הבהמה בהלם: מ"פ בגדוד 74 של השריון הודח מתפקידו, יחד עם שורה של מפקדים זוטרים ביותר, והוא יבלה את השבועות הקרובים במחבוש. זאת לאחר שסייע, בקריצה ובמעשה, לתרבות של התעללות בחיילים "צעירים". המג"ד ספג הערה פיקודית. המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" פרסם מסמך פנימי ארוך של צה"ל בנושא.

מהמסמך, שחתום עליו אל"מ אילן לביא, מפקד חטיבה 188, עולה כי בשתי פלוגות בגדוד אירעו אירועים דומים במשך זמן רב, כנראה שנים. באחת הפלוגות, כותב לביא, "קיים קשר עמוק של שתיקה הכולל חיילים, מפקדים וקצינים בפלוגה להסתרת נורמה זו, תחת הטיעון של רוח ומסורת והסכמה בשתיקה של כל הסובבים".

ההתעללות בחיילים "הצעירים", עולה, בוצעה בהסכמה בשתיקה של המ"פ, סרן טל ארזי. הלז עזב את המקום זמן קצר לפני שהתחילה ההתעללות, ולטענתו הוא "הגדיר גבולות גזרה", למותר, בכללם "צ'פחות", אך ההתעללות כפי שהתרחשה בפועל – פרטים כאן – לא היתה, לדבריו, כ"כוונת המשורר". ארזי הודה, במהלך התחקיר, כי ידע "לאור עברו בפלוגה", כי מדובר ב"נקודת תורפה".

הרוח החיה בהתעללות היתה הרס"פ, סמ"ר און בלומנזון (בחדשות ערוץ 2 הוא מכונה און ברנזון). הוא כבר התחיל להשמיע יללות עולות ויורדות. "הדרגים הגבוהים בגדוד יודעים על זה, אבל הם מעלימים עין", אמר, "מדובר בתופעה של שנים, שהיתה שותפות [לה – יצ"ג] אם בדרך של שתיקה, או אפילו שותפות פעילה של מפקדים, קצינים… אנחנו, [כש – יצ"ג]באנו לפלוגה בתור חבר'ה חדשים, עברנו את כל הדברים האלה, דברים הרבה יותר חריפים מזה, כולם ידעו על זה. היו מעורבים בזה קצינים, מפקדים, מ"פים ידעו על זה אם לא לקחו חלק גם, ועכשיו כשהעסק מתפוצץ זורקים את זה".

אז מה יש לנו כאן? הרוסיפיקציה של צה"ל – הפיכתו למקבילה של היורש של הצבא האדום – ממשיכה במהירות. התפיסה הממאירה של חיילים ותיקים שרשאים להתעלל בחיילים צעירים היא רוסית במהותה. אלוהים יודע איך היא הגיע לכאן, אך עד לאחרונה נהוג היה לחשוב שהיא מוגבלת למרד הצבאי המהלך ההוא, גולני. מסתבר שזה לא המצב. דבריו של בלומנזון/ברנזון הם, כמובן, נסיונו של פושע שנתפס להסיט את האשמה, אבל דבריו של המ"פ ארזי מעידים שיש בהם לא מעט מן האמת.

כלומר, באחד הגדודים המצטיינים של צה"ל – הוא נבחר למצטיין הרמטכ"ל ביום העצמאות האחרון – פשתה, מזה שנים, תרבות של התעללות ועוד יותר מכך של קשר שתיקה. מישהו שבר שתיקה. סביר להניח שהוא משקשק עכשיו עד מאד. סביר להניח שבקרב דרג הפיקוד שנותר, מנסים בקדחתנות להבין מי "הלשין".

רצוי לשים לב: זו התעללות מסורתית, מגובה פחות או יותר על ידי כולם. היא מקובלת ו"כולם עברו את זה". מי שנאלץ לשרת בצה"ל מכיר היטב את התפיסה הפסולה הזו, ש'דפקו אותי, אז אני אדפוק את הדור הבא'. ראוי לשים לב לדבריו של אל"מ לביא: הוא כתב שה"המפקדים ראו בחיילים אויב".

