דר' רואן וויליאמס – המוכר יותר כארכיבישוף מקנטרברי, ראש הכנסיה האנגליקנית – מורגל בשערוריות. המוכרת שבהן היא העובדה שהוא גם ארכידרואיד. וויליאמס טוען בתוקף שהתואר הוענק לו על ידי ארגון משוררים וולשי, שאיננו פגאני; השמרנים בכנסיה האנגליקנית לא התרשמו, ו'ארכידרואיד' הפך לתואר לגלוג ובוז כלפי וויליאמס. בצדק מוחלט, כפי שמסתבר.

בסוף ינואר, הצליח הארכיבישוף לעצבן חלקים נכבדים מתושבי בריטניה, כשדרש לבטל את חוק חילול הקודש המיושן – כה מיושן, עד שבית המשפט העליון הבריטי סירב לפני כחודש לאשר תביעה כנגד אזרח, שנשענה עליו – ולהחליף אותו בחוק דרקוני הרבה יותר. אליבא דארכידרואיד, יש להעניש דיבור "חסר-מחשבה ואכזרי, אפילו אם הפגיעה נעשתה ללא כוונה". להרבה אנשים זה נשמע קרוב מאד לאיסור, למשל, על פרסום הקריקטורות של מוחמד, או של 'פסוקי השטן' של רושדי.

עוד זה מדבר וזה בא: מי שרצה לדעת בדיוק באיזה צד עומד הארכיבישוף במלחמת התרבויות – פואד ע'גמי הודה לאחרונה שסמיואל הנטינגטון צדק ממנו בשאלה זו – קיבל את התשובה אתמול. הארכידרואיד אמר ש'אין מנוס' מאימוץ חלקים מסוימים של השריע'ה האיסלמית בבריטניה, ביניהם חוק המשפחה וחוקי כלכלה. השריע'ה, יש לציין, הוגדרה על ידי בית המשפט האירופי לזכויות אדם כ"מנוגדת לעקרונות הבסיסיים של דמוקרטיה".

זו היתה עמדה מטומטמת במיוחד, אפילו מצד ראש כנסיה שכבר הצהיר שאיננו מאמין בסיפור לידת ישוע, שלושת המאגי וכל השאר. החוקה הבלתי כתובה של בריטניה מעניקה עליונות לכנסיה האנגליקנית, וראש המדינה חייב להיות אנגליקני. תמיכתו של הארכיבישוף בהכנסתה של מערכת חוקים דתית אחרת מערערת את כל האיזון העדין והלא כתוב הזה – מה גם ששמועות בלתי מבוססות טוענות שהנסיך צ'ארלס התאסלם – ומתקבל הרושם שהוא לא טרח להתייעץ עם אף גוף ממשלתי בטרם יצא בהצהרה הזו.

זו היתה עמדה מטומטמת במיוחד משתי סיבות נוספות: האחת, רוב המוסלמים בבריטניה אינם רוצים בשריע'ה. הם נמלטו ממנה. אלא שהם חלשים ומפוחדים מכדי להתנגד לגופים של האחים המוסלמים, כגון המועצה המוסלמית בבריטניה – גוף בלתי נבחר – שמצליח להשתלט על השיח הציבורי, ושמו נקשר לא פעם באלימות ובהטפה לטרור.

שנית, לפני כשבוע התחיל הבישוף האנגליקני של רוצ'סטר, מייקל נאזיר-עלי, לחיות תחת הגנה משטרתית. חטאו של הבישוף? הוא האשים גופים איסלמיים קיצוניים בבריטניה ביצירת אזורים האסורים בכניסה ללא-מוסלמים. ובנוהל הרגיל – על פיו התגובה הנכונה לקריקטורה המציגה את ה'נביא' הפדופיל והאנלפבית כחובש טורבן-נפץ היא הצתת שגרירויות, והתגובה ההולמת לציטוט של קיסר ביזנטי הוא רצח נזירה – ציון העובדה שהאיסלם הוא אלים גררה אלימות. בהקשר הזה, ההצהרה של הארכידרואיד היתה, איך לומר, מעט חסרת רגישות.

שלא במפתיע, הבישוף מרוצ'סטר היה מראשי תוקפיו של הארכיבישוף. נאזיר-עלי ציין שהשריע'ה תיצור מתח 'עם המסורת האנגלית בשאלות כגון מונוגומיה, עילות גירושין, זכויות נשים, משמורת על ילדים, חוקי ירושה ודיני ראיות. וזאת מבלי להזכיר את הקשר בין חירות האמונה והדיבור ובין תקנות בדבר חילול קודש וכפירה'. בניגוד לארכידרואיד, הבישוף מכיר את דת השלום היטב: הוא יליד פקיסטן.

