מבוך ללא מוצא
בשעה שהדברים הללו נכתבים, כ-36 שעות לפני פתיחת שנת הלימודים, עדיין לא ברור כיצד תסתיים פרשת הילדים האתיופים בפתח תקווה. פשרת דמיקולו הושגה בין ראש העיריה, יצחק אוחיון, ובין בתי הספר ה"תורניים" המרדנים: בתי הספר הואילו לשנות את אי הסכמתם לקבל את התלמידים להסכמה לקבל 30 (במקום 50) תלמידים, על פי "מדדים של אורח חיים הנהוגים" בהם. כלומר, הם בעצם החליטו לשמור לעצמם את הזכות שלא לקבל אותם, או לקבל אותם בהתחלת השנה ולזרוק אותם אחרי חודש-חודשיים, כשכולם כבר ישכחו מכל העניין.
יש בעיה אחת שאף אחד לא מדבר עליה. דתיים, שהגזענות הזו – כיתות נפרדות לשחורים בלבד – מוטחת בהם, נוטים להתנפח, לגלגל עיניים לשמיים, ולציין בצביעות שבתי הספר החילונים כלל לא מקבלים תלמידים אתיופים.
הם צודקים ומשקרים בו זמנית. בתי ספר חילונים אכן לא מקבלים אתיופים, אבל לא משום גזענות: חלק מתנאי הגיור של האתיופים הם שילדיהם ילמדו בבתי ספר דתיים. כפי שהבהירו לי המתמחות החרוצות של המרכז לפלורליזם יהודי, חלק מתנאי הגיור של כל ילד הם שהוא ילמד במוסד חינוך דתי. וכשאנחנו אומרים "דתי" אנחנו, כמובן, מתכוונים "אורתודוקסי". המקרה של האתיופים ייחודי בכך שזו עדה שכל ילדיה נחשבים למתגיירים.
מונף מעליהם שוט בלתי נראה: הורים שישלחו את ילדיהם למוסד לימודים שאיננו אורתודוקסי, ימצאו שהרבנות תבטל לא רק את גיורם של הילדים, אלא אף את גיורם-שלהם. יצוין שעצם ביטול הגיור הוא חומרה חדשה, סתגרנית במיוחד, שדורות קדומים לא הכירו: הופתעתי לשמוע עליה משולמית אלוני. אמרתי לה שזה לא נשמע לי אפשרי. היא צחקה צחוק מריר וארוך.
היא צדקה, כמובן. ביטול הגיורים הפך לטרנד. הסוסים הטרויאנים של יוסף שלום אלישיב השתלטו על הרבנות. הבכיר שבהם הוא, ללא ספק, הרב הראשי – ההוא מהמעשים המגונים והשוחד, לא ההוא מהחטיפה והתקיפה – יונה מצגר. כפי שכתב יפה יואל בן נון, ביטול הגיור הוא תועבה שדורות קודמים לא הכירו, רפורמה של ממש (במובן המגונה, האורתודוקסי של הדברים) שמבטלת את דברי הרמב"ם וקארו.
מצבם של היהודים האתיופים רעוע עוד יותר. אף אחד לא מדבר על זה יותר מדי, אבל התפיסה שאפריקנים מיועדים מטבעם לשעבוד די מושרשת ביהדות; מקורה כבר בספר בראשית, שם מקלל נוח את כנען, בנו של חם, ש"עבד עבדים יהיה לאחיו". הפסוק הזה, והייחוס המקראי שקובע שחם הוא אבי "כוש", היינו אתיופיה (ואפריקה בכלל בתפיסה התלמודית), ישמש לימים כצידוק לעבדות, בפי יהודים ונוצרים כאחד. נזכיר שיהודי אפריקה והלבאנט החזיקו בעבדים, כל זמן שאחזקתם היתה מותרת באימפריה העות'מנית, ושחלק מהגזענות הערבית-מוסלמית כלפי האפריקנים – המילה 'עַבּד' עדיין מציינת 'שחור' בערבית – ודאי חלחל גם אל היהודים שישבו בקרבם.
זה עלה על פני השטח לרגע בשבוע שעבר, כשהעבריין המורשע ומאחז העיניים ברוך אבו חצירא, הנחשב לרב מקובל, אמר שנשיא ארה"ב הוא "עבד כי ימלוך, שהגיע מגזע עבדים". לא מצאתי, אם כי חיפשתי, את שורת הרבנים הממהרת להתנער מדבריו. למה שהוא אומר יש מקורות.
