בנימין נתניהו נבהל מעצמו – מי היה מעלה זאת על הדעת? – והורה אמש (ב') לתקן את הצעת חוק הנאמנות, כך שהדרישה להשבע אמונים למדינה "יהודית ודמוקרטית" תחול גם על מתאזרחים יהודים, לא רק על לא יהודים. כנראה שאפילו הוא קלט שהגזענות הזו מוגזמת מדי, או, ליתר דיוק, פוגעת במאמצי ה-Hasbara של ישראל.

אחת הטענות הנפוצות נגד חוק הנאמנות היא שאין לו בעצם שום השפעה בשטח: מי שבאמת רוצה אזרחות יישבע שבועת שקר ממילא, ולציבור הערבי שכבר נדפק עד העצם על ידי הממשלה יש מספיק סיבות לתעב את המשטר הציוני גם בלי החוק הזה.

אבל המטרה של חוקי הנאמנות – שחוק שבועת הנאמנות הוא רק הראשון שבהם – היא לצמצם את מעמדם של האזרחים הלא יהודים בכל תחומי החיים. מי שלא קלט את זה עד עכשיו, צריך היה רק להסתכל בהצעת החוק האחרונה של גדעון עזרא (קדימה).

לח"כ עזרא עומדת זכות גדולה: כפי שציין אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), עד למינויו של עזרא האמינו הפלסטינים הישראלים כי בשב"כ עובדים חצאי-אלים. כשהם קלטו שאדם כמו עזרא, לא בדיוק הטוש החד בקלמר, הצליח להפוך לסגן ראש השב"כ, הרבה מהפחד התפוגג.

השטיק החדש של עזרא הוא הצעת חוק שקובעת שמדריכי תיירות בירושלים יהיו רק אזרחים ישראלים. ההצעה, מטבע הדברים, שוללת את רשיון העיסוק של מדריכי תיירים פלסטינים בירושלים, משום שבניגוד לטענות ה-Hasbara, הם אינם אזרחים אלא תושבים. הסיפוח החד צדדי של ירושלים לא העניק להם אזרחות. ישנם כ-300 מדריכי תיירים פלסטינים, שאם הצעת החוק של עזרא תעבור יאבדו את מטה לחמם.

ומדוע ינושלו תושבי מזרח ירושלים מעבודתם? כי הם לא נאמנים. בהסבר להצעת החוק נאמר כי "במדינת ישראל ישנם אתרים תיירותיים רבי-ערך. לא אחת ישנם חילוקי דעות באשר לאופן הצגתם של אותם אתרים מבחינה היסטורית, דתית, תרבותית ועוד. העיר ירושלים, על אתריה ההיסטוריים הרבים, מהווה דוגמה לאתר שקיימים לגביו חילוקי דעות כאמור. לחלק מתושבי מדינת ישראל, דוגמת תושבי מזרח ירושלים, ישנה פעמים רבות ?נאמנות כפולה', שכן הם מצביעים לרשות הפלסטינית: תושבים אלה מציגים לעתים עמדות אנטי-ישראליות בפני קבוצות תיירים אותן הם מדריכים. כדי להבטיח שתיירי חוץ ייחשפו לנקודת המבט הלאומית הישראלית, מוצע לקבוע כי סוכנויות נסיעות, וכל גוף המארגן סיורים לתיירי חוץ, ידאגו לכך שסיורים אלה ילוו על ידי מורה דרך שהוא אזרח ישראלי, אשר יש לו נאמנות מוסדית למדינת ישראל. הצורך בשמירה על האינטרס הלאומי של הצגת ישראל בדרך נאותה גובר על אינטרסים אחרים". כלומר, הצורך בכך שתיירים המגיעים לישראל יקבלו רק את הגרסה הרשמית, כפי שמקובל במדינות כמו צפון קוריאה, גובר על הצורך של תושבי מזרח ירושלים להתפרנס.

הצעת החוק הזו איננה חדשה, ומה שעומד מאחוריה – מאחורי המלל על נאמנות – הוא מלחמת קיום פשוטה בין אגודת מורי הדרך הישראלים ובין המדריכים הפלסטינים. לאגודת מורי הדרך הישראלים, כמסתבר, יש לא מעט יריבים: היא מחתה על השימוש במדריכים קתולים בעת ביקור האפיפיור בארץ, ואף איימה "לשבש את הביקור"; והיא מוחה גם נגד הפרוייקט המיליטריסטי הגדול ביותר בעולם לבני נוער, הידוע בישראל בכינויו "תגלית".

מסתבר שאפילו בלי החוק של עזרא – שחושש שמדריכים פלסטינים בהר הבית "משמיעים סיפורים על ישראל מפה ועד להודעה חדשה" – משרד התיירות (שמנוהל על ידי אחד הגמדים שהכניס ליברמן לכנסת, סטס מיסז'ניקוב) כבר מנהל הליכים כנגד מדריך תיירים פלסטיני שהעז, שומו שמיים, "לנקוט דעות חריפות כנגד מדינת ישראל בהציגו את נושא היחסים בין ישראל לפלסטינים".

ועכשיו אגודת מורי הדרך מצאה את השיטה החדשה והבזויה לקדם את הצעת החוק שלה: לרכב על סוס "הנאמנות". אם פעם הצעת החוק הזו היתה מסוגלת לקדם את ישראל למדינת מעקב נוסח הגוש הסובייטי, שבה לכל תייר מוצמד "מלווה מוסמך", הרי שבמסגרת הגלישה במדרון החלקלק, חוקי הנאמנות יצרו קטגוריות של עבודות שבהן לפלסטינים יהיה אסור לעבוד, מחשש ל"נאמנותם". זה מתחיל במדריכי תיירים; אין שום סיבה להניח שזה ייעצר שם. אחרי הכל, במדינה יהודית, קרי – בהעדר משמעות אחרת למילה "יהודית" – כזו שבה היהודי הוא אדון, בהחלט הגיוני שתהיה לו גם זכות מועדפת לקבלת פרנסה. ומי שאומר אחרת יוקע, תוך זמן קצר, כאנטישמי.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)