החברים של ג'ורג'

צאו מהמרפסת, המדינה קורסת

נתניהו הקדים השבוע את הבחירות. אם תשאלו את הפרשנים הפוליטיים שלנו, זה בגלל שהוא מפחד מהזומבי לולמרט: כביכול האיש שבעבר זכה לפופולריות נמוכה משל נסראללה והעיד על עצמו שהוא יודע שהוא ראש ממשלה לא פופולרי, האיש שאך זה הורשע בעבירה פלילית ושבית משפט זיכה אותו למרות שהוא אישר את העובדה שאולמרט קיבל כסף במעטפות, האיש שעדיין עומד בפני כמה משפטים וערעור על זיכויו – כביכול האיש הזה הוא האיום הגדול ביותר על נתניהו.

קשקוש. נתניהו לא מפחד מאולמרט. ספק אם למושיע אולמרט יש קיום מחוץ לדמיונם של הפרשנים. נתניהו לא הקדים את הבחירות כי הוא חשש מלולמרט: הוא הקדים אותן משום שהוא לא יכול היה להעביר תקציב. בקרב הבדיחה הפוליטית המכונה קדימה, שחבריה מחשבים את קיצם לאחור, עוד היה נסיון השבוע להציע לנתניהו דיל דוחה במיוחד, אפילו ביחס להיסטוריה של המפגלה (לא שגיאת כתיב) הזו: הם יתמכו בתקציב, ונתניהו ייתן להם עוד שנה של קיום. רשמית, קדימה היא המפלגה המובילה באופוזיציה.

אבל נתניהו לא רוצה להעביר עכשיו תקציב. לא כשתוך שנה הוא ייאלץ ללכת לבחירות לא משנה מה יקרה. הוא יודע שיזכרו את זה והוא יודע שלמרות שאין כמוהו בנפנוף בדחליל האיראני, הוא פגיע מאד בתחום הכלכלי. בפעם האחרונה שהוא הלך לבחירות ואנשים זכרו אותו בגלל תפקידו הכלכלי, הוא גרף רק 12 מנדטים. מאז, כידוע, קרה לנו לולמרט ונתניהו הצליח לאושש את הליכוד ל-27 מנדטים. זה היה רק לפני ארבע שנים.

אז נתניהו לא רוצה ללכת לבחירות על רקע התקציב. רק זה חסר לו. הוא מתכוון, כמובן, לתקוע לנו את תקציב הזוועות שלו, אבל הוא יעשה את זה רק אחרי הבחירות, כשהוא יכול – להערכתו – לסחוב שלוש שנים עד הבחירות שאחריהן, ועד אז אנשים כבר ישכחו. כמה נורא התקציב המיועד? מספיק נורא שנתניהו לא היה מוכן לחשוף אותו בפני חברות הקואליציה, שמא הדברים ידלפו. ואלה, מצידן, בצדק לא היו מוכנות לקנות את החתול בשק הזה.

כמה שוטים – שיעול, יאיר לפיד, שיעול – אמרו השבוע שהעובדה שנתניהו לא מסוגל להעביר תקציב מעידה על "בעיית משילות" ועל "צורך לשנות את השיטה." בולשיט. הטמבלים שחושבים כך לא מבינים מהי דמוקרטיה: היא לא יכולתו של המנהיג לעשות ככל העולה על רוחו בלי להתחשב בצרכי העם. וההתנגדות הפרלמנטרית הרחבה לתקציב של נתניהו מעידה על כך שהעם לא רוצה את התקציב הזה. אולי אף שום תקציב של נתניהו-שטייניץ. תקציב המדינה הוא הנושא החשוב ביותר שעומד בפני הכנסת. הוא מעיד על סדר העדיפויות שלה. כשהתקציב מכיל כמות נכבדה של תותחים אבל באותה הנשימה מקצץ בסל התרופות, כשהוא מקצץ בתקציבי החינוך ובו זמנית מעביר עוד ועוד נתחים מרכוש הציבור לידי האוליגרכיה הכלכלית שלנו – התהליך מכונה בשם האורווליאני "הפרטה" – הוא מעיד על מפת הדרכים של הממשלה הרבה יותר מכל נאום נמלץ של שריה. הקרב על התקציב הוא לא איזה מכשול מעיק, כפי שסבור הבדרן שאפילו את הפוליטיקה שלנו הוא מנסה להנפיק; הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. ואם ראש הממשלה לא מסוגל להעביר תקציב, המשמעות היא שהכנסת איבדה בו אמון. החוק אפילו מכיר בכך: ממשלה שלא מסוגלת להעביר תקציב, במקרה הגרוע ביותר עד ה-31 במארס, מביאה בכך פיזור הכנסת ולהתפזרותה-שלה.

