בן דרור ימיני, האיש ותעשיית השקרים, נדהם לשמוע על מה שקורה בסיני. הוא מספר לנו, בהלם, שיש מדינה בשם אריתריאה שהיא כל כך גרועה שכ-3,000 מתושביה נמלטים ממנה מדי חודש. זה נתון של האו"ם, והוא די מדויק. מכאן מרשה ימיני לדמיונו: הוא מעריך שכשליש (!) מן הנמלטים מאריתריאה נופלים בידי הבדואים, שמצידם רוצחים כמחצית מן האנשים שהם שובים. הוא מסיק את שיעור הרצח הזה מגורלה של קבוצה אחת, בת 20 פליטים, ש-11 מהם נרצחו על ידי הבדואים. ימיני מעריך שהבדואים רוצחים כ-6,000 איש מדי שנה, ושהשאר מכניסים להם 60 מיליוני דולרים (!).

המציאות שונה. כן, אריתריאה היא אחת המדינות הגרועות ביותר על פני כדור הארץ, שאף זכתה לכינוי "צפון קוריאה של אפריקה", מה שלא מפריע לישראל לנהל איתה יחסים דיפלומטיים תקינים ולמכור לה נשק. כן, הזוועות של הבדואים נוראיות. אבל 6,000 הרוגים בשנה?

אמנסטי וארגוני זכויות אדם אחרים – ביניהם המוקד לסיוע לעובדים זרים הישראלי, שעושה עבודת קודש ושאנשיו הם בין הבודדים שמצליחים להגיע אל הפליטים המוחזקים במחנות הריכוז הישראליים – מעריכים שמספר האנשים שנרצחו על ידי הבדואים של סיני במשך ארבע השנים שבהן מנהלים את קמפיין החטיפה שלהם עומד על כ-4,000. כלומר, כאלף הרוגים בשנה – שישית מהמספר שבו נוקב ימיני. האומדן של הארגונים שמרני וזהיר, אבל אפילו אם נוסיף לו 50%, ימיני עדיין נוקב במספר הגדול פי ארבע מהמספר הסביר. בהנחה שמדי שנה מספר הפליטים מאריתריאה עומד על 36,000, ושהמספר הזה נשאר יציב בארבע השנים האחרונות – הנחה שאני מודה שאין לי איך לאמת – הרי שמספרם הכולל היה כ-144,000. אם שליש מהם, כטענת ימיני, היו אמורים להתפס על ידי הבדואים, המספר היה צריך להיות 48,000 – שמתוכם 24,000 היו נרצחים. נציבות הפליטים של האו"ם העריכה שמספר החטופים בשנת 2012 עמד, מדי חודש, על כ-30 עד 50, קרי כ-600 בשנה במקרה הגבוה. נניח שמדובר באומדן שמרני ונוסיף לו 50%, ועדיין הגענו ל-900 חטופים בשנה, קרי פחות ממה שימיני מעריך שנחטפו מדי חודש. אין מנוס אלא לומר שאלא אם לימיני יש מקורות מידע שהוא לא חולק איתנו, כנראה שהוא בודה את המספרים מליבו.

רגע, רגע, משהו פה לא מסתדר. מה פתאום אכפת כל כך לימיני מפליטים אריתראים? הוא הרי ממובילי מסע הצלב נגד ההכרה בפליטים מאפריקה. אפשר היה לצפות שאם גורלם כל כך נוגע לליבו, שהוא היה יוצא למסע למען שחרורם של פליטי החרב מסיני המוחזקים במחנות בישראל – כיום, מעריך המוקד לסיוע לעובדים זרים, יש כ-200 מהם. אבל זה לא המצב: ימיני דווקא תומך בהחזקתם שם.

אלא שכמובן לימיני יש מטרה אחרת. ראשית, הוא אומר "יש הערכות על הכנסות עתק של חמאס מהתעשיה הזאת." הערכות של מי? ימיני לא מספר לנו. על מה הן נשענות? כנ"ל. עכשיו, החמאס גוזר קופון מהעברת הכספים הזו, שמתבצעת גם בין הפליטים הנמצאים בישראל וקרוביהם המוחזקים בסיני, אבל הכנסות עתק? אם אנשי הכספים של חמאס נוקטים בשיטות המתמטיקה היצירתית של ימיני, קיים חשש של ממש לגורל הארגון.

אז מה רוצה ימיני מחיינו? או. את זה אנחנו רואים בשתי הפסקאות האחרונות של המאמר התמוה שלו. הוא רוצה להכניס עוד קטנה לארגון זכויות האדם "גישה." כזכור, ימיני יצא למלחמת חורמה נגד הארגון אחרי שזה העז לאלץ את צה"ל לחשוף את מדיניות כמעט ההרעבה שלו. אז עכשיו הוא יוצא להתקפה הזויה במיוחד נגדו (גילוי נאות: אני מבצע עבודות תרגום מדי פעם, בתשלום, עבור גישה, על בסיס פרילאנס).

מה אומר ימיני? "הפרסום בבי-ביסי, ולא רק שם, מתעלם מהקשר בין חמאס והג'יהאד לבין תעשיית החטיפות וההברחות. כך שאידיוטים שימושיים, בעולם ובישראל, ימשיכו לדרוש "גישה חופשית". לא רק מסודן לסיני, ומסיני לרצועה, אלא גם מהרצועה לגדה המערבית. יש אפילו עמותה ישראלית, "גישה" שמה, שזו תכלית קיומה. גישה חופשית מהרצועה לישראל ומישראל לגדה." שקר ראשון: תכליתה של "גישה" היא לאפשר לפלסטינים מעבר חופשי מהרצועה לגדה ולהיפך. "גישה" מעולם לא תמכה במעבר של בדואים מסיני לרצועה, ועל אחת כמה וכמה שלא תמכה בסחר בבני אדם. למעשה, אני מתקשה לחשוב על ארגון כלשהו שרוצה "גישה חופשית" בין סיני ובין הגדה המערבית.

שקר שני: דרישת ה"גישה חופשית מהרצועה לישראל" שמייחס ימיני ל"גישה." ימיני יודע היטב שלפלסטינים אין אפשרות להגיע מהרצועה לגדה אלא דרך ישראל; אישור כניסה לגדה, מבחינת עזתי, מצריך גם אישור כניסה לישראל לצורך המסע הזה. חובה לציין שהסכמי אוסלו, שממשלות ישראל נצמדות אליהם, מכירים ברצועת עזה ובגדה המערבית כחטיבה אחת. חשוב גם לציין שברצועת עזה חיים לא מעט אנשים שכל בני משפחתם, לרבות הורים, חיים בגדה המערבית, ושישראל מסרבת בעקשנות לתת להם להתאחד בגדה. בפעם הבאה שישראל, וימיני, יטענו שלישראל אין שום שליטה ברצועה ושהכיבוש שם נגמר, זכרו את זה: אשה שלפני שנים עבר בעלה לגדה לא יכולה להתאחד איתו, ולא יכולה להביא איתה את ילדיהם, משום שישראל מסרבת לאשר זאת. ישראל אמורה היתה לארגן מעבר בטוח בין הגדה לרצועה, ולא עשתה זאת; כרגיל, ימיני רוצה שהפלסטינים ישלמו את המחיר.

אם היה לימיני עורך, הוא היה פוסל את המאמר הזה כחסר קוהרנטיות. אם לעורך היו עיניים בראשו, הוא היה תופס את ימיני לשיחה ואומר לו שהיחס שלו ל"גישה", עמותה קטנה שמתעקשת לחשוף את מה שהציבור הישראלי מתעקש לא לראות, כבר גובל באובססיה ואולי כדאי שיקח חופשה. אבל ימיני הוא העורך של עצמו, והגבב הזה – שילוב יוצא דופן בין צדקנות והיסטריה, יוצא דופן אפילו במונחים של ימיני – התפרסם ביומון שלמרבה השמחה כבר גווע.

ועוד דבר אחד: דיווחתי בשעתו על הרשעתו של אליצור סגל בהעלבת עובד ציבור, על כך שכתב כמה דברים לא סימפטיים על הרב הצבאי הראשי בעת ההתנתקות, תא"ל ישראל ווייס. מחרתיים (ה') יתחיל הערעור בפני בית המשפט המחוזי, והאגודה לזכויות האזרח ביקשה להתייצב לצידו של סגל, במעמד של ידיד בית המשפט. עו"ד לילה מרגלית מהאגודה הזהירה שהרשעתו של סגל "מהווה עליית מדרגה מדאיגה […] העלולה לערער את ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי במדינת ישראל ואת זכות האזרח לבקר את התנהלותם של אנשי ציבור ללא מורא." כל מילה.

הערה מנהלתית א': ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב': אני מצוי כעת בתהליכי מעבר דירה, כך שסביר שקצב הכתיבה יירד בשבועיים הקרובים. עמכם הסליחה. יש לציין שהמפגש המתוכנן ליום ראשון בעינו עומד.

(יוסי גורביץ)