הפגנה משונה נערכה מול שגרירות ארה"ב ביום רביעי האחרון: קבוצה של אנשי ימין, שחלקם היו מחופשים לאינדיאנים, במחאה על התנגדותו של ממשל אובאמה לבניה בהתנחלויות. הסיבה לתחפושת היתה, כמסתבר, כדי למחות על דו פרצופיותה של ארה"ב: מי שהורישה את הילידים האמריקניים, לעיתים תוך כדי טבח ובמקרים אחרים באמצעות הרעבה וגירוש, לא מניחה לישראל לעשות מעשים דומים.

טענות דומות משמיע הימין בעקביות כלפי מדינות אירופאיות: לא נקבל, הם אומרים, הטפות מוסר מצד האנגלים שכבשו את אירלנד, ולא מהצרפתים על המלחמה הפראית שניהלו בשעתו באלג'יר. מי שעשה דברים כאלה, אי אז בעברו, שיואיל ויסתום את הפה.

כלומר, החטא הקדמון של ארה"ב – נישול והשמדה של ילידיה – ושל אירופה (הקולוניאליזם), לא רק שאיננו מגונה על ידי אנשי הימין, אלא הוא מופת שיש לנופף בו. יצא המרצע מן השק: הימין המתנחל מודה, באמצעות ההשוואה, שגם מה שהוא עושה הוא גזל, שיעבוד ורצח. הוא פשוט לא מבין למה לא נותנים לו ליהנות מאותן פריבילגיות.

האנלוגיה לא עובדת, אבל אל תבלבלו אותם עם עובדות. אירלנד כבר הפכה ל"שתי מדינות לשני עמים" ב-1920, עם הקמתה של איירה. המיעוט הקתולי שבצפון אירלנד הוא, ובכן, מיעוט; והוא בוחר נציגים לפרלמנט האנגלי. צרפת נסוגה מאלג'יר, ולקחה איתה את מיליון וחצי המתנחלים שלה, למרות גל הטרור הפרוע שלהם (שכלל מרד צבאי ונסיון התנקשות בחיי דה גול); אלג'יראים רבים – רבים מהם חארקי, לוחמים שפעלו לצד הכוחות הצרפתים, ומספרם עולה על אלה שנלחמו בשורות ה-FLN – קיבלו אזרחות צרפתית. ראוי גם לציין שהמרד הצבאי בסוף ימי הכיבוש הצרפתי נבע מסירובם של חיילים צרפתים להפקיר את החאקרי לחסדיהם המפוקפקים של מעריצי פראנץ פאנון. ילידים אמריקנים, אלה מהם שנותרו, חיים בשמורות אוטונומיות או זוכים לאזרחות אמריקנית. רבים מהם שירתו, ומשרתים, בכוחותיה המזוינים.

הפלסטינים, מצד שני, לא זכו למדינה משלהם, אפילו אוטונומיה אין להם – לא מעט, אמנם, בשל חוסר יכולתם לקבל הכרעה היסטורית ולכפות אותה בקשיחות הנדרשת על ארגוני ה"פורשים" שלהם – והמתנחלים אפילו לא מעמידים פנים שיש בדעתם לתת להם זכויות כלשהן. למעשה, הם פועלים שוב ושוב לשלילת אזרחותם של אזרחי ישראל הערבים.

המתנחלים וסייעניהם, מפייגלין ויעלון בימין ועד ברק בשמאל – הוא השתתף בהכנסת ספר תורה במזרח ירושלים, במעמד ברוך מרזל – כלל לא מבחינים שהטיעון הזה לא מטיל רפש באירופים או באמריקנים: הוא פשוט מכניס אותם לרשימת חלאות המין האנושי העדכנית. תירוצים לא חסרים, רובם שקריים: החל מטענת "שמדינה אחרת לא תגיד לנו איפה לבנות", המתעלמת מהעובדה שהגדה המערבית מעולם לא סופחה לישראל, ועבור בטענת "אי אפשר להגיד ליהודי איפה לשבת בארץ ישראל".

יהודים רוצים לגור ב"ארץ ישראל"? סבבה. שיעשו את זה תוך הגעה להבנות עם האוכלוסיה המקומית. אבל לא על זה מדברים תומכי המתנחלים: הם לא רוצים ישיבה, הם רוצים כיבוש, מגובה בצבא ישראלי. רוב מוחלט של "ארץ ישראל" מעולם לא היה בריבונות יהודית; כל ימיה של הריבונות היהודית (ישראל, כזכור, טוענת שאיננה הריבון שם) בגדה המערבית הם כ-80 שנים, וזה היה לפני יותר מ-2,000 שנים. רצוי להזכיר שרוב היהודים לא טרחו באותה תקופה לחיות כאן, ושהקשר בין יהודים ישראלים ליהודים שחיו פה בסביבה בימי הורדוס רעוע במיוחד. ההיסטוריוגרפיה הציונית נאחזה במשפחה אחת בפקיעין, שכביכול היוותה קשר שלא נותק מאז ימי אלכסנדר ינאי ועד ימינו. במצרים היתה התיישבות יהודית רציפה הרבה יותר, וכנראה גם קדומה יותר.

יש לשמוח על כך שהמתנחלים מודים, גם אם במשתמע, ש"זכותם" על הארץ נובעת לא מאיזו זכות כלשהי, אלא מפעולותיהם של המקבילים המקומיים לשרידן וקאסטר. יש להודיע להם שקצת איחרו את הרכבת – כיבוש לא מהווה טיעון לגיטימי מאז משפטי נירנברג. כן, הממזרים שינו את הכללים. לא, אי אפשר לומר שלא הודיעו לכם על זה. תתמודדו.

(יוסי גורביץ)