נאזיר-עלי היה אחד מרבים. בין היוצאים כנגד הארכיבישוף, היה גם בן אחר של וויילס, ג'יימס לי, שבילה שנתיים מחייו כלוא בערב הסעודית בהתאם לחוקי השריע'ה. הוא ציין שמדובר במערכת חוקים ברברית, וקרא להתפטרותו של הארכידרואיד.

הקריאות להתפטרותו של הארכיבישוף כה רבות, עד שמקורביו אמרו כי הוא "נדהם לחלוטין" מגל ההדף, וכי הוא שרוי "בהלם". בנזיפה חצי רשמית, אמר ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, ש"על החוקים הבריטיים להשען על ערכים בריטיים". אם ייאלץ להתפטר – הסינוד האנגליקני מתכנס, בלי קשר, מחרתיים – יוכל הארכידרואיד להתנחם בתמיכתה של המועצה המוסלמית של בריטניה.

הארכיבישוף צודק בנקודה אחת: הכרה רשמית למחצה בשריע'ה כבר קיימת בבריטניה. מסתבר שאף שהחוק הבריטי אוסר פוליגמיה, כולם שווים בפני החוק חוץ מאלה ששווים יותר: גברים הנשואים ליותר מאשה אחת – נחשו בני איזו דת? – יקבלו תוספת סעד עבור כל אשה, ובלבד שהנישואים הבלתי חוקיים נערכו במדינה המכירה בהם.

בהחלט יתכן, אם כן, שהארכידרואיד ישלם בתפקידו כקורבן חטאת על הכנסתה של השריע'ה בדלת האחורית. הוא היה צריך לדעת לסתום את פיו, לתת לסרטן הזוחל לעשות את שלו, ולא להפנות אליו זרקור.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

לפני כשעה, כשהייתי עסוק בענייני, קיבלתי טלפון מפקידה במשרד הקישור של היחידה האומללה שלי. היא הודיעה לי שלא הגבתי על הצו – המטומטמים עדיין חושבים שאני גר בתל אביב, למרות שעדכנתי אותם טלפונית על מעבר הדירה – ושיש לי מילואים במארס.

אמרתי לה שאני לא מגיע והתחלתי את הנאום חוצב הלהבות שהכנתי למקרה זה, שעסק בתפקידו ההרסני של צה"ל בחברה הישראלית וברדיפה שלו אחרי 'משתמטים'. הפסקתי אחרי דקה וחצי, כשהבנתי שאני פורק יותר מדי על עובדת כפיה בת 19 שגם ככה היה לה יום רע. היא שאלה אותי אם אני יודע שזה יעשה לי צרות. אמרתי שאני מודע לאפשרות הזו. היא אמרה לי שכדאי לי לדבר עם הקצינה, כי יש רשימת אנשים שלא קוראים להם ואולי אפשר להעביר אותי לשם. אמרתי לה שתקדם את הנושא לקצינה שלה.

עדכונים יבואו. בינתיים, זה שווה צפיה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

פג תוקף: האמירה האומללה של פרופ' יחזקאל דרור, על פיה 'אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם את תהליך השלום, זה שיקול מכובד מאד… לא נכון להסתכל רק על צד אחד', קברה סופית את דו"ח וינוגרד בטרם מלא לו שבוע.

כי כל ההתפתלויות וכל ההצטדקויות לא יעזרו. חודשים סיפרו לנו איך הוועדה מתייסרת על כל משפט, איך סעיף אחד גרר דיון של כמה שעות, ועכשיו מתברר לנו שאחד מהחמישה – לפחות – הגיע עם דעות מוקדמות ברורות מאד ("מה אתה מעדיף? ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו?") לדיונים.

לוועדה היו בעיות אמינות מלכתחילה, משום שאולמרט התעקש שלא ללכת על ועדת חקירה, והוא זה שמינה את חבריה. הצבא, מתוך נסיון לכסות את ערוות בכיריו, מוטט חלק ניכר מאמינותה כשאילץ אותה להמנע מהדחות. ועכשיו זה.