נזכיר שוב שהיהדות מעולם לא ביטלה את העבדות; שגברים אורתודוקסים מודים כל בוקר לאלוהים על כך ש"לא עשני עבד"; שעבדים "כנענים" – כלומר, עבדים לא יהודים, אבל עצם השם מצביע אחורה אל חם ואל אתיופיה – נתפסים כנחותים במיוחד, ושאין לשחררם; ונבין, אולי, את התעקשותם של בתי ספר אורתודוקסיים שלא לראות מי שנחשבים לצאצאי עבדים חובשים ספסל לצידם של בני גזע האדונים. הם, כמובן, לא יכולים לומר את זה בגלוי – יש בישראל חוקים נגד גזענות – ועל כן, כמו בתי הספר החרדים האשכנזים שמסרבים לקבל ילדים "ספרדים", הם מסתתרים מאחורי שלל תירוצים, ביניהם אחד מוצלח במיוחד – זה שאומר ש"הילד לא יסתדר פה". כבר ידאגו שלא יסתדר.
והעגום מכל הוא שזו אשמתנו. כשאנחנו מתחילים לשחק את המשחק של האורתודוקסיה, כשאנחנו מתחילים להתפלפל בין אלישיב וקארו, אנחנו נופלים למלכודת שלהם. הסיבה שגיור חשוב כל כך הוא שמדובר בעצם בתעודה שמכריזה שבעליה הוא צאצא לגזע האדונים המקומי, ויש להעניק לו את כל הזכויות המגיעות לכזה.
רק כשנבטל את העוול הזה – כשנפסיק לקבל את ההנחה האורתודוקסית שיהודים שווים יותר מעצם היותם יהודים, שיש משהו בדמה של אם יהודיה שמבדיל אותה מכל העמים – נוכל להשאיר אותם להתבסס בפיגורם. כל זמן שנקבל את הנחת היסוד הזו – והיא מקננת גם בעצם התפיסה של "מדינה יהודית ודמוקרטית" – תמיד נשחק במשחק של האורתודוקסיה, ותמיד נשחק בעמדת נחיתות, כי הם תמיד יהיו יהודים יותר. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק, שמאמלל יותר ויותר מתושבי ישראל.
עדכון: הרב עמאר הבהיר כי הרבנות איננה מוכנה שילדים שעברו גיור ילמדו בבתי ספר חילוניים.
(יוסי גורביץ)
מה שמוזר לי הוא החיבור בין בית ספר דתי לגיור. כשהייתי קטן היו בלא מעט כיתות בבית הספר החילוני שלי איזה תלמיד עם כיפה סרוגה שמביאים את אבא שלו לתת הסברים ולעשות טקסים בפסח ובסוכות, אומרים לי שהיום זה פחות נפוץ לראות ילד דתי בבית ספר ממלכתי רגיל. בכל אופן אף אחד לא חושד ביהדות שלי למרות שאני חילוני ולמדתי בבית ספר חילוני, למה זה אחרת לגבי מתגיירים ?
ממתגיירים גם דורשים לקיים מצוות ומאיימים בביטול רטרואקטיבי של הגיור במקרה שאינם עושים זאת, דבר שלא ייעשה כלפי מי שהוא יהודי מלידה ואת יהדותו (עדיין) אי אפשר לשלול.
גם לי מוזרה האמירה "כל יוצאי אתיופיה צריכים ללמוד בתי ספר דתיים" – למדתי הן בחטיבה והן בתיכון בנס-ציונה עם תלמידים אחרים יוצאי אתיופיה, ובתי הספר חילוניים (אם כי שכפייה דתית הפסיקה את לימודי האמנות שלנו…)
נס ציונה תמיד נתפסה אצלי כסוג של מודל אפשרי ליחסי חילונים/שומרי מצוות: יש אוכלוסיה חובשת כיפה גדולה בנס-ציונה, וגם בתי ספר דתיים, ובכל זאת יש רק חבר מועצה אחד (מתוך 15) מש"ס, העירייה לא מעבירה תקציבים לדתיים (מלבד בתי הספר הממלכתיים-דתיים כמובן), לא סוגרים רחובות בשבת, יש צעדות עירוניות בשבת… איכשהו מצליחה אוכלוסיה שומרת מצוות לחיות לצד או בתוך אוכלוסיה לא שומרת מצוות, ולהימנע מלשרוף דברים או לזרוק אבנים על בחורות.
יוסי שלום,
קודם כל, הרשה לי לברך אותך על הכתיבה המעניינת והבלוג, אני תמיד נהנה לפשפש בארכיונים שלך 🙂
שנית, ולעיקר הדברים: אני מאמין שיש לאמר "יוצאי אתיופיה" ולא "אתיופים", שימוש בשניה עלול להתפרש כאילו הילדים האלה הם בניהם של עובדים זרים או שוהים בלתי חוקיים.
