צריך לפתוח באזהרה המקובלת: שום דבר לא בטוח. בהחלט יתכן שגם הסיבוב הנוכחי של השיחות, כמו עשרות אם לא מאות הסיבובים הקודמים, לא יניב עסקה לשחרורם של מאות אנשי חמאס, חלקם פושעים נגד האנושות, תמורת שחרור של גלעד שליט. אבל אין ספק שתופי הטם-טם מהדהדים הרבה יותר מבעבר, וגרוע מכך – נראה שמסתירים מאיתנו חלקים קריטיים של העסקה.

הקולות שמדברים כנגד העסקה כמעט שלא נשמעים בישראל. בצה"ל מעדיפים שזה יישאר כך. לאחרונה נשמעו קולות, בעיקר בעיתון "הארץ", על שימוש בצנזורה כדי למנוע מהציבור הישראלי ידיעת פרטים עליה, לכאורה בשם "בטחון המדינה" ובפועל כדי להחניק את המחאה באיבה.

צה"ל רוצה את העסקה. שם לא יודעים לאכול את הצעירים ששואלים אותם "אם אתם לא משחררים את שליט, למה שאתגייס?". הם לא מסוגלים לומר שבמלחמה יש קורבנות: יש הרוגים ויש פצועים וכן, יש גם שבויים שלא חוזרים. כולם מכורים לשיח השקרי של "שלחנו ילד לצבא", כשהמציאות היא שאף אחד לא שלח אף אחד – הצבא לקח אותם מכוחו של חוק גיוס כפיה. אם ישראל צריכה צבא, ובינתיים למרבה הצער מתקבל שיש צורך בכזה, אז זה צריך להיות צבא שמסוגל לספוג אבידות כדי להשיג את מטרותיו, לא להקריב את המטרות כדי להציל את החיילים.

צה"ל לא אשם בכך. הפוליטיקאים שלנו בדרך כלל אינם מסוגלים לומר דברים לא נעימים כאלה. כולם תקפו לפני מספר חודשים את אהוד ברק, שאמר מילים דומות מאד לנער ששאל אותו את השאלה. כמעט אף אחד לא זכר שברק עצמו תקף את ציפורה לבני כשאמרה בדיוק אותו הדבר.

אין טעם להשחית מילים על צביעותו של אהוד ברק. אבל הישראלים צריכים לדעת שזו עסקת רוצחים תמורת שבוי. שבקרוב, תשחרר ישראל עשרות מגדולי הרוצחים שחיו כאן: המוחות שמאחורי פיגועי ההתאבדות. הרוצחים עצמם, כמובן, נהרגו במהלך הפיגוע; האנשים שתכננו אותו, שבמזיד שלחו אותם לטבוח בנערים ונערות שאכלו בפיצריה, שרקדו במועדונים, באנשים קשי יום שסתם ניסו להגיע לעבודה וממנה באוטובוסים – אלה, בין השאר, האנשים שלא רוצים שנדע שבקרוב יתקבלו בחגיגות נצחון. וזה יהיה, ללא ספק, נצחון.

וגלעד שליט הוא חייל אחד. יהיו עוד חטופים. הם כבר חטפו בעבר וימשיכו לחטוף. החטוף הוא הנשק האולטימטיבי שלהם. שלוש שנים ויותר, וכל המדינה עוסקת בגורלו של שליט. שני החיילים שמתו לצידו באותו התקפה בגבול עזה – שמותיהם אינם מוכרים לאיש.

העלמת שמותיהם של הרוצחים המיועדים לשחרור – הנושא כבר עלה לבג"צ – תקשה על השרים להצביע בעד. הם יצטרכו להסביר את עצמם. על שרי הימין – ומדובר בממשלת ימין, כזכור – יופעל לחץ כבד. יש חלקים ניכרים בציבור, שקולם כמעט ולא מושמע, שמתנגדים לעסקה. השקט, אותו דורש גם שר החוץ הגרמני, מיועד להפוך את המחאה לבלתי לגיטימית.

נזכיר: בעשור האחרון ביצעה ישראל שורה של עסקאות כאלה, כולן כושלות ומנוגדות לאינטרס הציבורי. לאחר "אסון השייטת" באנסרייה, החזירה ישראל אנשי חיזבאללה חיים בתמורה לגופתו של חייל השייטת רס"ל איתמר אליה. בתחילת העשור, ישראל שחררה שבויים תמורת העבריין אלחנן טננבאום ושלוש גופות החיילים שנהרגו בתקיפת חיזבאללה. לפני שנה וארבעה חודשים שחררנו, בעסקה הבזויה מכולן, עצירים תמורות גופות – והממשלה, כמסתבר, לא טרחה אפילו לברר מה היא מקבלת.

בכל העסקאות הללו ניסו להשתיק את ההתנגדות. ההשתקה הגיעה לשיא בפרשת עסקת טננבאום, כששרון הפיץ מידע שקרי על העינויים שעבר טננבאום ובין השאר טען שעקרו את כל שיניו. הוא לא שילם מחיר ציבורי על השקרים הללו. עכשיו אומרים לנו שצריך לסתום את הפה, אחרת החמאס ייעלב ולא יסכים לבצע את העסקה.

אולי, לשם שינוי, יהיה פעם אחת דיון ציבורי נרחב בעסקה לפני שהיא מתבצעת? בסופו של דבר, אנחנו עומדים לשחרר עשרות רוצחים מיומנים ומפעילי חוליות בעלי יכולת. כרגע, שורר שקט בינינו ובין החמאס. הוא יופר מתישהו; יהיה זמן שבו הם ינסו לשלוח שוב מחבלים מתאבדים לישראל. יתר על כן, האנשים האלה, שכל תהילתם על מעשי הרצח שלהם, הם לא הטיפוסים שיסתגלו לחברה האזרחית; הם נרקומנים של דם, אבק שריפה ותהילה. יש רק דבר אחד שהם יודעים לעשות – והם ינסו לעשות אותו שוב. אם יהיה דיון פנימי בחמאס בשאלת חידוש הפיגועים, הם יהיו בין אלו שידחפו לביצועם.

מותר גם לשאול מדוע מתבצעת העסקה דווקא עכשיו: עקיבא אלדר ציטט הבוקר את ד"ר מתי שטיינברג, שלהערכתו העסקה מיועדת למיטוט סופי של הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית. הענקת נצחון גדול לחמאס, זמן קצר אחרי שברשות החלו לדבר בגלוי על הפסקת משחקי המשא ומתן והכרזה על מדינה פלסטינית, היא משהו שצריך לעורר תהיות גם בקרב אנשי שמאל.

אבל זה בסדר, לא יהיו תהיות. כולם יסתדרו בשורת מקהלה אחידה. אחרי הכל, גלעד שב הביתה.

הערה מנהלתית: ב-11 בדצמבר ייערך מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. נראה לי שמן הראוי יהיה להגיע לשם. פרטים על המצעד אפשר למצוא כאן.

(יוסי גורביץ)