אם יש משהו חיובי בהצטרפותו של שי פירון למפלגתו של יאיר לפיד, הרי שהוא הפניית הזרקור אל פירון עצמו, שבמשך שנים מכר את עצמו לציבור כרב ליברלי. עכשיו יורדות המסכות אחת-אחת. לפני שבוע מצאנו את פירון עם אמירות הומופוביות (הוא אומר שהוא שינה את עמדתו האישית, אבל לא את עמדתו ההלכתית), גזעניות ופטריארכליות; מאלה הוא לא ניסה עד כה לחזור. אמש (ז') עסקנו בהגותו של הרה"ג שי פירון, ומצאנו שהוא רוצה בהקמתה של מדינת הלכה ומייעץ לצעירים לשמש כסוסים טרויאניים במערכת המשפט החילונית, כדי לקרב אותה יותר למערכת המשפט ההלכתית.

והיום אנחנו מגלים שכשזה מגיע להדרת נשים, ההבדל בין פירון ובין חשוכי החרד"לים קטן הרבה פחות משנהוג לחשוב. לפני כשבע שנים, נשאל פירון על ידי אדם המשווק תכשיטים אילו הגבלות יש, מבחינת צניעות, בפרסום תמונה של אשה עם תכשיט. תשובתו היא ש"אינני רואה דרך להתיר מצב בו מתבוננים על אישה. אני מניח שלצורך הפרסומת יש לבחור באישה שיהיה נעים להתבונן עליה. אשר על כן, אני לא מוצא כל היתר לכך וחושב שראוי למצוא דרכים אחרות. יתכן ופרסומם של עגילים כשרואים אותם בלי לראות את כל הדמות, יכולה להיות מותרת בדיעבד." ההדגשות שלי.

וואו. מעניין מה יחשבו על זה הנשים ברשימה של לפיד. הרי אם כבוד הרב לא ימחה על פרסום תמונות שלהן כחלק מהקמפיין, הוא במשתמע אומר ש"לא נעים להתבונן בהן," כלומר שאפשר לפרסם תמונות שלהן מבלי להעלות חשש שהגברבר היהודי יגיע לכדי הרהורי עבירה ויוציא לשווא את זרעו הקדוש. מעניין עוד יותר, בפעם המי יודע כמה, איך דווקא הרב הזה הגיע לרשימה של לפיד – שנבחרה, כידוע, על ידי לפיד עצמו – ולמה בעצם מנסים לומר לנו שיש הבדלים ניכרים בינו ובין שמואל אליהו, למשל. ההבדלים הם סגנוניים, לא עקרוניים. מבחינתו אפילו צילום של עגילים, שמסתירים את דמות האשה, הם משהו שיש להתיר רק בדיעבד.

לשיטתו של פירון, אסור בכלל להתבונן על אשה, על כל פנים נשים ש"נעים להתבונן בהן." ראוי לציין שלא מדובר בהתבוננות באשה בעירום. אני מניח שאם נשאל אותו מדוע, אם כן, לא נכפה על כל הנשים ללבוש חיג'אב כדי שלא יגרו את הגברברים הקדושים, הוא ימלמל משהו מתחמק על כך שאין זה מנהג ישראל. איסור "התבוננות בערווה" אכן קיים, אבל כל רב מתחיל יכול היה למצוא פתרון: הוא יכול היה לנקוט בשיטת הרמב"ם ולומר שהאיסור הוא על התבוננות באשה שהיא אחת העריות, כלומר קרובת משפחה; הוא יכול היה לומר שהאיסור, כשיטת רש"י, הוא על התבוננות באשת איש; הוא יכול היה ללכת בעקבות עובדיה יוסף ולומר שאין אפילו בעיה בתפילה מול אשה גלויית ראש, משום שכיום רובן אינן מכסות את ראשיהן. אבל לא, הוא הלך ישר אל המנהג החרדי שאוסר על תמונות נשים. ומעל לכל זה עומדת השאלה המציקה באמת: אם אסור להתבונן בנשים, איך אפשר להתנהל בעולם שבו, אבוי, ל-51% מהאוכלוסיה נמאס שמתייחסים אליהן כמיעוט והן מסרבות לשמש ככבוּדה ולהשאר בפנים החדר, והן דורשות את חלקן בעולם?

מסתבר שכמו עובדיה יוסף, גם לפירון, מהרגע שנתעלה והפך למשמש בפני לפיד, יש מפרשים. הם מיהרו כבר לומר שאין לו בעיה עם ראיית נשים אלא ראיית דוגמניות (הבל), שהוא מתנגד לשימוש מסחרי בנשים (הבל הבלים), ושיש בכך משהו פמיניסטי (הבל הבלים, שטות ורעות רוח). הבעיה של פירון היא עם התבוננות באשה ש"נעים להתבונן עליה." עכשיו נראה איך יסביר יאיר לפיד את זה.

ועוד דבר אחד: כנראה שהוא לא יסמיק. לפני שנה, פרסם רביב דרוקר את רשימת המועמדים של לפיד, ודייק עד להפליא. לפיד ענה אז שהוא שוקל לצרף את ליידי גאגא. לפיד, כמובן, שיקר. דרוקר כותב היום שכן, הוא מצפה מפוליטיקאי לא לשקר, במיוחד כשהוא מקשקש על "פוליטיקה חדשה." אשר לטענה החוזרת ונשנית של לפיד, על פיה הוא "הקריב קורבן" כשהלך לפוליטיקה, מזכיר לנו דרוקר שיש עוד דברים בחיים חוץ מהנחיית תוכניות טלוויזיה, שחייו של פוליטיקאי מעניינים מאד – ושעניין הוא מוטיבציה לא פחות טובה מכסף. מותר גם לומר שרבים מאד מהפוליטיקאים לאורך ההיסטוריה הביעו עניין מועט בכסף, כי כוח יכול להיות סם תשוקה חזק לא פחות. איכשהו, החסידים השוטים של לפיד אף פעם לא חושבים על זה.

(יוסי גורביץ)