כשהפרשנים הפוליטיים מנסים למכור לנו את הדג מדרגת טריות שניה לולמרט, הם מאחזים את עינינו. הם אומרים לנו שזה או נתניהו או אולמרט. אם השטיק הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שזה בדיוק השקר שמכרה לנו ציפי לבני לפני ארבע שנים. הוא אחיזת עיניים כפי שהיה אז.

זה לא "ביבי או ציפי" וזה לא "ביבי או שלי": הבחירות הישירות האחרונות התקיימו בישראל ב-2001. אפשר היה לצפות שפרשנים פוליטיים ישימו לב לכך. אנחנו בוחרים מפלגות, לא מועמדים. מנהיג המפלגה שיוכל להציג לנשיא המדינה את המספר הגדול ביותר של ח"כים שיתמכו בו, הוא זה שירכיב את הממשלה.

חוכמת אנשים מלומדה היא שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. אין שום סיבה טובה שזה יהיה המצב: הסיבה לכך היא שמגרש המשחק לא מאוזן. בבחירות האחרונות שיעור ההצבעה עמד על 63% בלבד. שליש מהמצביעים לא הגיעו לקלפי, בשל ניכור, אדישות, טמטום אידיאולוגי או סתם עצלות. מילה על טמטום אידיאולוגי: אם אתה חושב שהבחירות לא משנות שום דבר, החלטת לוותר על השיטה הדמוקרטית. שזו כמובן זכותך, אבל אתה מאבד בכך את הזכות לקטר בארבע השנים שאחרי הבחירות.

מתוך אותו שליש, חלק ניכר הם מצביעי שמאל או מרכז. הימין הולך להצביע ואצל החרדים יש תופעה מוכרת של הצבעת יתר, באמצעות תעודות זהות של אנשים שהלכו לעולמם. אם מחנה השמאל-מרכז יצליח להביא כמה שיותר אנשים לקלפי, אם נעלה את אחוז ההצבעה ל-80%, המפה הפוליטית תשתנה באופן חד.

אני לא אוהב את שלי יחימוביץ', וחושב שהיא עשתה כמה בחירות פוליטיות מכוערות מאד. אבל אני מעדיף אותה עשרות מונים על פני בנימין נתניהו ומועמדי הדמה שלו, שהבולט שבהם הוא כמובן יאיר לפיד. הלז מסוגל להוריד לטמיון הזדמנות נדירה לחסל את נתניהו: הוא יהיה ציפי לבני של הבחירות האלה, רק שבניגוד אליה הוא ימכור את בוחריו לנתניהו. הוא כבר הודיע שבכוונתו לדרוש תפקיד שר בממשלת נתניהו הבאה. מהתייחסותו של לפיד, שהוא ניאו-ליברל בכל רמ"ח אבריו, ליחימוביץ', ברור למדי שהוא לא יתמוך בממשלה בראשותה, כי קשה להאמין שיחימוביץ' תתן את ידה לחזון הפרטת החינוך של לפיד.

