נו. אהוד ברק הפתיע אותי כשהודיע שהוא מבטל את ההסדר עם ישיבתו של אליעזר מלמד, "הר הברכה". לא האמנתי שלפחדן הסדרתי הזה יהיה את האומץ, שהנמושה תגדל עמוד שדרה. כל זה בערבון מוגבל, כמובן: הרי כפי שהכריז ברק בשעתו על "מהפכה חילונית" ביום שישי, שדעך אותה ל"מהפכה אזרחית" במוצ"ש והוריד אותה לחלוטין מסדר היום של הממשלה ביום ראשון, אין להתפלא אם ישנה מחר את דעתו. יש כבר מי שעומל על כך.

לעמוד על קנקנו של אליעזר מלמד יותר טוב משעשה תומר פרסיקו כבר לא אצליח, ובכל זאת צריך לומר כמה מילים על המהומה. ראשית, בניגוד ליבבות, הישיבה לא נסגרה ואף אחד לא סתם לאליעזר מלמד את הפה. סגרו לו את השיבר של ההכנסות, זה כן. מעתה יצטרך הזקן הממרא לקרוא לחיילים לסרב פקודה ולומר שהוא בעד החיילים שהניפו כרזות המרדה תוך שהוא נגד הנפת הכרזות על חשבונו, ולא על חשבון משרד הבטחון. זה כואב, אכן, אבל ארץ ישראל נקנית ביסורים. תחיה עם זה ותפסיק ליילל.

שנית, מניין תלמידיה של "הר הברכה" עומד על כשני תריסרים או מעט יותר. אפילו אם נאמר שכל אחד מהם חזק כשמשון, מלומד במלחמה כיהודה המכבי, חסר מעצורים כיוחנן מגוש חלב, פסיכי כמו בר כוזיבא, וכוחו רב לו בהרג חסרי ישע עד כדי שלמדרגת "מקדשי השם" של תתנ"ו טיפס, עדיין סביר שצה"ל יחזיק מעמד בלעדיהם. אגב, למה "בלעדיהם"? מה קרה, כבר אין חוק גיוס חובה? אה, כן, שכחתי – הם הסדרניקים. החוק לא חל עליהם.

שלישית, מספיק כבר עם הקשקוש על "פגיעה בחופש האקדמי" של מלמד. ישיבה איננה אוניברסיטה ולרבנים אין חופש אקדמי. שלוש שאלות: מה המאמר האחרון שפרסם מלמד, שזכה ל-peer review? על פי אילו קריטריונים אקדמיים ממנה מלמד את רבני הישיבה שלו? ושלישית ואחרונה, כמה "חופש אקדמי" יעניק מלמד לאחד הרבנים האלה, אילו יחליט הלז בוקר אחד שבעצם, הצדוקים צדקו ושכל דברי הרבנים מהם והלאה טעות? אמנם, המוטו הלאומי של חובשי הכיפות הסרוגות הוא מזמן "עושי מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס", אבל זו כבר הגזמה אפילו בסטנדרטים (הכפולים) שלהם.

רביעית, קודם להכרזת ברק אתמול, הודיעו "מקורביו" של מלמד ש"ברק שכח שהרבנים לא עובדים אצלו". בהתחשב בכך שברק משלם את משכורותיהם, ושניהול ישיבת הסדר הוא עסק מכניס למדי, מישהו היה צריך להגיד להם שהם טועים.

חמישית, תוך פחות מ-12 שעות מרגע ההכרזה של ברק על כך שישיבת "הר ברכה" הופכת לישיבה גבוהה מן המניין, כבר נאספו 60 חתימות של בוגרי הסדר שמחו על כך והודיעו על סרבנות עתידית. עד הערב, הבנתי, כבר עלה מספר החותמים ל-100. מצד אחד, זה די מעט בהתחשב במספרם הכולל של בוגרי ההסדר, אבל מצד שני תחשבו מה היה קורה אם החבר'ה האלה היו מקובצים על מדים ונשק, ותבינו את כל הפוטנציאל הממולכד של פלוגות פוליטיות. בשנים האחרונות דרשו בחורי הישיבות מצה"ל פעם אחר פעם להתיישר אליהם, ובעיקר דרשו את הדרתן של נשים, במיוחד מתפקידי פיקוד. נהגו לומר לנו ש"הכיפות הסרוגות" הן "הגשר בין החילונים והדתיים". בהתחשב בכך שמדובר בקבוצה שמתעקשת להפוך את צה"ל למיני-טאליבאן, אולי עדיף לפוצץ את הגשר.

שישית, המתנחלים כבר הפסיקו להעמיד פנים שהם לא סוסים טרויאניים. לא מדובר רק ב"או שתתנו לנו כל מה שאנחנו רוצים או ששוברים את הכלים ולא משחקים" של בחורי הסדר: כרוזים שמופצים לאחרונה בהתנחלויות מאשימים את הפקחים בגדה שבניגוד לימים עברו, בהם הפקחים המתנחלים פועלים לפגיעה בפלסטינים ולגזילת אדמות, הרי שכעת הם התדרדרו לשת"פ עם ממשלת ישראל, רחמנא ליצלן, ושוב אינם עושים את תפקידם כיאות. כמקובל בעדות הדובון והעוזי, כותבי הכרוזים לא הסתפקו ביללות – אם כי זה בלי שום ספק הפורטה של המגזר, שסובל מהשילוב המוכר של תחושת גדלות מעורבת בתחושת נחיתות מוצדקת – אלא עברו לקללות ("קאפו") ולאיומים מרומזים ומרומזים פחות. ביום שישי ניסו מתנחלים להצית מסגד, גירסה חיוורת של פיצוץ מסגדי הר הבית (זוכרים? לא?), שגם היא היתה אמורה להצית מלחמת דת. כשזמביש והחבר'ה (קראו לו פרידמן אז, הוא שינה שם, מעניין למה) הלכו לפוצץ את המסגדים, ובדרך מלכדו אוטובוסים של פלסטינים, גוש אמונים התנער. אמנם, הוא התנער למחצה, התנער בליווי הקריצה המוכרת, התנער בתוספת הטענה שהאשמה היא של הממשלה, שגרמה לאנשים טובים ומוכי יהוה כאלה לנקוט בשיטות אלימות שרצוי לעיתים לגנות, אבל התנער. הפעם כבר לא ממש טורחים, אלא עוברים ישירות לתיאוריית קונספירציה – כזו, למשל, שקידם הרב הראשי (ההוא מהמתנות והמעשים המגונים, לא ההוא מהחטיפה והתקיפה).

שביעית ואירונית, ראוי לציין שחובשי הכיפות רכבו היטב על הגל המיליטריסטי של השנתיים האחרונות, והיו הראשונים לגנות "משתמטים", תוך שהם מנפנפים בגאווה בשירותם הצבאי המהולל. אלא שמסתבר שלנמר הרעב הזה, הכמעט חצי שירות שלהם נראה דומה באופן חשוד לאפס שירות של החרדים. ומסתבר שהיללות שלהם על כך שהשירות שלהם "איכותי" יותר ולכן הכמעט-חצי שלהם חשוב כפליים מזה של החילוני הממוצע, לא עושות רושם טוב במיוחד על המיליטריסטים מן השורה. הנמר הזה, אחרי הכל, הוא הכוח שעומד מאחורי ברק – השנאה לכל מי שלא הכפיף עצמו לעבדות המדינה, ביחידה קרבית, במשך שלוש שנים. ועל זה כבר נאמר, כורה בור, בו יפול.

(יוסי גורביץ)