לפני שבועיים, זכה תא"ל – במהרה בימינו במיל' – אבי בניהו, דובר צה"ל, לקיתונות של לעג בבלוגוספירה ובטוויטרספירה, כאשר הודיע שערימת השקרנים הכושלת שלו "נמצאת בקדמת הטכנולוגיה" משום שהיא פועלת בטוויטר ופייסבוק, ושהוא עומד לגייס "לוחמי ניו מדיה", שאותם הוא מגדיר משום מה כ"האקרים קטנים". אחרים הביעו התנגדות למסר אחר של בניהו, על פיו הוא עומד בקשר עם יהודי התפוצות באמצעות מנחם ברוד, הדובר של תנועת חב"ד, שמפעיל עבורו את רשת ה"שליחים" של הכת. לצה"ל יש היסטוריה ארוכה ומסובכת עם המיסיונרים האלה, ובעבר הוא הורה להרחיק אותם מבסיסיו; עכשיו מחדש בניהו את קשריו עם הארגון.

בניהו הוא דובר צה"ל בעייתי במיוחד. הדובר לא אמור להיות הסיפור, הוא אמור להיות שקוף, אבל בניהו – שהוא הרבה יותר דובר אשכנזי מדובר צה"ל – לא הצליח להתאפק מלדחוף את עצמו לעדשה. הבוקר, למשל, פורסם שבניהו תובע 2.5 מיליוני שקלים מידיעות אחרונות ומחברת הפרסום, כדי שיחשפו את זהותם של אנשים שהאשימו אותו בשותפות לקשר הקולונלים. בעבר, הוא זכה ללא מעט פרסום במאבקים שניהל נגד שר הבטחון, מאבקים משונים למדי מאדם שרשמית מחזיק בדרגת תא"ל ולובש מדים.

בתוך כל הלעג, המוצדק, לבניהו ולוחמי הניו מדיה שלו, נשמטה מהתודעה הצהרה אחרת של בניהו באותו כנס הרצליה: הוא התייחס שם ל"קמפיין הדה-לגיטימציה", כפי שמכנה קמפיין ה-Hasbara את שלל הפעולות נגד מדיניותה של ישראל. תחת המטריה של "דה לגיטימציה", כוללת ישראל את קמפיין ה-BDS, שקורא להחרמה של ישראל עד שתסיים את הכיבוש, אבל גם ארגונים מיינסטרימיים בהרבה, כמו J-Street, שמוחרם על ידי שגריר ממשלת נתניהו בוושינגטון; ארגון Hasbara אמריקני מוביל, The Emergency Committee For Israel, אף מחה על השתתפותו של נציג רשמי של ממשל אובמה בכנס. כל מי שמתנגד למדיניות ממשלת ליברמן-נתניהו, כמסתבר, שותף ל"דה לגיטימציה" של ישראל.

ומה היה לבניהו לומר על אנשי ה"דה לגיטימציה"? הוא טען שמדובר בסוכנים איראניים. " זהו מאבק מתוכנן, מתוזמן שממומן על ידי גורמים פרו אירניים. הם גם מייעצים בתחום הזה ומזינים את הארגונים תומכי הציר הרדיקלי". למותר לציין שבניהו לא סיפק ולו בדל של הוכחה לדבריו. נראה שזו טענה שבניהו אימץ לאחרונה: הוא הציג אותה ב"ראיון" שנערך עמו בבטאון של צה"ל בינואר 2011.

כלומר, בכיר בצה"ל ובמערך ה-Hasbara מאשים – בלי להעמיד פנים שהוא אפילו מנסה לנמק את הטענה הזו – את מתנגדיה של ישראל בכך שהם מופעלים ישירות על ידי מדינת אויב. הם צריכים לבחור אם הם אידיוטים מועילים, שלא מזהים את המפעילים שלהם, או שם משתפי פעולה מרצון. מותר לתהות אם המשתתפים בכנס ג'יי סטריט יודעים שזה מה שהם בעצם עושים.