מה ישנו הבחירות? המון. יותר ויותר מהציבור ערים לביזה המתמשכת בתחום הכלכלי. אם נתעורר, הטייקונים לא יאהבו את מה שמחכה להם בכנסת החדשה. תופסק רדיפת מבקשי המקלט. ממשלה אחרת אולי אפילו תבהיר למשטרה ולשב"כ שהיא רואה ברצינות את נושא פוגרומי תג מחיר. הקומפרסור שמקרקש "איראן, איראן" כל בוקר יעבור לאופוזיציה, וכשיסירו מעלינו את ענן ההפחדה הקיומית הבלתי פוסק, פתאום נראה איך בזזו אותנו, ואיך אפשר להחזיר לעצמנו את עתידנו. מי יודע, אולי אפילו יהיה קיצוץ בתקציב הבטחון – מותר לחלום, לא?

או שנקבל את ההנחה שאין כל אפשרות לשינוי ושעדיף שבכלל לא ננסה, ואז פשוט נמשיך הלאה במסלול המוכר. יהיה אמנם רע הרבה יותר, אבל לא נצפה לשום דבר אחר. אני לא יודע בקשר אליכם, אבל זה לא סוג המדינה שאני רוצה לחיות בה. ביום שאאמין שאי אפשר לשנות כאן יותר, אתחיל לחפש את דרכי במקום אחר.

אנחנו עוד לא שם. להיפך: אנחנו בצומת דרכים שבה אפשר להנחית מכה אנושה על בנימין נתניהו ועל כל מה שהוא מייצג. אנחנו פשוט צריכים להביא כמה שיותר אנשים לקלפי – ולא להפסיק לדבר על הסיבה שהלכנו לבחירות האלה: תקציב, תקציב, תקציב. התקציב שלבנימין נתניהו אין אומץ להציג.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

48 תגובות על ”צאו מהמרפסת, המדינה קורסת“

  1. אחיה הגיב:

    אתה יכול להסביר בקווים כלליים איך בקביעת התקציב גם מעבירים נתחים לאוליגרכיה? זה לא משהו שמתבצע כל הזמן מאחורי הקלעים על ידי נערי האוצר בדמות הפרטות שונות וכו'?

      • אחיה הגיב:

        אבל בקביעת התקציב פשוט מחליטים כמה כסף הולך לאיזה משרד, לא לאיזה אוליגרך הולכים להפריט נכס ציבור כזה או אחר.

    • יוסי הגיב:

      אץ קוצץ בן קוצץ
      תקציב לכווץ

      יקצץ בדיור
      יקצץ בבריאות
      יקצץ בחינוך ובהשכלה
      יקצץ בקצבאות זקנה ונכות
      יקצץ למאות אלפי עובדי קבלן של ההממלכה (מורים, אחיות, עו"סיות, מאבטחים וכו' וגו')

      או אז, אחר שכווץ התקציב
      יוכל להמשיך לכווץ את מיסי העשירים (למנוע מס חברות מדורג שייקח הרבה מחברות עשירות, מס ירושה לירושות של מעל 10 מיליון, מס הכנסה גבוה לרמות השכר הגבוהות שמעל לחמישים אלף ש"ח, מס רווחי הון מדורג על רווחי הון שיקח הרבה ממי שמרוויח הון עתק).

      קמצנות על תקציב = נדיבות לעשירים

  2. אוהד הגיב:

    ככה אני אוהב אותך, יוסי. לוחמני, יורק אש, אבל בכל זאת אופטימי. אחלה פוסט.

  3. maximo הגיב:

    מה למדנו במהלך השנה האחרונה? הרגולציה הביקורת "המועצות הצרכניות" ועוד גופים שאינם אמורים לעבוד על פי מפתח פוליטי. אינם מתפקדים כאשר הם חלק מהמערכת של הרשות המבצעת. הם למעשה משמשים עלה תאנה, ובאותו הזמן מאפשרים לממשל ולכוחות הכלכליים המקורבים להריץ מחירים לשחוק שכר ולעשות עוד מניפולציות על חשבון הציבור, כאשר הם מזינים אחד את השני. כל זה אינו יכול להשתנות גם אם ההרכב הקואליציוני ישתנה. וזה מהסיבה הפשוטה, בכל הרכב קואליציוני נראה לעין אין שום תמריץ לעשות הפרדה אמיתית בין הרשות המבצעת לרשות המבקרת והחוקרת וכמובן ליישום דרכי תיקון. לכן חוץ ממשחק כסאות מוסיקלים של כמה מאות אישים והשפעה תקציבית על סקטורים מאוד מצומצמים, בודאי תמשך הפגיעה הקשה בכוחו של מעמד הביניים.

