וואו, נראה שאני בחברה טובה.

במאמר האחרון שלו, מאשים בן דרור ימיני את יוסי שריד באנטישמיות, משום שהוא כתב ש"לו הייתי מחוקק אמריקאי,היה זרע האנטישמיות נובט בתוכי … קבוצה קטנה ותוקפנית של יהודים מנסה להשתלט על וושינגטון בכוח כספה. חברי קונגרס שאינם סרים למשמעתה מועדים לחיסול … זאת לא 'נאמנות כפולה': נאמנותם שמורה בראש וראשונה לעצמם, לאינטרסים האישיים שלהם. אלה הם, ברובם, אנשים עשירים מאוד, שלא אוהבים לשלם מסים". באותה הזדמנות, דיבר ימיני על "אתר שמאל קיצוני", ומוקדם יותר על "האתר התוסס ביותר של השמאל הרדיקלי הישראלי," והאשים אותו בקידום אנטישמיות "נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון."

ימיני נמנע מלנקוב בשמו של "האתר", אבל הציטוט שלו – "השימוש בביטוי הזה [ZOG – יצ"ג ] נחשב כמזהה אוטומטי של אדם כאנטישמי. הבעיה היא, שבצורה שבה ישראל מתנהלת בארה"ב, בניצוחו של האמריקנולוג הידוע בנימין נתניהו, הביטוי ZOG הופך יותר ויותר סביר ליותר ויותר אמריקאים" – מבהיר בדיוק למה הוא מתכוון, קרי לפוסט הזה שלי.

אחר כך הולך ימיני ומבצע את תרגילי ההונאה הרגילים שלו. הוא הופך את החשש מכך שפעולותיה של ישראל בארצות הברית יצרו אנטישמיות, ואת הקריאה לזהירות מבחישה בענייניהן של מדינות אחרות, ל… אנטישמיות. כלומר, אם אתה מתריע מכך שהתנהלותה של ישראל צריכה לעורר חשש מפני האשמות בנאמנות כפולה של יהודי ארה"ב – כפי שעשיתי אחרי ששגרירנו בארה"ב, יהודי אמריקאי בעצמו, דרש מיהודי ארה"ב נאמנות נטולת עוררין לממשלת ישראל, ואחרי שממשלת ישראל ושלדון אדלסון פעלו בצורה שמזכירה חד משמעית סטריאוטיפים אנטישמיים, ואחרי שלשכת ראש הממשלה הבהירה שהיא תפעיל את הקונגרס נגד אובמה – אז, בהיפוך מרשים, אתה בעצמך אנטישמי.

בן דרור ימיני כותב בצדקנות שרוב יהודי ארה"ב הם בצד הליברלי, ושלפנטזיה האנטישמית אין בסיס. וואלה? זה בדיוק מה שאני כתבתי: "העובדה שרוב היהודים בארה"ב מתנגדים לכיבוש, ושנתניהו מנצל מערך זמני וכנראה חולף של אליטות, תתקשה לחדור דרכה – בין השאר, משום שאין כמעט מי שמציין את העובדות הללו. איפא"ק ונתניהו מתגאים בכוחם, ישראל מדברת שוב ושוב בשם יהודי העולם, ומי שלא מכיר את הפרטים היטב בהחלט יכול להתבלבל בין הפנטזיה ובין המציאות." הדגשה שלי. משום מה, את הציטוט הזה בן דרור ימיני בחר שלא להביא.

