לרבנות אין די במלחמה שהיא אוסרת על החיים, או על המתים הטריים, וכעת היא התפנתה לנהל מאבק גם עם מתים נשכחים. הרבנות בחיפה רוצה להעביר מקברם ארבעה חיילים בריטים בני דת משה, שנפלו לצד חיילים בריטים אחרים ונקברו לצידם בבית הקברות הצבאי הבריטי בעיר, וזאת משום – לטענתם – שאין לקבור יהודים לצד גויים.

יש כמה סיבות להתנגד למעשה הגרוטסקה החדש הזה, שדורש לטלטל עצמות שנחות במקום מסוים מזה תשעים שנה. לא הייתי בבית הקברות הצבאי הבריטי בחיפה, אבל מספר פעמים הייתי בבית הקברות הבריטי בדיר אל בלח, והוא היה מרשים הרבה, הרבה יותר מכל בית קברות יהודי שהיה לי חוסר המזל לבקר בו; פיסה מוריקה של אנגליה שהועתקה במאמצים אל המזרח התיכון. כמו כמעט כל דבר שמשויך ליהדות האורתודוקסית, בתי הקברות היהודיים זועקים חוסר אסתיקה, כמעט אנטי-אסתיקה. לא במקרה זו הדת שיצרה את האיסור על "כל פסל וכל מסכה", ובעצם על כל אמנות פלסטית. זה לא מקרה: שורה של פסיקות הלכתיות אסרו על הפיכת בתי הקברות למקום נעים, ומאחר והדבר הפך מטבע הדברים את בית הקברות למקום מוזנח, התירו להעביר את ניהולו לידי ערים של גויים בעלי חוש אסתטי בסיסי.

שנית, הבריטים – שממשיכים לטפח את בתי הקברות שלהם, כאן וברצועה – צפויים לגלות התנגדות, ואם לישראל לא היו מספיק צרות בגלל התנהלותם של החיים בה, עכשיו היא צפויה להכנס לתקרית דיפלומטית בגלל עצמותיהם של כמה טומי'ס. בהתחשב בגל הנוסטלגיה למלחמת העולם הראשונה שעובר על בריטניה בשנים האחרונות, זה רעיון רע במיוחד.

ושלישית, וחשוב מכל, משום פריצת הגדר ההלכתית. המושג ההלכתי של דרכי שלום הוא פחות או יותר כל מה שעומד התפרצות כל השדים של ההלכה אל המרחב הציבורי; הוא אמור לבוא אל קיצו בימים שבהם "יד ישראל תקפה". הברייתא המפורסמת ביותר בנושא (גיטין, ס"א עמוד א') אומרת כך: "תנו רבנן: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי השלום". הדגשה שלי. הפסיקה הזו מופיעה גם אצל הרמב"ם: "אפילו הגויים – ציוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום". פסיקה זהה מופיעה גם ב"שולחן ערוך" של יוסף קארו (יורה דעה, שס"ז: "קוברים מתי גויים").

אלו פסיקות מפורשות. ההתנגדויות לקבורת לא יהודים בבית קברות יהודי מגיעות כולן מרבנים אשכנזים מאוחרים, שנשענים על פלפול מפוקפק מהרגיל של רש"י, שמפרש את "קוברים מתי נוכרים עם מתי ישראל" כ"לא בקברי ישראל, אלא מתעסקים בהן אם מצאום הרוגים עם ישראל". שנאת המין האנושי של ההלכה האשכנזית חריפה באופן ניכר מזו של ההלכה הספרדית: אם זו האחרונה רואה את ימות המשיח כתהליך שבו הלא-יהודים רואים את האור ומתגיירים, הרי שהראשונה מדברת על השמדתם. שורש הדברים, כמובן, ביחסים האלימים מאד בין נוצרים ליהודים. בסופו של דבר הכל חוזר לתתנ"ו, לרצח הילדים היהודים על ידי הוריהם, שהיה מיועד למנוע את התנצרותם, ושכדי להמנע מהדיסוננס הקוגניטיבי הנורא – "עין מי תשמע ולא תדמע/הבן נשחט והאב קורא את שמע" – של העבירה על הטאבו האנושי הבסיסי ביותר הוגדר כ"קידוש השם".

על רש"י, כידוע, מספרת האגדה שאמו כמעט ונדרסה על ידי פרש נוצרי (בגלגוליה המקובלים, הפרש הופך לצלבן, אבל הוא נולד 60 שנים מוקדם מדי), ושנעשה לה נס; על כל פנים הוא היה עד בן הזמן למאורעות תתנ"ו. שנאת הנוצרים בקרב יהודי אשכנז מוקדמת, כמובן, למסעות הצלב, אבל היא התקבעה אחריהם, וכפי שאפשר לראות כאן, היא מקלקלת את השורה: רש"י מעקם הלכה פשוטה וברורה, שהובנה כפשוטה על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך, בכדי למנוע מגע אפילו בין מתי היהודים ומתי הנוצרים. אחרי הכל, אם יהודים מצווים לרצוח את ילדיהם ובלבד שלא יהפכו לנוצרים, איך אפשר לדבר על קבורה לצידם של נוצרים?

אלה התהומות של שנאת האדם, החורגת אפילו משנאת האדם הבסיסית של ההלכה, שאליהם שוקעת הרבנות של חיפה. אבל יש כאן רובד נוסף: "קוברים מתי נוכרים עם מתי ישראל" היא אולי המצווה המוכרת ביותר של "דרכי שלום". הנסיון הראשון הזה לשנות מצב קיים, שעמד על כנו עשרות שנים – בניגוד להתחמקות מקבורה אקטיבית של חייל דרוזי, נניח, ליד חייל יהודי, שהיא דבר נפוץ למדי – בהחלט עשוי להיות איתות, השריקה לכלבים שכבר הורגלנו בה מצד רבנים, ש"דרכי שלום" מגיעות לקיצן בישראל, שאנחנו עוברים ממצב של "דרכי שלום" ל"יד ישראל תקיפה", כלומר ששעת שעבודם או השמדתם של הלא-יהודים עומדת בפתח.

ועוד דבר אחד: ראש ממשלתנו היקר הוציא הודעה לעיתונות (שצוטטה בעיתון הבית שלו, "ישראל היום", כידיעה מטעם הכתב המדיני) על טיוליו עם רעייתו הנשגבת בוושינגטון. בין השאר נאמר שם שנתניהו דקלם מהזכרון את הצהרת העצמאות האמריקנית. מעניין אם הוא חשב ולו לרגע על המשמעות של אחת הפסקאות הידועות ביותר שבה:

We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable rights, that among these are life, liberty and the pursuit of happiness. That to secure these rights, governments are instituted among men, deriving their just powers from the consent of the governed. That whenever any form of government becomes destructive to these ends, it is the right of the people to alter or to abolish it, and to institute new government, laying its foundation on such principles and organizing its powers in such form, as to them shall seem most likely to effect their safety and happiness.

ואם הבין שהוא משחק במחזה הזה בתפקיד לורד נורת'. כנראה שלא.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)