"אם תרצו", התנועה הפשיסטית-מיליטריסטית העולה – או לפחות עושה המון רעש – לא למדה מלקחי העבר. הדו"ח הקודם שלה, שבו האשימה את הקרן החדשה לישראל בסיוע לאויבי ישראל, היה מחורר לא פחות מהטענות שלה שהיא בעצם תנועת מרכז.

עיון בתכנית הפעילות של "אם תרצו" מעורר שעשוע מוטרד: היא מארגנת "מפגן ציונות" באוניברסיטת חיפה, "ערב שירי לוחמים" באוניברסיטת בן גוריון ערב יום הזכרון, וביולי 2008 ערכה הפגנת מחאה נגד הרצאה של שלמה זנד, משום ש"למי שלא מכיר את הפרטים, זנד טוען כי אין עם יהודי ואנחנו המצאה".

אפשר לשמוע את זעקות השבר של האידיאולוגיה הממוסדת בהתקלה עם העובדה שיותר ויותר אנשים לא קונים אותה. הנחת היסוד של "אם תרצו" היא שכולם, פרט לקומץ חתרנים, מקבלים את הנחות היסוד הללו, ושהיא צריכה להגן על האידיאולוגיה מפני המערערים עליה. נשמע כמו מה שקורה לכל מפגש בין אורתודוקסיה מאובנת – יהודית בעת הנאורות, קתולית עם הרפורמציה ואביב העמים, קומוניסטית לאחר סטאלין והונגריה – ובין המציאות. עצם העובדה שמישהו באמת ובתמים מארגן "מפגן ציונות", שישים שנה לאחר שעצם המילה "ציונות" הפכה לבדיחה ושנינה בקרב לוחמי הפלמ"ח, אומרת משהו על התקפדותה של האידיאולוגיה.

אם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת לכך, "אם תרצו" מוציאה דו"ח חדש, שאפשר היה לתמצת אותו במילים "השמאלנים האלה אשכרה שמאלנים". הדו"ח מציין ששורה של טיפוסים לא סימפטיים – שאול "70 הרוגים פלסטינים ביום" מופז, בוגי "הרשנו לעצמנו להרוג את האשה" יעלון, דורון "אל תחקור את המוות הזה" אלמוג, דן "מכה קטנה בכנף" חלוץ, פואד "בנימין" אליעזר, אבי "המטלטל" דיכטר ואחרים – מצאו את עצמם בצרות משפטיות בשנים האחרונות. חלקם נאלצו לנוס בבהלה מלונדון או מקומות אחרים, כשהחוק הבינלאומי בעקבותיהם.

ואבוי! מסתבר שארגונים שמאלניים היו מעורבים בכך. "אם תרצו" מאשימה אותם, שומו שמיים, בשיתוף פעולה עם ה-ACLU, ארגון אפל כלשהו, בלי לדעת שמדובר ב-American Civil Liberties Union, שהוא, איך לומר, ארגון טיפה יתר לגיטימי מנוער הגבעות. היא מאשימה שורה של ארגונים – כמו בצלם, הוועד נגד עינויים, נשים למען השלום, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, רבנים למען זכויות אדם (זה אכן נשמע סוטה, בערך כמו ארגון היהודים שוחרי הנשק בארה"ב), ומחסום ווטש – בכך שהם, אההה, טוענים שישראל מבצעת פשעי מלחמה ושצריך להעמיד את הפושעים לדין.

אוקיי, איך להסביר את זה במילים שאפילו ארז תדמור יבין? אז ככה. נעשה את זה בנקודות:

א. הרבה מאד אנשים – למעשה, אפשר לומר שרוב בני האדם המודעים פוליטית בעולם – חושבים שצה"ל מבצע פשעי מלחמה. אני יודע שקשה ל"אם תרצו" להבין את זה, כי הם חושבים שפשעי מלחמה הם משהו שפלסטינים ונאצים עושים, אבל זה המצב. ארגונים כמו "הוועד נגד עינויים" אפילו מאמינים – ומציגים הוכחות – לכך שישראל מענה עצירים ומטייחת את העינויים, למרות שהדבר נאסר על ידי בג"צ.

ב. חובתה החוקית של ממשלת ישראל היא להעמיד פושעי מלחמה לדין.

ג. המדינה מתחמקת מחובתה זו, עד כדי הגנה (באמצעות זרועותיה בחו"ל) על פושעי מלחמה סומלים; וכאשר אין לה ברירה, כאשר הפשע מתועד מדי, היא מעמידה לדין פושעים זוטרים בסעיפים כמו "חריגה מסמכות" ו"התנהגות בלתי הולמת". אם תדמור ושות' סבורים שאילוץ ילד לפתוח תיק החשוד כממולכד איננו פשע מלחמה, אז מש"ל.

ד. מאחר והמדינה לא עושה את חובתה, ומאחר ויש משהו שנקרא חוש צדק – לא, תדמור, לא "צדק יהודי" – פועלים הארגונים להעמדתם לדין של פושעי המלחמה בחו"ל.

אפשר לקרוא לזה חתרנות. זה מה שמדינות טוטליטריות ופאשיסטיות תמיד עשו: הפכו את הסירוב להתייצב לצד כל אמירה של המשטר לבגידה. במדינות אפלות, הצבא – ההתגלמות העליונה של הזקפה הלאומית – תמיד צודק; במדינות דמוקרטיות, הצבא – כמו המשטרה, כמו מס הכנסה – הוא זרוע של הממשלה, הוא כפוף לחוקים ולעקרונות הצדק, וכאשר הוא סוטה מדרכו, מיישרים אותו. ישראלים התומכים בהחזרת שלטון החוק לצה"ל, ובהפסקת המעגל הנצחי שבו מבצע הצבא פשעים ואז מתרץ אותם, לקול מקהלת האספסוף, הם פטריוטים אמיתיים.

פושעי מלחמה – גרמנים, יהודים, קומוניסטים, נאצים, פלסטינים – צריך להביא לדין ורצוי גם להוציא להורג. אנשים שעקרון היסוד שלהם הוא ש"עיקרון הלאומיות הוא עיקרון נכון, צודק ומוסרי אשר על פיו יש לחלק את העולם (במידת האפשר)" כנראה יתקשו להבין זאת, אבל ככה זה. אם וכאשר – חתיכת "אם" – תקום ישראל דמוקרטית, וימי החושך שאנו חיים בהם יתמוגגו, ההיסטוריה תשפוט את "אם תרצו" כתנועה-אחות לתנועות החשוכות שעדיין מתעפשות במזרח אירופה, מנסות להכחיש את ולהגן על הפשעים שביצעו אבותיהם שחיבקו את השטן הנאצי באמונה שיציל אותם מזה הקומוניסטי.

(יוסי גורביץ)