קשה לחשוב על מהלומה כבדה יותר לאמינות המשטר בישראל, במיוחד עכשיו. ועדת וינוגרד עוד עשויה להכנס להיסטוריה כמקבילה הישראלית של ועדת וורן, שחקרה את רצח קנדי ושהדו"ח הצמחוני שלה התקבל בחוסר אמון רחב.

כשהם צודקים, הם צודקים: שלושה שבויים, אנשי חיזבאללה, שנשבו במלחמה האחרונה, הודיעו כי לא ישתתפו במשפט הראווה שישראל מארגנת להם. בין ההאשמות "המופרכות עד גיחוך" שהועלו נגדם אפשר למצוא השתתפות באימונים צבאיים ללא אישור ממשלת ישראל, ונשיאת נשק ללא אישור משרד הפנים. כל זה, כזכור, בשטח לבנון – שהריבונות הישראלית עליו, איך לומר, מפוקפקת משהו.

יש משהו נלעג באובססיה הישראלית להעמדתם לדין של לוחמים מהצד השני. אם ביצעו פשעי מלחמה – ירי לעבר אזרחים, למשל – יש להעמיד אותם לדין על הפשעים הללו. ירי לעבר חיילי צה"ל איננו פשע, הוא מלחמה. אפילו מבחינה תעמולתית גרידא, ראוי היה להעניק לאנשי החיזבאללה וללוחמים פלסטינים (להבדיל מפושעי מלחמה פלסטינים, שיש להעניש כנדרש) מעמד של שבויי מלחמה, עם ביקורים של הצלב האדום וכל הנדרש; זה היה מדגיש את ההבדל בין ישראל ובין הברברים שבהם היא נלחמת.

במכתבם של אנשי החיזבאללה נאמר לסיום ש"הצגת לוחמי חיזבאללה כעבריינים ולא כלוחמים מבזה גם את לוחמי צה"ל שלחמו נגדם. האם חיילי צה"ל חירפו נפשם בפעולת שיטור מול עבריינים, או שהשתתפו בלחימה מול אויב של ממש?". צודקים בכל מילה.

התנגשות לאומנית: שום דבר טוב לא יצא מהבלגאן במכללת ספיר, שפרץ לאחר שמרצה ערבי-ישראלי, נזאר חסן, דרש מחייל מילואים שהגיע לשיעור במדים לחזור לכיתה ללא מדים.

חסן הפך את הכיתה שלו לקהל שבוי לדעותיו הפוליטיות, וביזה אדם שבסך הכל מילא את חובתו על פי חוק, ביצע שירות ציבורי וחשב לתומו שמותר לו למרות זאת לקבל שירות שעליו שילם. ראוי היה שהמכללה תשעה את חסן או תפטר אותו.

אבל ההחלטה של הנשיא, פרופ' צחור, היתה לקויה לא פחות: הוא דרש מחסן "לכבד את מדי צה"ל", והוסיף שלא יקבל "התנצלות שאיננה מתייחס לכיבוד מדי צה"ל". עם כל הכבוד, ויש פחות מיום ליום, אף אחד לא חייב לסגוד למדי צה"ל. זכותו של חסן להפגין מול הקריה, לשרוף את דגלי צה"ל, לראות במפקדיו פושעי מלחמה ולדרוש את העמדתם בבית דין בינלאומי, אם חפץ בכך; הוא חייב בכבודו של הסטודנט שלו, לא בכבודו של צה"ל.

במקביל, הגיע הזמן להפסיק עם הקשקשת הרואה בחיילים המגיעים במדים ללימודים "מיליטריזם". יש בארץ צבא. הוא מגייס בכפיה מאות אלפי אנשים, ולאנשים האלה יש זכות להשכלה. לחיילים אין שום סמכות כפיה בתחומי האוניברסיטה, וכל השטות הזו היא העתקה עמומה וחסרת הבנה מהאוניברסיטאות האמריקניות במהלך מלחמת ויאטנם. וגם שם העסק היה די מטומטם. די.

ריטואל קבוע: המשקיף על המתרחש באזורנו האומלל יבחין בוודאי בתסמונת העקרב של הפלסטינים. באמנות יוצאת דופן, תוך סיוע מהאגפים הרב-תרבותיים של התקשורת העולמית, הם מצליחים להציג את עצמם שוב ושוב כקורבן – ואז, חמש דקות אחרי ההפקה סוחטת הדמעות, מפוצצים את הכל.

