שגרירי ישראל במערב אירופה קיבלו בשבוע שעבר מברק בהול, שמורה להם לגייס לאלתר לפחות אלף איש הנאמנים לעמדותיה של ישראל, כדי להפעילם במאבק על התודעה. המגויסים אמורים להיות ערוכים להגיע להפגנות ועצרות תמיכה ולפרסם מאמרים בעיתונות על פי הצורך.

הלגיונות האלה יופעלו על ידי לוביסטים בשכר, שהמטרה העיקרית שלהם היא שתילה של מסרים בתקשורת המקומית תוך טשטוש העובדה שמדובר במסרים ישראליים; הם אמורים להגיע לקהל האירופי "ללא טביעת האצבע של ישראל". מעבר להסברת הקו הישראלי הרשמי, מפעילי הבובות גם יסבירו לאירופאים שישראל מתקדמת טכנולוגית (בלוגרית אמריקנית שהיתה כאן לאחרונה סיכמה הכל במשפט קצר, בציינה שכאשר מאשימים את ממשלת ארה"ב בעוולות, היא לא מגיבה ב"אבל אנחנו נתנו לכם את אפל"), וישמיצו משטרים קפיטליסט… אה, סליחה, ערביים/מוסלמיים.

אם כל התוכנית הזו מריחה לכם באופן חשוד כמו תעמולה סובייטית, לא תופתעו לדעת שהאדם שנמצא מאחוריה, ושמתייחס אליה בחשיבות רבה עד כדי הכפלת תקציב התעמולה של השגרירויות, הוא אביגדור ליברמן. בקיצור, משרד החוץ הגיע כנראה למסקנה שבמלחמה הפסיכולוגית כנגד יהודי ישראל הוא כבר ניצח, ועכשיו הגיע הזמן להפעיל את אותם כלים כלפי הערלים. ישנה כמובן השאלה מה יעשה עכשיו משרד ההסברה והתפוצות, כי ליברמן מרוקן אותו ממשמעותו, אבל זה בסדר – השר יולי אדלשטיין יודע היטב שכל תפקידו הוא לשבת במשרד ריק.

הנקודה המעניינת היא שאפילו משרד החוץ איבד את האמון בצדקת דרכה של ישראל. אפשר היה לצפות מבריון עם תעודות כמו ליברמן שיטיח שוב ושוב בגויים את צדקת דרכה של ישראל בגאווה ובגאון, ולא ינסה להסתתר מאחורי היצורים השנואים ביותר בעידן המודרני, אנשי הפרסום.

אבל נראה שאפילו ליברמן כבר קלט שישראל נתפסת כרעילה, שמסר שיגיע ישירות ממנה ייתפס מיד כלא אמין, כשקרי. 43 שנים אחרי הכיבוש, אחרי מלחמה בלבנון שנועדה לשעבד את הפלסטינים, אחרי מלחמת ההתשה של האינתיפאדה השניה, אחרי אינסוף שקרים, מוצאת ישראל את עצמה כמו ברית המועצות אחרי רמיסת האביב של פראג:

About a subjugated plain,

Among its desperate and slain,

The Ogre stalks with hands on hips,

While drivel gushes from his lips.

אחרי הכל, ליברמן עצמו ניפץ את השקר הישראלי הרגיל – "אנחנו רוצים שלום" – בהצהרה חד משמעית שאי אפשר להגיע לשלום ושיש לבצע טרנספר של אזרחי ישראל הערבים, ועוד מעל במת האו"ם. ידידיה הליברלים של ישראל נוטשים אותה, אחד אחד ובקבוצות. האנשים שעדיין מוכנים לדבר למען ישראל של ליברמן-נתניהו הופכים במהירות לקריקטורות ומאבדים את אמינותם, הופכים למקבילה של המפלגות הקומוניסטיות המאובנות שלאחר 1956 או 1968.

אז צריך – כמו המפלגות ההן, כמו הפנטגון בעיראק, כמו הסיינטולוגים, כמו שליטי כוויית אחרי כיבושה בידי עיראק, כמו תאגידי הגז בישראל, כמו כל קבוצה שנואה בצדק – להעביר את המסרים דרך צינורות אחרים, נסתרים.

התוצאה הטראגית – מבחינת האנשים שעדיין ישמיעו את המסרים הישראליים – היא שמעתה הם ייחשדו אוטומטית כסוכנים ישראלים, בשכר או לא, גם אם אינם כאלה. הצעד של ליברמן מצדיק את החשד הזה, מעודד אותו. סביר להניח שיתפתח מחול שדים סביב כל אדם שיהפוך לדובר בולט של העמדה הישראלית: האם הוא מאוכלי לחמו של ליברמן?

כך שלהפרטת ההסברה – כי זה בדיוק מה שזה – תהיה תוצאה אחת. מעתה יהיו לישראל שני קולות, שניהם לא אמינים. מבריק.

(יוסי גורביץ)