אתר "הארץ" יצא הבוקר בכותרת ראשית, שדיברה על כך שחוברת הלכות של הרבנות הצבאית קובעת ש"גויים אינם זכאים לזכויות שוות במדינה." נראה ש"הארץ" רוצה להיות יותר מדי הניו יורק טיימס, שכן כמו האחרון גם הוא נוהג לקבור את הכותרת האמיתית. במקרה שלנו, מדובר באמירה של הרבנות הצבאית ש"ממילא התפישה הרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה, ואין תוקף הלכתי לנציגי המדינה לפעול בניגוד לרצון התורה”. הדגש שלי.

שימו לב מה קרה כאן: פקידי משטר – רבנים שכירי הציבור – הודיעו שלנציגי המדינה, גם נציגי המדינה הנבחרים, אין סמכות לפעול בניגוד ל"רצון התורה," כלומר בניגוד לרצונם-שלהם. את זה הם אמרו, כעובדה, לחיילים שאולצו לקבל את הטקסט שלהם, טקסט שנכתב בכספי ציבור, הודפס בכספי ציבור והופץ בכספי ציבור. ואף אחד בכל השרשרת לא עצר לרגע לשאול מה לעזאזל קורה פה.

כל פקיד אחר, בכל מוסד אחר, שהיה מעז להודיע שנבחרי הציבור יכולים להגיד מה שהם רוצים, הם לא יכולים לחלוק עליו, היה נפרד במהירות מתפקידו. לרבנים – וכפי שראינו במקרה של הרמטכ"ל, גם לקצינים בכירים – מותר לצאת נגד הרשויות הנבחרות. אם לשפוט על פי התקדימים, כשינסו להדיח אותם הם ימררו בדמעות תנין על כך שפוגעים בזכות הביטוי שלהם. אז לא, לפקיד בתשלום – ואני מצטער, התואר "רב" לפני השם שלכם לא משנה את העובדה שאתם פקידים בתשלום – אין סמכות להודיע על הפיכה ואז לילל שסותמים לו את הפה.

הטקסט הזה של הרבנות מלא תופינים דומים. אילו הייתי אנטישמי, הייתי מקפיד שהטקסט הזה, שבו נקבע שלא יהודים הם רק אורחים בישראל ואינם אזרחים שווים; שנשים נחותות מגברים; ושיש לחייב לא יהודים לחיות תחת סממני דת יהודיים – מזוזות – ולאיים עליהם בהעמדה לדין אם הללו ייפגעו, יופץ בכל שפה אנושית. כפי שהגורמים הרשמיים של ישראל גוזרים על הלא יהודים, הייתי אומר, כך יש לגזור על היהודים בכל מקום ומקום. מדינה שהפקידים הרשמיים שלה, שעד כה הם עדיין בתפקידם, קובעים שלא יכול להיות שוויון בין יהודים ולא יהודים, לא תוכל להתלונן אחר כך כשמדינה אחרת תפלה יהודים לרעה. החוברת של הרבנות הצבאית מציגה את כל היללות של מדינת ישראל הרשמית על אנטישמיות במדינות אחרות כיללת תנים, צביעות שאין להתייחס אליה אלא בסלידה.

העובדה שהרבנות הצבאית היא מקדם האנטישמיות מס' 1 לא צריכה להפתיע מישהו. מי שאישר את החוברת הזו הוא מיודענו אל"מ הרב אייל קרים, רמ"ח הרבנות הצבאית ומי שמנהל את מערך פסיקת ההלכה בצה"ל. אתם עשויים לזכור אותו מהפרשה שבה אישר אונס בזמן מלחמה ואחר כך נאלץ לבצע נסיגה צרפתית. דובר צה"ל נחלץ להגנתו בפרשה ההיא – אז "הארץ" לא רצה להתייחס למה שנחשף בבלוג הזה – ועכשיו הוא לומד, להוותו, שמי שהולך לישון עם כלבים מתעורר עם פרעושים.

עכשיו דובר צה"ל נאלץ להגן על הצורה הבוטה ביותר של הדרת נשים. בפסיקה שנחשפה הבוקר, כותבים הרבנים בשאלה האם מותר לקצינה בכירה לתקוע מזוזה שטכנית כן, אבל מאחר ומדובר במבני ציבור "ראוי יותר להחמיר" ולמנוע זאת ממנה משום "כל כבודה בת מלך פנימה."