לא, אלה הם עולים, יהודים (ברובם?), אזרחי מדינת ישראל..
אני יודע שלך זה ברור, אבל קוראים מסוימים עלולים לפרש את זה כך, "יוצאי אתיופיה" הוא לא מושג שמשתמע לשני דברים, "אתיופים" כן, לצערנו.
בברכה,
זיגמונד
מה אפשר לעשות, אתה צודק. ישר כוח.
תודה!
מוזר, יצא לי לעבוד קצת בבית-ספר חילוני למהדרין ברחובות, ואני זוכר בבירור שהיו שם כמה וכמה ילדים ממוצא אתיופי.
אז מה, ההורים שלהם צפצפו על הרבנות?
גם אני למדתי בבית ספר חילוני עם מספר יוצאי אתיופיה. אולי הוריהם מעליה מוקדמת ואין ספק ביהדותם?
והצביעות נמשכת
http://news.walla.co.il/?w=/1/1546472
נדמה לי ש"אוי ואבוי" זו התגובה הראויה לכתבה הזו.
הסיפור על כנען לא מסתדר לי. כנען, כפי שעולה משמו, הוא אביהם של שבעת עמי כנען – וזה שהוא קולל להיות עבד זה פשוט היתר לעברים בארץ ישראל לשלוט במי שישב כאן לפניהם ולצידם.
אין קשר לתושבי אפריקה או לאתיופים. כוש הוא בן אחר של חם.
"מבית עבדים. ר' תנחום בר חנילאי בשם ר' ברכיה: לא נתקלל לעבד אלא כנען '[ויאמר ארור כנען] עבד עבדים יהיה לאחיו' (בראשית ט' כ"ה). ומנין שכל משפחותיו של חם קרוין עבדים? שנאמר מארץ מצרים מבית עבדים."
(פסיקתא רבתי [מהד' איש-שלום], פרשה כא).
עם זאת, יש כאן קטץ' אפשרי. פסיקתא רבתי (כמו גם כמה מדרשים אחרים, בהם נזכרים *כל* בניו של חם כמי שנתקללו לעבדות) נתחבר לאחר הכיבוש המוסלמי של המזרח הקרוב. יכול להיות שהתפיסה המובעת כאן כבר הושפעה מן ההגות המוסלמית בעניין מעמד השחורים. אבל כמובן, הנושא הזה דורש בדיקה יסודית יותר.
פוסט מצוין, נהנתי מאוד.
רק שאלה קטנה: מדוע בתגיות בראש הפוסט מופיע כאילו הפוסט שייך, בין היתר, לנושא "חיל האוויר"?
טעות תמימה או שמא פספסתי נקודה נסתרת בדבריך?
(או יותר גרוע – פספסתי נקודה גלויה).
טעות. הקלקתי על "חיל האוויר" במקום על "חילוניות". תוקן.
משהו חסר לי בסיקור של כל הפרשה הזו. מתגובות בתי הספר עולה הרושם שאותם ילדים רחוקים מאוד מהרמה הנדרשת בכיתות שמתאימות לגילאיהם (נניח, ילד בן 11 שלא יודע קרוא וכתוב), אבל לא מצאתי שום התייחסות אחרת לזה, למרות שיש לזה פוטנציאל לשנות מאוד את התמונה.
אני מסכים איתך – הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק. איך? הצעות מכל הקוראים יתקבלו בברכה.
איך? שהחילונים יפסיקו לדרוש מאנשים ללכת לדוסים כדי שיגיירו אותם.
החילונים הם הצבועים בסיפור. הם לא מקבלים על עצמם את מרות ההלכה, אבל דורשים מאנשים לקבל אישור הלכתי ליהדותם כדי לקבל אותם לחברה.
במילים אחרות, החברה החילונית דורשת מאדם להתייצב לפני הרבנים ולשקר שהוא מתכוון לשמור מצוות, בידיעה שגיור הוא בלתי הפיך.
אז הגיור נשאר בלתי הפיך, אבל החידוש הוא שאפשר לקבוע רטרואקטיבית שהוא לא תקף משום שלא נעשה כראוי. החרדים צודקים לגמרי. אין שום סיבה שהם ישתפו פעולה עם הקומבינה החילונית הזאת של "תעשה מה שהדוסים רוצים ואח"כ תעשה מה שבא לך".
עכשיו, כשנסגרה הקומבינה, החילונים צריכים להתמודד עם המציאות, נגמר הקטע של "ללכת עם-להרגיש בלי", וטוב שכך.