למעשה, הוא גם משקר קלות. על המינוי של הייגל, שעליו כתבנו שריד ואני, הוא אומר ש"ועדת הסנאט של הקונגרס, אגב, אישרה את המינוי." אני לא יודע מהי ועדת הסנאט של הקונגרס – יכול להיות שימיני מתכוון לוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט – אבל המינוי של הייגל נתקע, משום שלראשונה במינוי כזה הכריזו הרפובליקנים על פיליבסטר. חלק מהסיבות של הפיליבסטר הן הצורך של ג'ון מק'קיין להוכיח לאמריקאים שוב שהוא תולעת ושטוב עשו כשנמנעו מלבחור בו כנשיא, אבל חלק ניכר הן הטענות שהייגל לא ידידותי מספיק לישראל. מי שבוחן את "ענן המילים" שבהן נעשה שימוש בשימועים של הייגל – "ענן" שבו גודל המילה תואם את מספר הפעמים שהיא הופיעה – יגלה שהמילה "ישראל" גדולה יותר מכל מילה אחרת, פרט ל"איראן." ימיני טוען שאיפא"ק לא היה מעורב; ובכן, אנחנו לא יודעים את זה. מספר גדול של פרסומות אנונימיות נגד הייגל צץ ערב השימועים, ויש טענות שאיפא"ק היתה מעורבת במימון. בהחלט יתכן שאיפא"ק אמר דבר אחד ועשה דבר אחר. על כל פנים, שלדון אדלסון בהחלט היה מעורב, ומימן חלק מהפרסומות האלה. ובהחלט מותר לחשוב שאדלסון הוא סממן מובהק של נאמנות כפולה, אפילו יותר מאיפא"ק עצמו. בהתחשב במספר הפעמים שישראל הופיעה בשימוע של הייגל, יהיה קשה מאד לטעון שהיא וסוכניה – וכן, השדולה הישראלית היא סוכנת ישראלית, שפעילותה אמנם חוקית לגמרי – לא היו מעורבים בכך.

משעשע, אגב, שכאשר ימיני טוען שיהודי ארה"ב הם ליברלים, הוא מזכיר כדוגמא את פטר ביינרט. משעשע – כי לפני שנה, כתב ימיני על ביינרט ש"אלא שכאשר הוא טען לאחרונה שישראל מזכירה לו את מחוזות המיסיסיפי ואת הגזענות האמריקאית – הוא מוחק את ההבדל בינו לבין האנטישמים האנטי-ציונים," (ההדגשה שלי – יצ"ג) ועל ספרו של ביינרט הוא כתב שם ש"עיון ראשוני מבהיר שמדובר בעוד ספר, יש הרבה כאלה, שיחזק את התדמית של ישראל כמפלצת. מתוך אהבה כמובן." כלומר, כשנוח לימיני אז ביינרט גם הוא בן דמותם של "האנטישמים", וכשנוח לו אז אפשר להשתמש בביינרט ככלי לניגוח "אנטישמים" אחרים, קרי הח"מ ויוסי שריד.

אני מניח שזה צריך לפטור אותנו מהרעיון שבן דרור ימיני הוא אדם שיש להתייחס אליו ברצינות. אבל יש עוד נקודה: ימיני נוקב בשמו של שריד, אבל הוא לא נוקב בשמי, למרות שהוא מתייחס לטקסט שלי פעמיים, מתוך מגמה להפוך את ההתנגדות שלי לקידום האנטישמיות מצד ממשלת ישראל לאנטישמיות (וההתנהלות הישראלית הזו לא מוגבלת לארה"ב – קשה להניח, בלשון המעטה, שהחשיפה הכבדה של השימוש של המוסד ביהודים אוסטרלים תעורר חיבה כלפיהם שם). למה לא?

מותר לחשוד שאם ימיני היה נוקב בשמי, מישהו היה מעיר על כך שלעתים תכופות תקפתי את הטקסטים שלו (כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן) וחשפתי את השקרים וההטעיות שבהם, או שציינתי את העובדה שימיני מקדם את עלילת דם על "האנסים המוסלמים", או שבכל הקשור ליחס לפליטים אפריקאים אין הבדל ראוי לשמו בין המרכז הקיצוני של ימיני לימין הקיצוני של מיכאל בן ארי. כלומר, מעיתונאי הגון אפשר היה לצפות לגילוי נאות, אלא שימיני העדיף בעשור האחרון להפסיק להיות כזה, וחבל. הוא היה די מוצלח פעם.

הערה מנהלתית: לאור העובדה שאני כותב כעת גם את הבלוג של ארגון "יש דין," אני רוצה להבהיר שוב שהדברים הנכתבים בבלוג הזה לא מייצגים את "יש דין" בשום צורה, אלא אם נאמר אחרת.

(יוסי גורביץ)