  4. מיכאל הגיב:

    יא אללה איתך יוסי, הכנתי את עצמי לעוד פוסט מדכא. הכותרת גרמה לי לחשוב שזה פוסט בסגנון "סוגרים תבסטה, עוזבים לקנדה." סוף סוף משהו אופטימי.

  5. יהושאפט הגיב:

    מהפה שלך לאוזן של כל אחד.

  6. נתן הגיב:

    על סמך מה בנויה ההערכה שרוב הלא-מצביעים שייכים למחנה שמאל-מרכז?

    • מני ל הגיב:

      למשל, אחוז המצביעים בתל אביב ב-2009 עמד על 59% בלבד, נמוך מהממוצע הארצי.
      http://bit.ly/R51T9w

      • אלון לוי הגיב:

        מה שהלינק אומר זה שאם מנכים אנשים שאין להם זכות הבצעה בת"א כי הם עברו דירה או היגרו לחו"ל אז דווקא אחוזי ההצבעה בת"א יותר גבוהים מהממוצע הלאומי. וכן אחוזי ההבצעה בצפון ת"א מאוד גבוהים, בעוד שבדרום הם יותר נמוכים.

    • דניאל ר הגיב:

      לא יודע לגבי השמאל-מרכז, אבל שיעור ההצבעה במגזר הערבי נמוך משמעותית מהשיעור הכללי, באזור ה-50%.

  7. אמיתי ס. הגיב:

    כתבת: "מילה על טמטום אידיאולוגי: אם אתה חושב שהבחירות לא משנות שום דבר, החלטת לוותר על השיטה הדמוקרטית." אני עצמי מתנגד להמנעות אידיאולוגית מהצבעה, ובכל רצוי להזכיר שישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה, והיא בטח לא דמוקרטיה עכשיו.

  8. גלעד ב. הגיב:

    שמע, אני החלטתי שהפעם אני מצביע בבחירות למפלגה שעוברת את אחוז החסימה (לא ספרו את הקול שלי מאז שהצבעתי שינוי בבחירות 99').

    אני רק מקווה שיהיה למי.

  9. עופר הגיב:

    מה דעתך על הניתוח המדאיג הזה? http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1840209

    • מני זהבי הגיב:

      אוי.
      היקף השטויות שהוא כותב על מערכת הבחירות בארה"ב גורם לי לכאבים בתחתית המצח בשל התעקמות גבות בלתי-רצונית.
      לגבי הפוליטיקה הישראלית הוא דווקא כותב דברי טעם (לא שזה משמח). כנראה נתניהו אכן ירכיב את הממשלה הבאה. אני לא מחבב את אולמרט או את לפיד, ולא רואה את עצמי מצביע עבורם, אבל קשה לי להבין את הסלידה של יוסי כלפיהם.

      • אחיה הגיב:

        למה שטויות? כבר קיוויתי שיש סיכוי שאובמה ינצח.

        • מני זהבי הגיב:

          אכן יש סיכוי לא רע שאובמה ינצח. מדינת המפתח תהיה כנראה אוהיו (ובנוסף, אולי וירג'יניה).
          פנסילווניה אינה באמת מדינה מתנדנדת (היא די בכיס של אובמה), וכל אידיוט כבר יודע את השטיק עם האלקטורים (כך שאין שחר לטענה כאילו נתניהו "הימר" על רומני בלי להביא את העניין הזה בחשבון).

