כשהודיעה המשטרה, ביום רביעי, על מעצרם של ארבעה אחים יהודים בחשד לרציחתו של חוסאם רווידי, הודיעה הפרקליטות כי תעמיד את החשוד העיקרי, הדוקר, לדין באשמת הריגה בלבד. ביום חמישי, הודיעה המשטרה כי האישום יהיה רצח; אבל היום הוגש כתב אישום באשמת הריגה בלבד.

כתב האישום מעורר את כל התהיות שעורר ביום רביעי: הרצח, על פי כתב האישום, בוצע תוך "קללות גזעניות" כלפי הקורבנות; התוקפים המשיכו לבעוט בקורבנות גם כששכבו על הרצפה; זה היה לינץ' לכל דבר ועניין.

כמו בלינצ'ים בדיקסי של אז, יש מי שמבהיר שהרוצחים הם גיבורים עממיים, לא פושעים. ארגון להב"ה – החברים הטובים של ציפי חוטובלי, שכפי שראינו הם מסונפים לאנשי כהנא – מיהר להודיע ש"ערבים מטרידים ופוגעים בכבודן של נערות יהודיות על רקע לאומני, ובנסיבות אלו אי אפשר להתפלא שיש נערים יהודים שלא מוכנים להבליג ולעבור על כך בשתיקה". לא משנה שלא היו שם נערות ולא נעלים: התירוץ הזה, ששימש כתירוץ הבסיסי כמעט לכל לינץ' בדרום, טוב תמיד. מי שקונה אותו, ממילא לא מתעניין בעובדות.

הדבר המעניין באמת הוא העובדה שעורך הדין של הדוקר הוא עדי קידר, עורך הדין של עמותת "חננו". העמותה הזו מייצגת אנשי ימין שהסתבכו עם החוק, בעיקר על רקע תקיפות לאומניות. "חננו" מייצגת, בין השאר, את ג'ק טייטל ואת יגאל עמיר, והיא מקבלת את תרומותיה מאותו צינור העברה שמעביר תרומות גם ל"אם תרצו", ה-CIF.

"חננו" מתארת את עצמה כך: "במשך השנים, יהודים רבים אשר פועלים למען עם ישראל נקלעים  למצוקה משפטית- חיילים במהלך לחימה כנגד האויב, מתיישבים אשר נאלצו להתמודד עם בעיות ביטחוניות והתיישבותיות, או אזרחים מן השורה אשר מוחים על התנהלות הממסד. יהודים אלה הופכים לפתע מקצין בעל תהילה או אב למשפחה מכובדת לנרדפים אשר נאלצים להתמודד עם מעצר ומשפט על כל הכרוך בכך. חלקם מצליחים אמנם באופן חלקי להתמודד לבדם עם המציאות החדשה, אך רבים נוספים נותרים ללא סיוע בהנחיה כיצד לנהוג, בשחרור מהמעצר ובמימון הוצאות המשפט הרבות. כדי לסייע ולגבות את אותם יהודים הוקמה עמותת "חננו"."

מי שרוצה להבין את תפיסת עולמה של "חננו", רצוי שיתבונן בהתייחסות "חננו" לקליינט אחר שלהם, לוחם מג"ב שחר בוטביקה, שתקף צעיר פלסטיני (עמראן אבו חמדייה, בן 17) והשליך אותו מג'יפ דוהר אל מותו: "חננו" טוענים שמדובר היה ב"מעשה נקמה" על "רצח" כמה מחבריהם. מותו של אבו חמדייה מתואר כך: "באחד המקרים פגע ראשו של הערבי בכביש והוא מת". בוטביקה, אגב, הורשע בהריגה והוא מרצה שמונה שנות מאסר.

במהלך הדיון, ניסה קידר לטעון שהלקוח שלו, הדוקר, בכלל לא ידע שמדובר בערבים. על זה אומרים האמריקנים Don't be cute. אם הלקוח שלו לא היה יהודי שדקר ערבי, אם זו באמת היתה סתם קטטת שיכורים – כפי שמנסה הימין לשכנע אותנו – אז קידר והעמותה שלו בכלל לא היו שם. הוא שם משום שמרשו הוא "יהודי אשר פועל למען עם ישראל". את חגיגות השמחה על שחרורו של עוד מחבל יהודי ידחו לאחר כך; בינתיים, עושים כל מה שניתן כדי לשחרר אותו. אנחנו עוד נשמע שהוא ילד נורמטיבי ממשפחה טובה, ששאף להתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל.

והמקרה של רווידי הוא מקרה אחד בלבד. בירושלים היו שורה של תקיפות כאלה, רובן לא קטלניות. היתה כנופיה של אחים יהודים ששלחה נערה למשוך צעירים אחריה לאמבוש. הם תקפו בין השאר תייר דרום אמריקני. מקרה אחר קרה החודש בפרדס כץ: שמונה אחים יהודים תקפו שני פליטים מסודאן. תושב מקומי שרואיין הביע הזדהות עם עמדות להב"ה.

עד כה, המשטרה לא עצרה חשודים בלינץ' הזה – היא מתקשה לפענח מקרי פשע כאלה, שכן כולם יודעים שלמלשינים אל תהי תקווה – אבל אם וכאשר ייעצרו כאלה, אפשר לסמוך על עמותת "חננו" שתבוא להגן עליהם ועל "להב"ה" שתסביר שהם עשו את הדבר הנכון. בינתיים אנחנו עוד לא מדברים על הקו קלוקס קלאן, כי סדינים לבנים נראים קצת מגוחכים – עם כל הדמיון לטליתות – אבל התשתית, אם לא הסמלים והשם, כבר במקום: אידיאולוגיה גזענית, מגובה על ידי עורכי דין חלקלקים ומערכת חוק רופסת, שמקבלת לגיטימציה מנציגי הקלאן בפרלמנט ובממשלה. ארבעת הרוצחים מירושלים, כמו גם הפוגרומצ'יקים האחרים, הם לא "משוגעים תורנים": הם שלוחי ציבור. הם מבינים את המסר שתופי הטם-טם מעבירים להם, הם פועלים לפיו, ובהתאם הם גם מצפים להכרה מהציבור שלהם.

וגם, כפי שאפשר לראות, זוכים לה.

(יוסי גורביץ)