בשעה שהדברים הללו נכתבים, כ-36 שעות לפני פתיחת שנת הלימודים, עדיין לא ברור כיצד תסתיים פרשת הילדים האתיופים בפתח תקווה. פשרת דמיקולו הושגה בין ראש העיריה, יצחק אוחיון, ובין בתי הספר ה"תורניים" המרדנים: בתי הספר הואילו לשנות את אי הסכמתם לקבל את התלמידים להסכמה לקבל 30 (במקום 50) תלמידים, על פי "מדדים של אורח חיים הנהוגים" בהם. כלומר, הם בעצם החליטו לשמור לעצמם את הזכות שלא לקבל אותם, או לקבל אותם בהתחלת השנה ולזרוק אותם אחרי חודש-חודשיים, כשכולם כבר ישכחו מכל העניין.
יש בעיה אחת שאף אחד לא מדבר עליה. דתיים, שהגזענות הזו – כיתות נפרדות לשחורים בלבד – מוטחת בהם, נוטים להתנפח, לגלגל עיניים לשמיים, ולציין בצביעות שבתי הספר החילונים כלל לא מקבלים תלמידים אתיופים.
הם צודקים ומשקרים בו זמנית. בתי ספר חילונים אכן לא מקבלים אתיופים, אבל לא משום גזענות: חלק מתנאי הגיור של האתיופים הם שילדיהם ילמדו בבתי ספר דתיים. כפי שהבהירו לי המתמחות החרוצות של המרכז לפלורליזם יהודי, חלק מתנאי הגיור של כל ילד הם שהוא ילמד במוסד חינוך דתי. וכשאנחנו אומרים "דתי" אנחנו, כמובן, מתכוונים "אורתודוקסי". המקרה של האתיופים ייחודי בכך שזו עדה שכל ילדיה נחשבים למתגיירים.
מונף מעליהם שוט בלתי נראה: הורים שישלחו את ילדיהם למוסד לימודים שאיננו אורתודוקסי, ימצאו שהרבנות תבטל לא רק את גיורם של הילדים, אלא אף את גיורם-שלהם. יצוין שעצם ביטול הגיור הוא חומרה חדשה, סתגרנית במיוחד, שדורות קדומים לא הכירו: הופתעתי לשמוע עליה משולמית אלוני. אמרתי לה שזה לא נשמע לי אפשרי. היא צחקה צחוק מריר וארוך.
היא צדקה, כמובן. ביטול הגיורים הפך לטרנד. הסוסים הטרויאנים של יוסף שלום אלישיב השתלטו על הרבנות. הבכיר שבהם הוא, ללא ספק, הרב הראשי – ההוא מהמעשים המגונים והשוחד, לא ההוא מהחטיפה והתקיפה – יונה מצגר. כפי שכתב יפה יואל בן נון, ביטול הגיור הוא תועבה שדורות קודמים לא הכירו, רפורמה של ממש (במובן המגונה, האורתודוקסי של הדברים) שמבטלת את דברי הרמב"ם וקארו.
מצבם של היהודים האתיופים רעוע עוד יותר. אף אחד לא מדבר על זה יותר מדי, אבל התפיסה שאפריקנים מיועדים מטבעם לשעבוד די מושרשת ביהדות; מקורה כבר בספר בראשית, שם מקלל נוח את כנען, בנו של חם, ש"עבד עבדים יהיה לאחיו". הפסוק הזה, והייחוס המקראי שקובע שחם הוא אבי "כוש", היינו אתיופיה (ואפריקה בכלל בתפיסה התלמודית), ישמש לימים כצידוק לעבדות, בפי יהודים ונוצרים כאחד. נזכיר שיהודי אפריקה והלבאנט החזיקו בעבדים, כל זמן שאחזקתם היתה מותרת באימפריה העות'מנית, ושחלק מהגזענות הערבית-מוסלמית כלפי האפריקנים – המילה 'עַבּד' עדיין מציינת 'שחור' בערבית – ודאי חלחל גם אל היהודים שישבו בקרבם.
זה עלה על פני השטח לרגע בשבוע שעבר, כשהעבריין המורשע ומאחז העיניים ברוך אבו חצירא, הנחשב לרב מקובל, אמר שנשיא ארה"ב הוא "עבד כי ימלוך, שהגיע מגזע עבדים". לא מצאתי, אם כי חיפשתי, את שורת הרבנים הממהרת להתנער מדבריו. למה שהוא אומר יש מקורות.
נזכיר שוב שהיהדות מעולם לא ביטלה את העבדות; שגברים אורתודוקסים מודים כל בוקר לאלוהים על כך ש"לא עשני עבד"; שעבדים "כנענים" – כלומר, עבדים לא יהודים, אבל עצם השם מצביע אחורה אל חם ואל אתיופיה – נתפסים כנחותים במיוחד, ושאין לשחררם; ונבין, אולי, את התעקשותם של בתי ספר אורתודוקסיים שלא לראות מי שנחשבים לצאצאי עבדים חובשים ספסל לצידם של בני גזע האדונים. הם, כמובן, לא יכולים לומר את זה בגלוי – יש בישראל חוקים נגד גזענות – ועל כן, כמו בתי הספר החרדים האשכנזים שמסרבים לקבל ילדים "ספרדים", הם מסתתרים מאחורי שלל תירוצים, ביניהם אחד מוצלח במיוחד – זה שאומר ש"הילד לא יסתדר פה". כבר ידאגו שלא יסתדר.
והעגום מכל הוא שזו אשמתנו. כשאנחנו מתחילים לשחק את המשחק של האורתודוקסיה, כשאנחנו מתחילים להתפלפל בין אלישיב וקארו, אנחנו נופלים למלכודת שלהם. הסיבה שגיור חשוב כל כך הוא שמדובר בעצם בתעודה שמכריזה שבעליה הוא צאצא לגזע האדונים המקומי, ויש להעניק לו את כל הזכויות המגיעות לכזה.
רק כשנבטל את העוול הזה – כשנפסיק לקבל את ההנחה האורתודוקסית שיהודים שווים יותר מעצם היותם יהודים, שיש משהו בדמה של אם יהודיה שמבדיל אותה מכל העמים – נוכל להשאיר אותם להתבסס בפיגורם. כל זמן שנקבל את הנחת היסוד הזו – והיא מקננת גם בעצם התפיסה של "מדינה יהודית ודמוקרטית" – תמיד נשחק במשחק של האורתודוקסיה, ותמיד נשחק בעמדת נחיתות, כי הם תמיד יהיו יהודים יותר. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק, שמאמלל יותר ויותר מתושבי ישראל.
עדכון: הרב עמאר הבהיר כי הרבנות איננה מוכנה שילדים שעברו גיור ילמדו בבתי ספר חילוניים.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות