אבל לפעמים היא מוצאת כזה.
ארגון הכזבנים החביב על הבלוג, נגו"מ – אתם עשויים לזכור אותם מהפצת שקרי Hasbara על מועצת זכויות האדם ומהעובדה שהם הפעילו סוס טרויאני בתוך ויקיפדיה, כמו גם מרשלנות מטומטמת – קפץ כמוצא שלל רב על מציאת המנהרה הבוקר ליד קיבוץ עין השלושה. הארגון מיהר לצייץ ש"מנהרת הטרור של החמאס נבנתה בבטון מישראל, שנשלח בשל לחץ של האו"ם וארגוני זכויות האדם. תודה, עמותת גישה." לשקר יש יתרון מהירות: תוך זמן קצר, העלילה – אם הייתי נוקט ברטוריקה של נגו"מ, הייתי כותב 'עלילת דם' – של נגו"מ צוטטה על ידי ה-Jewish Press כאילו היתה אמת עובדתית. ככה, אחרי הכל, בונים עלילות.
So, #Hamas terror tunnel was built w/concrete from #Israel, sent b/c of UN & NGO pressure. Thanks @Gisha_Access http://t.co/tocIbmx7wZ
— NGO Monitor (@ngomonitor) October 13, 2013
ואז פגשה המציאות את ארגון ה-hasbara. בניית המנהרה, אומרים בצה"ל, החלה לפני כשנה וחצי, והסתיימה לפני כחודשיים. היא עשויה כולה מבטון. דא עקא, ישראל לא העבירה מלט למגזר הפרטי ברצועה אלא רק מה-17 בספטמבר, כלומר לפני פחות מחודש. המלט שבו השתמשו לבניית המנהרה הגיע לרצועת עזה לא מישראל, אלא מן המנהרות. אבל אלה עובדות, ונגו"מ לא עוסקים בעובדות. הם עוסקים בהפצת כזבי hasbara.
כמובן, העובדות מצביעות על חור מסיבי בכל תפיסת המצור הישראלית על הרצועה: לחמאס – עד לאחרונה – לא היתה שום בעיה לקבל שום דבר. לא מלט, לא ברזל, לא חומרי נפץ. התושבים ברצועה התרגלו להשען על כלכלת המנהרות. המגזר שנדפק מהמצור הישראלי היה המגזר השלישי. אי אפשר לקנות מוצרי בניה לבית ספר שממומן על ידי ארגון מגזר שלישי מהמנהרות, משום שארגונים כאלה מטבעם מצריכים קבלות. והמבריחים, אפעס, לא מספקים כאלה. הם נאלצו להסתפק באספקה במשורה, תחת פיקוח כבד, של מנגנוני הבטחון. יתר על כן, מאחר ו"מנהרת הטרור" ישבה שם חודשיים בלי שיקרה איתה כלום, מותר לתהות עד כמה היא היתה "מנהרת טרור." אם טרור היה כל מה שהעסיק את חמאס, למה לא קרה כלום? יכול להיות שהצד השני רציונלי משהו, ושמר את המנהרה כקלף לקראת סכסוך עתידי?
אבל זו סטיה מהנושא. הנושא הוא מדיניות השקרים של ארגון שמעמיד פנים שהוא עוקב אחרי פעילותם של ארגוני זכויות אדם, כשהוא מקפיד אגב לערפל היטב את מסלול התורמים שלו עצמו; והשקרים האלה לא מוגבלים ל'גישה" ולנסיון להפליל אותו במעורבות במנהרה של החמאס.
ביום חמישי האחרון, פרסם ארגון "יש דין" – גילוי נאות: הח"מ מספק ליש דין שירותי כתיבת בלוג בתשלום, ומדי פעם מסתופף עם עובדי הארגון בישיבות ולעתים אף בבתי מרזח; הוא רואה בחלק מאנשי הארגון ידידים קרובים – דו"ח שעוסק בהעדר חקיקה כנגד פשעי מלחמה בישראל ובהשפעה של העדר זה על פסיקת בתי הדין הצבאיים. אפשר לקרוא אותו כאן.
נגו"מ מיהרו לפרסם, עם צאת הדו"ח, הודעה מטעמם שכללה שקר גס: היא טענה שהדו"ח הוזמן על ידי האיחוד האירופי וש"יש דין" היו רק קבלני הביצוע שלו. זה קשקוש מטומטם. כן, האיחוד האירופי מימן חלק מהוצאת הדו"ח, כפי שאפשר לראות בעמוד השלישי של הדו"ח (זהירות, מסמך); זה לגמרי לא סוד.
אבל האיחוד האירופי לא הזמין אותו. להיפך: "יש דין," כמו הרבה ארגוני זכויות אדם אחרים, יצר לעצמו פרויקט ואז הלך למצוא מממנים. האיחוד האירופי הסכים לממן. מחבר הדו"ח, ליאור יבנה, הדגיש בפני שהמעורבות של נציגי האיחוד היתה מוגבלת לפיקוח על כך שהכסף שהם מסרו הוצא כיאות וכנדרש; הם לא ידעו מה יכיל הדו"ח וודאי שלא השפיעו עליו. אגב, נגו"מ מוניטור טוענים שהאיחוד האירופי מממן שליש מההכנסות של "יש דין"; גם זה לא נכון. עיון ברשימת התורמים של "יש דין" (זהירות, מסמך; אשמח באותה ההזדמנות לקבל פירוט מדויק ודומה של התורמים של נגו"מ) יגלה שהתרומות של "יש דין" בשנת 2012 עמדו על 4,508,420 ₪; החלק של האיחוד בהכנסות הוא 1.19 מיליונים, כלומר קצת יותר מרבע. רבע, שליש, אייסברג, גולדברג – מה זה משנה, כולם אנטישמים. עזבו אתכם מעובדות.
העובדה המעניינת ביותר היא שלנגו"מ אין בעצם שום דבר לומר על הדו"ח. הוא פשוט אומר שהוא "הוזמן" על ידי האיחוד האירופי ומניח שדי בעלילה הזו, שלא צריך לעשות יותר מאשר לקשר ארגון זכויות אדם עם האיחוד האירופי – כי, ביקום המקביל שנגו"מ שורץ בו, אין אפילו צורך לומר שהאיחוד האירופי הוא ארגון אנטישמי חורש רע שמטרתו היא פירוק מדינת ישראל. זה מובן מאליו. מבחינת נגו"מ – וחלקים נבערים נרחבים מהציבור הישראלי, יש להודות – מספיק לקשר אותך לאיחוד האירופי כדי שתחשב לחבר המפלגה הקומוניסטית בארה"ב בשנות החמישים. אצל נגו"מ זו כבר שיטה: הם לא מותחים ביקורת על דו"חות, הם צווחים שמישהו שבן דרור ימיני לא אוהב תרם לארגון שהוציא את הדו"ח, ומבחינתם זה מספיק.
אילו טרחו לקרוא את הדו"ח (והם לא; לא היה מספיק זמן בין פרסום הדו"ח לתגובה שלהם, האמינו לי, אני קראתי) הם היו מגלים שהמסקנה המרכזית שלו, ש"בהתחשב בפרקטיקה של בתי הדין הצבאיים, והמחסור בעבירות מהותיות בדין המקומי, יש לקבוע עבירות מיוחדות של פשעי מלחמה באמצעות חקיקה במערכת המשפט של מדינת ישראל" – לא, תיאלצו להודות, טקסט מהפכני במיוחד – היא בעצם המסקנה מס' 1 של ועדת טירקל (זהירות, מסמך; עמ' 304-309). זו האחרונה קבעה שיש פערים בחקיקה הישראלית, כשהיא כותבת בין השאר ש"כך למשל, יש לוודא שהאיסור המוחלט במשפט הבינלאומי על עינויים והתעללות, נקלט כהלכה לדין הישראלי. זאת, על מנת לאפשר 'ענישה פלילית אפקטיבית של מי שמבצע פשעי מלחמה, כנדרש על פי החוק הבינלאומי."
האם גם ועדת טירקל מומנה על ידי האיחוד האירופי? בהתחשב בכך שהקרקס המעופף של ג'ראלד שטיינברג – שכאן המקום להזכיר שהוא לא בחל בחבלה בערך הוויקיפדיה של "יש דין" – קבע בעצם הבוקר שצה"ל וממשלת ישראל אחראים לבניית "מנהרות טרור," אולי גם זה יגיע.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. פוסט זה נכתב בסיועה האדיב של כוסית וויסקי. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות