במוסף "7 ימים" היום (ו') כותב שחר גינוסר כתבה מפורטת על התרומות לפריימריז של נתניהו ב-2007, בהתבסס על מסמך מקורי של נתניהו: רשימת תורמים מודפסת שהוא תיקן בכתב ידו. תקציר חלקי פורסם ב-ynet; הידיעה כולה שווה קריאה.

יש שם כמה נתונים מעניינים מאד. אחת הטענות המקובלות של הימין בישראל, מימי רוני מילוא ו"שלום עכשיו הם סוכני CIA" שלו לפני עשרים שנה, היא שהשמאל הישראלי הוא בעצם סוכן זר. המספרים מספרים סיפור אחר.

בדרך כלל, מגלה המאמר, כספים זרים מהווים כ-10% מכלל התרומות שמגיעות לחברי כנסת. זה שונה כשהדברים מגיעים למנהיגי מפלגות. 40% מהתרומות שקיבלה ציפי לבני הגיעו מחוץ לישראל; השיעור אצל יריבה, שאול מופז, מוערך כגבוה יותר (אך אין מידע מדויק). כשאנחנו מגיעים לימין, שיעור התרומות מחו"ל ממריא: משה פייגלין, הפולקיסט שמנסה להשתלט על הליכוד בשיטת המועמד ממנצ'וריה, קיבל 80% מהתרומות שלו מחו"ל; אצל ח"כ דני דנון הלאומן מאד השיעור הוא 90%; ובנימין נתניהו מחזיק בשיא – 98%.

יש לא מעט דברים שצריך לומר על ראש ממשלה ישראלי שרק 2% מהתרומות שלו מגיעות מישראל. למשל, על האופן שבו הוא תופס את עצמו, על יחסו לציבור הבוחרים הישראלי, על יחסו לישראל בכלל. חלק מהתרומות שקיבל נתניהו הגיעו מעבריינים; בארה"ב, מקובל שבמקרה של אי נעימות כזה המועמד מוותר על התרומה. את הנימוס האמריקני הזה נתניהו לא אימץ.

אבל לא על זה אני רוצה לכתוב. גם לא על הלקח העגום שמי שמתייחס לעוזריו ככלבים יגלה שיום אחד הם ינשכו חזרה (מאחורי הרשימה הזו מ-2007 עומד, אחרי הכל, מדליף כלשהו). יש כאן סיפור אפל יותר. "גורם המקורב ללשכה" אמר לגינוסר ש"למשל, ב-2007, אנחנו בלשכה חיברנו תורמים זרים שהזרימו כספים למאבק המילואימניקים. המטרה היתה ברורה: להפיל את ראש הממשלה [אהוד אולמרט – יצ"ג]. השפענו גם על השימוש בכספי הזרים, ובעצם על האסטרטגיה של המאבק. כל זה, כשלמילואימניקים בכלל לא היה מושג מי עומד מאחורי הדברים".

כלומר, לשכת נתניהו לקחה כספים של אזרחים זרים והזרימה אותם כדי לנווט לצרכיה מאבק שהתחיל כמאבק עממי, ניכסה אותו והפכה אותו למאבק נגד ראש הממשלה המכהן – כשהיא נשארת מאחורי הקלעים ומוליכה שולל את המשתתפים בו, הכל תוך הטעיית הציבור. לשכת נתניהו לא הכחישה; היא טענה ש"גיוס כספים על ידי גורמים בלתי פוליטיים לצורך המאבק הציבורי שלאחר מלחמת לבנון הוא לגיטימי". אבל אין שום דבר לא פוליטי במנהיג מפלגה אחת שמנהל מאבק נגד מנהיג מפלגה אחרת. במיוחד כאשר המאבק הזה מתואר שוב ושוב כ"לא פוליטי".

תנועה פוליטית אחת בכל זאת צמחה ממאבק המילואימניקים: תנועה אנטי-דמוקרטית בשם "אם תרצו", שמייצגת את הימין הקיצוני תוך שהיא מתחפשת לתנועת מרכז. כלומר, ממשיכה את אותה ההסוואה של "מרד המילואימניקים" מלפני שלוש שנים. לתנועה הזו קוראים "אם תרצו", וכפי שכבר ראינו היא נשענת לצרכי התקציב שלה כמעט לחלוטין על מימון של גורמים זרים מחו"ל; אירונית, היא משכה תשומת לב רבה במיוחד כאשר טענה שתנועות שמאל ממומנות על ידי גורמים מחו"ל.

"אם תרצו" פועלת באמצעות היחצ"ן משה קלוגהפט, שההתמחות שלו היא חשאיות ופעולה באפלה, ושאחראי לכמה מהקמפיינים היותר ארסיים שנעשו בישראל. היא גם מקושרת ל"מכון לאסטרטגיה ציונית", גוף לכאורה נייטרלי שבראשו עומד אידיאולוג ההתנחלויות ישראל הראל. זכור גם הסרחון של "קמפיין הגז", שקבוצת-הקקיון הישראלית שהיתה אמורה להוות חזית-קש שלו נבהלה מעצמה, אבל הקמפיין שלה – שלדברי אנשיה מומן על ידי "יהודים טובים מחו"ל" – נמשך, ובעלות של מיליונים. הקמפיין הזה התנהל על פי אותה שיטה בדיוק שבה ניהלה לשכת נתניהו את קמפיין המילואימניקים.

בין השנים 2004-2008, כלומר בתקופה שבה התנהל קמפיין המילואימניקים, דוברו של נתניהו היה ברנש בשם אופיר אקוניס. הלז שימש גם כדי-ג'יי במסיבה המפורסמת של "אם תרצו" ונחשב לתומך שלהם, והוא חזר מעל בימת הכנסת על הסיסמאות של "קמפיין הגז" נגד הקרן החדשה לישראל. אקוניס נחשב לנאמנו של נתניהו ולעושה דברו.

על כן השאלה המתבקשת היא האם ללשכת נתניהו, כיום, יש קשר לקמפיינים חשאיים, ממומנים על ידי אזרחים זרים, כנגד ארגונים ישראליים, והאם "אם תרצו" והארגונים הקיקיוניים האחרים מקבלים הנחיות, במישרין או בעקיפין, מלשכת נתניהו או משלוחיה. תשובות עדיין אין, אבל בקצב שבו נחשפים הפרטים, אולי נקבל אותן בקרוב. על כל פנים, לשכת נתניהו כבר הודתה שהיא היתה מעורבת בהולכת שולל של הציבור הישראלי ב-2007. צריך לזכור ולהזכיר את הנקודה הזו.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות, חלקן מלוות בהערות שקראתי בעניין, בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)