אם יש משהו טוב בפארסה שברק ונתניהו מבשלים לנו, הרי שהוא הדיון הציבורי במעמדן של ישיבות ההסדר. אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי, קרא לאחרונה לפירוקה של ישיבת ההסדר "הר ברכה", שראש הישיבה שלה הוא אחד היהודיסטים הקיצונים ביותר, אליעזר מלמד. הלז היה בין ראשי המסיתים שקראו לחיילי הסדר לסרב פקודה. מסתמן שגם ישיבת ההסדר באלון מורה, בהנהגת אליקים לבנון – ההוא שהחזון שלו הוא השתלטות "אמונית" על מדינת ישראל – נמצאת על הכוונת.

לא שצפוי שמשהו כזה אכן יקרה; מזרחי והרמטכ"ל אשכנזי אמנם המליצו על הפסקת ההסדר עם "הר ברכה", וכך עשה גם השב"כ, אבל שר הבטחון, כרגיל, משתפן. אהוד ברק לא יקבל החלטה פוליטית שעשויה לפגוע בעתידו הפוליטי – כמסתבר, הוא עדיין חושב שיש לו עתיד כזה. פירוק ישיבות ההסדר היא עמדה שנויה במחלוקת, ומשום כך ברק לא ינקוט בה, לא מבלי להשתכנע שהציבור כבר הכריע בנושא (כפי שעשה בהחלטה לסגת מלבנון).

אבל בינתיים סוגרים רבני ההסדר שורות מאחורי מלמד. דובר ארגון ישיבות ההסדר אמר ל-Ynet ש"מישהו פה כנראה מתבלבל ולא מבין שאי אפשר להגביל אזרחים מלחשוב או לדבר. מה זו משטרת המחשבות הזו? פה זה לא רוסיה. יש דרכי ענישה והעמדה לדין אם רב או כל אדם אחר עשה משהו לא חוקי, אבל לסגור ישיבות כי הם אמרו משהו שאנשי הצבא לא אוהבים? נראה אותם עושים את זה לאוניברסיטה שמרצים שלה מעודדים סרבנות". הוא אמר עוד ש"קצינים בכירים לא יתנו ציונים לאזרחים על מה שהם עושים".

הבה נפרק את הטקסט. ראשית, זו לא "משטרת מחשבות". מלמד, כמו כל רבני ההסדר, הוא עובד ציבור שמקבל משכורת מהמדינה. לעובדי ציבור, כפי שלמדה לאחרונה על בשרה אחות ערביה שהפגינה נגד פעולות צה"ל ברצועה, אין זכות להפגין נגד הממשלה שמשלמת להם את משכורותיהם. זה כלל בסיסי של התקשי"ר; התוודעתי אליו לראשונה לפני יותר מ-20 שנים. מלמד, כמובן, יזדעזע מעצם הרעיון של ההשוואה בינו, זכר יהודי גאה, ובין גויה, ועוד אשה. אבל חוקי ישראל עדיין לא קיבלו את מלוא ההגיון ההלכתי.

שנית, אף אחד לא מדבר על סגירת הישיבה. מלמד יוכל להמשיך ולשמש כראש ישיבה; הוא פשוט יהיה ראש ישיבה "גבוהה". אמנם, הוא לא יוכל עוד למשוך משכורת ממשרד הבטחון, להכניס גיס חמישי לשורות הצבא, לטעון שהוא ותלמידיו מייצגים את הקרם דה לה קרם של החברה הישראלית, ולהטיף תוך כדי כך כנגד קציני הארגון שמשלם לו, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים. אולי זה יהפוך אותו לאדם ישר יותר; מצד שני, הוא רב אורתודוקסי, אז לא הייתי בונה על זה.

שלישית, מה הקשקוש הזה על חופש אקדמי? רבנים אינם אקדמאים. לאקדמאים יש חופש משום שתפקידם הוא מחקר, שממנו נגזרת גם האפשרות שהמחקרים שלהם, שמטרתם קידום החברה, יערערו על מוסכמות חברתיות; אנחנו לא רוצים לסתום לאנשים האלה את הפה. באיזה מחקר עוסקים מלמד או תלמידיו? תפקידם הוא להטיף לדת.

רביעית, ההשוואה האווילית בין ראש ישיבה ובין מרצה אקדמי מזכירה בטיפשותה ובחוסר היושרה שלה את ההשוואה בין יעקב טייטל ובין רוצח מן השורה. במשך שנים הטיפו לנו הרבנים שרב איננו "סתם" מרצה, תפקידו איננו מסתכם ב"הוראה" אלא ב"חינוך". פתאום המחנכים הדגולים יורדים לדרגת מרצה מן המניין? פתאום האנשים שהתיימרו "לבנות" את תלמידיהם, לשמש להם כמורי דרך, הם המקבילה של מדריך בתרגיל אינפי למתחילים? וכן, אגב – אם הרקטור של אוניברסיטת תל אביב היה קורא לסטודנטים לסרב פקודה, בהחלט היה סביר שצה"ל יפסיק את כל פעילותו מול המוסד.