הם הצליחו בזה באופן יפהפה ברצועת עזה, כשייבבו על מצור, יצרו יופי של הצגה של "התקוממות עממית" – נשים וילדים תחילה, כמקובל – ופרצו את הגבול. העולם העדיף למחוא כפיים להפקה המשומנת – ולהתעלם מתופעות מציקות כמו ירי על חיילים מצרים, התעמתות חמושה עם אזרחים מצרים, ושאר מעשי תוקפנות יומיומיים. הצד המשעשע של כל העניין, כמובן, הגיע כשהפלסטינים שילמו למצרים בכסף ישראלי מזויף – וקיבלו בתמורה מזון שפג תוקפו.

ואז, ימים ספורים אחרי הנצחון התקשורתי הסוחף בעזה, המצלמות הופנו אליה שוב – הפעם כדי לתעד את חלוקת הפרחים והממתקים, חגיגה לרגל הצלחתן של צמד חיות אדם לבצע פשע מלחמה כנגד אזרחים לא מוגנים. והתקשורת העולמית התחילה להזכר בממתקים פלסטינים קודמים, אלו שחולקו ב-11 בספטמבר 2001.

ההצלחה בדימונה היתה כל כך גדולה, שאפילו שמעון פרס נאלץ לומר ש"החמאס הופך את החלום של מדינה פלסטינית אחודה [כך – יצ"ג] לבלתי אפשרי". לכו בכוחכם זה, חברים.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

טועים פחות מהאפיפיור: לממונה על התקציבים באוצר, ולחבר מרעיו, יש בנוסף לידע הכלכלי גם ידע רפואי רב. לא ניתן להסביר אחרת את העובדה כי בשעה טובה אישר האוצר מכרז לרכישת מכשירי MRI נוספים, לאחר שהאוצר נסוג מעמדתו כי מכשיר CT רגיל מספק.

מסתבר, שבנוסף לכישוריהם הרבים והטובים, יודעים נערי האוצר לכמת את נזקי הקרינה שמצטברים אצל חולים שעוברים בדיקות תקופתיות ב-CT, ובנוסף יודעים גם כי העובדה שה MRI מאפשר בדיקה איכותית יותר אינה חשובה כל כך.

לדעתי, וייתכן בהחלט שאני טועה בחשבון האקטוארי מכיוון שאין בידי את כל הנתונים, לא מדובר אפילו בהחלטה כלכלית נכונה, מכיוון שעלות הטיפול בסרטן שהתגלה בגילוי מוקדם זולה בצורה ניכרת מאשר הטיפול בסרטן בשלב מתקדם, אבל גם זה אינו מפתיע, מכיוון שאותם כלכלנים העדיפו תמיד את כיבוי השריפות על פני רפואה מונעת, שיקרה יותר לכאורה, וזולה בהרבה למעשה.

מדובר גם באותם כלכלנים שחושבים שבמסגרת ידיעותיהם הם יכולים להסביר למשרד החינוך כיצד יש לבצע את עבודתו, וכמובן גם למרצים. בעידן שבו כבר כמעט ואין אנשי רנסנס באקדמיה, בעיקר מכיוון שתחומי הידע רבים ומגוונים ורוב החוקרים צנועים מספיק להכיר בכך שרק בתחומם הצר הם יכולים להציג את עצמם כמבינים, אולי צריכים אנו להיות גאים בכך שמשרד האוצר מלא באנשי רנסנס. הרי לנו אנשים שמבינים בחינוך, בבריאות, וכמובן גם בכלכלה.

מיותר לציין, כי לו מנכ"ל הבריאות היה מתיימר לקבוע את יעד האינפלציה, או אפילו להעיר הערה רשמית על מסגרת התקציב, סביר להניח כי נערי האוצר האמיצים היו ממררים את חייו על כל עט שהיה מנסה להזמין. הרי לא מדובר בבעלי ההון, שלפניהם משחקים נערי האוצר, כשהם מפריטים את נכסינו לדעת. מדובר בסך הכל בבריאות שלנו, ובאנשים שהתבלבלו בין היכולת לתמחר סעיף תקציבי ובין הידע וההבנה להחליט על חשיבותו.

(עופר רון)

הטרוריסטים שהעדפנו לשכוח: מברי הכנסת מן הימין פצחו לאחרונה בקמפיין שמטרתו להביא לסגירת התיקים נגד הפורעים בכתום. הרי זה היה כל כך מזמן, מי כבר זוכר מה קרה ב-2005 ומה זה כבר משנה.