"כל כבודה בת מלך פנימה" מפגין את הבורות האורתודוקסית בעברית. המילה מתייחסת לאוצרותיה, כבודתה, של בת המלך; הבורים שנחשבים לפרשנים אורתודוקסים חשבו שלא מדובר ב"כבוּדה" אלא ב"כבוֹדה." המשפט הזה הוא הקוד לכל הלכות הדרת הנשים. מה שהפסיקה הזו אומרת בעצם הוא שראוי שהקצינה הבכירה תדחוף את עצמה לאיזשהו מקום שבו אף אחד לא יוכל לראות אותה ולא יוכל להתגרות מעצם קיומה הנשי. לפסוק שאסור לקצינה בכירה בכלל לדבר עם גברים, שלא לומר על לחלק להם פקודות (זו הלכה מפורשת), הרבנים של קרים עוד לא העזו, אבל נראה מה הם יוציאו – בנייר רשמי, שמודפס בכספי הציבור – בשנה הבאה.

ואולי לא יהיה כזה. האיש שאחראי להפיכה האמונית שמבצעת הרבנות הצבאית בצה"ל, תא"ל הרב אביחי רונצקי – האיש והפסיקה שהתירה לא לטפל בשבויים – ממש לא אהב את מה שהוא קרא הבוקר ב"הארץ." התגובה שלו, כמובן, היתה להאשים את העיתון: הוא אמר שהמטרה של העיתון בפרסום היא "להרחיק את הציבור מהיהדות."

מצד שני, רונצקי מבין היטב שהבעיה היא לא בעיתון אלא בטקסטים של הרבנים שבאו אחריו. הוא לא מתנער מהם חלילה, אלא חושב ש"מן הראוי היה שלא לפרסם את הדברים כפי שהובאו בחוברת, זאת מתוך העיקרון של 'חכמים היזהרו בדבריכם', ומתוך הערכה שדברים מעין אלה יעוררו גלים ודיונים הנועדים לייצר מראית עין לפיה התורה נגד גויים."; לדבריו "עקרונות הלכתיים כדוגמת זה שהועלה בחוברת דינם להישאר בבית המדרש שכן קשה להסבירם לכלל הציבור." רונצקי אמר עוד "כי המגמה צריכה להיות קירוב של חיילים למקורות היהדות ומתוך כך חיזוק רוח הלחימה, וגישה שכזו עשויה להיפגם בעקבות פרסומים ברוח זו, ו"כשם שמצווה לומר דברים נשמעים כך מצווה שלא לומר דברים שאינם נשמעים."

מה אומר רונצקי ליורשים שלו? תקשיבו, טמבלים, ותקשיבו לי טוב. עוד לא הגיע הזמן לומר את האמת בפומבי. היא עדיין צריכה להיות במרתפים. הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו הוא שמישהו אשכרה ישים לב לתכנית האמיתית שלנו. הפסיקו, במיידי, לפרסם את הדברים האלה וליצור בכך מצב שבו מישהו יכול לצטט אתכם באופן שאי אפשר להתכחש לו. אמרו את הדברים בעל פה, בכינוסים של אנ"ש, ורק שם. מה אתם רוצים, שהם יתעוררו וישימו לב להפיכה שאנחנו מבצעים? הנה, הם כמעט כבר בידיים שלנו: הרמטכ"ל מתרפס בפני המחנה שלנו ובקרוב יתחיל לספור בנות שירות לאומי כאילו הן חיילות של ממש. הם מאד טובים בהכחשה עצמית; למה אתם מכריחים אותם לראות לאיזה סוג של מדינה אנחנו מובילים אותם?

זכרו את הדברים של רונצקי, זכרו אותם בפעם הבאה שאיזה חובש כיפה ינסה לומר לכם שהדברים הם לא כמו שהם נראים ושאתם חסרים הבנה בנושא. הוא ינסה למרוח אתכם. זה לא שהדברים המפלצתיים לא שם; זה שלא צריך לדבר עליהם בפומבי. בינתיים.

וזו עדיין רק עוד שכבה אחת של הבצל. יש עוד שכבות. נדון בעוד אחת מהן.

[]

במשך שנים, כשהטיחו בחובשי הכיפות שדמוקרטיה ויהדות לא יכולים לחיות בכפיפה אחת, הם נהגו לסגת את מתרס משומש, "דינא דמלכותא דינא." כמו כמעט כל מה שחובשי כיפות אומרים בציבור, זה היה במידה רבה שקר, שהסתמך על הבורות של המאזין.