עכשיו, אנחנו מכירים את הטענה הזו. היא הטענה המקובלת של המשטרים שסביבנו, שמסבירים את כל ההתנגדות להם בכך שהיא מונעת על ידי ישראל. היא הטענה שאין שום דבר שהוא פגום אינהרנטית בישראל, יש לכל היותר כמה תקלות או סטיות מצערות מהדרך שצריך לתקן, מה שאפשר יהיה לעשות ברגע שייפסק הרעש ושיתנו לישראל לעבוד. בניהו, בינתיים, עוד לא התדרדר לנלעגות של משטר מובארק, שבכירים בו טענו שישראל שולחת לסיני כרישי תקיפה, או של המשטר הסעודי, שדיווח בקוצר נשימה שעצר עיט-ריגול ישראלי; אבל הוא בהחלט משדר על אותו גל עם "אם תרצו", שחשה מאוימת לא רק על ידי פוסט ציונים אלא גם, ובמיוחד, על ידי פוסט ציונים שלא יודעים שהם כאלה.

את המילה "פוסט ציוני" אפשר להמיר בקלות ב"ציוני" במשטרים ערביים, "קוסומופוליט" בברה"מ (שגם העניקה לנו את התפיסה שאדם יכול להיות "סובייקטיבית" בעד המפלגה אבל "אובייקטיבית" נגדה, כלומר שכל הרהור אחריה, גם אם הוא מיועד לשפר אותה, חותר בעצם תחתיה), ובמובן מסוים גם "קומוניסט" בארה"ב של ימי מקארתי (ובחוגים מסוימים, גם הרבה אחר כך).

בניהו הולך כאן בעקבות מקארתי ומשתמש באותה שיטה של האחרון: אם הלז היה מנפנף בניירות וטוען שיש לו רשימת שמות – שמספרה השתנה מעת לעת – של מרגלים סובייטים בממשלה האמריקנית, בניהו צובע את כל מתנגדי ממשלת ישראל כסוכנים איראניים. מקארתי לא חשף ולו מרגל סובייטי אחד (אף שהיו כאלה); בניהו לא נוקב בשמו של ולו סוכן השפעה איראני אחד. וזאת מסיבות מובנות: האשמה כזו תגרור מיד תביעת דיבה. מקארתי השתמש בשיטת ההשמצות הגורפת הזו כאמצעי פוליטי; מותר לחשוד שזה בדיוק מה שבניהו עושה. או, למצער, ככלי להפניית האש מהתנהלותו הפסולה וחסרת התקדים כדובר צה"ל.

שלא במקרה, טענת ה"סוכנים האיראנים" של בניהו, כמו רוב מוצרי הפסולת של ה-Hasbara, מופנית לתצרוכת פנים; הוא יודע שאת הגבבה הזו לא יאכלו בחו"ל, אבל יש לה ביקוש בקרב האספסוף הישראלי המוסת. אז הנה אתגר לתא"ל בניהו, כל זמן שהוא עדיין דובר צה"ל: חשוף, בבקשה, את פרטיו של סוכן איראני אחד מקרב אנשי ה"דה לגיטימציה". רק אחד. ואם אתה לא מסוגל לעשות את זה, אז סתום את הפה וחדל מלהסית.

עדכון: היום חלפו חודשיים מאז מותה של ג'וואהר אבו רחמה, ועל כן פניתי למדור רדיו ואינטרנט של דו"צ, בנסיון לברר האם התחקיר הצה"לי אודות נסיבות מותה כבר הסתיים. נמסר לי שלא, אך הוא צפוי להסתיים "בקרוב", ולהציג נתונים חדשים. בדו"צ לא היו מוכנים להבהיר את משמעות המושג "בקרוב", מעבר לאמירה שזה לא יקרה בשבוע הקרוב. המשך יבוא.

(יוסי גורביץ)