האלוף מאיר כליפי, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, עלה השבוע לכותרות שלא בטובתו: הוא שיקר באשר למקום הימצאו של בנימין נתניהו. הלז היה בפגישה חשאית ברוסיה, כמסתבר – הוא טס לשם במטוסו הפרטי של המיליארדר יוסי מימן, כנראה בגלל שמשאביה של המדינה לא עמדו במאמץ – וכליפי העדיף למכור לתקשורת שקר על כך שהוא "במתקן בטחוני". בתגובה אמר כליפי ש"מותר לשקר בשביל הבטחון", או, כפי שטענו "מקורביו" הבוקר בידיעות אחרונות, "למען בטחון המדינה אני מוכן לא להגיד את כל האמת".

זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שבה שמעתי את שמו של כליפי.

* * * * *

ביוני 2006 נהרגה משפחה פלסטינית, משפחת ראלייה, מפיצוץ שאירע בחוף עזה. רק אלוהים יודע מה קרה שם, והעובדה שהפלסטינים הוסיפו אלמנטים של "פאליווד" לכל הסיפור לא סייעה להבהרת התמונה. תחילה הכחיש צה"ל שירה לאזור, אחר כך הודה שירה לשם מספינות חיל הים, מאוחר יותר הודה שבעצם ירה לשם גם מטח של שישה פגזי 155 מילימטרים, ושמיקומו של אחד מהם אינו ידוע לו. תת אלוף כוכבי, ההוא שלא נסע ללימודים בלונדון מחשש שייעצר בשל פשעי מלחמה, החליט לתקוף דווקא את המשפחה: באיזו זכות, הוא שאל, הם העזו לצאת לחוף הים.

ראיינתי אז את מארק גרלסקו, מומחה של ארגון Human Rights Watch. מצאתי אותו אדם שקול ורגוע, ענייני מאד. הוא שלל על הסף את האפשרות שהפגיעות היו מירי פגזי חיל הים, אבל אמר שיש סיכוי סביר שמדובר בפגז של 155 מ"מ – או בנפל של כזה. הוא המליץ שלא לקפוץ למסקנות. באותה תקופה הוא חיבר דו"ח על ירי הקסאמים של החמאס לעבר שדרות, אותו הגדיר חד משמעית כפשע מלחמה: ירי בלתי מכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית. יצוין שזה בדיוק מה שעשה צה"ל באותה תקופה, מתוך כוונה מפורשת ליצור טרור, כהרגלו.

כשבוע לאחר האירוע הופיע כליפי בטלוויזיה, והציג מחקר צה"לי שבו נטען שצה"ל לא אחראי בשום אופן לפיצוץ ולהרג, אבל נמנע מלמסור את התחמושת שלדעתו היתה אחראית לו לבדיקה חיצונית. היום אנחנו יודעים שכליפי הוא שקרן מועד, כהצהרתו שלו, שאין לו שום בעיה לומר אי אמת כדי לקדם את מה שהוא רואה כ"בטחון המדינה". זה צריך להטיל צל מסוים על החקירה שלו.

מה קרה, בינתיים, למארק גרלסקו, שהגיש דו"ח נגדי?

אה, זה פשוט: מעריב הודיע שהוא נאצי.

* * * * *

תחת הכותרת "הקשר הנאצי של המומחה האנטי הישראלי", חשף מעריב – או, אם לדייק, ציטט בלוגר ימני , עמרי קרן – שלגרלסקו יש עניין במזכרות של הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה. לא שזה היה סוד גדול: גרלסקו פרסם ספר על תגי היחידות של הנ"מ הגרמני.

מאחר ולכתוב שמישהו אוסף תגים של יחידות נ"מ – לא בדיוק החלק הפעיל של האס.אס. – קצת מקשה על הפיכתו לשונא ישראל מובהק, דיברה הכותרת על "הקשר הנאצי" שלו, כלומר עוררה בקוראים ציפיה לקשר ישיר בין גרלסקו ובין נאצים. מעריב השמיט, משום מה, את העובדה שקרן טרח להביא: שלדבריו של גרלסקו העניין שלו בנ.מ. הגרמני התעורר לאחר שהתברר לו שסבו נלחם בשורותיו.

הכתבה התייחסה אליו כאל "המומחה האנטי ישראלי". הראיות: הדו"ח של גרלסקו על אירועי בית להיה, הדו"ח שלו שמצא שצה"ל השתמש בפגזי זרחן במהלך מבצע "עופרת יצוקה", ועל כך שצה"ל השתמש בפגזי מצרר במלחמת לבנון השניה.

על חוף בית להיה כבר כתבתי. צה"ל כבר הפסיק להכחיש את השימוש במצרר במהלך המלחמה בלבנון, אחרי שנתפס בשקר מטומטם במיוחד (דן חלוץ הצטלם עם סוללת MLRS בדיוק כזו ירתה פגזי מצרר); ואם מישהו מאמין לטענה שצה"ל לא השתמש בפגזי זרחן בעזה, הוא צריך להיות טיפש מאד או פנאט מאד. כלומר, לא בדיוק נאצי ולא בדיוק אנטי ישראלי. ראוי לציין, אגב, שהמחקר של גרלסקו שקבע שהחמאס מבצע פשעי מלחמה כנגד שדרות לא הוזכר בכתבה – אולי החץ הזה לא התאים למטרה שסומנה מראש.

בן דרור ימיני, עורך הדעות של מעריב, השתולל לגמרי: "עדיין לא ברור אם גרלסקו עצמו נאצי", הוא כותב. זה, למעשה, די ברור: גרלסקו לא יכול להיות נאצי משום שהמפלגה הנאצית הוצאה אל מחוץ לחוק עם כיבושה של גרמניה. לכל היותר, אפשר לטעון שהוא ניאו נאצי – אבל לכך מעריב לא טרח להביא שום ראיות. ימיני מתייחס אל גרלסקו כאל "מיליטריסט מימין". העובדה שאדם שירת בצבא לא הופכת אותו למיליטריסט, העובדה שהוא הלך אחר כך לעבוד עבור ארגון זכויות אדם יכולה אפילו להיראות כנסיון לכפר על שירותו הצבאי, ואם יש התבטאויות של גרלסקו שמציבה אותו בימין הפוליטי, מעריב לא הציג אותן.

אבל כמה קל לפטור את הטענות כנגד ישראל כהמצאה של חובבי-נאצים. מעריב עושה כאן, בעצם, את מה שכליפי עושה: הוא משקר. לא בשביל בטחון ישראל: השקר של כליפי בפרשת מסעו של נתניהו לרוסיה לא הגן על כלום, ואם שיקר גם בפרשת בית להיה, גם זה לא הועיל בדבר לבטחונה של ישראל. לא, השקרים אינם למען בטחונה של ישראל: הם למען בטחונם העצמי של הישראלים, שקרים שמטרתם לפטור את עצמם מבחינת מעשיהם.

אבל בטחון עצמי שנשען על שקרים, ודאי על שקרים קלים לחשיפה כאלה של מעריב וכליפי, איננו בטחון אלא ההיפך ממנו. הוא מוציא את האדם, והקבוצה, מהעולם אל עולם הפנטזיה. ובאדיבותו של צה"ל ומקהלת המעריצים שלו בתקשורת ובחברה הישראלית, אנחנו שועטים לשם במהירות שיא.

(יוסי גורביץ)