באחד הטורים האחרונים שלו, מתייחס בן דרור ימיני לוויכוח "King and Country" הידוע לשמצה באוקספורד, שבו קבע מועדון הדיונים של האוניברסיטה כי "הבית הזה לא ישוב ויילחם עבור המלך והמולדת." ימיני מצטט שם את צ'רצ'יל ודבריו החריפים בנושא. הוא רק מצטט אותו מחוץ להקשר.

הנה מה שכתב צ'רצ'יל בזכרונותיו ("חשרת הסופה", עמ' 81, "עם הספר" 1959, תרגם את זה יפה אהרן אמיר): "ב-1933 קיבלו הסטודנטים של האיחוד האוקספורדי, בהשראתו של פלוי מר ג'וד, את החלטתם שתזכר לדיראון עולם, 'כי הבית הזה מסרב להלחם למען המלך והמולדת'. קל היה לפטור בצחוק מקרה כזה באנגליה, אבל בגרמניה, ברוסיה, באיטליה, ביאפאן העמיק-השתרש הרעיון של בריטניה היורדת ומתנוונת, והוא שקבע בשיקולים רבים. חלום לא חלמו הנערים הפותים שקיבלו את ההחלטה כי נגזר עליהם לנצח או למות מות גיבורים במלחמה הקרובה הממשמשת ובאה, ולהוכיח שהם הדור הנאה ביותר שהתגדל אי פעם בבריטניה." ההדגשה שלי. כלומר, 15 שנים לאחר מעשה, צ'רצ'יל יכול להתייחס להחלטה ההיא בסלחנות, כמשובת נעורים, ולהזכיר שהאנשים שקיבלו אותה הם אותם האנשים שקצת יותר משבע שנים הוא יאמר עליהם בפרלמנט ש"מעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך."

האם בן דרור ימיני לא יודע את זה? בספק. למה הוא ציטט כפי שציטט? כי אין לו עניין בהיסטוריה או בדיוק היסטורי. המטרה שלו היתה להשוות בין סטודנטים ב-1933 ובין סטודנטים ב-2013, ששוקלים כעת החלטה בעד BDS, כלומר ההחרמה של ישראל ומניעת השקעות בה בשל הכיבוש הישראלי בשטחים. חשוב לציין שימיני מתייחס להצבעה בעד BDS כאל סממן של "רקבון ועיוורון." צ'רצ'יל לא ראה זאת כך: הוא לא חשב שבריטניה רקובה בגלל החלטה של כמה סטודנטים. למה זה חשוב? כי התפיסה שהמערב הוא רקוב ורופס היא תפיסה נאצית במהותה, שנשענת על "שקיעת המערב" של שפנגלר. ימיני מוכר לנו פה אתוס נאצי במקורו, ועוטף אותו ברטוריקה של "העולם החופשי." הוא פשוט החליף את האויב: הנאצים של היטלר הפכו ל"מפלצת האיסלמיסטית."

הרטוריקה של ימיני חלולה במיוחד, משום שהיא מכוונת כנגד אנשים שמטרתם היא קידום מאבק פלסטיני לא אלים. חרם, אחרי הכל, הוא לא פעולה אלימה. ימיני טוען שפעולה כזו אסורה. ימיני גם מתנגד, כמובן, לאלימות פלסטינית. אז פעילות אלימה אסורה, ופעילות לא אלימה גם היא אסורה. איך בדיוק אמורים הפלסטינים להתנגד לכיבוש? בהפגנות שהתקשורת הישראלית מקפידה לא לסקר, ושכאשר הן מסוקרות בתקשורת הזרה ימיני ממהר לתאר אותה כאנטי ציונית?

לא תמיד החזיק ימיני בעמדות כאלה. ב-8.4.1994, הוא כתב ב"על המשמר" ש"מעבר לנתונים היבשים, על הכנסה לנפש ורמת השכלה, שגם הם שנויים במחלוקת, יש ממדים אחרים, שאינם מדידים. מי שלא עבר את חוויית החיפוש, את חוויית המחסום, את חוויית העוצר, את חוויית ההשפלה והרמיסה. את חוויית העמידה בתור לאיזה אישור במינהל הצבאי, ואת הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי, שמתלווה לחוויות האלו, לא מבין שום דבר. לכן, גם אם הבנק העולמי יגלה בעוד שנתיים שבעזה העצמאית יש ירידה בהכנסה לנפש ורמת החינוך שם ירדה, זו לא סיבה לאף אחד להחליט בשביל העזתים שהם זקוקים לכיבוש." ההדגשה שלי. כך כתב ימיני לפני 20 שנה, כשלצה"ל עדיין היו מעצורים מסוימים. היום, למרות ש"הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי" לא הלך לשום מקום אלא רק החמיר, אם תעז לכתוב את המילים האלה, ימיני יוקיע אותך כאנטי ציוני. אולי גם כאנטישמי. וכדי לעשות את זה, כמו במקרה של צ'רצ'יל, הוא לא יהסס לעוות את דבריך.