"דינא דמלכותא דינא" הוא התפיסה שלמלכות יש חובה לשמר קודם כל את הסדר, ומתוך החשש המזרח תיכוני כל כך מפני אנרכיה – "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו בלעו" – היא קובעת שעל הנתין היהודי לציית לחוקיהם של שליטים זרים, כל זמן שאלה אינם סותרים במפורש את ההלכה. התפיסה הזו מגיעה עמוק בתוך התקופה הפרסית, אחרי ששרידי הריבונות היהודית היו רק זכרון רחוק. חלק מהפוסקים מניחים שמדובר גם במלך יהודי, אבל בזמנם זו היתה אגדה רחוקה.

"דינא דמלכותא דינא" היא השלמה עם מצב קיים, לא קבלה שלו, ומהבחינה הזו מדינה יהודית מאתגרת את ההלכה הרבה יותר מאשר סתם שלטון. מדינה יהודית, אחרי הכל, אמורה להיות יהודית. קיומה של ממלכה יהודית שאיננה אוכפת את חוקי ההלכה היא מצב בלתי נתפס מבחינה הלכתית. דווקא במדינה כזו, "דינא דמלכותא דינא" בעייתית מאד.

מבין שלוש זרועות השלטון, איבדה היהדות ההיסטורית בשלב מוקדם את הזרוע המבצעת, כמו גם את הזרוע השופטת, אבל היא נאחזת בציפורניים בזרוע המחוקקת. היא לא יכולה לקבל מצב שבו יש גוף אחר שמוסמך לקבוע חוקים, במיוחד אם החוקים הללו מנוגדים לחוקי ההלכה. מבחינה זו, "דינא דמלכותא דינא" במדינה יהודית היא לא רק אבסורד, היא חוצפא כלפי שמיא.

העובדה הזו משמעה שאורתודוקסים של ממש, לא אנשי עושי מצוות מלומדה, יכולים לנקוט בשתי גישות כלפי מדינה יהודית שאיננה מדינה הלכתית: הם יכולים לפתח עוינות ולבדל את עצמם ממנה; והם יכולים לנסות להשתלט עליה ולשנות אותה. החרדים, לגווניהם השונים, דגלו היסטורית בשיטה הראשונה; חובשי הכיפות הסרוגות בגישה השניה. זה הופך אותם, למרות שירותם בצבא – למעשה, בגלל שירותם בצבא – להרבה יותר מסוכנים למדינה חופשית.

המשמעות של התפיסה הזו – ומישהו כתב את זה לפני ושמו נשמט מזכרוני – היא שההלכה מכילה מטען רב עוצמה כנגד כל נסיון להקים מדינה יהודית. שהרי פיגורה של ההלכה, וחוסר היכולת לעדכן אותה – כל עדכון ייחשב לרפורמה וככזה ייפסל מיד  – מונע ממנה להקים מדינה מודרנית; ועמדתה חסרת הפשרות של האוליגרכיה הרבנית, שימור הכוח של הרבנים על החקיקה ההלכתית, מונעת פשרה עם מדינה יהודית שאיננה הלכתית. המתח הזה, בין דינא דמלכותא דינא ובין מדינת יהודים, הוא זה שנחשף באמירה של רבניו של קרים על כך שלנבחרי הציבור אין סמכות לצאת נגד התורה.

והעובדה שהמדינה הזו קמה בשטחים שעל פי ההלכה ישובו לידי היהודים בימות המשיח, רק משחקת לידיהם של האורתודוקסים. באיזו זכות אתם יושבים כאן, הם שואלים בלגלוג, באיזו זכות גירשתם את הערבים שישבו כאן לפניכם (בהיותם בוגרי מערכת חינוך שאמונה על דו פרצופיות, לא תהיה להם בעיה, דקה אחר כך, לטעון בשצף קצף שלא היה כל גירוש, ולא לזהות – באמת לא לזהות – את הסתירה.) אין לכם זכות כאן, אם אינכם יהודים הלכתיים. רק מדינה הלכתית יכולה לקום כאן.

בפומבי, כמובן, הם יאמרו דברים אחרים לגמרי. ראו את מסע ההונאה של בנט, שהצליח להוכיח שמספר החילונים השוטים הוכפל בארבע השנים האחרונות. על כך נזף רונצקי ביורשיו: על שחשפו את האמת מוקדם מדי, מוקדם מכדי שאפשר יהיה לכפות אותה.

ועוד דבר אחד: רני רהב צווח היום משהו על השנאה כלפי האוליגרכים. אם יש משהו מאוס יותר מן האוליגרך שמתקיים על דמו וחלבו של עמו, הרי זה האדם שמכרכר לפניו ושר – בתשלום, כמובן – את שירי תהילתו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יחיה במדינת רונצקי-קרים.

(יוסי גורביץ)