א. אתה לגמרי צודק, יש הרבה צביעות משני הצדדים שלא תסתיים עד שיופרדו הדת והמדינה.
ב. אני מבין קטן מאד ביהדות, אבל : אם גיור נעשה מראש בכוונת מרמה הגיוני שאפשר לבטל אותו , מצד שני אם גיור נעשה בכוונה אמיתית ואחר כך המתגייר מחליט למשל להתנצר , מה ההבדל בינו וביני אם אחליט להתנצר? שנינו היינו יהודים ושנינו התנצרנו רק שהיהדות שלי עדיין בתוקף (כי נולדתי יהודי) ושלא לא.
ג. למה בדיוק הלימוד בבית ספר חילוני מטיל ספק ביהדות או בכוונת הגיור של אתיופי? כתבתי תגובה כבר בהתחלה שאני זוכר תלמידים דתיים בכיתות של בית ספר ממלכתי , זה נדיר ונהיה כנראה נדיר יותר ויותר אבל לא בלתי אפשרי. משום מה בעיני הרבנות לימודים בבית ספר חילוני כמוהם כשליחת הילד ללמוד במנזר – אבל רק אם הוא אתיופי, מוזר לא?
א. ברור שאני צודק.
ב. הלכתית, הכוונה שלך בביצוע הגיור לא משמעותית. אתה לא חייב להתגייר באיזו "כוונה אמיתית", מותר להתגייר בגלל סיבות מעשיות אבל מצפים ממך להיות חלק מהקולקטיב היהודי אח"כ, שמבחינתם זה קיום אורח חיים דתי. ברגע שהגיור הושלם, הוא בלתי הפיך, והסכנה שיהודי מגוייר יסטה ל"דרך רעה" היא כמו הסכנה שאתה תעשה זאת.
אבל, המדינה הפכה את הגיור משער כניסה ליהדות לשער כניסה לישראליות, והחרדים לא מעוניינים למלא את הפונקציה הזאת. אז לבטל גיור הם לא יכולים, אבל לטעון שהגיור לא היה "כשר" מלכתחילה ורק עכשיו עלו על זה אפשר. אני לא מאשים אותם, אם המדינה רוצה לקשור אזרחות לזהות יהודית שאינה תלויה בקיום מצוות שתתכבד ותכיר בזהות כזאת בעצמה. אין סיבה לחפש אישורים אצל החרדים לדבר כזה.
ג. הקטע של הילדים האתיופים נועד, כנראה, להכניס את הקהילה, באיום שוט הגיור, למגזר הדתי. כבר בשנות השמונים, שמו לאתיופים כיפה סרוגה על הראש ברגע שהם ירדו מהמטוס.
אם הבנתי נכון את ההבדל, אנשים נורמליים רואים את הגיור כשינוי סטטוס שיש לו מועד: שלשום היית נוצרי, אתמול הפכת להיות יהודי, היום פתוחות בפניך כל האפשרויות שעומדות בפני כל יהודי אחר.
אבל עמדת הדת היא אחרת: הם רואים את הגיור כתיקון של טעות. כלומר, תמיד היית יהודי אבל בטעות נולדת במשפחה אחרת. אז יש תהליך לימוד שתפקידו לעזור לך לתפקד בתוך היהדות, אבל הוא מבוצע רק על אנשים שהם כבר "נשמות של יהודים".
אדם שעבר את התהליך הזה ואחריו מתנהג בצורה שאינה בהתאם לתפיסות היהדות של הדתיים – מסתבר שלא היה יהודי מלכתחילה. כלומר, אינו יהודי.
הזרקת התפיסות האלה של הדת (קיום נשמה בת אלמוות עם דת מוגדרת שאפשר להבחין בה בדרכים כלשהן) לתוך עולם מודרני, לוגי, שמפעיל קריטריונים של "דת" לצורך מיון ואיזרוח – מביאה רק צרות.
לא.
אתה צודק בזה שההסבר המקובל לגרים הוא שמדובר בנשמות יהודיות שנולדו לגויים. אבל אתה טועה בעניין זה שמי שאח"כ לא מתנהג כיהודי, לתפיסתם, לא היה נשמה יהודית אובדת מלכתחילה.
ההלכה, למרות מה שמקובל לחשוב, גמישה למדי, אבל השינויים לא יכולים לבטל הלכה קודמת ולכן צריכים גם לתת מענה למצב חדש וגם לעלות בקנה אחד עם ההלכה הקיימת.
לפי ההלכה, גר שחטא, המיר את דתו וכו' נשאר יהודי כמו שמי שנולד יהודי נשאר יהודי לא משנה מה הוא יעשה. תהליך הגיור הוא לגמרי חד כיווני.
