נתניהו הקדים השבוע את הבחירות. אם תשאלו את הפרשנים הפוליטיים שלנו, זה בגלל שהוא מפחד מהזומבי לולמרט: כביכול האיש שבעבר זכה לפופולריות נמוכה משל נסראללה והעיד על עצמו שהוא יודע שהוא ראש ממשלה לא פופולרי, האיש שאך זה הורשע בעבירה פלילית ושבית משפט זיכה אותו למרות שהוא אישר את העובדה שאולמרט קיבל כסף במעטפות, האיש שעדיין עומד בפני כמה משפטים וערעור על זיכויו – כביכול האיש הזה הוא האיום הגדול ביותר על נתניהו.

קשקוש. נתניהו לא מפחד מאולמרט. ספק אם למושיע אולמרט יש קיום מחוץ לדמיונם של הפרשנים. נתניהו לא הקדים את הבחירות כי הוא חשש מלולמרט: הוא הקדים אותן משום שהוא לא יכול היה להעביר תקציב. בקרב הבדיחה הפוליטית המכונה קדימה, שחבריה מחשבים את קיצם לאחור, עוד היה נסיון השבוע להציע לנתניהו דיל דוחה במיוחד, אפילו ביחס להיסטוריה של המפגלה (לא שגיאת כתיב) הזו: הם יתמכו בתקציב, ונתניהו ייתן להם עוד שנה של קיום. רשמית, קדימה היא המפלגה המובילה באופוזיציה.

אבל נתניהו לא רוצה להעביר עכשיו תקציב. לא כשתוך שנה הוא ייאלץ ללכת לבחירות לא משנה מה יקרה. הוא יודע שיזכרו את זה והוא יודע שלמרות שאין כמוהו בנפנוף בדחליל האיראני, הוא פגיע מאד בתחום הכלכלי. בפעם האחרונה שהוא הלך לבחירות ואנשים זכרו אותו בגלל תפקידו הכלכלי, הוא גרף רק 12 מנדטים. מאז, כידוע, קרה לנו לולמרט ונתניהו הצליח לאושש את הליכוד ל-27 מנדטים. זה היה רק לפני ארבע שנים.

אז נתניהו לא רוצה ללכת לבחירות על רקע התקציב. רק זה חסר לו. הוא מתכוון, כמובן, לתקוע לנו את תקציב הזוועות שלו, אבל הוא יעשה את זה רק אחרי הבחירות, כשהוא יכול – להערכתו – לסחוב שלוש שנים עד הבחירות שאחריהן, ועד אז אנשים כבר ישכחו. כמה נורא התקציב המיועד? מספיק נורא שנתניהו לא היה מוכן לחשוף אותו בפני חברות הקואליציה, שמא הדברים ידלפו. ואלה, מצידן, בצדק לא היו מוכנות לקנות את החתול בשק הזה.

כמה שוטים – שיעול, יאיר לפיד, שיעול – אמרו השבוע שהעובדה שנתניהו לא מסוגל להעביר תקציב מעידה על "בעיית משילות" ועל "צורך לשנות את השיטה." בולשיט. הטמבלים שחושבים כך לא מבינים מהי דמוקרטיה: היא לא יכולתו של המנהיג לעשות ככל העולה על רוחו בלי להתחשב בצרכי העם. וההתנגדות הפרלמנטרית הרחבה לתקציב של נתניהו מעידה על כך שהעם לא רוצה את התקציב הזה. אולי אף שום תקציב של נתניהו-שטייניץ. תקציב המדינה הוא הנושא החשוב ביותר שעומד בפני הכנסת. הוא מעיד על סדר העדיפויות שלה. כשהתקציב מכיל כמות נכבדה של תותחים אבל באותה הנשימה מקצץ בסל התרופות, כשהוא מקצץ בתקציבי החינוך ובו זמנית מעביר עוד ועוד נתחים מרכוש הציבור לידי האוליגרכיה הכלכלית שלנו – התהליך מכונה בשם האורווליאני "הפרטה" – הוא מעיד על מפת הדרכים של הממשלה הרבה יותר מכל נאום נמלץ של שריה. הקרב על התקציב הוא לא איזה מכשול מעיק, כפי שסבור הבדרן שאפילו את הפוליטיקה שלנו הוא מנסה להנפיק; הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. ואם ראש הממשלה לא מסוגל להעביר תקציב, המשמעות היא שהכנסת איבדה בו אמון. החוק אפילו מכיר בכך: ממשלה שלא מסוגלת להעביר תקציב, במקרה הגרוע ביותר עד ה-31 במארס, מביאה בכך פיזור הכנסת ולהתפזרותה-שלה.

