מזה שנתיים, פועלת בישראל "החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה", שמטרתה לאתר ולהשיב לבעליהם נכסים שהיו שייכים במקור ליהודים שנרצחו בשואה. עד כה, הצלחתה חלקיות ביותר, בלשון המעטה. החברה הוקמה בעקבות חקירה נמרצת של הכנסת, בהנהגת ח"כ קולט אביטל (עבודה). עד כה, היא זיהתה נכסים שהיו שייכים ל-66,000 נרצחים – אך עד כה, רק עשרה (10) מיורשיהם זכו לקבל רכוש כלשהו.

החברה מעריכה את שווי הרכוש השייך ליורשי הניצולים בכ-750 מיליוני שקלים, שרובם נמצאים בידי בנק לאומי. הבנק הזה, גוף שהוקם כדי לשמש כבנק של התנועה הציונית, מנהל עכשיו מאבק שהיה מפרנס שורה של פנטזיות אנטישמיות כדי להמנע מלהקיא את טרפו.

תביעה ייצוגית כנגד בנק לאומי, על חלק מן הסכום, כבר הוגשה. הבנק משתמש בטקטיקות שלא היו מביישות את הבנקים השווייצריים, הבוזזים הגדולים האחרים של הניצולים; העיקרית שבהן היא מריחת זמן. בינתיים, מתים הניצולים.

זה לא חדש. הטקטיקה הזו משמשת את הבנק כבר שנים. ב-2005, הודיע הבנק שלא ישלם ולו פרוטה, עד שיועבר חוק בנושא – וזאת לאחר שוועדת החקירה של אביטל מצאה שהבנקים, ולאומי שוב מככב ביניהם, שיקרו לניצולים. לנציגיו היתה בשעתו החוצפה לטעון ש"פרסום הדו"ח [של אביטל – יצ"ג] יגרום נזק למעמדה של ישראל בעולם".

יש רק שיטה אחת שפועלת נגד האנשים האלה: ביושם בפומבי. אני פונה לכל מי שקורא את הפוסט הזה, ומבקש ממנו להתייצב ביום שישי הבא, ה-18 ביולי, בשעה שמונה בבוקר ליד סניף בנק לאומי כלשהו, ולשאול את העובדים המגיעים לשם איך הם מרגישים לעבוד במקום כזה. קבוצת פייסבוק כבר הוקמה.

הארגון הוא בשלב ראשוני מאד. לצורך השגת אפקט תקשורתי הולם, נראה לי שכדאי לארגן הפגנה גדולה יחסית מול סניף מרכזי של בנק לאומי (פרטים יבואו בהמשך), וכן שורה של הפגנות קטנות יותר מול סניפים מקומיים. אם אתם מעוניינים לארגן הפגנה בעירכם, אנא צרו קשר בדואל.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)