ובכן, זה היה לא צפוי.

בהנחה שקולות החיילים לא יגזלו מנדט מקדימה ויעבירו אותו לליכוד – הנחה בעייתית – יצרו הבחירות מצב משונה. נתניהו עומד בראש הגוש הגדול ביותר, לבני מובילה את המפלגה הגדולה ביותר.

מבחינה חוקתית היתרון – הזמני? – של לבני לא משנה דבר. מה שמשנה הוא מספר הממליצים באוזני הנשיא על ראש ממשלה. המצב כרגע אומר שיש לנתניהו גוש חוסם של 64. ליברמן לא יחסל את עצמו ויזרוק את נתניהו לאופוזיציה.

אפשר, כמובן, להתחיל לדבר על כך שרצוי שתהיה ממשלת אחדות, אולי עם הזנב שנותר מהעבודה. לדעתי חבל על הזמן. זה יהיה עיוות של רצון העם המובהק.

תנו לו למשול, לאיש הקטן שמחפש מרפסת. תנו לו להקים ממשלת ימין מובהק. הרי בעשור האחרון, מאז שהרס אהוד ברק את חיינו, לא היתה פה ממשלת ימין אמיתית. תמיד היה איזה עלה תאנה שמאלי-לכאורה. ממשלת שרון הראשונה השתמשה בשמעון פרס כבובת-פיתום שחיפתה על מלחמת ההתשה שניהל שרון. בממשלת שרון השניה היו תחילה לפיד ושינוי – לא שמאל, אבל דומים – ואחר כך שב שימעל'ה לחיק הממשלה, תוך שהוא מקפיד לנהל משא ומתן על מעמדו כמשנה לראש הממשלה וראש האופוזיציה במקביל. אחר כך הגיע המישמש האולטימטיבי, קדימה, שערבב אנשי ימין מהליכוד יחד עם פליטי מפלגת העבודה ויצר מראית עין של מרכז.

תמיד היה, בקיצור, איזה עלה תאנה. הגיע הזמן להסיר אותו. הבה ניתן לימין למשול קצת. הוא הרי תמיד טוען שהשמאל מקלקל לו; הבה נראה מה הוא יודע לעשות בלי שיהיה שם מישהו שינופף בפרס נובל לשלום או במתינות מיתולוגית כדי לחפות עליו. הבה נראה כמה זמן זה יחזיק. זה ממילא, נראה לי, הכיוון ההגיוני של נתניהו: אם הוא רוצה לפרק את קדימה, אם הוא רוצה לגרום למופז ושאר חסרי החוליות לזחול חזרה לליכוד, הוא צריך קודם כל לייבש אותם באופוזיציה. בדיוק כמו בוז'י ופואד, הם לא בנויים לזה. אנחנו נשב מהצד, עם הפיצוחים, ונתבונן בקרבות שאול בבוגי, שיגמדו את סיפורי התהילה של "עופרת יצוקה".

יהיה רע לתפארת, כמובן. מישהו רע מאד – אלי ישי או אפילו יעלון – יקבל את משרד החינוך. האוצר הממלכתי יבוזבז על גבעות הגדה המערבית, ישיבות יקומו במקום כל עץ רענן, המשבר הכלכלי – מוזר, הוא לא הוזכר כמעט במערכת הבחירות הזו – יוריד לאשפתות מאות אלפי תושבים. הממשלה החדשה תעמוד בפני התנגשות עם ממשל אובאמה.

אבל כך היתה גם 1996: היא הולידה ממשלת ימין. אולי, בהתאם, תהיה לנו גם 2012: יש לקוות שהמטוטלת תנוע שוב, בעוז, אל הצד האחר, שאחרי שתושבי ישראל יבינו מה עומד מאחורי הסיסמאות הריקות של הימין, הם יזרקו אותו לאופוזיציה לשנות דור – או, במונחים ישראליים, לקדנציה אחת לפחות. ואם זה יקרה, אנחנו צריכים להיות מוכנים אז עם משהו מבטיח ומוצלח יותר מאהוד ברק, ועם תכנית חדשה. בינתיים, הבה ניתן לימין הישראלי לעשות את מה שהוא יודע לעשות: להרוס. ובינתיים, נתחיל לתכנן את הבניה מחדש.

(יוסי גורביץ)