כל ההקדמה הארוכה הזו למה? מה אכפת לכם מעוד שמאלני שהתפכח – כלומר, הפך ללאומן יהודי? החסרי משוגעים אתם כי הבאתי גם את זה להשתגע עליכם? הסיבה היא פשוטה: בסוף השבוע כיוון ימיני את האש שלו לעבר הבלוג של "יש דין," שנכתב על ידי, ובהתאם גם כלפי עמותת "יש דין."

ימיני טען שאני "בלוגר שגילה הבנה ל-ZOG", ושהבלוג שלי "חש קרבה ואהדה לכינוי האנטישמי ZOG." כהרגלו של ימיני, מדובר בסילוף. הנה מה שכתבתי: "לימין הקיצוני האמריקאי יש מטבע לשון בעייתית. הוא מכנה את גבעת הקפיטול Zionist Occupied Ground ואת הממשל האמריקאי Zionist Occupied Government או בקיצור ZOG. השימוש בביטוי הזה נחשב כמזהה אוטומטי של אדם כאנטישמי. הבעיה היא, שבצורה שבה ישראל מתנהלת בארה"ב, בניצוחו של האמריקנולוג הידוע בנימין נתניהו, הביטוי הזה הופך יותר ויותר סביר ליותר ויותר אמריקאים." ההדגשה שלי. כלומר, ימיני לקח הבעת חשש שהתנהלותה הכוחנית של ממשלת ישראל בארה"ב (חרחור המלחמה כנגד איראן, ההתערבות הבוטה בבחירות 2012, וכעת הנסיון של הלובי היהודי לטרפד את מינויו של צ'אק הייגל, עליו התוודה אליוט אייברמס בסוף השבוע אצל נחום ברנע) תעורר אנטישמיות, והפך אותה… לאנטישמיות.

זה לא כל כך חדש, על זה כתבתי כבר כאן, אבל זה היה רק שלב א' של התרגיל. אחר כך מגיע תרגיל דומה: ימיני טוען שאני "יצאתי נגד השפעת ההון היהודי." שקר. לא היה ולא נברא. התנגדתי לפעולתו של שלדון אדלסון. אם ימיני טוען שאדלסון הוא "הון יהודי", אז בעיית האנטישמיות היא שלו, לא שלי.

אחר כך הגיע שלב ב': "איך זה שעמותה שההנהלה הציבורית שלה עמוסה באנשים רציניים, ביקורתיים אבל ציוניים לעילא, שוכרת את שירותיו של אדם כזה? לאחר ש"יש דין" שיתפה פעולה עם ועדה של האו"ם שיזם האנטישמי ריצ'ארד פאלק, שעוד נחזור אליו, הכל כבר אפשרי." אז קודם כל הופכים את הביקורת שלך לאנטישמיות, אותך עצמך לאנטישמי, ובהתאם מגדירים את מי שמעסיק אותך כמי שמתחבר לאנטישמים. אגב, גם ריצ'ארד פאלק לא אנטישמי.

קוראים למהלך הזה guilt by association, נסיון להאשים מישהו במשהו שהוא לא עשה על ידי כך שמחברים אותו למישהו אחר, שעליו טפלת כבר אשמה. מהלך האשמה-על-ידי-קרבה של ימיני הוא כפול: הוא בודה טענת אנטישמיות כלפי, הוא בודה טענת אנטישמיות כלפי ריצ'רד פאלק, ואז מגיע לבעיה האמיתית שלו עם "יש דין": שהיא שיתפה פעולה עם ועדה של האו"ם. זו שקבעה שההתנחלויות הן בלתי חוקיות. הפוסט ההוא של ימיני הוא מופת של שקר והטעיה: הקמת הוועדה, טוען ימיני, הוצעה על ידי פקיסטן, והצעת ההחלטה הוגשה לדבריו על ידי בוליביה, קובה ומאוריטניה. הוא "שכח" לציין את מה שמצא הבלוגר נועם ר.: שבין מציעי ההחלטה אפשר למצוא מדינות קצת יותר מקובלות, כמו נורווגיה, סלובניה, שוודיה, שווייץ ואחרות.

מבזק לימיני: יש דין הוא ארגון זכויות אדם. הוא משתף פעולה עם ארגוני זכויות אדם אחרים, גם אם הם לא מוצאים חן בעיני ימיני. הוא משתף פעולה עם ארגונים בינלאומיים, גם אם אלה לא מתיישרים עם האורתודוקסיה הציונית של ימיני. ככה זה בחיים.