אבל הגיור קיים כדי לפקח על מי נכנס ומי לא. כל זמן ששייכות לעם היהודי לא היתה כיף גדול ולא היתה הרבה דרישה, עצם הרצון וההתעקשות לעשות זאת (למרות שריפו את ידיו) נתפס כמספיק טוב ואם הגר חטא, בעסה, אבל לא נזק קולוסאלי.
מאז הקמת המדינה, היות שהגיור הפך שער כניסה לא רק לעם היהודי אלא גם למדינת ישראל, יש מגמה של הקשחה. הסיפור הזה של תהליך לימוד ארוך וביקורת מקררים בבית וכו' אלה המצאות ישראליות, של הרב גורן ליתר דיוק.
אבל זה לא עזר, דרוקמן ושות', ממניעים לאומניים, התחילו לעשות גם את זה באופן מקל מה שהכניס לתחומי היהדות אנשים שמבחינת החרדים, לא באמת רוצים להיות יהודים אלא רק ישראלים. כלומר, מבחינתם מדובר בניצול לרעה של ההלכה.
אבל היות שלא ניתן לשנות את ההלכה, ואי אפשר להגיד שמי שהשלים גיור איננו יהודי, נותר רק להגיד שהליך הגיור עצמו היה פגום. זה משיג את אותה מטרה, סינון שלאחר מעשה, אבל בלי לשנות את ההלכה שאומרת שהגיור הוא בלתי הפיך.
בעיניים חילוניות אין הבדל, אבל בעיניים דתיות יש. אלוהים אסר להדליק אור בשבת, אבל הוא לא אמר לך לשבת בחושך, אז זה בסדר לשים שעון שבת, למשל. ככה השיטה עובדת.
בעצם, החרדים כאן אומרים מה שאמר ליבוביץ', החיבור בין המדינה והדת משחית את הדת, בזה שהוא הופך את ההלכה לכלי שרת בידי האינטרסים של המדינה, והם החליטו לשים לזה סוף. בלי כוונה, החרדים קירבו אותנו באקט הזה להפרדת הדת מהמדינה.
חיפשתי ולא מצאתי התייחסות למעורבות הרבה של יהודים, בכלל זה יהודים אורתודוקסים, בכלל זה רבנים אורתודוקסים, בתנועה לזכויות האזרח בשנות השישים.
גורביץ משול לנגן שיש לו מיתר אחד.
לכל זמר יש רק "מיתר" אחד, טכנית.
לא נכון, לזמר יש הרבה מיתרים בעלי תדירות שונה.
חזור לספסל האנטומיה. לזמר יש שני קפלי שריר שנקראים "מיתרי הקול", והם רוטטים בתדירות הצליל המושמע שמוכתב ע"י הרבה פרמטרים, כמו לחץ האוויר דרכם, או כיווצי הגרון וכו'.
בלי קשר למה שאנחנו חושבים על ההתנהגות של ההורים או של מנהלי בתי ספר, לא ניתן לכפות עליהם את קבלת התלמידים האתיופים. אם לא רוצים אז אי-אפשר לכפות. הגיור של האתיופים הוא פיקציה שמקורה בכסף שהרבנות מקבלת עבור התעודה של יהודי והקורסים ליהדות שהרבנים מעבירים. אין קשר בין האתיופים האלה לעם היהודי. אם הולכים על פי ההגיון הזה שאפשר לשלוח גויים גמורים לקורסים ולבתי ספר דתיים וזה יהפוך אותם ליהודים, אז אפשר להביא לארץ 100 מיליון כושים מאפריקה. אז תהיה לנו אוגנדה או זימבבווה בתוך ארץ ישראל.
ללא קשר לחלק השני של תגובתך – אפשר לפחות לא לתת להם כסף.
אור ברקת – אתה צודק.
זה שיא האבסורד והסתירה הפנימית: מערכת החינוך הדתית רוצה לקלוט כמה שיותר תלמידים ולא משנה יהודים או לא, כי היא מתוקצבת על פי מספר התלמידים. מאידך, היא לא רוצה להתעסק עם הגויים ועוד אפריקאים אז היא רוצה להיפטר מהם.
ביטול הגיורים זה סוג של גועל נפש דוחה במיוחד. יכול אדם להתגייר ו-20 שנה אחרי זה יגידו לא "אז זהו, שלא". יוצא שמגוייר חי כשעננת איום הסרת הגיור הזה מרחפת מעל ראשו כל חייו.
וזה מביא אותי לשאלה אם ביטול הגיור פירושו ביטול האזרחות מתוקף חוק השבות? ייתכן מצב שבו אדם יתגייר ויחייה בישראל בחרדה מתמדת בפני גירוש, אם יתפסו אותו ללא כיפה או משהו בסגנון?
