נתחיל במה שהפך להיות מובן מאליו: דובר צה"ל משקר כהרגלו. ביום שלישי השתלטו חמושינו האמיצים על הסירה איירין, שעליה היו כתשעה פעילי שלום בדרכם לרצועת עזה. דובר צה"ל פרסם אז הודעה שההשתלטות בוצעה ללא אלימות.

הוא כנראה סמך על זה שהפעם הוא יספיק להוציא את ההודעה שלו החוצה לפני הפעילים, שנעצרו. היום אנחנו יודעים שבמהלך ההשתלטות, כאשר היה ברור שהפעיל יונתן שפירא לא סיכן אף אחד וכבר היה מוקף על ידי חיילים, מפקד החמושים הפעיל כלפיו שוקר. העדות על כך מגיעה משפירא עצמו, מהקפטן הבריטי של הספינה – שלדבריו, השוקר הוצמד אל ליבו של שפירא, פעולה שעשויה להיות מסכנת חיים – ומהעיתונאי אלי אושרוב, ששהה על הסיפון בשליחות ערוץ עשר. לדברי אושרוב, החמושים היו נסערים מאד מנוכחותו של שפירא – טייס לשעבר שחצה את הקווים – וקודם לאלימות כלפיו מצד מפקד הכוח, קצין בדרגת סרן, הוא אמר לשפירא "אני הולך להכאיב לך מאד, עזוב אותו" (שפירא נאחז בפעיל אחר). הקפטן הבריטי מדווח ששפירא הותקף בשוקר פעמיים נוספות לאחר מכן. על פניו, מדובר בשימוש בשוקר לצרכי עינויים, דבר שעשוי להיות פשע מלחמה. יצוין שמאוחר יותר, ניסו החמושים להפליל את שפירא ושאלו את העצורים האם הם היו עדים לאלימות של שפירא כלפיהם. (אם מישהו יודע את זהותו של הקצין האמור, אשמח לקבל אותה ולהביא לפרסומה. הגיע הזמן להפסיק להעניק לאנשים האלה חסינות.)

אבל זה רק צד מטריד אחד של האירוע. צד מטריד אחר הוא העובדה שהחמושים החרימו את ציוד הצילום של אושרוב ושל הצלם הבריטי האחר שהיה על הסיפון, ונערך חיפוש מדוקדק אחרי "מדיה".. להחרמה הזו לא יכולה להיות שום הצדקה של "בטחון לאומי"; שום סוד של מדינת ישראל לא נחשף מעצם תיעוד הפעולה. לכל היותר היתה נחשפת ערוותה. ערוץ 10 הודיע שהוא מעניק לרשויות כמה ימים להחזיר את הציוד המוחרם, ואחר כך יפנה לערוצים משפטיים בנושא; יש לקוות שהפעם הקפידו בצה"ל שהפיראטים שלהם לא יוכלו לבזוז את הציוד ולמכור אותו, כמו שקרה במשט הטורקי במאי האחרון.

וערוץ 10 עוד טרח להתייחס לנושא החרמת החומר – אחרי הכל, מדובר בכתב פרילאנס שלו; שאר כלי התקשורת פשוט שמרו על שתיקה. חופש העיתונות? הוא נעצר בדובר צה"ל. כל כלי התקשורת יודעים שכניסה למסלול התנגשות עם דובר צה"ל לא תועיל להם בדבר. קודם כל, הוא יתנכל להם, ולשם כך יש לו שלל אמצעים, שהבולט שבהם הוא מניעת גישה למידע ששאר כלי התקשורת יקבלו. שנית, הם חלשים יותר ממנו. כלי תקשורת שייצא להתנגחות ראש בראש בצה"ל, ימצא את עצמו מהר מאד על תקן אויב העם. ערוץ 10 חש את זה על בשרו כמה וכמה פעמים – במלחמת לבנון השניה, שם הביע קול ספקני יחסית, זה בלט במיוחד. "הארץ" חש את זה בפרשת ענת קם. כל כלי תקשורת יודע שאם הוא יתקוף את צה"ל, במיוחד אם יהיה לו סקופ, הוא יתמודד לא רק עם הגייסות המשוריינים של אבי בניהו, אלא גם עם הקולגות. לפני עשור, תא הכתבים הצבאיים יכול היה לצאת בהודעה לעיתונות שאומרת שצה"ל משתמש בו "לצרכי תעמולה והטעיית הציבור"; קשה לראות את זה קורה היום.

יש הרבה מאד דברים שדובר צה"ל רוצה להשתיק, ולעיתים קרובות הוא מצליח. עד היום, למשל, הוא לא הוציא את כל החומר שהוא החרים בפרשת המשט הטורקי, ולא חשף את מלוא הסרטים שצילמו אנשיו-שלו. כשהחזיר לאחרונה צה"ל את המחשבים והמצלמות שנתפסו בעת הפשיטה על המשט – אלה מהם שלא נבזזו, כאמור – הוא מחק את המידע שהיה עליהם, ולא החזיר את כרטיסי הזכרון של המצלמות.

על כן, מאחר והוא מתעקש להסתיר את האמת, אין מנוס אלא לקבל את הדו"ח של מועצת זכויות האדם של האו"ם, שקובע שישראל רצחה שישה מן הפעילים על המשט, ביניהם אזרח אמריקני. הוא גם מצא שהחמושים הישראלים עינו חלק מן הפעילים. וזאת למרות שמועצת זכויות האדם של האו"ם היא גוף בעייתי בלשון המעטה, שממקד תשומת לב בלתי סבירה בישראל ומכיל שורה של מדינות דיקטטוריות הרבה יותר ממנה. ההנחה הסבירה מול נסיון טיוח כמו זה של דובר צה"ל צריכה להיות שהוא מסתיר משהו הרבה יותר גרוע ממה שהוא מוכן להודות בו. כאן, כמו במקרים רבים אחרים, מאמצי ה-Hasbara – "תעמולה והטעיית הציבור", בלשון תא הכתבים הצבאיים לפני עשור – משמשים למלחמה פסיכולוגית נגד האזרחים הישראלים. בכך שהעיתונות הישראלית עוברת על כך בשתיקה, היא משתפת פעולה עם המאמץ המלחמתי הזה.

(יוסי גורביץ)