אביגדור ליברמן, שהיועמ"ש ההססן הודיע שלשום (ה') על סגירת רוב התיק נגדו, הודיע אתמול (ו') על כך שהוא מתפטר מהממשלה. מקורביו של ליברמן פיזרו שמועות על כך שהוא מתכוון לחזור כשר עוד בממשלה הנוכחית, ושמה שהוא רוצה כרגע הוא עסקת טיעון נוחה – אולי אף קודם לבחירות. ליברמן, שכנראה נהנה להתל בפרשנים הפוליטיים, הודיע ביום חמישי שאין בכוונתו להתפטר ויממה לאחר מכן יצא בהודעה הפוכה. שני שרי ליכוד – גדעון סער וגלעד ארדן – שיצאו להגנתו בתקשורת יצאו וביצה שפוכה על פניהם. ליברמן התחייב ב-2009 שאם הוא יועמד לדין הוא יתפטר, ושתוך כמה חודשים יתפטר גם מתפקיד יו"ר המפלגה; אז הוא אמר.

ליברמן ותומכיו מנסים עכשיו לתאר את העבירה המיוחסת לליברמן – הוא קיבל מסמכים הקשורים לחקירה נגדו משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן אריה, שבמינויו היה מעורב, ואחר כך השמיד אותם; את השגריר קידם אחר כך לתפקיד במדינה אחרת – כעבירה פעוטה.

היא לא. היא אם כל חטאת. יש לנו פוליטיקאי בכיר, שחשוד בשורה של עבירות פליליות חמורות, שממנה את איש שלומו לתפקיד של שגריר. הלז, כשהגיעו לידיו מסמכים משטרתיים שקשורים לחקירה נגד הממנה אותו, מסמכים שהיו מיועדים למשטרה של המדינה בה שימש כשגריר, העביר אותם לידי ליברמן. בתמורה, למרות שבן אריה לא נחשב – בלשון המעטה – לאחד מהמוצלחים שבשגרירי ישראל, ליברמן טרח לוודא שהוא ימונה שוב לתפקיד שגריר. ההגדרה היבשה שנתן היועמ"ש לעבירה הזו היא "הפרת אמונים." בפועל יש כאן השתלטות נוסח המאפיה על תפקידי שלטון, כשהפוליטיקאי זוכה לדעת מה הם החשדות של המשטרה נגדו. זוכרים איך ציין אלדד יניב שליברמן נראה כאילו הוא יודע מראש מה עומדים החוקרים לשאול אותו? ככה עושים את זה. יצוין, אגב, שבשעתו טען ליברמן שהוא לא קיבל מבן אריה את החומר וסירב לקרוא אותו – אבל לא דיווח על כך לרשויות. זה לא מה שנאמר בכתב האישום, אבל די היה גם בכך לחסל את הקריירה שלו בכל מדינה שומרת חוק.

זה לא המקרה היחיד מסוגו שבו מעורב ליברמן. היתה כל הפרשה המשונה של סטניסלב יזמסקי, שהועסק כמתמלל משטרתי ואז נמלט לחו"ל עם תמלולים על שורה של חשודים בכירים, ביניהם ליברמן. היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, שכנראה רק וינשטיין גרוע ממנו בתפקידו, השתמש בפרשה הזו… כדי להדיח את ראש אגף חקירות של המשטרה, משה מזרחי (היום מועמד ברשימת העבודה לכנסת.) הטענה היתה שמזרחי שמר תמלולים של שיחות שצריך היה להשמיד. העובדה שעבריינים בכירים הפעילו חפרפרת ביחידות החקירה של המשטרה היתה כנראה חשובה פחות.

וכמובן, בעקבות ההחלטה של וינשטיין, לא נקבל תשובה לשאלה המסקרנת איך הצליחה בתו של ליברמן, בגיל 21, לקבל מיליונים. לא נדע מה היו הקשרים שלו עם עבריינים ידועים מחבר העמים כמו מיכאל צ'רנוי, שעל פי טיוטת כתב האישום המקורית כנגד ליברמן העביר לו חצי מיליון דולר בתרומות לא חוקיות. לא נדע מה מקורם של כל הכספים שזרמו אל שלל החברות שלו.

ואחרי כל זה, ליברמן רוצה שנאמין שהעבירה של קבלת המידע הסודי מהשגריר היא עבירה פעוטה, כזו שאפשר לסגור במהירות בעסקת טיעון ערב הבחירות ושאפשר לדרוש שבית המשפט יקבע שאין בה קלון – אחרת האיש שהיוון (לכאורה, לכאורה) את תפקידו כפוליטיקאי לשלל הכנסות משלל טיפוסים מפוקפקים, ימצא את דרכו אל ברזי הכוח חסומה לשבע שנים. אם יימצא יועץ משפטי, ויימצאו שופטים, שיסכימו לקבל עסקה שכזו, אפשר להפסיק עם הפסאדה שנקראת שלטון החוק בישראל. המון זועם עם קלשונים ולפידים יעשה כנראה עבודה טובה ונקיה יותר ממערכת משפט שמוכיחה שאם אתה חזק מספיק ומקושר מספיק, אתה יוצא בכמעט כלום. צחי הנגבי הורשע בעדות שקר; חיים רמון במעשה מגונה שלא בהסכמה; עמרי שרון הורשע בעדות שקר; כולם יצאו ממעשיהם ללא קלון. אם גם מצב שבו פוליטיקאי מנצל את מעמדו כדי לקדם אחד ממקורביו כדי שזה יוכל להעביר לו חומר חקירה חסוי כנגדו ייחשב ל"נטול קלון," צריך לתהות אם מערכת המשפט שווה את כל הכסף שאנחנו משקיעים בה.

העובדה שהציבור מושחת מספיק כדי שהוא ימשיך לקבל פוליטיקאי כזה בתפקיד בכיר היא כבר סיפור אחר.

הערה מנהלתית: הבוקר התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)