אל תיתן לליברמן או ש"ס רעיונות…
בהנחה שהוא התאזרח מתוקף הגיור, לא רואה סיבה שלא. אם הוא זכאי אזרחות גם ללא גיור (אבא או סבא וכיו"ב), זה לא קשור, הוא סתם יהיה אזרח סוג ב'.
גם בהודעה שלך לא מצאתי התייחסות לכך. איזה קטע!
עכשיו אני מבין למה חצי מהתגובות פה לא משורשרות כראוי. היה שווה רק בשביל זה.
כל כך הרבה טעויות בפוסט אחד. כמה שהשנאה מעוורת. אז ככה – לעניין הגיור – מי שנדרש לעבור גיור אלו יוצאי אתיופיה שהגיעו לארץ עקב חוק השבות או איחוד משפחות. לא לבלבל עם קהילת ביתא ישראל שיהדותם הוכרה ע"י הרב עובדיה יוסף בשנות השבעים ואינם צריכים לעבור גיור. כמעט כל קהילת ביתא ישראל עלו לארץ במבצעים משה ושלמה ומי שנשאר שם מקהילה זו עושה זאת מרצונו. מי שכאמור נדרש לגיור אלו יוצאי אתיופיה שאינם יהודים עפ"י הפסיקה ההלכתית – ואלו עיקר המגיעים מאתיופיה בעשר השנים האחרונות. ככל אדם המועמד לגיור גם אלו הבאים מאתיופיה נדרשים כחלק מהליך הגיור לקיים אורח חיים דתי, לשלוח את ילדיהם לבי"ס דתי וכיו"ב. עולי אתיופיה הותיקים יכולים לשלוח את ילדיהם לכל בית ספר שיחפצו ולכן חלק מהמגיבים פה למדו בבתי ספר חילונים עם יוצאי אתיופיה. אז כשכותבים ש"המקרה של האתיופים ייחודי בכך שזו עדה שכל ילדיה נחשבים למתגיירים" כותבים עובדה שקרית. ושוב רק אלו שהגיעו שלא במסגרת קהילת ביתא ישראל נדרשים לעבור גיור. אגב הגיור לא מחויב עפ"י חוקי מדינת ישראל לצורך האזרחות. כידוע לכם ישנם מאות אלפי עולים מבריה"מ לשעבר שהגיעו על בסיס חוק השבות והם אינם עוברים גיור לצורך קבלת האזרחות. מדובר כמעט תמיד ברצונם של העולים לעבור את הגיור שכן הדבר מקל עליהם במספר מישורים שאין כאן המקום לפרטם (בקצרה – נישואין עם יוצאי אתיופיה מביתא ישראל, הבאת שאריהם על בסיס חוק השבות לאחר הגיור וכיו"ב). אם כן העובדה שאין כמעט אתיופים בבתי ספר חילונים לא קשורה כלל להליכי הגיור שעוברים חלק קטן מכלל יוצאי אתיופיה. היעדרותם של יוצאי אתיופיה קשורה לסיבות אחרות – ביניהם החלטת ממשלה מראשית עלייתם לארץ שקליטתם הראשונית של העולים תיהיה בבתי ספר ממלכתיים דתיים. החלטה זו כמובן אינה מחייבת את העולים לאחר הקליטה הראשונית וכל עולה שחפץ בכך יכול להעביר את ילדיו לבתי ספר חילונים.
מר גורביץ מסתער על כלל הדתיים כגזעניים ללא בסיס עובדתי. החינוך הממלכתי דתי קלט עשרות אלפי עולים וילדי עולים מאתיופיה מאז שנות ה-70. מרוב שנאתו לדתיים החמיץ גורביץ את הבעיה האמיתית שחשפה הפרשה האחרונה – פריחתם של בתי ספר פרטיים, וסלקטיבים על חשבון החינוך הממלכתי והממלכתי דתי. לפני מספר שנים הודיעה עיריית ת"א שהיא פותחת את שערי בתי הספר בפני ילדי העובדים הזרים. מערכת החינוך בתל אביב כוללת בתי ספר וגני ילדים פרטיים רבים – לאומנויות, לטבע, למדע – כאלו המוגדרים כמוכרים שאינם רשמיים. – הרשו לי להמר שבגני הילדים לטבע ובתי הספר לאומנויות לא לומד ולו בן אחד של עובד זר. בתי ספר ממלכתיים כמו בית ספר ביאליק בדרום תל אביב נושאים בכל הנטל – האם מישהו טען שמדובר בגזענות, מדוע אף אחד לא דורש שגם הם יתחלקו בנטל הקליטה של ילדי העובדים הזרים. כמובן שכל בתי הספר האלו חילונים למהדרין. התופעה שהחלה עם בתי ספר תיכונים וירדה אט אט עד שהגיעה לגני הילדים ולפיה בקלות רבה ניתן להקים בתי ספר פרטיים הזוכים למימון נדיב מהמדינה – ובתי ספר אלו מקימים מחסומים כלכלים ואיכותים על מנת למשוך אוכלוסייה חזקה בלבד – זו התופעה החמורה והיא אינה מוגבלת לדתיים שאינם רוצים לקלוט אתיופים.
