עמירה הס, כהרגלה, כתבה את זה חריף ולעניין: כמעט כל מה שתצטרכו לקרוא על החרפה הקרובה בסוסיא ועל המשפח שהוציאה מתחת ידיה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי. ובכל זאת, כמה מילים קצרות על נקודה אחת שהס לא הדגישה די הצורך.

סוסיא המיועדת להחרבה (כתבתי עליה כאן) נמצאת בשטח סי, כלומר החלק הגדול של שטחי הגדה המערבית, כ-60% ויותר, שנמצא בשליטה ישראלית מלאה. ישראל אחראית על סוסיא, שקודמת לישראל עצמה ביותר מ-100 שנים, מאז 1967. היא אחראית עליה, אחרי הסכמי אוסלו (שגם הם כבר בני יותר מ-20 שנה), לא רק מבחינה בטחונית אלא מכל בחינה אחרת.

כשוועדת התכנון אומרת שהשארותם של בני סוסיא במקום גוזרת עליהם ניוון וניוול, כשהיא אומרת שגדילתם של ילדים בביתם תמנע את התפתחותם, היא נמנעת מלציין עובדה קריטית: הסיבה לכך שסוסיא לא מחוברת לחשמל או למים, שאין לה בתי ספר משלה, שאין לה בעצם כל סוג של עתיד, נובעת מכך שישראל החליטה להזניח את חובותיה כלפי תושביה.

רק צריך להסתכל על הטוב שהושפע על השכנים, קן הצרעות של חוות גלעד וההתנחלות סוסיא, כדי להבין איך מתייחסת ישראל לאחריותה כלפי התושבים הפלסטינים. לסוסיא אין תכנית מתאר; הוועדה דוחה חמש בקשות לתכנית מתאר, כביכול בשם הרצון לגרור את הפלסטינים אל אור הקדמה של המאה ה-21. אילו רצתה ישראל לפתח את סוסיא, מה עצר בעדה?

גם לשכנים של סוסיא, המתנחלים של חוות גלעד מעון, אין תכנית מתאר. אבל אותם לא הולכים לפנות: שר הבטחון אץ לחבק אותם. גם לעפרה, התנחלות הדגל, אין תכנית מתאר, ואף אחד לא מעלה בדעתו שהיא תפונה.

התרגלנו לסוג הזה של אפרטהייד: הענקת זכויות ליהודים תוך שלילת זכויות הפלסטינים. עד כה, אם זאת, לא ירדנו למדרגת סדום של ועדת המשנה לתכנון ורישוי, שקובעת שאחרי שישראל הזניחה במכוון את סוסיא במשך 47 שהיא שולטת בה, התושבים אשמים במצבם ויש לפנותם. תירוץ כזה עוד לא נשמע.

בשנות ה-80, מערכת ה-hasbara הישראלית טענה שמצבם הכלכלי של הפלסטינים טוב בהרבה משהיה בימי הירדנים וש"אפשר לראות אנטנות טלוויזיה בכל כפר," מה שכביכול הצדיק את הכיבוש. הטענות הללו נסתתמו אחרי דצמבר 1987; הסתבר שהפלסטינים מעדיפים חירות על שגשוג כלכלי (מוגבל מאד) בכלוב תיל מוזהב. היום כבר אפשר לומר שהשגשוג החלקי ההוא הוגבל למקומות שישראל הגיעה למסקנה שלא תצליח לספח. במקומות, כמו סוסיא, שאותם העריכה שהיא תוכל להעביר לחזקתה, המטרה היתה רישוש התושבים והפגנת אלימות כלפיהם, כדי שיבינו את הרמז ויעזבו. רחבעם זאבי קרא לזה טרנספר שקט.

כמעט 30 שנה אחרי שישראל שלחה לתושבי סוסיא רמז גס בדמות פינויים מהישוב המקורי שהפך ל"אתר ארכיאולוגי", אוזלת הסבלנות שלה והיא מתכוונת להפוך אותם לפליטים. זה ייעשה בכספכם ועל ידי הצבא שלכם.

אבל זה לא חשוב. עוד מעט יבציע "כוכב דועך" על המסך. לא ברור אם זמר מזרחי מפורסם יופיע שם או לא. לתקשורת הישראלית, על כל פנים, זה חשוב הרבה יותר.

(יוסי גורביץ)