  10. אבי הגיב:

    "בפעם האחרונה שהוא הלך לבחירות ואנשים זכרו אותו בגלל תפקידו הכלכלי, הוא גרף רק 12 מנדטים. "
    ——-
    מצטט ממקור לא מי יודע מה אוהד-ביבי, אבל כנראה בעל זיכרון קצר ביותר. ביבי גרף רק 12 מנדטים אחרי שאריק שרון שבר את הליכוד, רמס את הדמוקרטיה ודרך על כל מי שעמד בדרכו, לקול תרועות השמאל.

    בכל מקרה, כנראה שבבחירות הקודמות העם שכח, כנראה, את תפקודו הכלכלי של ביבי…

    הגעתי עד לנקודה הזו, ב"מאמר", ואחרי זלזול כזה בזיכרון ובאינטליגנציה שלי, סגרתי אותו.

    • עדו הגיב:

      לא הבנתי, אם אריק שרון 'הרס את הליכוד' ועבר לקדימה אז זה דווקא היה צריך לעזור לנתניהו לא?
      או שאולי אנשים שזכרו את ההתנתקות זכרו גם שנתניהו הצביע ב4 מתוך 5 פעמים בעדה?

      • מני זהבי הגיב:

        נו באמת…
        לרוב הציבור בישראל לא היה אכפת מההתנתקות. ככה זה במדינת המגזרים שלנו. מצד שני, רוב הציבור רוצה מישהו שיפחיד את הערבים. שרון התאים לדרישה הזאת, נתניהו מתאים אבל פחות, ואולמרט את לבני כנראה שלא התאימו בכלל. זה הסיפור בקליפת אגוז.
        אם וכאשר הציבור הישראלי יתחיל להצביע לפי שיקולים כלכליים-חברתיים, יכול להתחולל כאן שינוי. אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב.

  11. עדו הגיב:

    "טמטום אידאולוגי", יופי של הגדרה אבל זה לא אתה ש..?

  12. יניב הגיב:

    קמפיין 80% הצבעה בפייסבוק:
    https://www.facebook.com/IL80p

  13. הפרטת החינוך של לפיד כמו המצע של כל המפלגות, נכונות רק על הנייר. למעשה מדובר בוריציאה על האמירה של גראוצ'ו מרקס, 'אלו העקרונות שלי ואם הם לא מוצאים חן בעיניך יש לי אחרים'.

  14. זייט גזוענט הגיב:

    אני מסכים שהעברת התקציב בעייתית לנתניהו אך גם מזכיר כי מניעת התארגנות של מפלגת צדק חברתי, שלפי הסקרים הייתה זוכה להצלחה, גם עמדה לנגד עיניו.

  15. יוני ב. הגיב:

    יוסי,
    אני חושב שהשימוש ההולך וגובר בכינויים בכתיבה שלך (״לולמרט״, ״מפלגת יש דיווידנד״, וכו׳) גורע מהפרשנות החשובה והנגישות של הטקסטים שלך.

  16. רועי הגיב:

    תיקון קטן: לא סביר שהקומפרסור יעבור לאופוזיציה. הוא ילך לעשות לביתו ויתן לאחרים לטפל בהריסות שהוא משאיר אחריו, כמו בפעם הקודמת.

  17. Yisraelhayom הגיב:

    אמור מעתה "הטקנה" במקום "הפרטה"

  18. כליל הגיב:

    עם כל ההתקפות שלך על אולמרט ועל לפיד, אני חושב שאתה מפספס קמפיין האדרה עצמית אחר שמתגלגל לו בחודשים האחרונים – זה של אלדד יניב, שאחרי שהשמאל הלאומי שלו התמסמס, ואחרי שנתן ראיון חזרה בתשובה (ראה http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1688031), עכשיו מקים עוד מפלגה חדשה: http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.1843153

  19. נתן הגיב:

    אולי כדאי להפנים שהשמאל במדינת ישראל הוא מיעוט והוא ישאר מיעוט לעוד זמן רב.
    כמובן שזה לא צריך לגרוע כהוא זה מהצורך להאבק ולהפיץ את הרעיונות , אבל אין טעם לפתח כל 4 שנים ציפיות שמבוססות בדרך כלל על משאלות לב ולא על המציאות ובנויות בדרך כלל על כך מיני תרגילים ופנקסנות מהסוג של "דרעי אולי יצליח למשוך מנדטים מהימין" ושמממילא גם אם תרחיש בלוק חוסם של מרכז-שמאל יצליח הוא לא באמת יצליח לעשות משהו.