כשהפרשנים הפוליטיים מנסים למכור לנו את הדג מדרגת טריות שניה לולמרט, הם מאחזים את עינינו. הם אומרים לנו שזה או נתניהו או אולמרט. אם השטיק הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שזה בדיוק השקר שמכרה לנו ציפי לבני לפני ארבע שנים. הוא אחיזת עיניים כפי שהיה אז.

זה לא "ביבי או ציפי" וזה לא "ביבי או שלי": הבחירות הישירות האחרונות התקיימו בישראל ב-2001. אפשר היה לצפות שפרשנים פוליטיים ישימו לב לכך. אנחנו בוחרים מפלגות, לא מועמדים. מנהיג המפלגה שיוכל להציג לנשיא המדינה את המספר הגדול ביותר של ח"כים שיתמכו בו, הוא זה שירכיב את הממשלה.

חוכמת אנשים מלומדה היא שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. אין שום סיבה טובה שזה יהיה המצב: הסיבה לכך היא שמגרש המשחק לא מאוזן. בבחירות האחרונות שיעור ההצבעה עמד על 63% בלבד. שליש מהמצביעים לא הגיעו לקלפי, בשל ניכור, אדישות, טמטום אידיאולוגי או סתם עצלות. מילה על טמטום אידיאולוגי: אם אתה חושב שהבחירות לא משנות שום דבר, החלטת לוותר על השיטה הדמוקרטית. שזו כמובן זכותך, אבל אתה מאבד בכך את הזכות לקטר בארבע השנים שאחרי הבחירות.

מתוך אותו שליש, חלק ניכר הם מצביעי שמאל או מרכז. הימין הולך להצביע ואצל החרדים יש תופעה מוכרת של הצבעת יתר, באמצעות תעודות זהות של אנשים שהלכו לעולמם. אם מחנה השמאל-מרכז יצליח להביא כמה שיותר אנשים לקלפי, אם נעלה את אחוז ההצבעה ל-80%, המפה הפוליטית תשתנה באופן חד.

אני לא אוהב את שלי יחימוביץ', וחושב שהיא עשתה כמה בחירות פוליטיות מכוערות מאד. אבל אני מעדיף אותה עשרות מונים על פני בנימין נתניהו ומועמדי הדמה שלו, שהבולט שבהם הוא כמובן יאיר לפיד. הלז מסוגל להוריד לטמיון הזדמנות נדירה לחסל את נתניהו: הוא יהיה ציפי לבני של הבחירות האלה, רק שבניגוד אליה הוא ימכור את בוחריו לנתניהו. הוא כבר הודיע שבכוונתו לדרוש תפקיד שר בממשלת נתניהו הבאה. מהתייחסותו של לפיד, שהוא ניאו-ליברל בכל רמ"ח אבריו, ליחימוביץ', ברור למדי שהוא לא יתמוך בממשלה בראשותה, כי קשה להאמין שיחימוביץ' תתן את ידה לחזון הפרטת החינוך של לפיד.

מה ישנו הבחירות? המון. יותר ויותר מהציבור ערים לביזה המתמשכת בתחום הכלכלי. אם נתעורר, הטייקונים לא יאהבו את מה שמחכה להם בכנסת החדשה. תופסק רדיפת מבקשי המקלט. ממשלה אחרת אולי אפילו תבהיר למשטרה ולשב"כ שהיא רואה ברצינות את נושא פוגרומי תג מחיר. הקומפרסור שמקרקש "איראן, איראן" כל בוקר יעבור לאופוזיציה, וכשיסירו מעלינו את ענן ההפחדה הקיומית הבלתי פוסק, פתאום נראה איך בזזו אותנו, ואיך אפשר להחזיר לעצמנו את עתידנו. מי יודע, אולי אפילו יהיה קיצוץ בתקציב הבטחון – מותר לחלום, לא?

או שנקבל את ההנחה שאין כל אפשרות לשינוי ושעדיף שבכלל לא ננסה, ואז פשוט נמשיך הלאה במסלול המוכר. יהיה אמנם רע הרבה יותר, אבל לא נצפה לשום דבר אחר. אני לא יודע בקשר אליכם, אבל זה לא סוג המדינה שאני רוצה לחיות בה. ביום שאאמין שאי אפשר לשנות כאן יותר, אתחיל לחפש את דרכי במקום אחר.

אנחנו עוד לא שם. להיפך: אנחנו בצומת דרכים שבה אפשר להנחית מכה אנושה על בנימין נתניהו ועל כל מה שהוא מייצג. אנחנו פשוט צריכים להביא כמה שיותר אנשים לקלפי – ולא להפסיק לדבר על הסיבה שהלכנו לבחירות האלה: תקציב, תקציב, תקציב. התקציב שלבנימין נתניהו אין אומץ להציג.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)