ספק אם יש מי שהזיק למאבק באנטישמיות כמו ציונים נוסח ימיני, שכבר הפכו את המושג ללעג ואת הכינוי לכמעט כינוי של כבוד. אם ימיני והארגונים הציונים מכנים אותך אנטישמי, זה כנראה בגלל שעמדת לצידם של נרדפים מול רודפיהם, בגלל שתמכת בחירות מול שעבוד, בתפיסה שכל אדם נברא בצלם, באמונה ש"כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא," בכך שלא האמנת שיש אנשים שיש להם פחות זכויות, בכך שסירבת לקבל את התפיסה שהעולם לא ניתן לתיקון ושאין ברירה אלא, כדי לשמור על זכויותיהם של חלק מהאנשים, לדכא מיליוני אנשים אחרים. בקצרה, בגלל שהתייצבת לצד מסורת יהודית אירופאית-אמריקאית מפוארת – כמעט תמיד לא יהודית-אורתודוקסית, כמעט תמיד מורכבת מבני אדם חופשיים ולא מעבדי הרבנים – שאומרת שבמקום שבו יש עוול, יש להתייצב לצד הסובלים ממנו, לא בצד המעוולים; מסורת ששלחה צעירים יהודים למות בדרום האמריקאי על קידוש חירותם של שחורים שלא הכירו, ששלחה את השל לצעוד לצידו של מרטין לותר קינג, שהפכה חלק מיהודי דרום אפריקה ללוחמים הנחושים ביותר באפרטהייד, שהפכה יהודים למנהיגים בולטים בכמעט כל תנועה סוציאליסטית. בקצרה, על כך שהשתייכת לאותה מסורת יהודית ששנאו כל כך הנאצים, כשדיברו – בעקבות ניטשה – על היהודים כממציאי המצפון, כממציאי הסוציאליזם, כ"מנוונים" הגדולים של הלאומנות והשנאה. זה מזמין נחרת בוז: ימיני קורא לי אנטישמי? אני גאה, אני הקטן, להחזיק בכרטיס חבר באותו המועדון עם פטר ביינרט ויוסי שריד. אחרי הכל, יש לי ניחוש טוב באיזה כרטיס מועדון מחזיק ימיני.

מעבר לכל זה, ישנה, שוב, שאלת הגילוי הנאות. ימיני תוקף אותי, וזה סופר לגיטימי – קנאת סופרים תרבה חוכמה – אבל משום מה, הוא שוכח לציין את העובדה שאני תקפתי אותו פעם אחר פעם. חשפתי את העובדה שבכל הנוגע לפליטים, אין הבדל ניכר בינו הרטוריקה שלו ובין זו של מיכאל בן ארי; ציינתי שהוא מקדם את עלילת הדם על ה"אנסים המוסלמים מנורווגיה"; עמדתי על הריקנות של הרטוריקה שלו בכל מה שקשור לדו"חות ארגוני זכויות האדם, על כך שכמו "אם תרצו" הוא איננו מערער על העובדות, רק מוחה על עצם ציונן; תקפתי את השקרים הגסים שלו בכל מה שקשור למצור על רצועת עזה; את השקרים שלו בכל מה שקשור לפליטים, בין השאר כשטען שפליטים שמשלמים מס לממשלת אריתריאה – ממשלה שישראל ידידותית איתה – תומכים בכך בטרור; את ההיסטריה רוויית העיוותים והשקרים שלו אחרי שסא"ל אייזנר חשף בסרטון וידאו את דמות פניו של הכיבוש; והיה עוד. ימיני מודע לטקסטים האלה. בחלק מהמקרים הוא הגיב עליהם. אבל כשהוא יוצא לתקוף אותי, ובאמצעותי את "יש דין", הוא לא מתייחס להיסטוריה המשותפת שלנו, אולי מתוך תקווה שקוראיו לא ישימו אליה לב.

זו איננה התנהלות הגונה, אבל ימיני כבר מזמן לא עיתונאי הגון. מי שכתב ב-1994 ש"מי שלא עבר את חוויית החיפוש, את חוויית המחסום, את חוויית העוצר, את חוויית ההשפלה והרמיסה. את חוויית העמידה בתור לאיזה אישור במינהל הצבאי, ואת הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי, שמתלווה לחוויות האלו, לא מבין שום דבר," היה מגדיר היום את בן דרור ימיני דאז כאנטי ציוני, אם לא אנטישמי.

העדפתי את בן דרור ימיני הישן. אבל הוא כבר לא איתנו. חבל. ישראל החופשית, שפעם היה ממגיניה המובהקים, ענייה יותר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)