    ההבנה שהשמאל הוא מיעוט, וצריך להתנהג כמו במיעוט יכולה להפנות משאבים ורצון לעשייה אמיתית כמו הקמת חברה אזרחית( בדומה לצחיור הדתי-לאומי והחרדי) שתיצור קהילה אלטרינטיבית עם ארגוני עובדים, תנועות נוער,מפעלים קואופרטיבים, סוגים שונים של קהילה שיתופית וכדומה , או במילים אחרות אולי השמאל יתחיל להסתכל על עצמו ויפסיק לדאוג למדינה, אחרי שתהיה תשתית כזאת יהיה אפשר גם לחשוב על השלטון.

    • עמוס הגיב:

      לא יודע למה אתה קורא שמאל (ההגדרות משתנות מאדם לאדם). אבל גישה כזו רק תבטיח את השארות השמאל כמיעוט. ממשלות מתחלפות, המרכז זז מצד לצד, קולות צפים זזים מצד לצד. רק לפני כמה שנים היתה פה ממשלת קדימה+עבודה והיתה יכולה להיות כזו היום

  20. אחד הגיב:

    ביבי הוא נוראי (באופן דומה למדי לכל קודמיו, אפילו ה"שמאלניים" ביניהם שהתקשורת דווקא איתרגה) בנושא המדיני, אבל בנושא הכלכלי, וסלחו לי על הדעה הלא פופולארית, הוא דווקא בסדר גמור. נכון, זה לא סקסי במיוחד להיות קפיטליסט, יש לאידאולוגיה הזו תדמית של לקחת מהעניים ולהביא לעשירים, אבל לפעמים אין ברירה וצריך ליישם אותה. ישראל נכשלה בתור סוציאליסטית, רמת החיים במדינה הייתה נמוכה משמעותית מזו של היום, ולא רק בגלל השיפור הטכנולוגי: באופן יחסי גם לשאר המדינות דאז. אני לא טוען שהסוציאליזם הוא מטבעו נחות מהליברליזם הכלכלי, זה תלוי תרבות ומדינה וגם באופי הכלכלה הגלובלית. יוון, ספרד ואירלנד עוד טרם התחילו ללקק את הפצעים בגלל המדיניות הנדיבה של הממשלה, שבפועל נתנה דרור ליצר העצלנות שמאפיין את העמים הללו. רק חברות בעלות מוסר עבודה גבוה, כמו שבדיה או גרמניה מסוגלות לקיים משק סוציאליסטי, וגם הוא כמובן מושתת על השוק החופשי.

    • אלון לוי הגיב:

      "המדיניות הנדיבה של הממשלה" ואירלנד לא הולכים ביחד באותו משפט. עד המיתון כולם בימין ראו באירלנד סיפור הצלחה מוחלט. ה-thinktanks של הימין האמריקאי (וביבי הוא ימין אמריקאי) קראו לאירלנד הנמר הקלטי, על משקל הנמרים המזרח-אסייתים. המיסים בה היו מן הנמוכים בעולם הראשון, וגם בתחילת המיתון ההתנהגות שלה, שהיתה נדיבה לבנקים, זכתה לתמיכה מהימין הכלכלי באירופה בעוד שאיסלנד נחשה למקרה אבוד.

      ולגבי עצלות, שעות העבודה ביוון הן מן הגבוהות באירופה. דווקא שוודיה וגרמניה הן עם שעות עבודה יותר קצרות.

