מועצת זכויות האדם של האו"ם, גוף מפוקפק לא פחות מממשלת ישראל, הוציאה דו"ח שקובע שההתנחלויות הן עבירה על החוק הבינלאומי, שיש לפנותן, שהן מסכלות אפשרות לשלום, ושהתגובה הישראלית הרשמית לפוגרומי "תג מחיר" היא מחפירה. על כל זה אין כל כך ויכוח, אבל הדו"ח מאמץ גם את רעיון ה-BDS – רעיון שכזכור אסור להביע תמיכה בו בישראל, וזאת בעקבות חוק החרם. המועצה קראה לחברות ברחבי העולם לשקול החרמה של פעילות בהתנחלויות. המועצה צפויה לאמץ רשמית את הדו"ח במארס, ומשם יש להניח שיהיה כבר מי שיעלה אותו לדיון באסיפה הכללית של האו"ם ואולי גם במועצת הבטחון.

כשהחלה עבודת הוועדה בנושא, הורה משרד החוץ, בראשות שר החוץ לשעבר ליברמן, לדיפלומטים הישראלים שלא לשתף פעולה עם עבודתה. זה היה לפני כשנה וכבר אז אפשר היה לחזות את העתיד. משרד החוץ התחפר אז בעמדה ההיסטורית של הפלסטינים, זו שגרמה לאבא אבן לומר עליהם שהם לא פספסו שום הזדמנות לפספס הזדמנות: הוא הודיעה שישראל לא במשחק. היא לא תשלח נציגים. התוצאה, כצפוי – במיוחד לאור ההיסטוריה הבעייתית מאד של המועצה לזכויות האדם – היתה דו"ח עוין מאד לישראל.

בן דרור ימיני התייחס לדו"ח אתמול (ו'). באורח משונה, ימיני כלל לא מתווכח עם המסקנות של הדו"ח, אולי כי אי אפשר להתווכח איתן. ימיני הרי מחזיק, לפחות רשמית, בעמדה שההתנחלויות מסוכנות לישראל ושהן מחסלות את הסיכויים לפתרון שתי המדינות, אז הוא לא יכול, כמו מועצת י"ש וסגן השר איילון, לבטל את עצם קיומו של האו"ם ולדהור חזרה להצהרת בלפור. המשמעות הישירה של מהלך כזה, כפי שהוא מבין היטב, היא הקמת מדינה דו לאומית. העולם לא יסכים לקבל את התפיסה שישראלים הם בני אדם והפלסטינים הם נספח.

אז מה הוא עושה? הוא פונה לאד הומינם הישן והטוב שלו ושל "אם תרצו." הוא מיילל על כך שהדו"ח נשען על מידע שהגיע מארגוני זכויות אדם ומ… עיתון "הארץ." הוא מונה כתגרן את מספר האזכורים: 17 אזכורים ל"בצלם", שמונה ל"שלום עכשיו", ארבעה ל"יש דין," שבע אזכורים ל"הארץ."

מה הם האזכורים הללו? ימיני לא מפרט. מה הם אומרים? אף לא מילה. מה הטענות שהם מבססים? חפשו בעצמכם. כל מה שחשוב לו הוא שארגוני זכויות אדם ועיתון העזו להיות מצוטטים על ידי ארגון בינלאומי, מפוקפק אמנם, בתחום זכויות האדם, והעזו להעביר לו מידע – מידע שעליו ימיני לא טורח לערער. ימיני דורש, בעצם, שארגוני זכויות האדם והתקשורת הישראלית יאמצו את העמדות של משרד החוץ הישראלי, שמחרים את המועצה. הוא טוען שאסור לשתף איתה פעולה, משום שהאנשים שעומדים מאחוריה "אינם תומכים מוכרים בהסדר הוגן של שתי מדינות לשני עמים."