שאלה, ברשותכם. מה יעשה גדוד מצטיין כזה – גדוד 74 השתתף ב"עופרת יצוקה" – כשהוא מול אויב אמיתי? אם יש בו מסורת של התעללות כלפי החיילים שלו-עצמו, איזו מסורות יש בו ביחס לאזרחי אויב? אם יש בו תרבות של קשר שתיקה, האם מותר לנו להניח שהקשר הזה נעצר בהתעללות בחיילים, ושהחיילים מחויבים לסטנדרטים עמוקים של דיווח אמת בכל מה שקשור לפגיעה באזרחים פלסטינים?

אני חושב שחובה לומר שזו שטות. אני לא יודע מה עשה גדוד 74 לאזרחים פלסטינים, אם עשה, במהלך "עופרת יצוקה", אבל אני מוכן לשים כסף טוב שמה שנעשה שם לא יצא מהגדוד. ושאם חוקרי מצ"ח היו מגיעים לגדוד, בנסיון לברר מי רצח ילד או התעלל בקשיש תחת חסות ערפל הקרב, הם היו נתקלים בחומת שתיקה מבוצרת לא פחות – וכנראה הרבה יותר.

זה לא ייחודי לגדוד 74. אצלו, פשוט, מישהו שבר את "הרעות" – אומרטה בפי המאפיה – ופתח את הפה בפני מישהו מבחוץ. זה קרה גם לסרן ר' מרפיח, מי שהתגאה ברציחת הילדה אימאן אל המס. לגדוד של מג"ב שביצע את הטבח בכפר קאסם קרה משהו הפוך: אפילו הקצינים שמנעו את הטבח בגזרתם העידו לטובתם של הרוצחים, בנסיון לשמור על "הרעות".

העדויות של "שוברים שתיקה", שהתפרסמו בעילום שם, עוררו אי נוחות, מוצדקת במידה רבה. קשה להאמין למישהו שלא מוכן לעמוד מאחורי דבריו. ועם זאת, יש דברים שעליהם מעידים בעילום שם ותוך הסתרת פנים. כך פועלים, למשל, עדים מול המאפיה. הגיע הזמן לומר ששבירת קשר השתיקה שסביב פשעי צה"ל היא מצב דומה מאד. קציני צה"ל, אמונים על תרבות שקר, ממשיכים לטעון שלא קרה שום דבר יוצא דופן. אין סיבה להאמין להם, כפי שאין סיבה להאמין שסרן ארזי לא ידע בדיוק מה קורה באירוע שאליו הפנה את גבו.

לצה"ל יש מסורת ארוכה של אי אמירת אמת, בדרך כלל תוך גיבוי מלא של הרשויות האחרות: בן גוריון, שהורה "לגרום נזק מקסימלי לאוכלוסיה ולרכוש" בקיביה, שיקר אחר כך במצח נחושה מעל דוכן הכנסת, וטען ש"אף יחידה לא נפקדה מבסיסה". הוא גם שיקר ליומן שלו (והיתה לו החוצפה לנזוף באריאל שרון על כך ש"לא נגמל מאי אמירת אמת" – מה שלא הפריע לו לקדם אותו). השבוע, החל משרד החוץ ברדיפה פוליטית של "שוברים שתיקה", תוך שהוא דורש משתי מדינות אירופיות להפסיק לממן את הארגון – שנזכיר שהוא עמותה מוכרת במדינת ישראל, עמותה שפעילותה חוקית ומוסדרת, ושאיש לא העלה כל טענה משפטית או פלילית כנגדה. אירונית, ישראל דרשה מהולנד להפסיק לסייע ל"שוברים שתיקה" משום שהיא מדינה דמוקרטית "וכדאי להשקיע כספים במקומות שבהם אין דמוקרטיה".

ציד מכשפות כזה איננו מסימניה של מדינה דמוקרטית, וזאת גם מבלי להדרש לאירוניה של משרד חוץ שדורש הפסקת מימון פעולתה של עמותה לביקורת השלטון – בזמן ששר החוץ עצמו נחקר בשאלה מהם מקורות המימון, באמצעותם הצליחה בתו הצעירה מאד להפוך למיליונרית לפני גיל 25. צבא היוצא משליטתו של חבר האזרחים, שתחנת הרדיו שלו מסיתה כנגד שוברי קוד השתיקה, גם הוא אינו אחד מהם.

)יוסי גורביץ)