ודבר אחרון – אין לכותב מסננת עצמית מערימת השטויות שכתב על עבד כנעני, חם, גזענות כלפי שחורים ביהדות ועוד ועוד. מה למושג עבד כנעני ולשחורים. חם היה אבי כוש וגם אבי כנען וגם אבי מצרים. וכנען היה אבי סיני, אבי צידון אבי היבוסי והאמורי והערקי ועוד ועוד. אם כן כיצד הגיע מר גורביץ מהמושג עבד כנעני לשיוך "כוש" לעבדות. אתמהה. אגב לעניין יחס היהדות לעבדות אין ליהדות במה להתבייש. אם מודדים את היהדות ביחס לעמים האחרים ולתקופה בה נוצרה הרי היהדות גילתה הומניות יחסית בנושא העבדות. ביוון וברומא האדון היה יכול לעשות בעבד כרצונו ואף להרגו ללא שנשא בכל עונש. ביהדות גררה פגיעה גופנית בעבד את שחרורו של העבד. והנה דבריו של הרמב"ם על כך שמותר להעביד עבד כנעני בפרך:
"מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך;
ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה". וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עִמו בנחת, וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עִמדי… הלוא בבטן עושני עשהו, ויכוננו ברחם אחד". (משנה תורה, הלכות עבדים, פרק ט, הלכה יב).
כמה עובדות:
א. אין לי מושג איך מידת קליטת ילדי עובדי זרים רלוונטית לדיון. יוצאי אתיופיה הם אזרחי (או תושבי) ישראל ולכן אין כל קשר בין שני הנושאים.
ב. זה לא נכון שבתי ספר פרטיים חילונים לא קולטים אתיופים: בתיכון בויאר (השייך לאגודה לקידום החינוך) ותיכון למדעים ואומנויות (השייך לעמותה למצוינות בחינוך) היו תלמידים אתיופים. בתי ספר אלו הם נושאי הדגל בחינוך החילוני ומופיעים ברשימות בתי הספר הטובים ביותר. האם יש תיכוני צמרת דתיים פרטיים שמקבלים אתיופים?
ג. זה משהו היה טוב לפני אלפי שנים לא אומר שהוא טוב גם עכשיו.
לאלכס – א. בדוגמא שהבאתי מקליטת ילדי העובדים הזרים ניסיתי להראות/להמחיש/להדגים את הבעיה האמיתית שנחשפה בפ"ת – התחזקות ביה"ס הפרטיים הסלקטיבים על חשבון החינוך הממלכתי והכל במימון המדינה. ללא קשר למידת אזרחותם של ילדי העובדים הזרים (אגב חלקם בעלי מעמד תושב והם רשאים, לדוגמא, להצביע בבחירות לעירייה), החליטה עיריית ת"א שהיא תקלוט את כל ילדי העובדים הזרים שבתחומה אל תוך מערכת החינוך. דא עקא שמי שנושאים בנטל הקליטה הם אך ורק בתי הספר הממלכתיים. בתי הספר הפרטיים הממומנים בחלקם הגדול ע"י העירייה והמדינה כלל לא השתתפו במאמץ הקהילתי לקליטת ילדי העובדים הזרים – בדיוק מאותה סיבה שבתי הספר בפ"ת לא השתתפו במאמץ לקליטת ילדי העולים מאתיופיה – הם סלקטיבים. הם קובעים מי נכנס בשעריהם, הם מעמידים מבחנים שונים ומשונים על מנת לברור את תלמידיהם (ותתפלא לשמוע אלו מבחנים עובר ילד בגיל 4 על מנת להיכנס לגני הילדים לטבע ודומיהם) והם קובעים שכר לימוד שמהוה חסם נוסף לשכבות סוציו אקונומיות נמוכות. כך מושכים אליהם בתי הספר הללו ילדים משכבות חזקות כשהם מבטיחים להם, בעזרת החסמים השונים, שילדיהם ילמדו עם ילדיהם של הדומים להם. כלומר המוטיב העיקרי בסיפור של פ"ת הוא לא גזענותם של הדתיים כלפי שחורים כפי שגורביץ ניסה לצייר אלא פריחתם של זרמים פרטים מתבדלים בחינוך תוך שהמדינה ברוב איוולתה מממנת זרמים אלו ומחלישה את החינוך הממלכתי והממלכתי דתי. מי שנשאר בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי אלו הילדים החלשים מבחינה לימודית (כלומר שלא הצליחו לעבור את מבחני הסינון של המוסדות הפרטיים) והחלשים מבחינה כלכלית (שהוריהם אינם מצליחים לשלם את שכר הלימוד ונספחיו שגובים המוסדות הפרטיים). צריך לזכור שכל השערוריה בפ"ת החלה ממאבקם של ועדי הורים בחינוך הממלכתי דתי שדרשו כי גם בתי הספר הפרטיים יקלטו עולים ולא רק בתי הספר הממלכתיים.
ב. לגבי שאלתך – התיכון העירוני דתי לבנות בר"ג (שנמצא 200 מ' מדירתי) ושהגיע למקום החמישי בסקר המצוינות שפורסם שבוע שעבר הוא ביה"ס היחיד מבין 15 בתי הספר "המצטיינים" שאינו עורך כל סלקציה בכניסה לביה"ס. לומדות בו בוגרות בתי הספר הדתי בר"ג ובב"ב. שני בתי הספר שהזכרת אינם דוגמא טובה לטיעונייך ממספר סיבות – 1. שני בתי הספר אינם כהגדרתך "פרטיים חילונים" – מדובר בבתי ספר פנימייתים המקבלים תלמידים מכל הארץ והדגש הוא על מצויינות בלימודים. מהיכרות עם מספר בוגרי בויאר – לומדים שם גם דתיים, ומאתר התיכון למדעים ואומנויות עולה שהם פונים לכל בוגרי ט' ברחבי הארץ "חילונים ודתיים" (באתר התיכון ניתן לראות תלמידים חובשי כיפה). 2. בתי הספר הללו הוקמו לא על מנת לבדל את תלמידיהם מהחברה הישראלית אלא בדיוק ההפך – על מנת לעודד מצויינות והשתלבות בחברה הישראלית. כך בתיכון למדעים ואומניות לא קיים כלל חסם כלכלי. התיכון פונה לכל תלמיד בוגר כיתה ט' – יהודי ערבי, דתי וחילוני מהפריפריה ומגוש דן. בית הספר מקבל את תלמידיו על בסיס מבחני מעבר ואז מתאים את שכר הלימוד להכנסות ההורים. כך ניתנים מלגות עד 90 אחוז משכר הלימוד. בי"ס בויאר הוקם ע"י האגודה לקידום החינוך שנוסדה על מנת לצמצם פערים בחברה הישראלית ואחת ממטרותיה הוא קידום נוער עולה. לשם כך הוקמה הפנימיה ששמה דגש על קליטת נוער מהפריפריה. כלומר הדוגמאות שהבאת הן בדיוק הפוכות למגמת בתי הספר הפרטיים (חילונים ודתיים) שפועלים למשיכת תלמידים מבתי ספר הטרוגנים ואינטגרטיבים. כך בתי הספר שציינת נסמכים בעיקר על תרומות חיצוניות ולא על תשלומי הורים ומימון המדינה כפי שקורה בבתי הספר הפרטיים. אגב אני חושב שגם בתי הספר הללו בעייתים – אומנם הם אינם עורכים סלקציה כלכלית אולם הסלקציה האיכותית גורמת לבריחת מוחות מבתי ספר "רגילים". כך האחוזון העליון של בית הספר (מבחינה לימודית) שיכל למשוך אחריו את הכיתה עובר לביה"ס למצויינים ומשאיר את ביה"ס עם הבינונים ומטה. עם זאת הפעילות החברתית הענפה של בתי הספר הללו והעמותות התומכות בהן מחפה במידת מה על חסרונות אלו.
ג. לא הבנתי את הערה ג'.
בברכה.
לא כ"כ קשור לנושא הכללי, אבל מהנסיון הלא רחוק – האחוזון העליו בד"כ נמשך למטה ולא להפך (כי בכל זאת יש יותר בממוצע מאשר באחוזון העליון, ע"פ הגדרה).
מה גם שבתי ספר רגילים אמורים להקנות השכלה בסיסית, בעוד האחוזון העליון יכול להפיק הרבה יותר מלימודיו בתיכון ממה שבתי הספר הרגילים מאפשרים.
התגובה לאלכס היא שלי. השם נשמט.