בוגי "משה" יעלון, בעוונותינו ממלא מקום ראש הממשלה, ממשיך להשיל עורות ולהראות את צבעיו האמיתיים. הוא נאם לאחרונה בכנס לרגל 70 שנה להקמת הלח"י. הוא בשיאו בכנסים כאלה: את נאום "נסיגה היא רוח גבית לטרור" שלו הוא נשא בכנס של רבני הסדר.

מלבד היללות שהתרגלנו אליהן מהנחש בנעליים, על כך שבשמאל שכחו מה זה להיות פאשיסטים – הפעם הוא אמר ש"לצערי, צאצאיהם הפוליטיים של מנהיגי המדינה מתייחסים לציונות בעירבון מוגבל, ואותה הגבלה חלה גם ביחס למקומה של ארץ ישראל במשנתם הפוליטית" – יעלון הוסיף ש"רעיונותיו של 'יאיר' צריכים לשמש מקור ללימוד ולדיון. תלמידי ישראל צריכים להכיר את הרוח הגדולה שהניעה את מייסד הלח"י ולשאוב ממנה מלוא חופניים אומץ ועוז רוח, כדי שבבוא היום יוכלו לשאת על שכמם את משא העם והמדינה."

חשוב להסתכל אל המקומות שבהם יעלון מדבר. פעם בקרב רבני הסדר, פעם – בנאום התולעים שלו – אל הפעילים היודו-נאציים של הליכוד, אנשי "החטיבה היהודית" של פייגלין, והפעם הוא משבח את שטרן בקרב אנשי הלח"י. הוא יודע למה: שטרן הפך בשנים האחרונות למושא הערצה בקרב נערי הגבעות וצעירי המתנחלים. זה הקהל שיעלון רוצה להנשא על כפיו אל ההנהגה.

הציבור הישראלי הרגיל – זה שהאכיל את יעלון היטב כל ימיו – בזוי בעיניו; בימים שבהם נשחט הציבור הישראלי, התפוצץ באוטובוסים ובמסעדות, נורה ונדקר – הכל בשל כשלונותיו של יעלון, בשל ברית הדמים שלו עם המתנחלים ובשל הסירוב הנלווה להקים גדר בינינו ובין הפלסטינים – העז יעלון לומר שהאנשים האלה, הרגילים, ההם שהסתובבו בלי המאבטחים והנהג האישי, לא עומדים במעמסה. הוא הודיע ש"מטרידה אותי יכולת העמידה של החברה הישראלית". מהציבור הישראלי, שאין לו כוח לכל הסער והפרץ הזה ובסך הכל רוצים לחיות את חייהם, אין לו שום ציפיות ועליהם הוא ויתר מזמן. הוא מדבר אל המהפכנים האמוניים.

בוגי רוצה שנחזור לערכיו של שטרן. כך יפה וכך נאה, ברוח הרטרו השוטפת אותנו, הרוח הבניימית הלוחשת כי כל דבר חשוב כבר נהגה . הבה נבחן מה הם אותם ערכים, על פי הטקסט המכונן של הלח"י שכתב שטרן, "עיקרי התחיה". מה יש לנו שם, בעצם?

• א. גזענות. אמנם מהסוג הרגיל, המקובל גם בקרב שמאלנים ששכחו מה זה להיות יהודים: התפיסה של היהודים כ"עם סגולה" (סעיף א').
• ב. כמיהה לארץ ישראל הגדולה, מנהר מצרים עד הפרת. רק שם, אומר שטרן, "ישכן לבטח העם העברי כולו". (סעיף ב'). זה אומר שבוגי כנראה מבשל לנו עוד כמה מלחמות, ומאחר והוא לא מצהיר על כך במפורש, כנראה שהוא לא רוצה שאנחנו הקטנים, משלמי משכורתו, נדע על כך.
• ג. מיליטריזם. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לא מכוח הבטחה כלשהי, אלא מכוח כיבושה בחרב. (סעיף ג'). בוגי ודאי גרגר מאושר כשקרא את הסעיף הזה.
• ד. מלוכנות משולבת בפאשיזם מיסטי. "אין תחיית האומה ללא תקומת המלכות". (סעיף ד').
• ה. סוציאליזם לאומי. ודי לחכימא. (סעיף יב').
• ו. טרנספר. או, בלשון שבוגי ודאי היה מעדיף, "חילופי אוכלוסין". (סעיף יד')
• ז. אימפריאליזם. שטרן העדיף את המילה "שלטון" (תרגום של ה-imperium הלטיני?), שמשמעה בלשונו "האדרת העם העברי להיותו גורם צבאי, מדיני, תרבותי וכלכלי [בסדר זה – יצ"ג] ראשון במעלה במזרח ובחופי הים התיכון." (סעיף טז').
• ח. בניית מקדש. בניגוד לרמב"ם, שטרן מכיר במשתמע בכך שאי אפשר לחזור לפולחן הקורבנות הישן, ושמנגל קדוש ורשמי בלב ירושלים לא רק יסריח את העיר אלא יגרור כמה גבות מורמות בעולם ובקרב היהודים עצמם, ועל כן המקדש שלו הוא "סמל לתור הגאולה השלמה" (יח').

כשקוראים את הערימה המהבילה הזו של זבל מחשבתי, קל להבין מדוע שטרן חשב שיש על מה לדבר עם הנאצים, מדוע השגריר הנאצי בטורקיה, מצידו, המליץ בהתלהבות לאדוניו ליצור קשר עם כנופיית שטרן, ומדוע שטרן הפך לאלילם של גברברי הגבעות: קשה לחשוב על טקסט יודו-נאצי מזוקק יותר.

אלה הערכים שבוגי יעלון רוצה שהנוער שלנו יתחנך לאורם. בהתחשב בדברים הללו, ובהיסטוריה של יעלון, קשה להמנע מן המסקנה שממלא מקום ראש הממשלה הוא יודו-נאצי מן השורה. כמעט גורם לך להתפלל לשלומו של נתניהו, שהוא הדבר היחיד שעומד בין בוגי ובין ההדק הגרעיני הישראלי, וגורם לך להתגעגע בעוגמה לתקופה שבה היה ברור מאליו שאסור להניח לאנשים כאלה להתקרב למושכות הכוח.

(יוסי גורביץ)