השרלטן הפוליטי המוביל בישראל, רונן שובל, האיש שבמשך שלוש שנים ניסה לשכנע אותנו שהוא מנהיג "תנועת מרכז ציונית", חשף בסוף השבוע עוד טפח מפרצופו, כשפרסם מאמר ב"מקור ראשון" (צילומו מובא למטה), ובו קרא לבנייתו של לא פחות מאשר בית המקדש השלישי. הר הבית, קובע שובל, "הוא הלב הפועם של עם ישראל מבחינה רוחנית, ולכשיקום הבית השלישי הוא יהיה גם הלב הפועם של עם ישראל מבחינה פיזית." עוד כותב שובל שבניית בית המקדש היא המשימה הגדולה של דורנו, וש"אין אנו יכולים להסתפק רק בשריד מקדשנו [הכותל – יצ"ג]. עלינו לשוב ולעלות להר, ושוב לשוב לעלות אליו."

די בדברים האלה כדי לסגור את התיק בשאלת האם רונן שובל והתנועה שלו הם פאשיסטיים. כמובן שכן. שובל קובע שיש עם יהודי מיסטי, שיש לו מקום שמהווה "לב פועם," ושהלב הזה, אחרי שנסיים לעבוד עליו כמובן, גם יהיה "לב פועם פיזית", לא רק רוחנית.

שובל, חשוב לציין, הוא לא חושב הלכתי. ההלכה לא כל כך מעניינת אותו. הוא רוצה להחזיר את מטען הנפץ הקדום ביותר של היהדות, והוא מתעלם לשם כך מההלכות שאוסרות על עליה להר (אותן הוא מכנה "נוירוזות גלותיות שנכנסו לתוך ההלכה"; מישהו צריך לעדכן את שובל שבניגוד למיתוס הציוני, 99% מהכתבים היהודיים וההלכתיים נכתבו ב"גלות.") מטבע הדברים, שובל לא מתייחס לשאלה המעיקה כיצד יפנו את הר הבית מהמבנה שנמצא עליו כרגע, ושנמצא שם כבר כ-1,400 שנה – יותר מפי שניים ממשך קיומו של המקדש השני, למשל. שובל הוא פאשיסט יהודי; קיומה של כיפת הסלע היא עובדה זניחה וחולפת, המקדש היהודי הוא נצחי. נחזור לנקודה הזו.

האמירות האלה של שובל לא צריכות להפתיע אותנו יותר מדי. שובל אמר, במהלך משפט הדיבה שהגישה תנועתו כנגד קבוצה של אנשים שאמרו עליה את האמת – קרי שהיא קבוצה פאשיסטית – שהוא הגדיר את אהוד ברק כלא-ציוני משום שהוא "ויתר על הר הבית." יתר על כן, לאורך השנים הביעה "אם תרצו" שוב ושוב תמיכה באברהם “יאיר” שטרן, האיש שיצר את תנועת הלח"י ושלערכים הפולקיסטיים שלו התייחסתי כאן. ראוי לציין שדמויות ציוניות טיפה יותר מרכזיות, כמו למשל יצחק רבין, לא מופיעה ברשימת דמויות המופת של "אם תרצו." היא הפיצה, בין השאר, חולצה של שטרן.

ה"עיקר" הסוגר ברשימת "עיקרי התחיה" של שטרן – אפשר למצוא אותם כאן – הוא "הבית": "בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה." שטרן הוא הדמות הבולטת ביותר בציונות הימנית שדיברה על סוג של בית מקדש לא כמוקד דתי אלא כמוקד לאומי, אבל, כפי שהראה ד"ר ברוך פלח בשיחה עם תומר פרסיקו, התפיסה הזו קודמת לשטרן, והיא מלווה תמיד בתיעוב כלפי הדמוקרטיה הישראלית. היא מתחילה באב"א אחימאיר ו"ברית הבריונים" שלו, עבור באצ"ג ואחר כך ישראל אלדד. הוגה חשוב בתחום הוא שבתאי בן דוד, איש לח"י לשעבר ומי שהרעיונות שלו שימשו אחר כך את המחתרת היהודית של שנות השמונים, שאכן ניסתה לפוצץ את המסגדים על הר הבית. סממן מעניין אפשר למצוא פה ביחס של שובל לחוק הישראלי: הוא פוטר אותו בבוז כ"ערבוב מביך של חוקים עות'מאניים ובריטיים." החוק הישראלי, מבחינתו, כלל לא ישראלי; שובל מתגעגע ל"משפט העברי, [ש]מוטל בצד ללא דורש." המשפט העברי, שבו כזכור אין כל זכר לרעיונות מעיקים כמו שוויון או זכויות אדם ואזרח; המשפט העברי, שיהפוך רשמית את התושבים הלא יהודים של מה שהיתה פעם פלסטינה המנדטורית לתושבים סוג ב'.

רונן שובל הוא צאצא רוחני, כנראה מודע מאד – לאיש יש תארים מתקדמים – של המסורת המשיחית-ציונית הזו. קשה להאמין שהוא לא יודע שהמשיחיות נוסח הלח"י היתה תמיד תנועת שוליים בציונות – כה שולית עד שכמעט לא התייחסו אליה, ובצדק. אפילו בקרב יוצאי הלח"י, תנועה קטנה שבקטנות, רק מעטים ביחס אימצו את המיסטיקה של הר הבית ובית המקדש שאלדד אהב כל כך. אף על פי כן, במשך שלוש שנים ויותר מנסה שובל לשכנע אותנו שהוא-הוא המיינסטרים הציוני, כשהוא צריך לדעת שהוא הכל חוץ ממנו. תנועת המרכז של הציונות, מהחוגים שמשמאל למפלגת העבודה ועד לתנועת החירות, מעולם לא ראו את בניית המקדש כמשאת לב; במקרה הטוב, העדיפו להדחיק אותו ובמקרה הרע היתה אל כל הרעיון עוינות מובהקת. שובל הוא לא המרכז, הוא הוא השוליים המשיחיים שעכשיו מנסים להשתלט על המרכז. הוא הטפיל שמנסה לתפוס את מקומו של המארח. עכשיו אפשר גם להבין את יחסו אפילו אל השמאל הציוני: מדובר, אחרי הכל, באנשים שלא תופסים את המקדש כמרכז הקיום הציוני ושעבור הסכם שלום יהיו מוכנים לוותר על שליטה בהר הבית. אנשים כאלה, לדעת שובל, הם בסופו של דבר בוגדים ביעוד הלאומי. חבל שהוא לא אמר לנו את זה קודם, זה היה מאפשר לנו להכניס אותו לפרופורציה.

וזה מביא אותנו לשאלת הפרה האדומה: אם רונן שובל חושב שאנחנו צריכים לבנות את בית המקדש, הוא קודם כל צריך לענות על השאלה מה יש לעשות במבנה שנמצא שם כרגע. האם הקמת בית המקדש השלישי מצריכה, לדעת שובל, את הריסת כיפת הסלע, מה שצפוי להוציא את ישראל למלחמת גוג ומגוג? זו השאלה שעיתונאי צריך לשאול את שובל, בפעם הבאה שהלז מנסה ללהג שוב על "מרכז ציוני." שובל הוא לא איש מרכז – הוא מעולם לא היה, זה לא חדש – אבל צריך להבין שהמאמר האחרון שלו, ונראה שהוא חושב כך כבר שנים ומסתיר זאת מן הציבור, מציב אותו בשוליים המטורפים של הציונות הדתית.

(יוסי גורביץ)