבין עצמו מנסה להגיע לשלום, אבל יש שרים בממשלתו שמחבלים בכך. אולי ימיני צריך להוסיף גם את פרידמן לרשימת "שונאי ישראל" שלו. במובנים רבים, הסכם אוסלו היה תרגיל Hasbara נהדר של ממשלת ישראל; את השלום, שכרוך בפירוק ההתנחלויות, הוא לא קידם בכלום. להיפך.

בקצרה, הדבר המשעשע והעגום שבכתיבתו של בן דרור ימיני הוא הוכחה לטענתו של לוי בדבר שטיפת המוח העוברת על הישראלים. לא ברור אם ימיני לא מבחין בכך או לא מסוגל להודות בכך.

(יוסי גורביץ)