וואלה. גם ממשלת ישראל, כידוע, לא בדיוק תומכת ב"הסדר הוגן של שתי מדינות לשני עמים." היא דורשת לספח חלק מהשטחים הפלסטיניים ומגדירה את אריאל, שתקועה עמוק בתוך השטח הפלסטיני ושכל ההגיון של קיומה מיועד למנוע כזו, כעיר שאין להעלות על הדעת שלא תהיה בריבונות ישראלית – טענה מוזרה, בהתחשב שהיא מחוץ לריבונות ישראלית כרגע. שר החוץ ליברמן עמד על בימת האו"ם ודחה את תכנית שתי המדינות, ואמר שהמקסימום שאפשר להגיע אליו הוא הסכם ביניים ארוך טווח – קרי, המשך הכיבוש. אבל אם ארגוני זכויות האדם היו דורשים שלא לדבר עם משרד החוץ הישראלי כל זמן שליברמן עומד בראשו, על פי העיקרון של סירוב לדבר עם מי שמתנגד ל"הסדר הוגן של שתי מדינות," בן דרור ימיני היה מאשים אותם באנטי ישראליות, שלא לומר אנטישמיות ונאציפיקציה. יתר על כן, בשבועות האחרונים נוקטים הפלסטינים בשיטה של הקמת מאחזים בגדה; צה"ל מפגין שוב ושוב עד כמה צדק הדו"ח של מועצת זכויות האדם בכך שהוא מפנה אותם תוך זמן קצר במיוחד, בעוד שכמאה מאחזים שישראל התחייבה לפנות לפני יותר מעשור עדיין עומדים על מכונם. היום (ז') פינו חמושי צה"ל מאחז כזה, תוך שהם נמנעים מלבלום מתנחלים שניצלו את ההזדמנות כדי לעקור עצי זית. לפני מספר שבועות, פינו החמושים את המאחז באב אל שמס, תוך התעלמות מכך שהוא עדיין עומד לדיון בבג"צ.

אם בן דרור ימיני אכן היה רוצה להציל את שמה הטוב של ישראל, הוא היה מקדיש מאמצים ניכרים למאבק במאחזים, ומצביע על כפל הלשון של מדינת ישראל בכל מה שקשור אליהם. אבל, בעליל, לא זה מה שמעניין אותו: הוא מעוניין ברדיפה מק'ארתיסטית אחרי אנשים שסוטים מהקו הרשמי של ההסברה הישראלית. במקום לדרוש דין וחשבון מממשלת ישראל, שהיא-היא האחראית לקריסת פתרון שתי המדינות, הוא מעדיף לצוד "בוגדים."

זה בוודאי הרבה יותר נוח. השאלה היא אם זהו תפקידו של עיתונאי, לדרוש מעיתונאים וארגוני זכויות אדם נאמנות לממשלה שלהם. ימיני אולי לא מבין, אבל זה בדיוק מה שהוא עושה: הוא שוט (לזכותו ייאמר שבניגוד ל"אם תרצו," הוא כנראה לא מודע לכך) בידי הממשלה. הוא משמש אידיוט מועיל שלה.

עדכון: הבלוגר נועם ר. עבר על התגובה של NGO Monitor, ארגון ה-Hasbara המוביל שלמרבה הצער האמת איננה נר לרגליו, וראה זה פלא – כמו בשורה של מקרים אחרים, בן דרור ימיני נשען בעליל על הדו”ח הזה. ואם זה לא היה מספיק, אז הדו”ח של NGO Monitor רווי שקרים ואי אמיתות. למשל, נהוג לטעון שמועצת זכויות האדם מתעסקת כמעט אך ורק בישראל. בפועל, שיעור ההחלטות שלה העוסק בישראל הוא שבעה אחוזים.

ועוד דבר אחד: בעניין דומה, צפוי לצאת בקרוב מחקר שמשווה בין ספרי הלימוד הפלסטיניים ובין אלה הישראלים. אף שנראה שהדו"ח יהיה ביקורתי יותר כלפי ספרי הלימוד הפלסטיניים, בישראל ניסו להרוג אותו מלכתחילה וסירבו לשתף איתו פעולה. למה? כפי שאמר מנכ"ל המשרד לאיומים אסטרטגיים, יוסי קופרווסר (אתם עשויים לזכור אותו כאצטגנין כושל מאמ"ן מחקר), בדיונים פנימיים, מדובר ב"דו"ח שערורייתי במיוחד, כי החוקרים שופטים את ישראל והפלסטינים על אותה סקאלה." וואלה. מה למנכ"ל המשרד לאיומים אסטרטגיים ולדו"ח על ספרי לימוד? ובכן, ב-Hasbara שיש לה מדינה, כלומר במדינה שכבר מזמן שכנעה את עצמה שלא משנה מה היא עושה, משנה רק איך מדווחים על זה, גם דו"ח על ספרי לימוד הוא "איום אסטרטגי," שלא לומר פיגוע איכות תודעתי.

(יוסי גורביץ)