השופט ג'ורג' קרא הורה היום לשלוח לכמה עשרות חודשי מאסר שני יהודים יקרים, שכל חטאם הוא שרצו לבצע פיגוע כנגד הציבור הישראלי. הציבור הישראלי זוכר, במעומעם, את הפיגוע שביצע עדן נתן-זאדה בשפרעם; את זה שביצע אשר וייזגן בשילה, כבר שכחו. נשכח גם נסיון הפיצוץ בבנין ברחובות. נשכח גם השמן על הכבישים. נשכחו גם שני הפסיכים שהציתו עצמם במחאה על ההתנתקות.

אנחנו טובים בהדחקת הטרור הדתי; מסוכן מדי להתבונן בו מקרוב.

צורה לה: קבוצה של חיילים החליטה שהצורה הנכונה לטפל בכפריים פלסטינים שמעבדים את אדמתם הגזולה ובפעילי השמאל שמלווים אותם – כדי להוריד את רמת האלימות שהם סופגים – היא לחשוף את עכוזם.

האספסוף היהודוני – אתם יודעים מי הם, אלה שחותמים כ"יהודי גאה", אלה שגזענותם היא אמונתם – התפרצו ב"מה אתם רוצים מהם", "כל הכבוד לצה"ל", וכמובן, חביב הקהל: "למה אתם מפרסמים את זה". באמת, למה להציב מראה מול היהודונים?

תגובות דומות מאד נרשמו בשבוע שעבר, כשחייל גולני בזז מאה שקלים מביתו של פלסטיני. להגנתו טען החייל שהוא התחרט, החזיר את הכסף, ובכל מקרה – הוא בזז משום בגלל שהתרגז על חטיפת גלעד שליט, והכסף לא היה מיועד לו-עצמו, אלא לפיצות לחבר'ה.

העונש בחוק הצבאי על ביזה בעת מלחמה הוא מוות. בית המשפט שלח אותו לשלושה חודשי מאסר על תנאי. גם זה היה יותר מדי ליהודונים, שאחד מהם השווה אותו לרובין הוד. בפעם הבאה שנפסיד במלחמה, רצוי אולי לזכור גם את התקריות הללו.

לונדוניסטאן, הנה אנו באים: משטרת בריטניה גילתה בהפתעה, כך הדיילי מירור, ששוטרים "אסייאתים" (זה המונח הפוליטיקלי קורקט, אבל לא מדובר בשינטואיסטים או בנזירי זן) חיבלו אקטיבית בחקירות של מעשי רצח על כבוד המשפחה. לא זו אף זו: קורבנות עתידיים של 'דת השלום' – נשים, כמעט כולן – מדווחות שקיימת רשת של פקידי ממשלה "אסייאתים" המסייעים באיתורן של הקורבנות, וכי השוטרים הביעו הזדהות דווקא עם הרוצחים.

אז אחרי שהשמאל האופנתי החליט שפמיניזם הוא עניין לנשים מערביות בלבד, ושמילת ילדות היא עניין תרבותי לגיטימי לחלוטין, כנראה שהשלב הבא יהיה אימוץ 'רצח על כבוד המשפחה' כעוד היבט של תרבות אחרת ומדוכאת, שאסור לנו להתערב בו. וזה שמדובר בצורה המחליאה ביותר של פטריארכליות ודיכוי? נו, יש להם נראטיבים משלהם, ואם תגדיר אותם כברברים, אתה אפריורית גזען.

נהוג לומר, אגב, שיש המון מוסלמים מתונים. ראינו הפגנות ענק – אלימות, לעיתים קרובות – של דת הכניעה כשיצאו ספרים שהם לא טרחו לקרוא, או כשהודפסו קריקטורות שהם לא ראו, כל זה בתואנה של 'מניעת פגיעה בשמו של האיסלם'. הפגנות כנגד הסיבה האמיתית לפגיעה בשמו של האיסלם – פגיעה בחפים מפשע וחסרי ישע – משכו, איך לומר, הרבה פחות קהל, אם התקיימו בכלל.

וכדי לוודא שהמסורת תשמר, שלא יהיה מחסור בשוטרים בוגדניים ובני משפחה מסורתיים בעתיד, מחליט עכשיו משרד החינוך הבריטי להוציא את הפיקוח על בתי הספר המוסלמיים מידי הממשלה ולהעביר אותו לידי מפקחים מטעם בתי הספר עצמם. מרשים.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)