החברים של ג'ורג'

עולם הפנטזיה הדל של יאיר לפיד

שר האוצר שלנו כתב היום עוד טקסט מביך. הוא פרסם אותו לרגל מה שהוא הגדיר כנצחונו בקרב על ה"שוויון בנטל." האם הוא ניצח, זו שאלה אחרת (התשובה היא "לא", יעלון השיג את מה שרצה מלכתחילה, קרי הסמכות לא לגייס חרדים; לפיד מעדיף שלא נשים לב), אבל ראוי להתייחס לצורה שבה לפיד מדבר אל החרדים.

קודם כל, הוא פונה אליהם בתור "אחי." זה צריך לגרום לכל בן אדם שפוי להתפוצץ מצחוק ופשוט להתעלם מכל מה שבא אחר כך. כשלפיד כותב "אחי החרדים," הוא לא פונה אל החרדים. הסרקזם כאן בולט. הוא מדבר אל ציבור הבוחרים שלו, הציבור ששונא את החרדים ושיודע שבעצם הדיבור על "אחי החרדים" הוא עושה, מבחינתם, סיבוב נצחון.

אחר כך מגיע הטקסט עצמו. כאן מגיע הקטע המדהים באמת: לפיד לא מכיר חרדים. אפילו לא אחד. הוא צריך לפנטז לו חרדים. הוא יוצר לנו את אשר, בן 28 עם חמישה ילדים שלא יודע איך לארגן להם חיים טובים יותר. הוא בורא לנגד עינינו את חיים מבני ברק, נער בן 16, שטוב במספרים אבל משום מה חושש שאלוהים נתן לו מתת מפוקפקת.

אחר כך מגיע הבולשיט הרגיל, על כך שישראל צריכה, חייבת, דווקא את הצעירים החרדים עם נשק ביד. לצה"ל יש יותר מדי חיילים, שר הבטחון לא רוצה את החרדים, בגיל 21 הם לא יועילו לאף אחד – שוב, כל זה כבר ידוע, מוכר וטחון לעייפה. אני רוצה להתמקד בפנטזיה של לפיד.

עבדכם הנאמן משחק משחקי תפקידים, הו, משהו כמו 25 שנים (אני מתפגר, אני יודע.) אם הוא היה מגיע עם אפיון דמויות כל כך צולע, כל כך לא מעוגן במציאות, למשחק רציני, המנחה היה עורך איתו שיחה שאומרת בקצרה "תשקיע יותר." למשל, במחקר. קרא קצת על הנושא, רצוי זכרונות של מישהו או ספר היסטוריה טוב.

אני לא מחבב את החרדים כקבוצה, אבל אני חושב שיש לי היכרות טובה למדי איתם. מה שיאיר לפיד מציג לנו הוא קריקטורות של חרדים; חרדים כפי שלפיד יכול (לא) להבין אותם בשל הפרשי המעמד והחיים ביניהם.

נתחיל עם אשר, האב המודאג. לפיד פשוט לא מסוגל להפנים את האפשרות שיש אנשים שבאמת ובתמים מאמינים שזה שילדים שלהם תהיה דירה גדולה יותר זה לא הכל בחיים; שהם באמת לא רוצים את הסמארטפון האחרון, את הצעצוע היוקרתי שהמפרסמים מנסים לשכנע אותנו שבלעדיהם חיינו אינם חיים. לפיד באמת לא מבין שיש אנשים, ומספר גדול שלהם, שמאמינים בכל הרצינות שמה שחשוב הוא שהילדים שלהם יחיו חיים טובים, לפי קודים ברורים ונוקשים מאד, ושרווחה כלכלית היא משהו שנחמד שיהיה, אבל הוא לא בחמישיה הפותחת של הדברים שאתה רוצה.

בקיצור, אם ניקח את הקריקטורה של אשר, לפיד מאמין שכל החרדים שמדברים על "חברת הלומדים" מזייפים את זה. יש, בלי ספק, לא מעט צביעות ולא מעט זיוף בחברת הלומדים: היא לא באמת מריטוקרטית ו"ייחוס", כלומר מוצא, יכול לחפות על חוסר יכולת (עד גבול מסוים), והיא הרבה יותר אוליגרכית מאריסטוקרטית. אבל היא באמת ובתמים מבטיחה שאם יש לך כשרון, בהנחה שמישהו ישים אליו לב, אתה תטפס כמטאור. והמטרה הזו, הרצון להנציח את עצמך כשם שיוזכר עוד דורות כתלמיד חכם גדול בדורו, היא האידיאל שמפעם בלב התפיסה הזו. והאידיאל הזה אמיתי לגמרי.

כמובן, כמו כל אידיאל, רוב האנשים לא מתאימים לו. לרוב מוחלט של האנשים שנמצאים היום בישיבות אין את היכולת, גם אם רצו, להיות רבנו תם או אפילו "גדול" מודרני שלגביו התיאוריה של ירידת הדורות דווקא עובדת, כמו ש"ך או אלישיב. הבעיה של עולם הישיבות כפולה: מצד אחד, הרשת רחבה מדי, והיא אוספת יותר מדי אנשים לא מתאימים, דנה אותם לחיים של תסכול ואומללות; מצד שני, בסיוע נמרץ של מדינת ישראלשבגדה באוכלוסיה החרדית שלה במשך שני דורות ויותר – החינוך שהם מקבלים מוודא שהיכולת שלהם להשתלב בחברה פוסט תעשייתית מודרנית נמוכה מאד.

עכשיו, לפיד היה יכול לומר את זה – וחרדים אומרים את זה, לעצמם ובשקט, כבר שני עשורים ויותר. הקולות האלה התגברו בעשור האחרון והרבנים מתירים בחשאי את הרסן, שולחים יותר ויותר אנשים להכשרה מקצועית; הם יודעים שהבור איננו יכול עוד להתמלא מחולייתו. רק שלפיד כנראה לא מסוגל להבין את זה. הדמיון של צר מדי. אם החרדי הוא לא כמו יאיר לפיד, אם אותם הרצונות ואותם התאוות, רק בבגדים משונים ועם רבנים מעליו, לפיד לא מסוגל להבין אותו.

ילדים בבני ברק, ינואר 2011. לפיד לא מסוגל לדמיין אותם

נעבור לחיים. כדי להאמין ברצינות שיש משהו בהוויה החרדית שאוסר על אנשים טובים להבין במספרים, צריך להכיר את העולם החרדי דרך הבדותות העבשות על סדין עם חור. אין שום איסור חרדי על עיסוק במתמטיקה; מעולם לא היה. אנשים שמבינים במספרים והצליחו כסוחרים הפכו לגבירים, סוג לגיטימי לגמרי של טיפוס חרדי. בצורת החיים החרדית הנוכחית, חיים יושמט בשקט מחיי הישיבה אחרי שנתיים או שלוש, יהפוך למאכער ואחר כך לסוחר, כשהוא יודע שתפקידו הוא לנצל את היכולת שלו בכספים כדי לסייע לקהילה שלו – מה שיקנה לו לגיטימציה. קשה להבין מאיפה הגיע לפיד לרעיון הזה; אולי הוא קרא רומנים דלוחים על ימי שלטון הכנסיה הקתולית ואולי הוא התבלבל בין הסירוב החרדי ללימודי ליבה – שנובע מסירוב אידיאולוגי לתת למדינה לקבוע את מערכת הלימוד שלך, משהו שליברלים צריכים להעריץ – ובין התפיסה שיש משהו פסול במתמטיקה בפני עצמה. מבזק: פחות או יותר כל חרדי יודע שהגאון מווילנה נחשב גם לגאון במתמטיקה. לפיד, כנראה, לא.

ושוב, ושוב, ושוב: כל הסיפור של "שוויון בנטל" הוא הסחת דעת. לפיד נמלט היום לחו"ל, כדי שלא יצלמו אותו מצביע בעד העלאת המע"מ באחוז מהיום לעוד שלושה ימים. הוא נסע, לדברי מקורביו, לוועידה של ה-OECD. רק שלשום בבוקר הוא הודיע שהוא טס לוועידה הזו במחלקת תיירים ויישן בחדר פשוט במלון; אחר כך הודיע שהוא לא נוסע, כדי שיוכל לפקח על שיחות ועדת פרי. כלומר, זנח את תפקידו כשר אוצר כדי לקושש קולות. עכשיו הוא טס שוב. כנראה שהוא הבין שכיף לא יצא לו ממליאת הכנסת היום; אפילו הח"כים החברתיים של הליכוד נמנעו מלהגיע לאולם המליאה. (ומעניין יהיה, אגב, לברר אם הוא אכן טס במחלקת תיירים.)

בסופו של דבר, הגזירות של לפיד רק יקבעו את העוני בקרב החרדים. הן פוגעות במיוחד בשכבות הנמוכות, והחרדים הם ברובם הגדול עניים. אז מה יש לנו? יש לנו מולטי-מיליונר, צאצא למשפחת אצולה ישראלית, שמרום מעמדו מטיף לאחת האוכלוסיות העניות ביותר בארצו, אוכלוסיה שאת צורת חשיבתה הוא לא מסוגל אפילו לדמיין, שהיא לא עושה מספיק – שעות ספורות שהוא עולה על מטוס כדי להתחמק מפוטו-אופ עם הגזירות שלו.

להקיא.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

תמונה: במהלך המסיבה

שלב השאלות מהקהל, אני בצד שמאל קיצוני (אלא מה).

 

Blog Birthday

(צילום: גלינה ווקס)