בגליון "7 ימים" האחרון מופיעה כתבה ארוכה למדי. אני משער ששמעתם עליה: היא מתארת את עברו של השופט ריצ'רד גולדסטון כשופט תחת משטר האפרטהייד.

רוב מה שמופיע בה, אם הוא נכון, מדכדך למדי. גולדסטון מצטייר בכתבה כאדם שאפתני – הכתבה מקדישה לכך כמה וכמה פסקאות, כביכול יש משהו פסול בעצם העובדה הזו – שלשם קידום שאיפתו מוכן לשתף פעולה עם משטר נתעב. הדימוי הראשון שעלה במוחי היה "יום הדין בנירנברג", הסרט שבמרכזו משפט-השופטים הנאצים. ראיתי את הסרט מזמן, והתשובות של גולדסטון הזכירו מאד את הנאשם המרכזי, שתיעב את המשטר ואת חוקיו – אבל שיתף פעולה, כי מה אפשר לעשות. והרי אפשר היה לעשות: אפשר היה לא להיות שופט.

אבל בכל זאת יש לומר כמה דברים. ראשית כל, הכתבה עושה שימוש מנופח וצעקני בהאשמות נגד גולדסטון. הטענה הבומבסטית היא שגולדסטון אישר או השתתף באישור 36 גזרי דין מוות; בשקט מספרים לנו שכנראה אדם אחד הוצא להורג. היא מספרת את סיפור חייהם האומלל של שני אנשים שהוא דן למוות, ורק בין השורות אפשר להבין שבעצם מדובר ברוצחים דוחים למדי, שהיו מוצאים להורג בכל מדינה שיש בה עונש מוות. הכתבה לא מתחמקת מהעובדה הזו, אבל מצניעה אותה במשפט קצר בין אלפי המילים: "צריך לומר ביושר: כמעט בכל המקרים עמדו בפני גולדסטון רוצחים שפלים, חלקם הגדול רצחו באכזריות רבה…אבל ראוי גם לומר שבמדינות מתוקנות שבהן עונש מוות נחשב ללא לגיטימי, הרוצחים האלה היו יושבים בכלא תקופות ממושכות, ואולי אפילו זוכים לשיקום לבסוף."

וואלה. אני אזכור את המילים האלה בפעם הבאה ש-"7 ימים" יקדיש כתבה לעונש המוות בארה"ב ולוויכוח עליו. אני משתדל למצוא בזכרוני דוגמא של רוצח פלסטיני, שגם לו היו חיים לא מי יודע מה קלים, שרצח אזרחים ישראלים ושזכה ליחס רחמני כזה מצד "ידיעות אחרונות". משום מה, אני לא כל כך מצליח.

מה שבאמת הביא לי את הסעיף היה המומחה שמצא "ידיעות". "עונש מוות הוא דבר בלתי מוסרי שאי אפשר להצדיקו," מטיף לנו אסא כשר. מדובר, נזכיר, באותו אדם שקבע את קוד ההתנהלות של צה"ל ב"עופרת יצוקה": הוא מקדם את התיאוריה הקובעת שמאחר וחיילי צה"ל כבר מסתכנים בשביל הציבור הישראלי, אי אפשר לדרוש מהם להסתכן גם כדי למנוע פגיעה בבלתי לוחמים פלסטינים.

אז עונש מוות לרוצח מורשע הוא דבר בלתי מוסרי, אבל ירי ללא אבחנה – בניגוד מוחלט לחוקי המלחמה, אגב, דבר שכשר פוטר בכך ש"לא מדובר בחוקי תעבורה נוקשים" – בעת לוחמה בשטח בנוי, זה דווקא לגמרי בסדר. גולדסטון תלה אדם אחד, אולי; כמה דם יש על ידיו של אסא כשר? ואגב, בהתחשב בהנחות שכשר עשה לצה"ל, ושהביקורת עליהן התבטאה בצורה הבוטה ביותר בדו"ח גולדסטון – ובהתחשב בעובדה שכשר עשוי למצוא את עצמו מואשם בפשעי מלחמה, בשל עידוד פשעי המלחמה האלה – אולי היה רצוי ש"ידיעות" היה מוצא מומחה מעורב פחות, אולי היה רצוי שיהיה איזה גילוי נאות. אבל אין על מה לדבר.

הכתבה כולה היא מה שמכנים באנגלית Hatchet-job וברוסית "קומפרומט": כתבה שאין לה עניין באמת אלא בחיסול מושא הכתבה. הכותבים מכבירים מילים על זוועות משטר האפרטהייד ועל כך שלא ברור איך שופט-אפרטהייד יכול להחשב לבעל רקורד של זכויות אדם.

וזה צבוע עד כדי הקאה. צבוע כמעט כמו נסיונה הנוכחי של ישראל לעורר מחדש דיון ברצח העם הארמני. ישראל היתה בעלת בריתה הקרובה של דרום אפריקה, כמעט בעלת בריתה היחידה לאורך רוב שנות האפרטהייד. מעטים מאד היו העיתונים שהעזו אז למתוח על כך ביקורת: התירוץ הבטחוניסטי סתם את פיותיהם של כמעט כולם, המחאות נגד האפרטהייד נחשבו ללוקסוס של שמאלנים. אני זוכר את זה: חייתי אז. עכשיו, 16 שנים לאחר קריסתו של משטר האפרטהייד, פתאום זוועותיו תופסות מקום מרכזי ב"ידיעות".

לברית המצורעים בין ישראל ודרא"פ של האפרטהייד היו סיבות מובנות: ישראל עצמה מפעילה משטר אפרטהייד בשטחים הכבושים ויותר ויותר – גם בישראל גופא. אם ב"ידיעות" איסטניסים כל כך לגבי הרקורד של שופטים, אולי שווה להם להעיף מבט בתופעה ייחודית: שופטים צבאיים בגדה, שופטי אפרטהייד לכל דבר ועניין – למעשה, לא קשה לטעון שלשחור בתקופת האפרטהייד היה סיכוי טוב יותר לצדק מול שופט כמו גולדסטון מאשר לפלסטיני מול שופט צבאי, שמכור למידע הסודי של השב"כ – מקבלים תפקידים במערכת המשפט הישראלית, בלי שאף אחד מעז להעלות את עברם האפל. עליהם, ראוי לציין, לאסא כשר אין מילה רעה לומר.

הכתבהלא נוגעת אפילו בדו"ח גולדסטון. היא לא מנסה לערער על אף אחת מהמסקנות שלו. היא פשוט אד הומינם אחד גדול, אד הומינם שמחליק עובדות לא נעימות – כמו ועדת החקירה שגולדסטון עמד בראשה וששימשה כאבן דרך לקראת ועדת האמת והפיוס. הוועדה מוזכרת, אמנם, אך תוך ציטוטים האומרים שגולדסטון התאים את עצמו למשטר החדש. אהם: זה מה שהוא אמור היה לעשות. האם לשיטת "7 ימים", גולדסטון היה צריך לשמש כמסמר ללא ראש של משטר האפרטהייד המת בתוך מערכת המשפט של המשטר החדש, הדמוקרטי? הוא מונה לתפקידו זה על ידי נלסון מנדלה, שיש להניח שהכיר את הרקורד של גולדסטון לא פחות משמכירים אותו תחקירני "7 ימים".

"7 ימים" החניף לקוראיו השבת, נתן להם להרגיש שהם בסדר, או לפחות שאם הקבוצה שלהם הפסידה, זה בגלל שהשופט בן זונה. העיתון פרסם בגאווה שהכתבה עומדת לשמש גם את מערכת ה-Hasbara הישראלית. כפי שאמרו כבר לפני, לא זו מטרתם של עיתונים במדינה חופשית.

(יוסי גורביץ)