      בישראל המשכורות עלו מהר מאוד בתקופת הסוציאליזם – אבל את זה אפשר לתרץ בצמיחה של catch-up, כמו בנמרי מזרח אסיה שכללו מדינה עם שליטה ממשלתים חזקה במשק (דרום קוריאה), מדינת קפילטיזם מוחלט (הונג קונג), ושתים שהן בין לבין. אבל גם שיעור הצמיחה של שנות ה-90 המעורבות היה יותר גבוה משל שנות ה-2000, בהן המשכורות ירדו והעוני עלה. המדיניות הכלכלית של ביבי מאז 2003 לא פגעה בצמיחה (למרות שהקרדיט לצמיחה צריך ללכת לסטנלי פישר, שבניגוד למנהג בארה"ב והאיחוד האירופאי מסכים לקבל אינפלציה קצת יותר גבוהה כדי להעלות את הצמיחה), אבל היא העמיקה פערים עד כדי כך שלמרות הצמיחה המשכורות החציוניות דווקא ירדו.

      • אחיה הגיב:

        מה שעות העבודה ביוון? והם לא יוצאים לפנסיה ממש מוקדם שם?

        • אלון לוי הגיב:

          http://www.oecd-ilibrary.org/employment/average-annual-working-time_20752342-table8

          מסתבר שזכרתי לא נכון ושעות העבודה בשוודיה הן יותר ארוכות ממה שחשבתי (אבל יותר קצרות עדיין מבדרום אירופה וישראל). השעות הכי קצרות הן בהולנד, גרמניה, נורווגיה, וצרפת.

          הפנסיה בגיל 55 זה רק לעבודות ממשלה או לעבודות עם איגודים ממש טובים אם אני זוכר נכון. וזה אותו דבר במלא מדינות אחרות, כולל ישראל – חלק קטן מהעובדים מקבלים הטבות בגלל איגודים חזקים, השאר לא.

      • רן דן הגיב:

        ביבי הוא בפירוש לא ימין אמריקאי.
        small government?
        lower taxes?

        ביבי?

        • אלון לוי הגיב:

          לא, זה בדיוק ימין אמריקאי: לדבר על מיסים נמוכים לכולם וממשלה קטנה, אבל במציאות בעיקר להוריד מיסים על העשירים ולא להקטין את הממשלה בכלל, אלא דווקא למכור אותה בזול למקורבים.

      • מני זהבי הגיב:

        לגבי צמיחת הכלכלה (מונח מפוקפק לכשעצמו, אבל שיהיה), לישראל יש בעיה קשה שאין למדינות אירופה וצפון אמריקה: גידול נרחב ומתמיד באוכלוסייתה. במילים פשוטות: הכסף צריך להתחלק כל הזמן בין יותר ויותר אנשים, והעושר הנוסף שמצטבר צריך להתחלק בין יותר ויותר אנשים. ישראל צריכה לצמצם את הילודה, ומהר (לא, לא רק אצל החרדים והערבים).
        לגבי ספרד, מה שמעניין הוא שהחוב הממשלתי שלה עומד רק על כ-70% מהתמ"ג. היחס הזה בין החוב לתוצר הוא נמוך יותר מאשר במספר ארצות אירופה, בישראל ובארה"ב. אלוהים יודע מה מפריע לממשלה הספרדית לצבור עוד קצת חובות ולהשקיע בהרחבת התעסוקה.

        • אלון לוי הגיב:

          היורו. זה מה שמפריע.

          ליתר דיוק: מדינה עם מטבע משלה יכולה לעשות פיחות, כמו ישראל או בריטניה או ארה"ב או יפן. מדינה בלי, כמו ספרד, לא יכולה. במשבר פיננסי, מדינה צריכה מהר להוריד את עלות הייצור שלה כדי לייצא יותר ולהחליף את כל הכסף שבורח ממנה בהכנסות מייצוא. אפשר לעשות את זה או עם פיחות, או עם דפלציה, או עם אינפלציה בשאר האזור. פיחות אי אפשר במדינת יורו, אינפלציה בגרמניה הגרמנים לא מסכיםי לקבל, ודפלציה זה קשה ואיטי. אז האפשרות היחידה היא לא להחליף את ההכנסות ובמקום זה ללכת למיתון קשה. בעית החוב באה מזה שמשקיעים יודעים שלספרד יהיה קשה לשלם את החוב בעתיד באמצעות צמיחה כמו בכל מדינה עם מטבע משלה (או מטבע משותף עם אנשים שלא מפחדים מ-4% אינפלציה).