חמישית ואחרונה, פתאום הם נהיו לנו תומכי החברה האזרחית. פתאום "קצינים בכירים לא יחלקו ציונים לאזרחים". אבל מלמד, אף שרשמית הוא אזרח, הוא לכל דבר ועניין עובד צה"ל. הוא מקבל את המשכורת שלו ממשרד הבטחון. ומה לעשות, מי שמשלם את המשכורת רשאי גם להעביר ביקורת.

בקצרה, הרבנים – כרגיל – משקרים ומקווים שלא נשים לכך לב. יעל משאלי היתה, כרגיל, ישרה יותר, ואמרה בבוטות שלא מתאים לאליטה הסרוגה לשרת באותו צבא עם העם הישראלי. לדבריה, חובשי הכיפות ישרתו בצבא "בתנאים שלהם", ולא בשום מצב אחר.

במשך שני דורות מפמפמים אנשי ההסדר את האגדה שלהם-עצמם, כמיטב החיילים הישראלים. בפועל, הם סיפרו יותר צ'יזבטים מכל הפלמ"ח. הם סיפחו לעצמם, בין השאר, את רועי קליין – אבל קליין למד במכינה, לא בישיבת הסדר. חיילי הסדר, הזכיר אלעזר שטרן בסוף השבוע, מועילים לצה"ל הרבה פחות מכל חייל קרבי אחר: הם משרתים בקו בסך הכל שישה חודשים. סך כל שירותם הוא 16 חודשים, ארבעה מהם במילואים. בשביל זה, הם דורשים תנאים שאף אחד אחר לא מקבל: לשרת ביחידות לפי בחירתם, ועם החבר'ה מהישיבה.

מילא זה. יכול להיות שיש לצה"ל מה לעשות עם חטיבה של מפונקים שחייבים טיפוח לאגו. הבעיה היא, והיה מי שאמר את זה כבר כשהחלו להקים את המסגרת הזו, שיש לה שדרת פיקוד כפולה. מצד אחד, במשך 12 חודשים, היא נאמנה למפקד צה"לי; במשך ארבע שנים היא תחת פיקודו של רב. עד לאחרונה לא היו חיכוכים ישירים בין שתי שדרות הפיקוד הללו. עכשיו יש.

נקודה שלישית, וקריטית, היא שבחורי ישיבות ההסדר הם ראש הנחש. הם המוסתים ביותר שבקרב חובשי הכיפות. יש שיעור גדול של חובשי כיפות בצבא. רובם, ודאי הקצינים, יצייתו לפקודות שיקבלו מלמעלה. אם יש גרעין של מרד צבאי, הוא נמצא בקרב בחורי הישיבות. החיילים חובשי הכיפות הפשוטים אינם נמצאים באווירה "משיחית גבוהה" רוב הזמן; רבים מהם גם מסירים את הכיפה במהלך השירות.

ההסדרניקים מטופחים כאליטה – יותר ויותר, כאליטה "אמונית", שתחליף את המשטר; ח"כ יעקב כ"ץ, תלמיד מוצהר של מלמד, אמר זאת כמעט במפורש היום – והם מאורגנים בפלוגות הומוגניות. הסכנה שהם מייצגים היא חריגה לא רק לצה"ל, אלא גם לדמוקרטיה הישראלית. ראוי גם לציין שכמעט כל מחתרת לאומנית שהוקמה כאן נשענה על חיילי הסדר, לצרכי פיגוע או לצרכי השגת נשק ואמצעי לחימה.

צה"ל פירק את הפלמ"ח, וחיסל את האצ"ל והלח"י כמסגרות חמושות נפרדות. אין שום סיבה עלי אדמות שלפלג פוליטי כלשהו יהיו פלוגות. את ישיבות ההסדר צריך לפרק. צה"ל הוא ממילא מיליציה יהוויסטית: חייל נכלא לאחרונה משום שהעז לבשל לעצמו אוכל בשבת, הכשרות נשמרת, בפקודה – שאמנם, לא תמיד מצייתים לה – בכל היחידות שבהן רוב החיילים יהודים, טקסים יהודיים (קידוש בערב שבת, סדר פסח) נערכים בפקודה, שהחיילים הלא יהודים אינם פטורים ממנה, ולרבנות ניתן היתר להשחית חיילים ולהחזירם בתשובה (אירועי "התעוררות"). יש בו די דת גם בלי בחורי הישיבות של הקומבינה.

(יוסי גורביץ)