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            למה פיחות שקול לדפלציה? הורדת ערך המטבע אמורה לגרום לעליית מחירים מקומית ולכן לאינפלציה, לא? אולי בגלל שאני חושב על שוק שמייבא את רוב חומרי הגלם כמו בישראל?

            אגב, הורדת שכר כללית (לא שזה אפשרי במערכת המודרנית) לא תתן אותו אפקט כמו פיחות בערך המטבע?

            • אלון לוי הגיב:

              קודם, השאלה האחרונה: כן, בדיוק. יש הבדל אחד יחסית קטן (פיחות מעלה את הערך הריאלי של חובות במטבע חוץ בעוד שהורדה בשכר מעלה את הערך הריאלי של כל החובות) אבל זה בגדול אותו דבר. רק שפיחות מהיר קל לעשות והורדה בשכר, מה שנקרה internal devaluation, קשה – לטביה מנסה וזה לוקח הרבה זמן.

              דפלציה היא שקולה להורדת שכר כללית, רק שזה לוקח יותר זמן. וזה בעיה כי כשהמחירים יורדים זה נותן תמריץ לחסוך ולא לצרוך, ובזמן מיתון זה רק מעמיק את המיתון.

              פיחות מעלה את המחיר של ייבוא, כן, אבל גם הורדת שכר עושה את אותו דבר. זה גורם לאינפלציה במחירי הייבוא, אבל רוב המדינות בעולם (אני חושב שגם ישראל) הן עם שוק פנימי גדול מספיק שמדד המחירים לצרכן בא בעיקר ממשכורות פנימיות. התפקיד העיקרי של או דפלציה/הורדת שכר או פיחות הוא בדיוק שזה מייקר ייבוא, ולכן אנשים מייבאים פחות, ומוזיל ייצוא, אז יותר קל לייצא.

      • אחד הגיב:

        אני לא יודע איך זה על הנייר, אבל סבא שלי שגדל ביוון וביקר בה פעמים רבות תמיד דיבר על כך שפותחים את העסקים ב-10, יוצאים להפסקה ארוכה בצהריים ופורשים ב-5. גם שכר המינימום שהונהג שם היה פשוט עצום- 2000 יורו!!

    • עדו הגיב:

      הא??
      כשטייקונים זוכים לתספורות ומתנות כדוגמת חוק החובות הכלואים שהולך לעבור כרגע בכנסת. כשהפנסיה שלי הולכת בשביל למנף עיסקאות כושלות לכל מיני לב לבייבים ונוחי דנקנרים, כשאדם כמוני שמרוויח משכורת יפה יחסית לא יכול להרשות לעצמו לקנות דירה ואני לא רוצה לחשוב בכלל איפה נמצא שכיר במפעל מעיירת פיתוח. כשכל זה קורה אתה מדבר על סיפור הצלחה ??
      אני מפנה אותך שוב לקישור לטור של עידן לנדו

      http://idanlandau.com/2012/09/24/how-israeli-gas-was-swallowed-up
      שמסביר איך נראה סיפור ההצלחה של ממשלת נתניהו באמת.

  21. משה הגיב:

    הערה קצרה: אין דבר כזה שמאל-מרכז. זו המצאה של עיתונאים. יש שמאל (מרצ, חד"ש) ויש ימין (ליכוד, קדימה, ישראל ביתנו) ויש מרכז (העבודה). יוסי, ממך לא הייתי מצפה להשתמש במטבע הלשון השגוי הזה שבבסיסו אין כלום והוא המצאה של עיתונאים פוליטיים בלבד.

טראקבקים/פינגבקים

  1. לא שומעים! » לשכנע, לא רק את המשוכנעים